פרנסואה ז'קוב

פרנסואה ז'קובצרפתית: François Jacob; ‏17 ביוני 192019 באפריל 2013) היה ביולוג צרפתי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1965 על גילוי מנגנון בקרת התעתוק במהלך מחקרו על אופרון הלקטוז.

פרנסואה ז'קוב
François Jacob
לידה 17 ביוני 1920
נאנסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באפריל 2013 (בגיל 92)
הרובע הארבעה-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Franck François Louis Jacob עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביולוגיה
מקום מגורים צרפת
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • הפקולטה לרפואה של פריז (1947)
  • תיכון קארנו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות קולז' דה פראנס (19641991) עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט מתיו ריקרד עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1965)
  • הרצאת לוונהוק (1977)
  • חבר זר של החברה המלכותית (3 במאי 1973)
  • Arnold-Reymond prize (5 בדצמבר 1974)
  • מדליית סיר הנס קרבס (1982)
  • מדליית מנדל (1962)
  • גראן פרי שארל-לאופולד מאייר (1962)
  • צלב גדול של לגיון הכבוד
  • צלב המלחמה 1939-1945
  • חבר מסדר השחרור
  • קצין בכיר של מסדר ההצטיינות הלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Odile Jacob עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי.
תרומות עיקריות
הרעיון שהגה והוכיח יחד עם ז'אק מונו ולפיו ויסות של רמות האנזימים בכל התאים מתרחש בדרך של משוב בשעתוק.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחקר עריכה

בשנת 1961 חקרו פרנסואה ז'קוב וז'אק מונו את הרעיון כי ויסות רמות הביטוי האנזימי בתאים הוא תוצאה של משוב בהליך השעתוק של קטע ה-DNA. ניסוייהם של הצמד הניבו רעיונות ותנופה לתחום הצעיר של ביולוגיה התפתחותית מולקולרית ובאופן מיוחד בתחום ויסות השעתוק.

במשך שנים ארוכות היה ידוע כי תאי חיידקים ותאים אחרים יכולים להגיב לתנאים חיצוניים משתנים על ידי ויסות רמות האנזימים המטבוליים העיקריים שלהם, וכן את רמת הפעילות של אותם אנזימים. לדוגמה, אם חיידק מוצא עצמו בתמיסה המכילה לקטוז (דו-סוכר) ולא גלוקוז (חד-סוכר), הוא חייב להסתגל לצורך לייבא לקטוז, לפרק את הלקטוז למרכיבי הגלוקוז והגלקטוז ולבסוף להמיר את הגלקטוז לגלוקוז. היה ידוע כי תאים מאיצים את ייצור האנזימים כאשר הם נחשפים ללקטוז ולא מייצרים אנזימים אלה בכמויות כל הזמן. מחקרים על ויסות פעילות אנזימית התקדמו על יסוד תאוריות על השפעת מולקולות זעירות על מולקולת האנזים (כך הן "מכבות" ו"מדליקות" אותה לפי הצורך), אבל השיטה שבה נעשה הוויסות של ייצור האנזים לא הובנה היטב טרם מחקרם של ז'קוב ומונו.

על יסוד מחקרים קודמים אשר הדגימו את המבנה וחשיבותו המרכזית של ה-DNA, היה ברור כי כל החלבונים נוצרו בדרך כלשהי מן הקוד הגנטי וכי שלב זה עשוי להיות מכריע בשאלת הוויסות. ז'קוב ומונו ביצעו מחקרים שהיוו אבן פינה בהוכחה כי במקרה של מערכת עיבוד הלקטוז בתא, כפי שהוסבר לעיל, (בחיידק Escherichia coli), ישנם חלבונים מסוימים שתפקידם לבלום את שעתוק ה-DNA לצורך עיבוד הלקטוז.

אותו בלם (lac repressor) מיוצר בכל התאים ומתקשר ישירות ל-DNA בגנים שעליהם הוא שולט, כך הוא מונע באופן פיזי מתהליך השעתוק לגשת ל-DNA. כאשר התא בא במגע עם לקטוז, אותו בלם מתקשר ללקטוז, כך אינו יכול עוד להתקשר ל-DNA ואין עוד בלימה לתהליך השיעתוק. בדרך זו, נוצרת לולאת משוב המאפשרת ייצור סדרה של חלבונים המפרקים לקטוז בתא, אך ורק כאשר הם נדרשים. כאשר אין עוד לקטוז, עוצר התהליך.

בהתלהבות הראשונית מתגליתם, טענו ז'קוב ומונו כי הדגם התאורטי של לולאת המשוב, אותו הדגימו, קיים בכל הגנים ובכל האורגניזמים. מאז מחקרם, התפתח הוויסות של פעילות גנטית לתחום מחקר גדול בביולוגיה מולקולרית ומאז תגליתם של ז'קוב ומונו הודגם כי קיימים מנגנונים רבים ושונים לוויסות ייצור האנזימים בתא.

תארים ועיטורים עריכה

ספריו שתורגמו לעברית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרנסואה ז'קוב בוויקישיתוף