פרנוואז הראשון, מלך איבריה
פָּרנַווַאז הראשון, (פרנבס) מלך איבריה (בגאורגית: ფარნავაზი) היה המלך הראשון (או השני) של איבריה הקווקזית, מייסד המלוכה בכארתלי ומייסד שושלת פרנוואז (אנ'). הממלכה נוסדה בתקופה ההלניסטית, בסביבות המאה השלישית לפני ספירה, בתמיכתם הפוליטית של מלכי סלאוקוס. על פי "הכרוניקה של כארתלי" מהמאה-11 לספירה, שברשומות הגאורגיות, היה וסל של המלך הסלאוקי אנטיוכוס, אך לא צוין באיזה שנים מדובר או באיזה אנטיוכוס מדובר. אם כי הסברה היא שמדובר באנטיוכוס הראשון (מלך בין השנים 281-261 לפנה"ס)[1]
.jpg) | |||||||||
| תבליט של פרנוואז הראשון | |||||||||
| לידה |
329, 326 או 311 לפנה"ס מצחתה, כארתלי | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
237, 234 או 219 לפנה"ס (בגיל 0 חודשים בערך) מצחתה | ||||||||
| מדינה | איבריה הקווקזית | ||||||||
| מקום קבורה | ארמזי, גאורגיה | ||||||||
| בת זוג | דורדזוקית | ||||||||
| שושלת פרנוואז | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
חייו עריכה
על פי הרשומות הגאורגיות, פרנוואז הוא צאצא של אופלוס, הבן של מסכתוס, שהיה בנו של כרתלוס, שעל פי האגדה היה בנו של תרגמוס מצאצאיו של יפת. לעובדת היותו המלך הראשון של כארתלי אין ביסוס במקורות שאינם גאורגיים. הרשומות המתארות את חייו רוויות דימויים וסמלים אגדתיים ואזכור העובדות ההיסטוריות דהוי. דמותו של פרנוואז מוצגת ברשומות הגאורגיות כדמות של מלך בעל חזות אגדית כיאה למלך הראשון של גאורגיה של התקופה שקדמה לנצרות.
על פי אחד מהרשומות הגאורגיות משנת 800 לערך, "חיי המלכים", היה צאצא לשושלת מכובדת והיה נצר לכרתלוס, האתנארך האגדי של כארתלי. דודו מצד אביו, סמארה, החזיק בתואר "מַאמַאסַאחלִיסִי" ("אב הבית", მამასახლისი) של השבטים הגאורגיים באזור מצחתה. אימו של פרנוואז הייתה כפי הנראה פרסית מאספהאן, שזוהתה על פי הנסיך תאימורז מגאורגיה והפטריארך אנטון הראשון כבתו של דריווש השלישי. אף על פי שהסיפור על פרנוואז נכתב על ידי רושם רשומות נוצרי, משופע הסיפור בדימויים ובאזכורים לדמויות מיסטיות איראניות. הממצאים הארכאולוגיים מאששים את הקשרים הפוליטיים-תרבותיים בין איראן לכארתלי של אותה תקופה. השם פרנאווז הוא המחשה נוספת למוצא הפרסי. הוא מבוסס על השם הפרסי "פארנאה" (מקור מהשפה האווסטית), הזוהר האלוהי, האנשה של הכוח המלכותי ושל התהילה של הדת האיראנית.
שושלת פרנוואזיאני (מפרנאווז) נשתמר גם ברשומות הארמניות המוקדמות כ"פרנאווזיאן" (מופיע ברשומות מהמאה ה-5 של ההיסטוריון הארמני פאוסטוס מביזנטיום, Փավստոս Բուզանդ), ו"פרנוואזיאן", מופיע בחיבור ההיסטוריה של ארמניה של מובסס חורנאצי, מתחילת המאה ה-5 כפי הנראה. בהסתמך על מקורות אלה, מלך בשם פרנוואז היה מייסד של שושלת גאורגית. השם פרנוואז הוזכר גם באסטלת סרפיט מארמזי, אסטלה ביוונית עתיקה וארמית המתארת את זיכרונותיה של נסיכה גאורגית בשם סרפיט (სერაფიტ).
הסיפור על חייו של פרנוואז הוא בין הסיפורים השלמים מבחינה אמנותית ברשומות הגאורגיות, הסיפר על חיי פרנוואז מתחיל ברגע לידתו ומסתיים בקבורתו. בגיל 3 הושמדה משפחתו הקטנה, וירושתו נגזלה בידי אזו, שהומלך על ידי אלכסנדר הגדול במהלך המסע שלו לכארתלי. העדויות על פלישתו של אלכסנדר הגדול לממלכת איבריה מופיעות הן ברשומות הגאורגיות והן בכתבי היסטוריונים מערביים. פליניוס הזקן וגאיוס יוליוס סולינוס (גאוגרף רומי), שמציינים בזיכרונותיהם הפרעה למסע המקדונים באיבריה, שקשורה כפי הנראה למשלחת, המופיעה בדברי סטראבון, שנשלחה לגבולות איבריה על ידי אלכסנדר הגדול, בשנת 332 לפנה"ס, למצוא שם מכרות זהב.
