פרנסואה-רנה דה שאטובריאן
| ערך ללא מקורות | |
פרנסואה-רנה דה שאטובריאן (בצרפתית: François-René de Chateaubriand; 4 בספטמבר 1768 – 4 ביולי 1848) היה סופר, מדינאי ודיפלומט צרפתי, נחשב למייסד התנועה הרומנטית בספרות הצרפתית.
 | |
| לידה |
4 בספטמבר 1768 סן-מלו, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
4 ביולי 1848 (בגיל 79) פריז, צרפת |
| שם לידה |
François-Auguste-René de Chateaubriand |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
קבר שאטובריאן |
| שפות היצירה |
צרפתית |
| סוגה |
מסה, ספר זיכרונות, אוטוביוגרפיה |
| זרם ספרותי |
הרומנטיקה |
| יצירות בולטות |
Atala, René, The Genius of Christianity, Mémoires d'Outre-Tombe |
| תקופת הפעילות |
מ-1797 |
| בן או בת זוג |
|
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
.png) |
  | |
חייו
עריכהשאטובריאן נולד בסן-מלו שבחבל ברטאן בצרפת, למשפחת אצולה שירדה מנכסיה. אביו, רב חובל לשעבר שהתעשר מסחר עבדים, הצליח לרכוש מחדש את הטירה המשפחתית שזיכתה אותו בתואר רוזן, ושבה בילה שאטובריאן הצעיר את ילדותו. הוא הרבה לסייר בחיק הטבע בנופו הכפרי של חבל מולדתו, מה שהשפיע על התפתחותו כסופר לעתיד.
כשהיה בן 17 שנה החליט לפנות לקריירה צבאית, אך לאחר ששימש כסגן משנה במשך מספר חודשים התפטר מן הצבא ונסע לפריז, שם נכנס לחוגים הספרותיים. ב-1791, אחרי שהתאכזב מהמהפכה הצרפתית, הפליג לאמריקה. במשך תשעה חודשים סייר באמריקה והתרשם מנופיה ומאורח חייהם של האינדיאנים. ב-2 בינואר 1792 חזר לצרפת, ובהשפעת משפחתו נישא לצעירה עשירה שרוב כספה הושקע באיגרות חוב של הכנסייה, שהוחרמו במהרה על ידי הממשלה המהפכנית. הוא עבר להתגורר עם אשתו בפריז ליד אחיותיו, לוסיל וז'ולי, והפסיד שם את שאר כספו בהימורים.
ב-20 בפברואר 1792 הכריזה מועצת המהפכה מלחמה על אוסטריה. שאטובריאן עזב את פריז והתגייס לשורות הגולים המלוכנים בקובלנץ שבגרמניה. הוא השתתף במצור על העיר טיונוויל שבחבל לורן ב-21 בספטמבר באותה שנה, נפצע וקיבל שחרור מהצבא. משום שלא יכול היה לשוב לפריז מפחד המהפכנים, הגיע לאנגליה במאי 1793, שם חי חיי עוני ומחסור והתפרנס מהוראת השפה הצרפתית. בינתיים, המהפכנים בפריז הוציאו להורג את אחיו הבכור ושמו במעצר את אמו, אשתו ואחיותיו.
ב-1797 פרסם באנגליה את חיבורו מסה על מהפכות שבו טען כי לאורך ההיסטוריה כל המהפכות מתחילות במרד ומסתיימות בדיקטטורה. ב-16 במאי 1800 שב לאשתו בפריז, הצטרף לחוגים הספרותיים ולקח לעצמו מאהבת. ב-1801 פרסם בפריז את הרומן אטאלה וב-1802 את הרומן רנה. שני ספרים אלה, שנכתבו בהשפעת זיכרונות שהותו בין האינדיאנים באמריקה, מציבים את שאטובריאן כמייסד תנועת הרומנטיקה בספרות הצרפתית.
