פינחס הכהן לינטופ

רב ליטאי

הרב פינחס הכהן לינטופ (10 באוקטובר 1851 - 1 ביוני 1924) היה רב ציוני דתי, ששימש כרבה של הקהילה החסידית בבירז' שבליטא.

פינחס הכהן לינטופ
הרב פנחס הכהן לינטופ
Rabbi Pinchas HaKohen Lintup.jpg
לידה 10 באוקטובר 1851
ה'תרי"ב
דאוגבפילס, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 ביוני 1924 (בגיל 72) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בירז'
אב יהודה לייב הכהן לינטופ
מספר צאצאים 11
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

 
בית הכנסת של חסידות חב"ד בבירז', שנות ה-20–30 של המאה ה -20.
 
מצבת הרב לינטופ בבירז' בשנת 1936
 
המצבתו של הרב לינטופ בשנת 2014.

נולד בדווינסק ליהודה לייב הכהן לינטופ. בשנת 1876 - ה'תרל"ו, מונה לרב העיירה ואבולניק שבליטא. בשנת 1888 - ה'תרמ"ח נתבקש על ידי החסידים בבירז' לכהן כרב בקהילתם.[1] הרב לינטופ תמך בתנועת המזרחי.[2]

 
משפחת מובסס ב קרקינובה ב 1938. סלובה לינטופ יושבת שלישית משמאל.

לרב לינטופ ולאשתו סלובה (לבית קנצפוביץ') נולדו אחד עשר ילדים. בנו צבי הירש היגר לארצות הברית בשנת 1905, ושינה את שמו להארי סבי לינפילד.

בתו של לינטופ, ליבה, נישאה לרב בנימין צבי מובסס, שירש את חותנו כרב בבירז'. מאוחר יותר שימש מובסס כרב העיירה קרקונאווה. נהרג עם משפחתו במהלך השואה.

בשנת 1924 ביקשו הרב לינטופ ורעייתו לעלות לארץ ישראל, שם התעתד הרב לינטופ לכהן כרבה של המושבה נס ציונה. הרב אברהם יצחק הכהן קוק ביקש עבורם סרטיפיקט מהממשל הבריטי. בקשה זו אושרה רק כחודשיים לאחר פטירתו של הרב לינטופ.

 
מכתב מוועד נס ציונה לבקשת רישיון עליה לרב פינחס הכהן לינטופ. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 6

הרב לינטופ נפטר ב־1 ביוני 1924 בבירז' ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר.

השקפותיועריכה

הרב לינטופ ראה את ישועתו של העם היהודי כתלויה בלימוד תורה. הוא האמין שידע בפנימיות התורה מכיל את התרופה למחלה הרוחנית של הדור. הוא ניסה להפיץ קבלה להמונים וספג על כך ביקורת.[3]

מבחינה פילוסופית, הרב לינטופ ביקש ליצור סינתזה של בתי המדרש של הרמח"ל, הגאון מווילנה ותורת חב"ד.[4] תלמידו מנחם מנדל פרידן הצהיר כי רבו היה מתנגד ברוחו,[5] אף שהיה רב הקהילה החסידית בבירז'.

מבחינה הלכתית נטה להקל. כאשר התלוננו על כך באוזני הרוגצ'אובר הוא הגיב: "אם לא הייתי מכיר אותו באופן אישי, הייתי מנתק אותו מהקהילה, אבל אני מכיר את היושר שלו ואת טהרת ליבו ואת הידע הרב שלו בתורה, ויש לו על מי לסמוך אם הוא מקל בהלכה."[5] עוד האמין בהקלה בנוגע לנוהג הרוחני של לא יהודים ביחס לדבקות בשבע מצוות בני נח. החוקר מרק ב. שפירא קובע[6] כי בפתחי שערים: "הרב לינטופ מבקר את השקפת הרמב"ם, כי בהינתן הכוח היהודים חייבים להכריח לא יהודים לאמץ את שבע מצוות בני נח". "פקודה זו חלה רק על שבעת העמים שאכלסו את כנען הקדומה, אך אינה חלה על אף לא יהודי אחר, אפילו לא על החיים בישראל." יתר על כן, "...לא יהודים שאינם מקיימים את חוקי נח... [הם] ללא רבב מכיוון שהם לא יודעים יותר טוב, לאחר שנולדו בתרבויותיהם."[2]

