ויקיפדיה

פסיכולוגיה אבולוציונית של שפה

פסיכולוגיה אבולוציונית של שפה היא חקר ההיסטוריה האבולוציונית של השפה כתחום מתחומי הפסיכולוגיה האבולוציונית. היא מניחה שהשפה היא תוצאה של הסתגלות דרוויניסטית.

יש תיאוריות מתחרות רבות לגבי האופן שבו התפתחה השפה, אם אכן מדובר בהסתגלות אבולוציונית. הן נובעות מהאמונה שהתפתחות השפה הייתה יכולה להיות מושפעת מהסתגלות, מאקזפטציה או שהיא תוצר לוואי של הסתגלות אחרת. גם גנטיקה משפיעה על חקר התפתחות השפה. יש השערות שהגן FOXP2 הוא אולי הגן שמעניק לבני אדם את היכולת לפתח דקדוק ותחביר.

תיאוריות בנוגע לאבולוציה של שפה עריכה

הסתגלות עריכה

המדען סטיבן פינקר והפסיכולוג פול בלום טוענים שהשפה כיכולת נפשית חולקת דמיון רב עם איברי הגוף המורכבים. הדבר מרמז על כך שכמו איברים אלה, השפה התפתחה כהסתגלות, שכן זהו המנגנון היחיד הידוע לנו, שבאמצעותו איברים מורכבים יכולים להתפתח. מורכבות המנגנונים, כישורי השפה והיכולת ללמוד שפה מספקים משאב השוואתי בין התכונות הפסיכולוגיות שהתפתחו והתכונות הפיזיות שהתפתחו.[1]

פינקר מסכים בעיקרון עם נועם חומסקי, בלשן ומדען קוגניציה חשוב, בטענה שהעובדה שילדים יכולים ללמוד כל שפה אנושית ללא הוראה מפורשת מעידה על כך שהשפה, כולל רוב הדקדוק, היא בעצם מולדת, ורק מופעלת הלכה למעשה על ידי אינטראקציה עם אנשים אחרים, בראש ובראשונה ההורים. אך פינקר ובלום טוענים שהאופי האורגני של השפה מרמז על מקור הסתגלותי.[2]

תוצר לוואי עריכה

נועם חומסקי הוביל את הדיון בנושא כישורי שפה כתוצר לוואי קוגניטיבי, או ספנדרל (spandrel). כבלשן, ולא ביולוג אבולוציוני, הדגש התיאורטי שלו היה על היכולת האינסופית של הדיבור: יש מספר קבוע של מילים, אך יש אינסוף אפשרויות של שילוב ביניהן.[3] לפי הניתוח שלו, היכולת ההכרתית שלנו לתפוס אינסוף אפשרויות או ליצור אותן, סייעה ליצירת המורכבות הרבה שניתן למצוא בשפה.[3] גם חומסקי וגם סטיבן ג'יי גולד טוענים שמורכבות המוח היא כשלעצמה תוצר של הסתגלות, והשפה נובעת ממורכבויות אלה.[3]

בסוגיה האם שפה נתפסת בצורה הטובה ביותר ככזו שהתפתחה כהסתגלות או כתוצר לוואי, הביולוג האבולוציוני ו. טקומסה פיץ' טוען בעקבות גולד, שלא מוצדק להניח שכל היבט של השפה נובע מהסתגלות, או שהשפה בכללותה היא הסתגלותית.[4] הוא מבקר מספר זרמים בפסיכולוגיה האבולוציונית על כך שהם מציעים תפיסה כלל-הסתגלותית של האבולוציה, ורואה את השאלה של פינקר ובלום אם "השפה התפתחה כהסתגלות" כשאלה מטעה.[4] לטענתו, מנקודת מבט ביולוגית, המקורות האבולוציוניים של השפה נובעים מהתכנסות של הסתגלויות נפרדות רבות למערכת מורכבת. טיעון דומה מובא על ידי טרנס דיקון בספרו "המינים הסימבוליים" (The Symbolic Species) הטוען כי התכונות השונות של השפה התפתחו יחד עם התפתחות הנפש, וכי היכולת להשתמש בתקשורת סימבולית משולבת בכל יתר התהליכים הקוגניטיביים.[5]