ספרו על גאוניותה של הנצרות, שיצא לאור גם הוא ב-1802, הביא לפרסומו המיידי. בספר זה טען כי הדת מחזיקה את המדינה, ולכן צריך להאמין. לדעתו "הדת היא הכוח היחיד שבפניו אנו יכולים להתכופף מבלי להתבזות." נפוליאון, שנטה להשיב לקדמותה את הדת הקתולית כדת המדינה, שיבח את שאטובריאן ומינה אותו למזכיר ראשון בשגרירות צרפת ברומא. אך משנודע לו כי נפוליאון ציווה להוציא להורג את הדוכס ד'אנגיין (ב-21 במרץ 1804), התפטר מהשירות הדיפלומטי וחזר לפריז.
ב-1806 יצא למסע לירושלים דרך ונציה, אתונה וקונסטנטינופול. בדרכו חזרה ביקר באלכסנדריה, בצפון אפריקה ובספרד, והגיע לפריז ביוני 1807. במהלך המסע החל לכתוב את Les Martyrs (הקדושים המעונים), סיפור אפי המתרחש בתקופה הרומאית, על רקע רדיפת הנוצרים דאז. את רשימותיו על המסע עצמו פרסם ב-1811 בשם Itinéraire de Paris à Jérusalem[1] (המסע מפריז לירושלים). חלקו האחרון של המסע דרך ספרד נתן לו את ההשראה לכתיבת הנובלה Les aventures du dernier Abencérage (הרפתקאותיו של האחרון לשבט אבו סראג') שראתה אור ב-1826. לאחר שפרסם מאמר במרקור דה פראנס, כתב עת לספרות שבו השווה את נפוליאון לנירון, ציווה נפוליאון לגרשו מפריז. הוא פרש לאחוזה שרכש באולניי שמדרום לפריז, שם סיים את כתיבת ספרו הקדושים המעונים שיצא לאור ב-1809.
ב-1811 נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית, אך משום שבטקס קבלתו כחבר האקדמיה עמד להשמיע דברי ביקורת נגד המהפכה, לא תפס בה את מושבו עד שהשלטון עבר למלך לואי השמונה עשר ב-1814. ב-1821 התמנה לשגריר צרפת בפרוסיה, וב-1822 לשגריר באנגליה. ב-28 בדצמבר של אותה שנה התמנה לשר החוץ של צרפת. ב-1823, במסגרת תפקידו זה, החליט לשלוח יחידות של צבא צרפת למלחמה נגד המהפכנים הספרדים, וכתוצאה מקרב טרוקדרו הושב לכתרו פרננדו השביעי, מלך ספרד, שהיה צאצא של אנרי הרביעי מלך צרפת. למרות הצלחתו זו, פוטר שאטובריאן מתפקידו ב-4 באוגוסט 1824. ב-1828 התמנה על ידי המלך שארל העשירי לשגריר צרפת בוותיקן, אך התפטר מתפקידו זה בנובמבר 1829.
אחרי מהפכת יולי 1830, סירב לתמוך במלך לואי פיליפ, ובכך הגיעה הקריירה הפוליטית שלו לסופה. הוא הקדיש את זמנו לכתיבת יצירת המופת שלו זיכרונות שלאחר המוות שבה כתב: "כאשר אנו מתים האדמה מגלה את חיקה כדי לקבלנו, מצמיחה דשא ופרחים על קברנו, והופכת אותנו לחומר שממנו נוצרים חיים חדשים."
פרנסואה-רנה דה שאטובריאן נפטר בפריז ב-1848, ולפי בקשתו נקבר על אי סמוך לסן-מלו. על פי צוואתו, ספרו "זיכרונות שלאחר המוות" ראה אור רק לאחר מותו (1849–1850).
כתביו שתורגמו לעברית
עריכה- אטאלה; רנה (תרגום, הערות ואחרית-דבר מאת יורם ברונובסקי; עריכה: יהונתן נדב), ירושלים: שוקן, תשנ"ג-1993.
קישורים חיצוניים
עריכה
פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, ברשת החברתית Goodreads- פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי פרנסואה-רנה דה שאטובריאן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פרנסואה-רנה דה שאטובריאן (1768-1848), דף שער בספרייה הלאומית- יצירותיו בקטלוג הספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ הספר תורגם לאנגלית ב-2011 בשם Record of a Journey from Paris to Jerusalem and Back את התרגום ניתן למצוא ב-of a Journey from Paris to Jerusalem and Back