פרננדו אנריקה קרדוזו

פרננדו אנריקה קרדוזו
Fernando Henrique Cardoso
לידה	18 ביוני 1931 (בן 89); ריו דה ז'ניירו
מדינה	ברזיל
השכלה	אוניברסיטת סאו פאולו
עיסוק	פוליטיקאי, דיפלומט, סוציולוג, סופר
מפלגה	מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית
	www.ifhc.org.br
	1 בינואר 1995 – 1 בינואר 2003; (8 שנים)
	→ איתמר פרנקו לואיז אינסיו דה סילבה ←
פרסים והוקרה
	מלגת גוגנהיים; צווארון מסדר הנסיך אנריקה; מסדר הפיל (1999); צווארון של מסדר הכוכב של רומניה; הצלב הגדול של מסדר הצלב הכפול הלבן; עיטור מסדר העיט הלבן; פרס קלוגה (2012); אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט; קולר מסדר איזבלה הקתולית (1998); הצלב הגדול של מסדר הצטיינות המדעית הלאומית; פרס נסיך אסטוריאס לשיתוף פעולה בינלאומי (2000); צלב גדול של לגיון הכבוד; פרס פולברייט (2003); אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1995); מסדר קונדור האנדים; הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון; אביר הצלב הגדול עם חגורה של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של פורטוגל; הצלב הגדול של מסדר הצלב הדרומי; הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; הצלב הגדול של מסדר המגדל והחרב; קצין במסדר הדקל האקדמי; Gold medal of Galicia (1998); הצווארון הגדול של מסדר החירות; הצווארון של מסדר החרב של יעקב הקדוש; המסדר הלאומי של חואן מורה פרננדז; מדליית הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי (4 ביולי 1995) ;
חתימה

פרננדו אנריקה קרדוזו (בפורטוגזית: Fernando Henrique Cardoso; נולד ב-18 ביוני 1931) הוא סוציולוג ופוליטיקאי ברזילאי ומי שהיה נשיא ברזיל בין השנים 1995–2003. הוא אחד ממייסדיה (משנת 1988) ויושב ראש לשם כבוד של מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית PSDB. היה בעבר גם סנטור (1983-1992), שר חוץ (1992) ושר האוצר (1993-1994) בעת ממשל הנשיא איתמר פרנקו. קרדוזו הוא פרופסור אמריטוס למדעי המדינה וסוצולוגיה באוניברסיטת סאו פאולו.

רקע משפחתי, לימודיו ושנות צעירותועריכה

פרננדו אנריקה קרדוזו הוא צאצא למשפחה אמידה של מהגרים מפורטוגל. כמה מאבותיו היו פוליטיקאים בימי האימפריה הברזילאית.^[1] בשנים 1920 - 1930 אחדים מבני משפחתו היו פעילים בחוגים ה"טננטיסטים" בקרב צבא ברזיל. מצד אמו יש לקרדוזו גם שורשים אפריקאים: הייתה לו סבתא רבתא שחורה וסבתה מולטית.^[2] קרדוזו נולד בבוטפוגו, פרבר עירוני, חלק מהעיר ריו דה ז'ניירו כבן למשפחה של אנשי צבא. אולם את רוב שנות חייו חי בסאו פאולו. למד סוציולוגיה באוניברסיטת סן פאולו שם סיים דוקטורט במדעים PhD ומאוחר יותר, משטר הדיקטטורה הצבאית בארצו אילץ אותו לצאת זמנית לגלות בצ'ילה, אחר כך בפריז. לימד בבית הספר ללימודים גבוהים במדעי חברה École des Hautes Études en Sciences Sociales ובקולז' דה פראנס בפריז, כמו כן באוניברסיטת פאריז-נאנטר. בשנת 1968 מונה לפרופסור ראש הקתדרה למדעי מדינה וסוציולוגיה. במהלך חייו לימד גם באוניברסיטת סטנפורד ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי שבארצות הברית וכמו כן בגרמניה, באוניברסיטת מינסטר.

