צביון זברה

צביון זברה (שם מדעי: Cephalophus zebra; מכונה גם צביון מפוספס או צביון דוריה), הוא מין של אנטילופה קטנה המשויכת לסוג צביון שבתת-משפחת הצביונים, ואנדמי למערב אפריקה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1838 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי. מבחינת מידות גוף מין זה הוא בינוני בגודלו בתת-המשפחה, לצד צביון לבן-גחון, צביון שחור, צביון פיטרס ואחרים. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציצת השיער שבמצח שמצויה אצל רוב הצביונים, אם כי אצל מין זה ספציפית היא דווקא נעדרת לרוב. "zebra" מקורו במילה החבשית "zibra" שפירושה הוא מפוספס, ומתייחס לפרוותו המפוספסת והייחודית שמזכירה את פרוות הזברה. בשפות המקומיות הוא מכונה "נימה", "היו" או "באנדיד". צביון זברה מוגבל לגוש יערות טרופיים במערב אפריקה, ותפוצתו מקבילה ברובה לתפוצת צביון ז'נטינק הנדיר שאף הוא בעל פרווה ייחודית.

צביון זברה
צביון זברה
מצב שימור
מצב שימור: פגיע פגיע (VU)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צביונים
סוג:	צביון
מין:	צביון זברה
שם מדעי
Cephalophus zebra ‏גריי, 1838
תחום תפוצה

אנטומיה

קרניים

צביון זברה הוא בעל זוג קרניים-חרוטיות ופשוטות שאופייניות למרבית מיני הצביונים. באופן מפתיע למרות היותו בינוני בגודלו, קרניו הן מהקטנות שבמינים והן זהות בגודלן לקרני צביון אדרס, צביון כחול וצביון מקסוול. הקרן צומחת במקביל לקו המצח בצורה ישרה ואלכסונית לחלוטין, ומשום כך הקרניים נראות במבט ראשון כבליטות קטנות על הראש, ולעיתים כמסמרים, ברגים או קוצים בדומה לפודו, דוקרן או אנטילופה ננסית. די נפוץ שהקרניים אף לא יבלטו בכלל ממעטה השיער של המצח מה שגורם להם להראות כחסרי קרניים. מיקום הקרניים בחלק האחורי של המצח - סמוך למדי לאוזניים. הרווח בין הקרניים תלוי בעובי הקרן ומשתנה בהתאם. מכיוון שהקרן ישרה - לרוב אין הבדל בולט בין הבסיס לקצוות בעובי ובמרחק, להוציא מקרים בודדים שבהם הקרניים צומחות לצדדים כ-"V" או שהן ארוכות מן הרגיל. סיבה נוספת לכך שאין הבדל בולט בעובי, היא משום שהקרניים מסתיימות בדרך כלל בשפיץ מעוגל ולא חד. הקרניים אמנם נראות חלקות לגמרי, אך לרוב יש לאורכן כ-5 טבעות קטנות. צבע הקרן הוא שחור-כחלחל או אפרפר, כשהטבעות יהיו כהות מעט. הן לזכרים והן לנקבות יש קרניים, אך של הזכרים הן ארוכות פי 2, וקרני הנקבות נוטות להיות מחופות כמעט לגמרי בשיער של המצח.