פרנוואז גדל ללא אב. הוא חלם חלום נבואי ובעקבותיו משתכנע לעשות מעשים אציליים, ויצא לצייד. במהלך מרדף אחר צבי הוא מצא אוצר רב שהיה מאוחסן במערות נסתרות. הוא הוציא את האוצר וניצל אותו לבניית צבא נאמן להבסת השליט הרודני, אזו. הוא נעזר בכוג'י מקולכיס[2], שנישא, בסופו של דבר, לאחותו של פרנוואז. אל המורדים הצטרפו גם 1,000 חיילים מהמחנה של אזו; הם זוהו באופן אנכרוניסטי כרומאים ונטען כי הוענקו להם תוארי אזנאורי בידי פרנוואז המנצח, אולם אטימולוגיה זו של התואר שניתן להם אינה נכונה.
תקופת שלטונו עריכה
בקרב שהתרחש מאוחר יותר, הובס אזו ונהרג, ופרנוואז הפך להיות המלך של כארתלי בגיל 27. על פי הרשומות נטען כי הכיר בריבונות הסלאוקית, יורשיו ההלניסטיים של אלכסנדר הגדול במזרח התיכון. הם נקראים ברשומות הגאורגיים בשם כללי אנטיוכוס.
על פי האמור ברשומות שלח פרנוואז את שליחיו למלך אנטיוכוס מאשור עם מתנות רבות. הוא הבטיח לשרת אותו וביקש את עזרתו כנגד היוונים. אנטיכוס קיבל את מתנותיו, כינה אותו בני ונתן לו את הכתר. בהמשך מציינים הרשומות הגאורגיות כי פרנוואז עיצב את המנהלה שלו על פי הדגם של הממלכה הפרסית.
פרנוואז הקים ארגון צבאי-מנהלי שהיה מבוסס על מושלים אזוריים או אריסתווים. סממני הסמכות שאותם קיבלו האריסתווים מהמלך כללו שרביט, טבעת חותם מיוחדת, חגורה וחימוש. בממלכת איבריה היו בסך הכל שבעה אריסתווים: קולכיס, קאחתי, חונאני (כיום בצפון אזרבייג'ן), סאמשווילדה בכארתלי תחתית, צונדה (כולל את ג'וואחתי, קולה (Göle שבנפת ארדהאן) וארטאאני), אודזרחה וקלאג'רתי. בנוסף היה הספאספט,[3] המפקד העליון של הצבא, אשר היה תחת השליטה הישירה של המלך שבסיסו היה בכארתלי הפנימית.
המבנה ההיררכי שבנה פרנוואז כלל: מלך, מפקד עליון של הצבא המלכותי (ספאספט[3]), אריסתווים, מפקדי חילות מצב (אטאסיסתאוויס ציחיסתאוויס) של המעוזים המלכותיים, מפקדים זוטרים (אסיסתאוויס) שכלל את צעירי המשפחות האריסטוקרטיות, שכירי חרב מקצועיים מהממלכות השכנות וחיילים שהיו פרושים בכל רחבי הממלכה.
אופן חלוקת הממלכה האיברית לסאאריסתוו (דוכסויות) שימש בראש ובראשונה למטרה צבאית, כלומר, ארגון האזור לצורכי הגנה. צורת ארגון כזו לא איימה על הארצות השכנות. אוכלוסיית הממלכה, כולל שבויים זרים ואוכלוסיית האזורים ששלמו מיסים, מנתה כ- 600,000 איש, שיכלה להחזיק כיאה צבא גדול של לא פחות מ-100,000 איש. לפי סטראבון מנה הצבא האיברי כ-70-80,000 חיילים כך שלפי זה נראה שבכל סאאריארסתוו היו כ-10,000 חיילים.
המקורות הגאורגיים והמערביים סבורים כי סביר כי הקשרים בין כארתלי לממלכה הסלאוקית היו חזקים (ההיסטוריון סיריל טורמנוף (אנ') אף רומז כי ייתכן שמלכי כארתלי צידדו בסלואקים בריסון השושלת הארמנית המתעוררת, שושלת אורונתיד (אנ'))
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ רוב החוקרים מתארכים את תקופת שלטונו של פרנוואז במאה ה-3 לפנה"ס: 302-276 לפנה"ס על פי וחושטי (אנ'), 299-234 לפנה"ס על פי סיריל טואמנוף (אנ') ו-284-219 לפנה"ס על פי פאבלה אינגורוקבה (אנ').
- ^ כּוּגִ'י מקולכיס היה מלך ואריסתווי של קולכיס בשנים 325-280 לפנה"ס
- ^ 1 2 ספאספט (სპასპეტი) תפקיד פאודלי שניתן באיבריה הקווקזית, מעין ראש המטה הכללי