פליקס טיקוטין

אדריכל גרמני

פליקס טיקוטיןאנגלית: Felix Tikotin;‏ 12 באוקטובר 1895 - 15 באוגוסט 1986) היה אספן וסוחר אמנות יהודי, ניצול שואה ומייסד המוזיאון לאמנות יפנית, הנקרא על שמו, בחיפה.

קורות חייםעריכה

נולד בעיר המבצר גלוגוב בשלזיה כילד רביעי להוריו מתוך 3 בנות ו-4 בנים. בגיל 9 עבר עם משפחתו לדרזדן ושם התחנך בגימנסיה. עוד בצעירותו התעניין באמנות והחל כבר בתקופת לימודיו בתיכון לאסוף יצירות אמנות ואף שאף להיות בעצמו אמן.[1] למד אדריכלות והתפרנס מכתיבת ביקורות אמנות. טיקוטין אהב במיוחד הדפסי עץ של אמנות יפנית והחל לרכוש ולבנות אוסף. במלחמת העולם הראשונה גויס לחיל הפרשים הגרמני ואיבד את אחד מאחיו שנהרג במלחמה.[2] ב-1924 עבר לברלין ופתח שם גלריה עם תצוגה של הדפסי עץ יפניים וחנות עם עבודות יד וכלי בית יפנים.[2] טיקוטין נסע למכירות פומביות של אמנות בלונדון ופריז ובהמשך גם ליפן והפך לסוחר אמנות. בשנות ה-20 גברה ההתעניינות בחוגי החברה הגבוהה בברלין באמנות המזרח הרחוק ורבים מלקוחותיו היו אספני אמנות פרטיים גרמנים.[3]

עליית הנאצים לשלטון טיקוטין התבקש לארגן תערוכה מהאוסף שלו בחסות שגריר גרמניה בדנמרק. התערוכה הוצגה בקופנהגן עד פברואר 1933. טיקוטין נסע לקופנהגן על מנת לארגן את החזרת המוצגים לברלין. בעת שהותו שם נודע לו על שריפת הרייכסטאג בברלין ובעקבות עצה של חבר בנקאי דני שלא להחזיר את האוסף לברלין, החליט טיקוטין לשלוח את המוצגים להולנד. טיקוטין עזב את גרמניה ועבר להולנד לאמסטרדם והחל לבסס שם את עסקיו. הוא המשיך ליזום תערוכות של אמנות יפנית בערים באירופה כגון בזל, לונדון, ציריך ואנטוורפן. באמסטרדם העסיק כמזכירתו את אווה ליכט, פליטה יהודיה שעזבה את ברלין ב-1935. יחד נסעו לארצות הברית וליפן. במהלך המסע הם נישאו ותכננו להשתקע בסיאטל, אך לאחר שנודע להם כי אמו של טיקוטין הצליחה לברוח מגרמניה להולנד, הם החליטו לחזור להולנד ולעזור לה. בהולנד טיקוטין השתקע עם אשתו בהאג שם פתח גלריה וב-1937 יסד את האגודה לאמנות יפנית בהולנד. לפליקס ואווה נולדו שתי בנות, הבכורה אילנה ב-1938 והצעירה חנה ב-1939. ביתו של טיקוטין הפך לתחנת מעבר עבור פליטים יהודים שברחו מגרמניה וטיקוטין ניסה לעזור להם בהשגת אשרות כניסה לאנגליה ולארצות הברית.