מראה חיצוני

הפרווה של צביון זברה קצרה ועבה ובעלת מרקם משי, והיא מורכבת משערות רכות וצפופות ביותר. היא עבה וצפופה גם בצוואר ובעורף בניגוד לפרווה הדלילה יחסית של צביונים רבים באזור זה. צבע הפרווה הכללי הוא חום צהבהב-זהבהב בהיר או חולי באזור הצלעות והגב, המשתנה בחדות לכתמתם-אדמדם בהיר או כהה באזור העכוז ובצוואר;אזור הכתפיים והעורף מתכהה לרוב עד לצבע ערמוני כהה. הגחון, המותניים, השוקיים, המפשעה, החזה והגרון בצבע צהבהב חיוור וקרמי עד לבנבן.
התכונה הבולטת ביותר אצל צביון זה שמאפשרת לזהותו בקלות מכל בני משפחת הפריים, היא הצבעוניות המרהיבה של הפרווה שלו; מאחורי הכתפיים ועד לעוקץ הזנב ישנם 12–16 פסים בולטים בצבע שחור או חום כהה המשתרעים מהגב ועד למותניים, ויורדים באנכית מהשדרה לתחתית הצלעות ולגפיים. בין פס לחברו מפרידה הפרווה הצהבהבה-זהבהבה של הצלעות. העובי המרבי של כל פס נמצא בגב, והוא הופך לצר ואדמוני בהדרגה עד שנמוג למותניים הלבנבנות. הפסים הגדולים והעבים ביותר ממוקמים בחלק המרכזי של הגב, והם עלולים להתחלק לשני פסים נפרדים באמצעם; בניגוד לכך הפסים הסמוכים לכתפיים או לעכוז קצרים ודקים יותר, ולעיתים קרובות הם אדמדמים כמעט לגמרי. בדומה לזברות, גם אצל צביון זברה לכל פרט יש דפוס פסים שונה, כשההבדלים מתבטאים לרוב במספר הפסים, אורכם, עוביים ובעיקר בצורתם. השוני החד בין העכוז והצוואר האדמדמים לצלעות הצהבהבות בהירות והמפוספסות, גורם לכך שנראה כאילו הולבשה על הצביון גלימת-זברה במרכז גופו.
צבע רגליו גם הוא ייחודי למדי: שחור פחם מהחלק העליון של הרגל ועד לברך, חום בהיר או כתמתם מהברך ועד לפרסות וסביב הפרסות ישנה טבעת שחורה גדולה; יש גם קווצות שיער שחורות סביב בלוטות הריח שברגליים האחוריות. הצדדים הפנימיים של הרגליים בצבע צהבהב חיוור וקרמי או לבנבן. הפרסות בצבע שחרחר או אפרפר. הזנב מתחלק בין אדמדם כהה בצד החיצוני לבנבנן בצד הפנימי, והוא מסתיים בציצת שיער גדולה ולבנבנה.

צבע ראשו של צביון זברה ססגוני למדי, ומתחלק בין זהוב-כתמתם עמוק באזור הלחיים, לאדמדם עד ערמוני כהה באזור המצח; סביב הלוע, השפתיים, החרטום ומתחת לעיניים יש כתם בצבע שחור דהוי עד שחור עמוק, וסביב העיניים שחרחר וזהבהב לסירוגין. מעל העיניים יש "גבות" בצבע כתמתם בהיר, שמקורן בעצמות הבולטות באזור זה. שפתו העליונה של הצביון צהבהבה קרמית או לבנבנה, וצבעה הבהיר בולט במיוחד על רקע הלוע השחור בעת רחרוח, ליקוק ופעירת הלוע. הסנטר בצבע זהה לשפה העליונה. המצח כאמור אדמוני, אולם לעיתים קרובות יש במרכזו כתם משולש שחור שעלול להתחבר לחרטום השחרחר. צביון זברה יוצא דופן מרוב קרוביו בכך שלרוב נעדרת אצלו ציצת השיער שבמצח האופיינית לצביונים, אך אין זה נדיר לראות פרטים עם ציץ שיער קטנטן וכהה. בלוטות הריח של מין זה בולטות אמנם על רקע הפנים, אך לרוב נעדר אצלם החריץ השחור שבמרכז. האוזניים בצבע אדמדם כהה וכתמתם בצד החיצוני, וורדרד עם כתמים שחרחרים\ חומים בהירים בצד הפנימי.