הרב לינטופ גם הדגיש את החשיבות הממיסה את ההבדלים הכיתתיים שחילקו את העם היהודי בימיו, במיוחד את האיבה המשמעותית בין החסידים למתנגדים. הוא האמין כי הסרת שנאה זו היא תנאי מקדים לבניית בית המקדש בארץ ישראל. בילקוט אבני אמונת ישראל[7] ביקש לגשר על הפילוגים בשורות היהודים בין ספרדים לאשכנזים. מוקד ספציפי היה ניסיונו של הרב להסיר את המחיצה בין הבאים בעקבות בעל התניא (האדמו"ר הראשון מחב"ד ליובאוויטש) לבין הגאון מווילנה (מנהיג היהודים הלא-חסידים, מתנגדים).

באופן דומה, הוא ביקש להתייחס לתנועת אגודת ישראל העולמית בכינוס שלה בווינה באוגוסט 1923. אף על פי שהכינוס ראוי לציון בהקמת חינוך פורמלי לבנות ובהכרזת הדף היומי, האספה התגלתה כאכזבה גדולה, מכיוון שהיא התפרצה להפללה של הפרדה בפנימיות, כולל התקפות על הרב קוק.[8]

הרב לינטופ גם הדגיש בעבודה זו את החשיבות המרכזית של אמונה בחשיבה. אף על פי שהרב לינטופ למד פילוסופיה, הוא הרגיש שרבים יפרשו את החשיבה הפילוסופית ואת השינויים שחוללה המהפכה התעשייתית כממונעים את הצורך באמונה, שלדעתם הם מרכזיים בתכלית ובעצם קיומו של העם היהודי. באשר לאמונה, החוקר ד"ר מארק ב. שפירא מציין כי הרב לינטופ ערער על "השקפת הרמב"ם לפיה מי שטועה בכל הנוגע לעקרונות אמונה גרוע יותר ממי שבאמת מתחייב אפילו הגרוע ביותר מאז,"[2] כפי שציין הרב לינטופ: "השקפה זו זרה מאוד לרוח חכמי התלמוד, שלא ידעו פילוסופיה" ו"... אנשים גדולים יותר מהרמב"ם טעו כשמדובר בעניין ההטמעה של אלוקים."

לבסוף, הרב לינטופ הכריע כי דורו, בניגוד לדורות קודמים, אינו רואה את אלוקות נפשם, את משימתם הדתית ללמוד תורה ואת הצורך להחזיק בקרבת אמונתם היהודית, אלא דאגה לדם וכסף ולמתן פורקן ל נטיותיהם הרעות. בחשבונו של עולם[9] הרב לינטופ מבקש לספק תרופה למה שהוא ראה כמחלה שהובילה לייאוש ולצער יהודי שנגרם עקב התנתקותם של היהודים מאמונתם. מוקד נוסף של הרב לינטופ היה הפחתת הטמעת יהודים בתרבות אירופית שהרחיקה את העם היהודי מלשמור על תורת התורה והספרות היהודית בעיקר. הוא הדגיש זאת ביצירתו מאמר בניין האומה,[10] ובכל זאת הוא ציין במקביל את התועלת למה שהציע המערב הלא דתי לעמו, כלומר חדשנות שלדעתו תסייע בישועת העם היהודי. הרב לינטופ הציע שיום אחד האומה הקדומה של הישראלים תוקם מחדש באמצעות שימוש בטכנולוגיה מודרנית, בין היתר, לפרסם ולהפיץ כתבים יהודיים שבסופו של דבר יעלו ויאגדו את העם היהודי. הוא האמין שהעם היהודי אמור להיות מומחה לטכנולוגיה מערבית מודרנית בעודו חוזר למלא אחר המסורות היהודיות. הרב לינטופ הציע שזה יהיה אנלוגי לאופן שבו היפנים - עם שהוא ראה כמספר קטן ומבודד מבחינה גאוגרפית ותרבותית מהמערב - מודרניזציה תוך שימוש בטכנולוגיה מערבית, אך עם זאת שמרו על אופיים המזרחי הייחודי במהלך פיתוח האומה ניצח את רוסיה במלחמת רוסיה-יפן בשנת 1905.

