פפיטו ראמוס
חוסה אנטוניו "פפיטו" ראמוס וטה (בספרדית: José Antonio "Pepito" Ramos Huete, נולד ב-3 במאי 1951 בתטואן שבמרוקו) הוא כדורגלן ומאמן עבר ספרדי-קטלאני. ראמוס שיחק כמגן ימני בקבוצות הליגה הספרדית אספניול וברצלונה במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20. בנוסף, ערך 4 הופעות במדי נבחרת ספרד. לאחר פרישתו ממשחק עבד כמאמן במספר קבוצות בקטלוניה.
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
3 במאי 1951 (בן 72) תטואן שבמרוקו | |||
| שם מלא | חוסה אנטוניו ראמוס וטה | |||
| גובה | 1.75 מטר | |||
| עמדה | מגן ימני | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
קריירה כשחקן עריכה
ראמוס נולד בתטואן שבמרוקו, אז בשליטת ספרד, ובגיל צעיר עבר לקטלוניה שבספרד. בנעוריו שיחק במחלקת הנוער של הקבוצה הקטנה מטרו, שם עשה את צעדיו הראשונים בכדורגל מקצועי, בליגה השלישית. בעונת 1970/1971 ירד עם הקבוצה לליגה הרביעית. למרות הכישלון הקבוצתי, יכולתו האישית הטובה של ראמוס משכה את תשומת לבה של אספניול, קבוצה מברצלונה ששיחקה בליגה הראשונה, והוא הצטרף אליה בקיץ 1971.[1] הוא ערך את הופעת הבכורה במדיה ב-10 באוקטובר, כשנכנס כמחליף בתיקו 1-1 עם בורגוס. מנקודה זו החל לשחק בעקביות, והוא שותף ב-25 משחקי ליגה בקבוצה, שהגיעה למקום ה-12 בסוף עונת 1971/1972.
בעונה הבאה איבד את מקומו בהרכב וערך רק 8 הופעות, 3 מתוכן בהרכב הפותח. אספניול הגיעה למקום השלישי ובזכות כך העפילה לגביע אופ"א. אף על פי כן, מנקודה זו והלאה הפך לשחקן קבוע בהרכב הקבוצה. בעונת 1973/1974 הופיע ב-26 משחקי ליגה, אך לא לקח חלק בהדחתה של אספניול מגביע אופ"א כבר בסיבוב הראשון. הוא שותף בכל משחקי הליגה לעונת 1974/1975, בה הגיעה אספניול למקום ה-11. בעונת 1975/1976 נעדר משני משחקים בלבד בשל פציעה קלה, ואספניול סיימה את העונה במקום הרביעי בליגה. במשך כל תקופתו באספניול שיחק תחת המאמן חוסה סנטמריה.
בקיץ 1976 עזב ראמוס את אספניול ועבר ליריבתה העירונית, ברצלונה, אותה אימן רינוס מיכלס ההולנדי, תמורת סכום העברה של 30 מיליון פסטות.[2] כבר בעונתו הראשונה בקבוצתו החדשה השתלב במהרה. הוא ערך 30 הופעות בליגה, בה הייתה ברצלונה סגנית האלופה, ובגביע אופ"א ערך 8 הופעות וסייע לקבוצה להגיע עד לרבע הגמר, שם הודחה על ידי אתלטיק בילבאו. גם בעונה הבאה הייתה ברצלונה סגנית האלופה, וראמוס השתתף ב-24 משחקי ליגה וב-6 נוספים בגביע אופ"א, שם הגיעה עד לחצי גמר הטורניר. ברצלונה זכתה בגביע הספרדי באותה עונה, אך ראמוס לא שותף במשחק הגמר בו ניצחה ברצלונה את לאס פאלמס. בעונת 1978/1979 הוחלף מיכלס בלוסיאן מולר, שבעצמו הוחלף לקראת סוף העונה בז'ואקים ריפה. מעמדו של ראמוס דעך והוא שיחק ב-8 משחקי ליגה ובמשחק אחד בגביע מחזיקות הגביע, בסיבוב הראשון נגד שחטאר דונצק, כשבסוף העונה זכתה ברצלונה בתואר לראשונה בתולדותיה.