מבנה ומידות גוף

מבנה גופו של צביון הזברה מוצק, שרירי וקומפקטי, ויש לו צוואר רחב התומך בראש בינוני וקצר. החרטום שלו דק יחסית, ופניו מקושתות. רגליו קצרות ודקות ביחס לגוף, והאחוריות ארוכות באופן ניכר מהקדמיות. מאפיין זה מבליט את המראה הקמור של הגב. עצמות הגולגולת שלו עבות מן הרגיל באזור המצח, ויש לו שקעים ובליטות רבות בפנים. בניגוד לשאר הגוף, הפרווה בצדדי הפנים קצרצרה ודלילה מאוד. יש לו אוזניים בינוניות ועגלגלות שמשולשות מעט בקצותיהן. העיניים גדולות וצהבהבות עם אישונים שחורים רחבים, והאף גדול ושחור בדומה למונטיאקים ובעל נחיריים רחבות. הפרסות שלו קצרות וחזקות. מלבד הקרניים ההבדל היחידי בין הזכרים לנקבות הוא שהנקבות גדולות מעט במידות הגוף.
מידות הגוף של צביון זברה:
גובה הכתפיים: 50-40 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 90-85 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 5-4 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 3-2 ס"מ.
אורך הזנב: 15 ס"מ.
משקל: 23-15 ק"ג.

יונקים דומים

נומבט

מונגוס מפוספס

זבד דקל מפוספס

זאב טסמני

צביון זברה

יונקים הדומים לצביון זברה

למרות ייחודיותו של צביון הזברה בקרב מעלי הגרה, ישנם מספר יונקים טורפים המתאפיינים בפרווה דומה למדי באופן שטחי. להלן הבולטים שבהם:

• זאב טסמני (Thylacinus cynocephalus) - טורף אוסטרלי נכחד ממשפחת טורפי הכיס. מתאפיין בפרווה בעלת דמיון מפתיע לצביון זברה, עד כדי כך שמשערים שמספר עורות שהובאו לאירופה ככאלו של זאב טסמני היו למעשה עורות של צביון זברה. גם לו הצבע הכללי היה צהבהב קרמי או חולי אם כי בניגוד לצביון זברה הצבע היה זהה ברוב הגוף. מעבר לדמיון בין הפרוות חשוב גם לציין שהשניים זהים בקומת הגוף, בהפרש ניכר בין הרגליים האחוריות לקדמיות ובפנים קצרות וקטנות ביחס לגוף (אם כי אורך ראשו וגופו של הזאב הטסמני עלול להיות פי 2 משל צביון הזברה). ההבדלים העיקריים בין הפרוות: בפרוות הזאב הטסמני הפסים העבים והגדולים ממוקמים דווקא בפלג האחורי של הגוף וסמוך לזנב, בעוד שבמרכז הגב הם דקיקים וקצרצרים. בפרוות צביון זברה לעומת זאת הפסים עבים וארוכים יותר ונמצאים ברובם באזור הצלעות. כמו כן אצל הזאב הטסמני לכל פס מבנה שונה מחברו בניגוד לפסים של צביון הזברה שבעלי צורה אחידה באופן כללי.
• זבד דקל מפוספס (Hemigalus derbyanus), מין טורף אפריקני ממשפחת הגחניים. גם לו פרווה בצבע צהבהב קרמי, בעלת פסים שחורים היורדים מהגב למותניים ונמוגים בהדרגה. ההבדלים בין הפרוות בולטים: לזבד הדקלים יש רק 6–9 פסים והם עבים מאוד ונראים יותר ככתמים. הפסים שלו משתרעים מהזנב עד לעורף, וחלק מהם גם נחלקים במרכזם לשני פסים נפרדים בצורה בולטת - בניגוד לצביון זברה שאצלו זה נדיר ופחות בולט. לפסי הזבד יש גם צורות שונות בשל עוביים: לרוב משולש, ולעיתים גם בצורות של פרסות וטפרים של עופות.
• מונגוס מפוספס (Mungos mungo), מין של נמייה אפריקנית קטנה למדי. אמנם הוא בעל פרווה זיפית בצבע חום-אפרפר, אך בדומה לצביון זברה גם לו יש מעין גלימה מפוספסת בשחור וצהבהב בהיר, שנראית כלא קשורה לשאר הפרווה. הוא גם זהה לצביון בכך שיש לו מספר רב של פסים דקיקים מהכתפיים ועד לזנב (עד 18), ואלו שבפלג הגוף האחורי נוטים להיות עבים וארוכים יותר. גם לו הפסים נמוגים בהדרגה למותניים, והם בעלי מבנה אחיד באופן כללי.
• נומבט (Myrmecobius fasciatus), אוכל נמלים אוסטרלי קטן ונדיר ובעל פרוות זיפים, שמזכירה בססגוניות שלה את פרוות צביון הזברה. יש לו עד כ-12 פסים המשתרעים מעוקץ הזנב עד לכתפיים, ובדומה לצביון גם לנומבט הפסים האחוריים עבים וארוכים יותר. עם זאת רק מחצית מהפסים בצבע שחור לגמרי, ואילו הפסים בחלק הקדמי הופכים לאדמדמים לגמרי. בדומה לצביון דפוס הפסים נראה כמודבק על הפרווה בחלק האחורי, אך לעומת זאת הוא משתלב היטב באזור הקדמי. הפרווה של הנומבט שונה גם בכך שהיא אפרפה בחלק האחורי, צהבהבה ברגליים ואדמדמה בחלק הקדמי.

