פינחס הכהן לינטופ

רב ליטאי

הרב פינחס הכהן לינטופ (10 באוקטובר 1851 - 1 ביוני 1924) היה רב הקהילה החסידית בבירז' שבליטא, מקובל והוגה דעות.

פינחס הכהן לינטופ
הרב פנחס הכהן לינטופ
Rabbi Pinchas HaKohen Lintup.jpg
לידה 10 באוקטובר 1851
ה'תרי"ב
דאוגבפילס, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1924 (בגיל 72) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בירז'
תקופת הפעילות ? – 1 ביוני 1924 עריכת הנתון בוויקינתונים
אב יהודה לייב הכהן לינטופ
מספר צאצאים 11
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תולדות חייועריכה

 
בית הכנסת של חסידות חב"ד בבירז', שנות ה-20–30 של המאה ה -20.
 
מצבת הרב לינטופ בבירז' בשנת 1936
 
מצבתו של הרב לינטופ בשנת 2014.

נולד בדאוגבפילס ליהודה לייב הכהן לינטופ. בשנת 1876 - ה'תרל"ו, מונה לרב העיירה ואבולניק שבליטא. בשנת 1888 - ה'תרמ"ח מונה לרב הקהילה החסידית בבירז'.[1]

כשהראי"ה קוק בצעירותו כיהן כרב העיירה זיימל, הוא למד פנימיות התורה בחברותא עם הרב לינטופ.[2]

הרב לינטופ תמך בתנועת המזרחי[3] בהבינו את הרעיון הקדוש של יישוב א"י ונחיצותו; אך ראה ב"אגודת ישראל" ככתובת העדיפה לקול הקורא שלו.[4] להבדיל מהרבה מרבני תקופתו שלא הוציאו לאור את רוב ספריהם, הרב לינטופ השתדל במיוחד להוציא לאור את ספריו, על מנת לחדש את פני הספרות הדתית, דבר שראה בו עוגן להצלת הדור, ובכך לגאול את האמת ולאחד את ישראל.

 
סלובה לינטופ יושבת שלישית משמאל. קרקינובה 1938

לרב לינטופ ולאשתו סלובה נולדו אחד עשר ילדים. בנו צבי הירש היגר לארצות הברית בשנת 1905, ושינה את שמו להארי סבי לינפילד.

בתו של לינטופ, ליבה, נישאה לרב בנימין צבי מובסס, שירש את חותנו כרב בבירז'. מאוחר יותר שימש מובסס כרב העיירה קרקינובה. הוא נהרג עם משפחתו במהלך השואה.

בשנת 1924 ביקש הרב לינטופ לעלות לארץ ישראל, שם הוא היה אמור לכהן כרבה של המושבה נס ציונה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביקש עבורם סרטיפיקט מהממשל הבריטי. בקשה זו אושרה רק כחודשיים לאחר פטירתו של הרב לינטופ.

 
מכתב מוועד נס ציונה לבקשת רישיון עליה לרב פינחס הכהן לינטופ. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 6

הרב לינטופ נפטר ב-1 ביוני 1924 בבירז' ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר.

השקפותיועריכה

הרב לינטופ ראה את ישועתו של העם היהודי כתלויה בלימוד תורה, ובפרט בתורת הנסתר. הוא ניסה להפיץ קבלה להמונים וספג על כך ביקורת.[5]

הרב לינטופ ביקש ליצור סינתזה של בתי המדרש של הרמח"ל, הגאון מווילנה ותורת חב"ד.[6] תלמידו מנחם מנדל פרידן הצהיר כי רבו היה מתנגד ברוחו,[7] אף שהיה רב הקהילה החסידית.