אקזפטציה עריכה

אקזפטציה, כמו הסתגלות, היא מאפיין משפר כשירות, אבל לטענת סטיבן ג'יי גולד, מטרותיה השתנו ככל שהמין התפתח, וזאת משתי סיבות אפשריות: או שתפקידה המקורי של תכונה זו כבר לא היה הכרחי והיא קיבלה מטרה חדשה, או שהתכונה לא נוצרה למטרה מסוימת, אך מאוחר יותר הפכה להיות חשובה.[6] בדרך כלל לאקזפטציה יש צורה ועיצוב ספציפיים שמעניקים מקום לפונקציה חדשה.[6] טיעון זה מתבסס על המיקום הנמוך של הגרון בבני אדם.[7] אצל יונקים אחרים, הגרון ממוקם באותו מיקום, אולם אף מין אחר לא רכש שפה. הדבר מוביל את הדוגלים באקספטציה לטעון שהיכולת הלשונית נובעת משינוי שהתרחק ממטרתו המקורית.[7]

גנים ושפה עריכה

מחקרים הראו ש"אילוצים גנטיים" על התפתחות השפה היו יכולים לגרום ל"מודול שפה מיוחד" או "מודול שפה ספציפי למין".[8] מודול זה כולל מספר רב של "מאפיינים לשוניים ספציפיים", כגון תחביר ומוסכמות לשוניות.[8] הדוגלים בהסתגלות מאמינים שגנים של שפה "התפתחו יחד עם השפה האנושית עצמה למטרת תקשורת".[8] השקפה זו מציעה שהגנים המעורבים בשפה היו יכולים להתפתח יחד רק בסביבה יציבה מאוד. השפה לא הייתה יכולה להתפתח בסביבה משתנה במהירות, מכיוון שסוג זה של סביבה לא היה יציב דיו לברירה טבעית. ללא ברירה טבעית, הגנים לא היו מתפתחים יחד עם היכולת הלשונית, ובמקום זאת, היו נובעים מ"מוסכמות תרבותיות".[8]

אפקט בולדווין מספק הסבר אפשרי לאופן שבו מאפייני שפה שנלמדים לאורך זמן יכולים להיות מקודדים בגנים. בדומה לדרווין, גם הוא הציע שלאורגניזמים שיכולים להתאים תכונה מהר יותר יש "יתרון סלקטיבי".[8] ככל שעוברים הדורות, יש צורך בפחות גירויים סביבתיים כדי שאורגניזמים יפתחו תכונה זו. בסופו של דבר אין צורך בגירויים סביבתיים, ובנקודה זו התכונה תהפוך להיות "מקודדת גנטית".[8]

גן FOXP2 עריכה

 
מבנה החלבון FOXP2. מבוסס על עיבוד PyMOL של Protein Data Bank (PDB) 2ao9.

זמן רב הועלו השערות לגבי המרכיבים הגנטיים והקוגניטיביים של השפה. אך רק לאחרונה הצליחו בלשנים להצביע על גן שעשוי להסביר כיצד השפה פועלת.[9] פסיכולוגים אבולוציוניים גורסים כי הגן FOXP2 עשוי להיות קשור לאבולוציה של השפה האנושית. בשנות ה-80 של המאה ה-20 זיהתה הפסיכו-בלשנית מירנה גופניק גן דומיננטי שגורם לפגיעה הלשונית במשפחת KE בבריטניה. למשפחת KE יש מוטציה ב-FOXP2, שגורמת להם לסבול מהפרעת דיבור ושפה. נטען שהגן FOXP2 הוא גן הדקדוק, והוא המאפשר לבני אדם ליצור תחביר תקין ולהפוך את התקשורת לאיכותית יותר. ילדים שגדלים בסביבה יציבה מסוגלים לפתח בקיאות גבוהה בשפה ללא כל הדרכה. אנשים עם מוטציה בגן FOXP2 מתקשים לבנות ולהבין משפטים מורכבים, ומראים סימנים של דיספרקסיה מילולית התפתחותית.[9]