תפוצה ובית גידול

צביון זברה אנדמי לאזור המרכזי של מערב אפריקה. תפוצתו משתרעת על מרבית מחוזות ליבריה (מלבד צפון המחוזות נימבה ולופה), מערב חוף השנהב (במחוזות: בס ססנדרה, ומויין קבלי), דרום גינאה (במחוזות פרנה ונזרקורה) ומזרח סיירה לאון (בעיקר במחוז המזרחי; ישנה אוכלוסייה קטנטנה ומבודדת גם בחופי המחוז המערבי).

בית הגידול של צביון הזברה הוא בעיקר יערות שפלה טרופיים וראשוניים עם חופה סגורה בגוש "יער גינאה", וכן ביערות הרריים, גבעות מיוערות ועמקי הנהרות. יש תיעוד של המין גם בשולי היער, קרחות יער, יערות משניים ויערות-שיח, אם כי תצפיות אלו נדירות יחסית. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 30 מעלות לאורך השנה, וכמות המשקעים הממוצעת היא 4,000-2,000 מילימטר לשנה.

אקולוגיה

הנמר הוא טורפו העיקרי של צביון זברה.

נוף אופייני לבית גידולו של צביון זברה

התנהגות

על פי תצפיות בגן החיות של מונרוביה בליבריה, צביון הזברה הוא ככל הנראה בעל חיים יומי הפעיל כ-71% משעות היום ופחות מ-10% משעות הלילה. עובדה זאת נתמכת על כך שמרבית התצפיות על פרטים של המין בטבע, היו בשעות הצהריים בעת חיפוש אחר מזון. עם זאת צביון זה הוא בעל חיים חששני וביישן בדומה לרבים מקרוביו, ודי נדיר לצפות בו בטבע. אף על פי שצביון הזברה הוא בעל חיים סוליטרי הפעיל בבדידות לבד מעונת הרבייה, בדרך כלל הזכר והנקבה הם מונגומים המתרבים רק אחד עם השני, ויש ביניהם קשר חזק (במיוחד בשבי) הכולל מגע חברותי של שפשפוף הדדי, ליקוק וסימון ריח אחד על השני. הזכר והנקבה חיים לרוב באותו שטח, ושניהם טריטוריאליים ומסלקים משטחם צביונים פולשים על ידי קרנייהם; שניהם גם משתתפים בסימון הטריטוריה על ידי בלוטות הריח שבעיניים, במפשעה ובקרסול, והריח של הזכר מרוכז יותר משל הנקבה. צלקות כבדות בפנים שתועדו אצל פרטים ממין זה מראות שהלחימה ביניהם שכיחה במיוחד בטבע. משערים שהפסים הבולטים שלהם מרתיעים את צביוני הזברה לנגוח אחד את השני בצלעות ובבטן. צפיפות האוכלוסייה הכללית היא כ-2 פרטים לקמ"ר.