גם בעונת 1979/1980 נותר מעמדו של ראמוס זהה, עד שרפה פוטר ומונה במקומו הלניו הררה, שנתן לראמוס לשחק לקראת סוף העונה. ב-12 באפריל 1980 הורחק בכרטיס אדום לראשונה בקריירה שלו, במשחק הליגה נגד לאס פאלמס שהסתיים בניצחון 1-0. במהלך העונה שיחק במשחק אחד בגביע המחזיקות, בגומלין רבע הגמר נגד ולנסיה, אך לא הצליח לעזור לקבוצתו לנצח ולעלות לחצי הגמר. בעונה הבאה שב להיות פעיל בהרכב הקבוצה. הוא פתח ב-32 משחקי ליגה ובשני משחקי ברצלונה בסיבוב השני של גביע אופ"א, שם הודחה על ידי פ.צ. קלן. בליגה סיימה ברצלונה במקום ה-4 בלבד, אך היא זכתה בגביע הספרדי הודות לניצחון 3-1 על ספורטינג חיחון, בו פתח ראמוס בהרכב.
בקיץ 1981 הצטרף המגן הימני חרארדו מירנדה לברצלונה והוא החל לתפוס את מקומו של ראמוס. למרות זאת, פתח בהרכב בליגה 10 פעמים ונכנס כמחליף 6 פעמים נוספות. בגביע המחזיקות השתתף ב-7 משחקים, כולל בחצאי הגמר שם עזר לברצלונה לגבור על טוטנהאם, אך הוא לא שיחק בגמר בו ניצחה ברצלונה את סטנדרד לייז' וזכתה בתואר בפעם השנייה בתולדותיה. לאחר שלא שיחק כלל במחצית הראשונה של עונת 1982/1983, הוא שוחרר מברצלונה בינואר 1983 והצטרף לקרטחנה שמהליגה השנייה. הוא פתח בכל משחקיה עד סוף העונה, עזר לה לסיים במקום ה-16, 2 נקודות מעל המקום ה-17 שמוביל לירידה לליגה השלישית. בתום העונה, בהיותו בן 32, פרש מכדורגל.
ב-12 באוקטובר 1975 ערך ראמוס את הופעת הבכורה במדי נבחרת ספרד, כשפתח בהרכב במשחק מוקדמות יורו 1976 נגד דנמרק בו ניצחה ספרד 2-0. הופעתו הבאה הייתה כשנכנס כמחליף בגומלין רבע גמר המוקדמות נגד גרמניה המערבית, אך לא הצליח למנוע את הדחת נבחרתו שהפסידה 2-0. בהמשך, במהלך מוקדמות מונדיאל 1978, שותף בשני משחקי ידידות. המשחק הרביעי והאחרון שלו במדי הנבחרת היה ב-21 בספטמבר 1977 נגד שווייץ. בנוסף לחלקו בנבחרת הספרדית, השתתף בשני משחקי ידידות של נבחרת קטלוניה, הנבחרת הלא רשמית של חבל ארץ זה.
קריירה כמאמן עריכה
לאחר פרישתו ממשחק החל לעבוד כמאמן, באופן בלעדי בקבוצות קטנות ברחבי קטלוניה. הוא אימן את הקבוצות ויק וסנטוביה לפרקים קצרים במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20. בסוף עונת 1998/1999 התמנה למאמן ז'ימנסטיק טרגונה שמהליגה השלישית, הקבוצה הבכירה ביותר אותה אימן. הוא עזר לה להישאר בליגה לאחר שניצחה בפלייאוף על המקום בליגה השלישית את קאודל, ולאחר מכן הוא סיים את תפקידו. בהמשך אימן לזמן קצר קבוצות נוספות כמנליו ופראט. ב-2006 אימן את רובי, והיה זה תפקידו האחרון כמאמן.[3]
תארים עריכה
כשחקן עריכה
ברצלונה עריכה
- הגביע הספרדי (2): 1977/1978, 1980/1981
- גביע מחזיקות הגביע (2): 1978/1979, 1981/1982
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל המאמן באתר BDFutbol
הערות שוליים עריכה
- ^ Ramos, El Mundo Deportivo, 21.8.1977, עמ' 2
- ^ 14 de julio de 1976. Ramos ficha por el Barça, האתר הרשמי של ברצלונה, 14.7.2015
- ^ Nuevo relevo en el Rubí, Mundo Deportivo, 28.3.2006, עמ' 35