גן זה התפתח ככל הנראה אצל ההומינידים לאחר התפצלות של ההומינידים מהשימפנזה; הדבר מסביר מדוע בני אדם הם היחידים שמסוגלים ללמוד ולהבין דקדוק.[10] לבני אדם יש אלל ייחודי של גן זה, גן שאצל יונקים אחרים נשמר ללא שינוי במהלך רוב ההיסטוריה. נראה שהאלל הייחודי הזה הופיע לראשונה לפני בין 100 ל-200 אלף שנים, וכיום הוא כמעט אוניברסלי בבני אדם.[10] הדבר מצביע על כך שהדיבור התפתח מאוחר בהיסטוריה של האבולוציה האנושית.

שונות בשפה האנושית עריכה

לפי סיווגים מסוימים, יש בעולם כמעט 7,000 שפות, עם כמות עצומה של וריאציות, שלפי ההשערה התפתחו כתוצאה מבידול תרבותי. מספר גורמים נחשבים כסיבות לשונות בין שפות בתרבויות השונות: אפקט מייסד, סחף גנטי, הכלאה והסתגלות.

עם הכמויות העצומות של קרקעות שהיו זמינות, שבטים שונים התפצלו כדי למצוא לעצמם טריטוריה, מה שדרש שמות למקומות חדשים, וכן שמות לפעילויות חדשות (כגון מונחים לטכניקות דיג חדשות שנדרשו בנחלים על ידי עם שדג בעבר רק באוקיינוס). קבוצות שחיו רחוק זו מזו קיימו תקשורת מועטה או אפסית, גם אם במקור דיברו באותה שפה, וכתוצאה מכך השפות שלהם התרחקו זו מזו.[11]

גם סחף גנטי, שהוא שינוי אקראי של גנים, מילא תפקיד בהתפתחות השפה. בנוסף הייתה השפעה משמעותית של הכלאה: קבוצה אחת הייתה באה במגע עם שבט אחר, ושתי הקבוצות היו קולטות מילים וצלילים זו מזו, מה שהוביל בסופו של דבר להיווצרות שפה חדשה.

לבסוף, גם הסתגלות השפיעה על בידול השפה. סביבות טבעיות והקשרים תרבותיים השתנו עם הזמן; הקבוצות נאלצו להסתגל לסביבה, וגם השפה שלהן הייתה צריכה להסתגל בהתאם. לדוגמה, התחלה של ייצור ברונזה באזור מסוים גרמה לשימוש במונחים הקשורים לברונזה או ליצירתם.[11]

אטקינסון גרס שייתכן שמקור השפה היה באפריקה, שכן בשפות אפריקאיות יש וריאציה גדולה יותר של צלילי דיבור מאשר בשפות אחרות. צלילים אלה נתפסים כמקור לשאר השפות הקיימות בעולם.[12]

תקשורת בקרב בעלי חיים אחרים עריכה

מחקרים מצביעים על כך שבעלי חיים לא אנושיים (למשל, קופי אדם, דולפינים וציפורי שיר) מציגים עדויות לשפה. מחקרים השוואתיים של המערכת החושית-מוטורית מגלים שדיבור אינו מיוחד לבני אדם: פרימטים יכולים להבחין בין שתי שפות מדוברות שונות.[13] מאמינים כי היבטים אנטומיים של בני אדם, במיוחד הגרון היורד, הם ייחודיים ליכולת הדיבור של בני האדם. עם זאת, מחקר נוסף גילה שגם למספר יונקים אחרים מלבד בני אדם יש גרון יורד, מה שמצביע על כך שגרון יורד אינו חייב להיות התכונה האנטומית היחידה הדרושה להפקת דיבור.[13] גם חיקוי ווקאלי אינו אנושי באופן ייחודי.[13] נראה שציפורי שיר לומדות שירים מיוחדים לבני מינן על ידי חיקוי.[14][15] מכיוון שלפרימטים לא אנושיים אין גרון יורד, הם חסרים יכולת חיקוי ווקאלית, וזו הסיבה שבמחקרים שכללו פרימטים השתמשו באמצעי תקשורת לא מילוליים, למשל שפת סימנים.[13]