הטורף העיקרי של צביון הזברה הבוגר הוא הנמר האפריקאי, והעופרים נטרפים על ידי מגוון טורפים קטנים ובינוניים. דפוס הפסים שעל גבו של צביון הזברה משמש כמנגנון הגנה חזותי: תשומת הלב של הטורף מתמקדת בפסים ולא בתנועה או בקווי המתאר של הגוף, מה שמקשה על הטורף לתכנן כראוי את המארב.

תזונה

תזונתו של צביון הזברה מורכבת בעיקר מפירות, אך היא מגוונת יותר משל מינים כצביון פיטרס או צביון אוגילבי, וכוללת גם זרעים, עלים, עשבים, ניצנים, גבעולים, וצמחייה ירוקה וטרייה אחרת. בשל קומתו הנמוכה של הצביון הוא אינו מסוגל להגיע לפירות ועלים הנמצאים במרומי העצים הגבוהים. בשל כך, מעבר למה שנופל מהעצים באופן טבעי, חלק גדול מתזונת הצביון מבוססת על צמחייה שנופלת מהעצים לרצפת היער על ידי טיפוס של קופים או מעוף של עטלפים וציפורים - לרוב בעת שהללו מלקטים פירות לעצמם. בארבע קיבות של צביוני זברה שנבדקו, הפירות והזרעים היוו את החלק העיקרי של התזונה - בסביבות 79%. בכל אחת מהקיבות שנבדקו נמצאו פירות האפרסמון. מיני פירות אחרים שזוהו כוללים את הבוסאה והטטראברליניה (מהקטניות) והארימוספטה (מהדקליים). כאמור למין זה יש עצמות עבות מאוד בחלק הקדמי של הגולגולת, ומשערים שהוא משתמש במצחו ככלי על מנת לפצח אגוזים ופירות קשים; עובדה זאת מאפשרת לו לאכול מיני פירות רבים שננטשו על ידי יונקים אחרים, ובכך מקלה עליו למצוא את מזונו ביער. הם תועדו גם אוכלים גידולים כקפה, קקאו ומניהוט מצוי בשטחים חקלאיים הסמוכים ליער. הן בטבע והן בשבי צביוני זברה תועדו כשהם צדים מכרסמים כעכברים, בדומה למיני צביונים רבים האוכלים חולייתנים קטנים. בהשוואה למינים אחרים לצביונים ממין זה בשבי יש דרישה מוגברת למזונות בעלי נחושת תזונתית.

רבייה ומחזור חיים

נתוני הרבייה של המין ידועים בעיקר מהשבי. צביונים אלו יכולים להתרבות כל השנה ללא עונה מוגדרת, כאשר היחום נמשך יום אחד. הנוכחות של היחום לאחר ההמלטה של הנקבה מאפשרת לה להרות שוב תוך 10 ימים בלבד לאחר הלידה. ייתכן שהסיבה לכך שנקבות צביון הזברה גדולות מהזכרים היא משום שהן נמצאות במרבית חייהן בהריון. הזכרים קובעים את מצב הפוריות של הנקבה על ידי בדיקת השתן, שלאחריה הם פותחים את הפה ומקפלים את השפה העליונה לאחור - תגובה האופיינית לבעלי חיים רבים. במשך הימים שלפני היחום הזכרים ייחלו להפריש נוזל מבלוטות הריח שבעיניים על ראשה, צווארה וגבה של הנקבה בתדירות גוברת והולכת, וככל הנראה התנהגות זו אמורה לאותת בטבע לזכרים אחרים שהנקבה כבר מחוזרת. החיזור של הזכר נעשה על ידי הליכה אחר הנקבה במהירות בעודו מלקק את צווארה, רגליה האחוריות ופלג הגוף האחורי, בזמן שהנקבה תהיה עם ראש שפוף ומתוח ואוזניים מקופלות לאחור. בשלבים מתקדמים יותר הזכר ימתח את צווארו קדימה על גופה של הנקבה. במהלך החיזור הזכר ולפעמים אף הנקבה עושים קולות חרחור מהגרון.