מבחינה הלכתית נטה להקל. כאשר התלוננו על כך באוזני רבי יוסף רוזין הוא הגיב: "אם לא הייתי מכיר אותו באופן אישי, הייתי מנתק אותו מהקהילה, אבל אני מכיר את היושר שלו ואת טהרת ליבו ואת הידע הרב שלו בתורה, ויש לו על מי לסמוך אם הוא מקל בהלכה."[7] עוד האמין בהקלה בנוגע לנוהג הרוחני של לא יהודים ביחס לדבקות בשבע מצוות בני נח. החוקר מרק ב. שפירא קבע[8] כי בפתחי שערים: "הרב לינטופ מבקר את השקפת הרמב"ם, כי בהינתן הכוח היהודים חייבים להכריח לא יהודים לאמץ את שבע מצוות בני נח". "פקודה זו חלה רק על שבעת העמים שאכלסו את כנען הקדומה, אך אינה חלה על אף לא יהודי אחר, אפילו לא על החיים בישראל." יתר על כן, "...לא יהודים שאינם מקיימים את חוקי נח... [הם] ללא רבב מכיוון שהם לא יודעים יותר טוב, לאחר שנולדו בתרבויותיהם."[3]

הרב לינטופ גם הדגיש את החשיבות במיסוס הבידול בין חלקי העם היהודי, במיוחד בין החסידים למתנגדים. הוא האמין כי הסרת שנאה זו היא תנאי הכרחי לבניית בית המקדש בארץ ישראל. באופן ספציפי, ניסה לקרב בין תלמידי בעל התניא (האדמו"ר הראשון מחב"ד ליובאוויטש) ובין תלמידי הגר"א. בילקוט אבני אמונת ישראל[9] ביקש לגשר על ההבדלים בין ספרדים לאשכנזים.

באופן דומה, הוא הסתייג מוועידת הכנסייה הגדולה של אגודת ישראל באוגוסט 1923. אף שבין הישגי הכינוס היו הקמת חינוך פורמלי לבנות והכרזה על הדף היומי, האספה התגלתה כאכזבה גדולה מבחינתו, מכיוון שהיא כללה גם להתקפות על הרב קוק.[10]

הרב לינטופ טען כי דורו, בניגוד לדורות קודמים, אינו רואה את אלוקות נפשם, את משימתם הדתית ללמוד תורה ואת הצורך להחזיק בקרבת אמונתם היהודית, אלא דאגה לדם וכסף ולמתן פורקן לנטיותיהם הרעות. בחשבונו של עולם[11] הרב לינטופ מבקש לספק תרופה למה שהוא ראה כמחלה שהובילה לייאוש ולצער יהודי שנגרם עקב התנתקותם של היהודים מאמונתם. מוקד נוסף של הרב לינטופ היה הפחתת הטמעת יהודים בתרבות אירופית שהרחיקה את העם היהודי מלשמור על תורת התורה והספרות היהודית בעיקר. הוא הדגיש זאת ביצירתו מאמר בניין האומה,[12] ובכל זאת הוא ציין במקביל את התועלת למה שהציע המערב הלא דתי לעמו, כלומר חדשנות שלדעתו תסייע בישועת העם היהודי. הרב לינטופ הציע שיום אחד האומה הקדומה של הישראלים תוקם מחדש באמצעות שימוש בטכנולוגיה מודרנית, בין היתר, לפרסם ולהפיץ כתבים יהודיים שבסופו של דבר יעלו ויאגדו את העם היהודי. הוא האמין שהעם היהודי אמור להיות מומחה לטכנולוגיה מערבית מודרנית בעודו חוזר למלא אחר המסורות היהודיות. הרב לינטופ הציע שזה יהיה אנלוגי לאופן שבו היפנים - עם שהוא ראה כמספר קטן ומבודד מבחינה גאוגרפית ותרבותית מהמערב - מודרניזציה תוך שימוש בטכנולוגיה מערבית, אך עם זאת שמרו על אופיים המזרחי הייחודי במהלך פיתוח האומה ניצח את רוסיה במלחמת רוסיה-יפן בשנת 1905.