מיצירתו התורניתעריכה

הרב לינטופ חיבר מספר ספרים ומאמרים מורחבים:

בשנות המאה ה-21, עובדו חלק ממכתביו של הרב לינטופ ותאולוגית נוספות פורסמו, ובהם:

  • קנאותיה דפינחס[13] שערך הרב בצלאל נאור, מתמקד במכתב שכתב הרב לינטופ שטרם פורסם בשנת 1909 לרבי אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון לארץ ישראל.
  • שנות דור ודור (חלק ד)[14] שנכתב על ידי ראובן דסלר מכיל שני מכתבים משמעותיים מאת הרב לינטופ לרב קוק בערך מהשנים 1907 ו- 1909. (בספר אגרות הראי"ה ישנם תשובות ומכתבים שכתב הרב קוק אל הרב לינטופ.)

אודותיועריכה

בצלאל נאור טען בחיבור שערך "קנאותה דפינחס" כי "הרב לינטופ היה יחיד בכך שהוא היה אחד משלושת המקובלים הליטאיים הגדולים בליטא בתחילת המאה העשרים: שלמה אלישיב, אברהם יצחק הכהן קוק, ופנחס הכהן לינטופ".[15]

תלמידו מנחם מנדל פרידן ציין כי הרב לינטופ היה "חריף ובקיא בכל אוצר המשפט העברי, הוא ידע כמעט את כל התלמוד בעל פה, הוא למד פילוסופיה ורעיונות מתקדמים, והוא היה אדוק וקנאי."[5]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אהלי שם, היברובוקס
  2. ^ 1 2 3 Shapiro, Marc B. (21 בנובמבר 2015). "Maimonides and Prophecy, R. Pinhas Lintop, R. Jose Faur, and More Examples of Censorship". The Seforim Blog. 
  3. ^ קנאותיה דפינחס, אורות.
  4. ^ הרב קוק: איש חזון ופעיל, אורות.
  5. ^ 1 2 3 A Jewish Life on Three Continents: The Memoir of Menachem Mendel Frieden. Stanford University Press. 2013. עמ' 182.  Unknown parameter |translator-last= ignored (עזרה); Unknown parameter |translator-first= ignored (עזרה)
  6. ^ 1 2 פנחס בר' יהודה ליב הכהן, פתחי שערים, באתר הספרייה הלאומית.
  7. ^ 1 2 פנחס בן יהודה ליב הכהן לינטופ, ילקוט אבני אמונת ישראל, באתר הספרייה הלאומית.
  8. ^ הרב בצלאל נאור, הפסיכולוגיה, אורות.
  9. ^ 1 2 פינחס הכהן לינטופ, חשבונו של עולם, באתר היברובוקס.
  10. ^ 1 2 מאמר בנין האומה, באתר הספרייה הלאומית.
  11. ^ פינחס הכהן לינטופ, ילקוט אבני אמונת ישראל, באתר היברובוקס.
  12. ^ פינחס הכהן לינטופ, מאמר בניין האומה, באתר היברובוקס.
  13. ^ פינחס הכהן לינטופ, קנאותיה דפינחס, באתר אוצר החכמה.
  14. ^ דסלר, רבי ראובן (2013). שנות דור ודור. חלק ד. ברוקלין, ניו יורק: ארטסקרול מסורה. עמ' 414–437. 
  15. ^ קנאותיה דפינחס, אורות.