פריטי מזון שונים הנאכלים על ידי צביון זברה.

הרבייה המוצלחת מתבצעת בעיקר בשעות הלילה, עם ניסיונות הזדווגות קצרים שחוזרים על עצמם בתדירות גבוהה; בדרך כלל לפני כל ניסיון כזה הזכר בועט ברגליה האחוריות של הנקבה. הנקבה עלולה להאיץ את קצב ההליכה שלה אם היא אינה מעוניינת להזדווג באותו זמן. הזכר לוחץ עם רגלו הקדמית על גופה של הנקבה לזמן רב על מנת לזרז את מוכנותה להזדווג. ההריון נמשך 221–229 ימים (כ-7.5 חודשים), לאחריהם נולד עופר יחידי. פי הטבעת של הנקבה הופך לנפוח רק כשני ימים לפני הלידה, ומספר שבועות לפני הלידה זנבה של הנקבה מעוקל לצדדים בצורה מוגזמת כדי למנוע כאב בעת מגע עם האזור האחורי. במהלך ההמלטה פי הטבעת מתרחב ומתכווץ שוב ושוב והלידה מתרחשת לרוב בעמידה. זמן הלידה הוא לרוב בשעות הבוקר המאוחרות. מיד לאחר הלידה הנקבה מלקקת את מי השפיר מהעופר ולאחר מכן גם אוכלת את השליה כדי שטורפים לא יריחו זאת. העופר נולד עם דפוס פסים האופייני למין, אך הפסים בעל גוון כחלחל מעט וצמודים מאוד אחד לשני, וראשו צווארו ורגליו בצבע אדום או חום כהה - כך שהבוגרים בהירים יותר לעומתו. בדומה לרוב עופרי האנטילופות, הרגליים שלו ארוכות יותר ביחס לגוף בניגוד לבוגרים, והעור שלו רך יותר עם שערות ארוכות גם באזור הפנים (אצל הבוגרים הן דלילות או נושרות באזור זה). המשקל של העופרים בעת הלידה הוא 1.75-1.5 ק"ג המהווה כ-10% ממשקל גופה של האם, ובכך הוא כבד יחסית אפילו לעומת יונקים גדולים יותר שמשקלם נמוך יחסית למשקל האם. הזכרים כבדים מעט מהנקבות בעת הלידה.

למרות שהעופרים של צביוני זברה מפותחים למדי בעת הלידה, הם שוכבים במקום מוסתר בצמחייה הסבוכה במשך 2–3 השבועות הראשונים לחייהם, כשאימם מגיעה לבקרם מספר פעמים ביום למשך כמה דקות. הם מסוגלים לינוק תוך 15–30 דקות לאחר הלידה, ובמשך השבועות הראשונים הם יונקים כארבע פעמים ביום. העופרים גדלים במהירות: 2.2-1.71 ק"ג בגיל 8–10 ימים, 3.60-2.85 ק"ג בגיל 25–30 ימים, ו-4.62-3.62 לאחר 40–45 ימים. הם מתחילים לכרסם מזון מוצק לאחר שבוע אחד, ונגמלים לאחר 95 ימים (כ-3 חודשים). בגיל 120 ימים הם הופכים לעצמאים ולעיתים אף לפני כן. הנקבות מגינות על צאצאיהן מטורפים קטנים, ובאופן יוצא דופן גם הזכר עשוי ליטול חלק בהגנה ובגידול העופר. הקרניים של העופר מתחילות לצמוח כבר לאחר חודש או חודשיים, והצבע של הפרווה מתחיל להזהיב ולהתבהר החל מגיל חודשיים. לאחר 6–9 חודשים העופרים בעלי צבע הפרווה וגובה ממוצע כשל הבוגרים, אך עדיין הם נבדלים מהבוגרים בשל המראה העדין יותר שלהם. הם מגיעים לבגרות לאחר כשנתיים.