קוקו ונים צ'ימפסקי הם שני קופי אדם שלמדו בהצלחה להשתמש בשפת הסימנים, אם כי ברמה נמוכה יחסית. נים הוא שימפנזה שנקלט על ידי משפחה בשנות ה-70 וגודל כמו ילד אנושי. נים הצליח לשלוט ב-150 סימנים שימושיים. קוקו הייתה גורילה שגידל סטודנט מסטנפורד. היא הצליחה לשלוט ב-1,000 סימנים לצורכי תקשורת.[13]

ראו גם עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Richardson, R. (בנובמבר 1996). "The prospects for an evolutionary psychology: Human language and human reasoning". Minds and Machines. 6 (4): 541–557. doi:10.1007/BF00389658. נבדק ב-2 בינואר 2014. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Workman, Lance and Will Reader (2004) Evolutionary psychology: an introduction. Cambridge University Press p. 259.
  3. ^ 1 2 3 Chomsky, N., Knowledge of Language: Its Nature, Origin and Use. Praeger, New York. (1986).
  4. ^ 1 2 Fitch, W. T. (2011). The Evolution of Language. New York, NY: Cambridge University Press. p. 15. מסת"ב 052167736X.
  5. ^ Deacon, T. The Symbolic Species. 1997.
  6. ^ 1 2 Botha, Rudolf P (2001). "How much of language, if any, came about in the same sort of way as the brooding chamber in snails?". Language & Communication. 21 (3): 225–243. doi:10.1016/S0271-5309(01)00002-7.
  7. ^ 1 2 Fitch, T., "Evolutionary Developmental Biology and Human Language Evolution: Constraints on Adaptation." "Evolutionary Biology". 39:4. pp. 613-30.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Chater, N.; Florencia, R.; Christiansen, M. H. (2009). "Restrictions on biological adaptation in language evolution". PNAS. 106 (4): 1015–1020. Bibcode:2009PNAS..106.1015C. doi:10.1073/pnas.0807191106. PMC 2633574. PMID 19164588.
  9. ^ 1 2 Fisher, S.E. & Scharff, C. (2009). "FOXP2 as a molecular window into speech and language." Cell Press pp.166-177.
  10. ^ 1 2 Christianse, M. H. & Kirby, S. (2004). Language Evolution. Oxford University Press. pp. 215-216.
  11. ^ 1 2 Levinson, SC.; Gray, RD., Tools from evolutionarybiology shed new light on the diversification of languages, TrendsCogn Sci., 2012, עמ' 167–73
  12. ^ Bower, Bruce (2011). "Darwin's tongues: Languages, like genes, can tell evolutionary tales". Science News. 180 (11): 22–25. doi:10.1002/scin.5591801128. ISSN 0036-8423.
  13. ^ 1 2 3 4 5 Hauser, M. D., et al. (2002). The faculty of language: what is it, who has it, and how did it evolve? Science 298. pp. 1569-1579.
  14. ^ Haesler S, Wada K, Nshdejan A, et al. (במרץ 2004). "FoxP2 expression in avian vocal learners and non-learners". J. Neurosci. 24 (13): 3164–75. doi:10.1523/JNEUROSCI.4369-03.2004. PMC 6730012. PMID 15056696. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Haesler S, Rochefort C, Georgi B, Licznerski P, Osten P, Scharff C (בדצמבר 2007). "Incomplete and inaccurate vocal imitation after knockdown of FoxP2 in songbird basal ganglia nucleus Area X". PLOS Biol. 5 (12): e321. doi:10.1371/journal.pbio.0050321. PMC 2100148. PMID 18052609. {{cite journal}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פסיכולוגיה_אבולוציונית_של_שפה&oldid=38213570"