תקופת השואה ומלחמת העולם השנייהעריכה

לאחר כיבוש הולנד על ידי גרמניה הנאצית ב-10 במאי 1940 עבר טיקוטין עם משפחתו מהאג לעיירת שדה קטנה אלפן על הריין (Alphen a/d Rijn), למשך שנה ובהמשך נעזרו במחתרת ההולנדית כדי להסתתר בבית איכרים. טיקוטין הצליח להחביא חלק גדול מן האוסף שלו. על מנת להציל את בנותיו, טיקוטין מסר אותן למשפחה נוצרית ובהמשך הן נדדו למשפחות נוספות ובין מקומות מסתור שונים.[4] הוא עצמו הסתתר בעיר ניוקופ (Nieuwkoop) כל תקופת המלחמה ושרד. פליקס אשתו אווה ובנותיו ניצלו הודות לעזרתם של חסידי אומות העולם ההולנדים ווטר ון וינגרדן (Wouter Wijngaarden van )[5] והזוג ון דר ורט דירק ונילטה ( Dirk Hendricus & Neeltje van der Vaart).[6]

לאחר המלחמהעריכה

טיקוטין אשתו אווה ושתי בנותיו שרדו את המלחמה. ב-1946 נולדה הבת השלישית עפרה. ב-1950 טיקוטין עבר להתגורר עם משפחתו בוסנאר (אנ') . באותה השנה תפסה משטרת הולנד קבוצה שניסתה להבריח פריטים מתוך אוסף האמנות של טיקוטין והפריטים הגנובים הוחזרו לרשותו. טיקוטין המשיך לארגן תערוכות נוספות בהולנד ובערים נוספות באירופה ובטוקיו בהם הוצגו פריטי אמנות יפנית. טיקוטין עבר בהמשך להתגורר בשווייץ והמשיך במסעותיו עד פטירתו ב-1986.[2]

הקמת מוזיאון טיקוטיןעריכה

 
בית קיש, חיפה

לקראת סוף שנות ה-50 הגיע טיקוטין לביקור בישראל אצל בתו אילנה. פגישתו עם אבא חושי ראש עיריית חיפה הולידה את היוזמה לתרום את האוסף שלו לטובת הקמת מוזיאון לאמנות יפנית ייחודי מסוגו בכל המזרח התיכון. לצורך הקמת המוזיאון טיקוטין רכש את ביתו של קולונל פרדריק קיש בכרמל עבור עיריית חיפה.[1][7] הבית שימש כמבנה הראשון של המוזיאון, שנפתח במאי 1960. בנוסף דאג להקים אגודות ידידים למוזיאון באירופה וביפן. (אודות המוזיאון – מפעל חייו של פליקס טיקוטין) בתו אילנה דרוקר טיקוטין משמשת כיום כיו"ר חבר הנאמנים של המוזיאון. נכדו ירון בורנשטיין יצר ב-2013 בהולנד סרט דוקומנטרי אודותיו בשם "טיקוטין - חיים מוקדשים לאמנות יפנית". הסרט הוצג ביולי 2015 בשגרירות יפן בישראל.[8]

לקריאה נוספתעריכה

  • Jaron Borensztajn (Editor). Ghosts and Spirits from the Tikotin Museum of Japanese Art: Felix Tikotin: A Life Devoted to Japanese Art. Leiden University Press, 2013.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 פליקס טיקוטין, באתר מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
  2. ^ 1 2 3 חייו ועבודתו של פליקס טיקוטין (1986-1893), באתר מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית
  3. ^ Patrizia Jirka-Schmitz, The Trade in Far Eastern Art in Berlin during the Weimar Republic (1918-1933), Journal for Art Market Studies 3, 2018
  4. ^ "ביום שאחרי המלחמה התחילה השואה שלי" - זיכרון בסלון עם אילנה דרוקר טיקוטין, באתר יוטיוב, ‏2021
  5. ^ Wijngaarden van Wouter & Gerritje (Mur), באתר Yad Vashem: The Righteous Among the Nations Database
  6. ^ Vaart van der Dirk & Neeltje (Raadt de), באתר Yad Vashem: The Righteous Among the Nations Database
  7. ^ נעמה ריבה, כיצד הגיע דווקא לחיפה, מכל המקומות בעולם, אוסף האמנות הזה, באתר הארץ, ‏30 בדצמבר 2020
  8. ^ טיקוטין - חיים מוקדשים לאמנות יפנית, באתר שגרירות יפן בישראל