תוחלת החיים של צביון הזברה בשבי היא 11–13 שנים.

איומים ושימור

צביוני זברה באיור משנת 1894

צביון זברה מסווג על ידי IUCN במצב השימור "פגיע" (VU), בשל כך שהאוכלוסייה ירדה בכ-30% במהלך 15 השנה האחרונות (2008-1994) כתוצאה מההשפעות המשולבות של אובדן בית גידול, כריתת יערות וציד לבשר. יש ככל הנראה פחות מ-10,000 פרטים בוגרים, וירידה מתמשכת של 10% נוספים ממספרי האוכלוסייה במהלך ה-15 שנים הבאות היא סבירה מאוד. קיומו של המין במספרים יציבים ביערות גבוהים ללא הפרעה בליבריה, עשויים להיות פוטנציאל לשימור עבור מין שזה, אך אם המגמות הנוכחיות ימשכו צביון זה יגיע בסופו של דבר לקטגוריה של "סכנת הכחדה" (EN) או אפילו "בסכנת הכחדה חמורה" (CR). ההישרדות הארוכת טווח שלו תלויה בהגנה על בית גידולו ושליטה על הציד הלא חוקי באזורים מוגנים שבהם הוא מצוי.

ציד לבשר הופך בהדרגה לאיום משני בשל האופי החמקמק של מין זה, והאיום העיקרי עליו כיום הוא אובדן בית הגידול. דוגמה לכך היא חוף השנהב שבה הצביון מוגבל ליערות הגשם שבדרום מערב; אזור זה היה מיושב בדלילות עד אמצע שנת 1970, ומאז חלה עלייה בקנה מידה גדול של התיישבות אנושית שלוותה בניצול היערות למכירת עצי או להרחבת שטחי חקלאות.

צביון זברה מוגבל כעת בעיקר לאזורים מוגנים או נידחים על פני הטווח ההיסטורי שלו, כשהמעוזים העיקריים של האוכלוסייה נמצאים ביערות גולה בסיירה לאון, הפארק הלאומי סאפו ומספר יערות אחרים בדרום מזרח ליבריה, הפארק הלאומי טאי ושמורות היער: האוט-ראפיד, סיקו-קוואלי, גאווין, וניגארי בחוף השנהב. הצביון מופיע בנספח השני של אמנת וושינגטון, שמשמעותו היא שהסחר במין זה צריך להיות תחת פיקוח הדוק. הוא גם מצוי במספר גני חיות ברחבי העולם כגן החיות של פרנקפורט וגן החיות של מונרוביה.

אומדן האוכלוסייה העולמי של צביוני הזברה הוערך בשנת 1999 בכ-28,000 פרטים. עם זאת בשנת 2001 הוערך שגודל האוכלסייה המקסימלי הוא כ-15,000 פרטים לכל היותר, עם פחות מ-10,000 בוגרים.

קישורים חיצוניים

• צביון זברה, באתר ITIS (באנגלית)
• צביון זברה, באתר NCBI (באנגלית)
• צביון זברה, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• צביון זברה, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
• צביון זברה, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• צביון זברה, באתר GBIF (באנגלית)
• Zebra duiker - תמונות ומידע על צביון זברה באתר Ultimate Ungulate.
• צביון זברה באתר הציד scirecordbook.