מיצירתו התורניתעריכה

הרב לינטופ חיבר מספר ספרים ומאמרים מורחבים:

  • פתחי שערים, ווילנה, 1881. השקפה על מצב העם ופירוד דעותיהם, תוך הסבר שיטת ומטרת כל מפלגה, לבירור אדני האמונה על פי התלמוד והקבלה כמוטבע בתורה שבכתב. הקדמה לחכמת הקבלה.
  • ילקוט אבני אמונת ישראל. פורסם בשנת 1895.[9][13]
  • מאמר בניין האומה פורסם בשנת 1906 ובשנת 1908.[12][14]
  • חשבונו של עולם, פורסם בשנת 1912.[11]
  • "מעז יצא מתוק" - פורסם בהפלס (ירחון) שנה א' 1901 תרס"א עמ' 39–44.
  • הענוה וההקשבה העצמית, ב-"הניר", ירושלים התרס"ט.
  • אור הגנוז בחכמת האמת, ב-"כנסת הגדולה" א' ע' 65-50; ג' ע' 27-18, ד' ע' 34-23, ורשה תש"נ.

בשנות המאה ה-21, עובדו חלק ממכתביו של הרב לינטופ ותאולוגית נוספות פורסמו, ובהם:

  • קנאותיה דפינחס[15] שערך הרב בצלאל נאור, מתמקד במכתב שכתב הרב לינטופ שטרם פורסם בשנת 1909 לרבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל.
  • שנות דור ודור (חלק ד)[16] שנכתב על ידי ראובן דסלר מכיל שני מכתבים משמעותיים מאת הרב לינטופ לרב קוק בערך מהשנים 1907 ו- 1909. (בספר אגרות הראי"ה ישנם תשובות ומכתבים שכתב הרב קוק אל הרב לינטופ.)

אודותיועריכה

בצלאל נאור טען בחיבור שערך "קנאותה דפינחס" כי "הרב לינטופ היה אחד משלושת המקובלים הליטאיים הגדולים בליטא בתחילת המאה העשרים: שלמה אלישיב, אברהם יצחק הכהן קוק, ופנחס הכהן לינטופ".[5]

תלמידו מנחם מנדל פרידן ציין כי הרב לינטופ היה "חריף ובקיא בכל אוצר המשפט העברי, ידע כמעט את כל התלמוד בעל פה, למד פילוסופיה ורעיונות מתקדמים, והיה אדוק וקנאי."[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ גוטליב, שמואל נח, ‏אהלי שם, באתר HebrewBooks
  2. ^ הרב דוד כהן, חוג הראי"ה, חלק ראשון, שיעור ראשון, ע' כח, ירושלים: אריאל, תשע"ח
  3. ^ 1 2 Shapiro, Marc B. (21 בנובמבר 2015). "Maimonides and Prophecy, R. Pinhas Lintop, R. Jose Faur, and More Examples of Censorship". The Seforim Blog. 
  4. ^ ספר "קנאותיה דפנחס" עמ' 7.
  5. ^ 1 2 קנאותיה דפינחס, אורות.
  6. ^ הרב קוק: איש חזון ופעיל, אורות.
  7. ^ 1 2 3 A Jewish Life on Three Continents: The Memoir of Menachem Mendel Frieden. Stanford University Press. 2013. עמ' 182.  Unknown parameter |translator-last= ignored (עזרה); Unknown parameter |translator-first= ignored (עזרה)
  8. ^ פנחס בר' יהודה ליב הכהן, פתחי שערים, באתר הספרייה הלאומית.
  9. ^ 1 2 פנחס בן יהודה ליב הכהן לינטופ, ילקוט אבני אמונת ישראל, באתר הספרייה הלאומית.
  10. ^ הרב בצלאל נאור, הפסיכולוגיה, אורות.
  11. ^ 1 2 פינחס הכהן לינטופ, חשבונו של עולם, באתר היברובוקס.
  12. ^ 1 2 מאמר בנין האומה, באתר הספרייה הלאומית.
  13. ^ פינחס הכהן לינטופ, ילקוט אבני אמונת ישראל, באתר היברובוקס.
  14. ^ פינחס הכהן לינטופ, מאמר בניין האומה, באתר היברובוקס.
  15. ^ פינחס הכהן לינטופ, קנאותיה דפינחס, באתר אוצר החכמה.
  16. ^ דסלר, רבי ראובן (2013). שנות דור ודור. חלק ד. ברוקלין, ניו יורק: ארטסקרול מסורה. עמ' 414–437.