פעילותו הפוליטיתעריכה

קרדוזו היה אחד מדמויות הפעילות במערכה לשיבת הדמוקרטיה בברזיל ובעד כיבוד זכויות האדם במדינה. נבחר לסנאט מטעם מדינת סאו פאולו ב-1982, ונבחר שוב ב-1986, לאחר ניסיון שלא עלה יפה להיבחר כראש עיריית סאו פאולו. בשנות החזרה לדמוקרטיה, בימי הממשל איתמר פרנקו, כיהן כשר החוץ בשנים 1992 - 1993. אחר כך כשר האוצר בין 1993 - 1995 הנהיג את תוכנית הריאל (Real Plan), אשר הביאה לחיסול ההיפראינפלציה בברזיל. הצלחתה של תוכנית הריאל אפשרה לו להיבחר לנשיאות ברזיל ב-1994, ולאחר תיקון החוקה ב-1998, להיבחר לקדנציה שנייה באותה השנה. עלה לכס הנשיא כמועמד מטעם קואליציה מרכז-שמאל שכללה את מפלגת הסוציאל-דמוקרטיה הברזילאית PSDB, מפלגת החזית הליברלית PFL וסיעה הקרויה מפלגת העבודה של ברזיל. מאוחר יותר לקואליציה זו נוספה מפלגת התנועה הדמוקרטית הברזילאית, והחל משנת 1996 גם המפלגה המתקדמת. חוסר המשמעת המפלגתית של חברי הפרלמנט הקשה מאוד על אישור חוקים חדשים, והרפורמות הפסיקליות ובתחום הביטוח החברתי שיזם ממשל קרדוזו לא ממושו אלא חלקית בלבד. הפוליטיקה של קרדוזו, בעלת צביון נאו-ליברלי, התאפיינה בהפרטת מפעלים רבים ובהגבלת הוצאות הממשלה. בעת הקדנציה השנייה כנשיא פיחות גדול של המטבע שנגרם על ידי המשבר הפיננסי הבינלאומי משנת 1998 שפרץ בעיקר במקסיקו, רוסיה ומזרח אסיה גרר גם את ברזיל למשבר כלכלי חמור שהתלווה בבריחות גדולות של הון. קרדוזו השיג את שיתוף הפעולה של קרן המטבע הבינלאומית בתוכנית התערבות לשלוש שנים, שהכניסה את ברזיל לחובות ענק - בערך 41 מיליארד דולר. בין האירועים החשובים שהתרחשו בעת ממשלו של קרדוזו ניתן לציין בניית הגזודוקט ברזיל-בוליביה ובשנים 2000–2001 חגיגות חמש מאות השנים ל"גילוי ברזיל" על ידי הפורטוגלים.

לאחר פרישתו מהנשיאות החל קרדוזו להרצות באוניברסיטת בראון בארצות הברית, בנושאי מדיניות כלכלית, פיתוח ערים ובירוא יערות.

ב-2005 נכלל קרדוזו, יחד עם דמויות כגון עמוס עוז, נועם חומסקי, ואצלב האוול ואומברטו אקו, ברשימת 100 האינטלקטואלים החיים החשובים ביותר בעולם של המגזין "פרוספקט" הבריטי^[3].

בשנים 1982–1986 כיהן קרדוזו כנשיא איגוד הסוציולוגיה הבינלאומי (ISA). כיום הוא מנהל בברזיל מכון מחקרים הנושא את שמו, כמו כן מכהן בחבר הנאמנים של המכון למחקר מתקדם שבפרינסטון, הוא חבר כבוד זר באקדמיה האמריקאית לאמנויות וגם במוסדות אקדמיה דומים בצרפת. כמו כן הוא חבר במועדון העולמי "גלובל אלדרס" שהוקם מיוזמתו של נלסון מנדלה.

הוא חיבר ספרים רבים. בשניים מספריו הוא כתב אודות ניסיונו כנשיא ברזיל. עם סיום כהונתו, הרבה להתראיין ולבקר את ממשל יורשו בתפקיד, מנהיג השמאל לולה.

בנוסף לפורטוגזית, הוא דובר באופן שוטף גם ספרדית, אנגלית וצרפתית.

פרופ' קרדוזו הוא כעת אלמן אחרי מות אשתו, האנתרופולוגית רות וילאסה קוראיה לייטה קרדוזו, ב-24 ביוני 2008. יש לו ארבעה ילדים (אחד מהם מקשר מחוץ לנישואים).