פתיחת התפריט הראשי

זברה היא שם כולל לשלושה מינים של פרסתנים השייכים לשני תת-סוגים (Hippotigris וDolichohippus) 2 בסוג סוס.

קריאת טבלת מיוןזברה
Zebra 01.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: סוסיים
סוג: סוס
מינים

תוכן עניינים

טקסונומיהעריכה

בעבר היה נהוג לחשוב כי הקואגה והזברה המצויה הם שני מינים נפרדים. הקואגה קיבלה את השם המדעי Equus quagga, והזברה המצויה קיבלה את השם המדעי Equus burchelli. עד שלהי המאה ה-19 הייתה הקואגה, זברה שהיו לה פסים על ראשה, צווארה וכתפיה בלבד, מצויה בדרום אפריקה והיא הושמדה על ידי ההולנדים ששלטו במקום. הזברה היא לבנה ועליה פסים שחורים ולא שחורה ועליה פסים לבנים כפי שניתן להתבלבל! אלה החליטו לגדל כבשים באזור המרעה הטבעי שלה, ובראותם את הקואגה אוכלת עשב בשטחם, גמרו אומר להביא להיעלמותה מן העולם. הם צדו אותה גם כדי לאכול את בשרה ולקשט את בתיהם בעורה. הפרט האחרון מת בגן החיות של אמסטרדם ב-1883. מחקר גנטי שנערך בשנים האחרונות במוסד הסמית'סוניאן הוכיח כי הקואגה הייתה תת-מין של הזברה המצויה. מכיוון שהקואגה קיבלה לראשונה שם מדעי, שונה השם המדעי של הזברה המצויה ל-Equus quagga, ושמה המדעי של הקואגה שונה ל-Equus quagga quagga.

תיאורעריכה

הזברה המצויה וזברת הרים שייכות לתת הסוג Hippotigris, בעוד זברת גרבי שייכת לתת הסוג Dolichohippus.

הזברה היא פרסתן ממשפחת הסוסיים, אשר שוכנת בסוואנות של אפריקה וחיה בעדר. המאפיין העיקרי בצורתה של הזברה הם הפסים המרובים (קרוב למאה מכל סוג), אשר מכסים את גופה, בדרך כלל בגוון שחור או חום-אדמדם על רקע לבן. דגם הפספוס הוא ייחודי לכל פרט ופרט במינים השונים. ישנם הבדלים במיני הזברות במבנה ובצורת הפסים. זברת גרבי ניכרת בבטנה הבהירה וחסרת הפסים ובפסים הדקים והמרובים בשאר גופה. לזברת ההרים יש בטן בהירה ללא פסים. הזברה המצויה מפוספסת בכל גופה כולל בגחונה.

עדר הזברות מונה כמה עשרות פרטים. בראש העדר עומד זכר בוגר, חזק ומנוסה המסמן לשאר העדר לנוע או לעצור, וזאת באמצעות קולו והתנהגותו. לרוב נמצא עדר הזברות יחד עם עדרי פרסתנים אחרים כאנטילופות וכגנו ומקבץ גדול שכזה מזמין אליו טורפים בכל שעות היממה. על כן חייב להיות העדר ערני תמיד וזריז למדי כדי להצליח להימלט משיני הטורפים. אויביה העיקריים של הזברה הם האריה האפריקני, הזאב הטלוא והצבוע הנקוד אולם ריצתה (70 קמ"ש) מהירה משלהם.

הריון הנקבה נמשך כשנה. היא ממליטה סייח אחד בלבד, שקם על רגליו אחר כמה רגעים ומסוגל להלך לצד אמו. דגם הפספוס של גוף האם נטבע מיד במוחו של הסייח הנולד וכך יכול הוא לאתרה תמיד. האם משגיחה עליו תמיד ודואגת שימצא במרכז העדר, שם הוא פחות חשוף לסכנות. היא גם תגונן עליו אם יותקף על ידי טורפים ולא תנטוש אותו אפילו אם יצליחו להורגו, אלא אם תישקף סכנה גם לחייה.

הזברה היא צמחונית וניזונה מעשבים. הזברות נודדות כל חייהן ממקום למקום בתורן אחר מזון. תוחלת חייה של הזברה כ-25 שנים.

 
רוטשילד בכרכרה רתומה לזברות

הזברה נחשבת לחיית בר מובהקת, אך לעיתים נדירות אנשים שחיים באפריקה (כמו הבורים), הצליחו לאלף מספר זברות להובלת עגלות ואף למטרות צבאיות. בעולם המערבי מפורסם ברון רוטשילד השני שלמרכבתו היו רתומות זברות.

     
סוגי הזברות: זברה מצויה, זברת גרבי וזברת הרים

סיבות להימצאות הפסיםעריכה

ישנן כמה תאוריות המנסות להסביר את הימצאות הפסים אצל הזברה:

  • אחת מהן, כפי שהוזכר, היא שלכל זברה ישנו דגם פסים ייחודי שמאפשר לסייחים לאתר את האם במקרה הצורך.
  • השנייה מסבירה זאת בכך שזבוב הצה צה מתקשה לעקוץ עיצובים מפוספסים, ומשום כך נבררו הזברות והיו לחיות מפוספסות. לתאוריה זו יש תמיכה בניסויי מעבדה, אך לא תימוכין בתצפיות שדה.
  • השלישית מסבירה זאת בטענה שהפסים משמשים את הזברות להסוואה בעת התנפלות של טורף עליהם. לפי התאוריה בעת המרדף הפסים מקשים עליו להבדיל בין זברה אחת לשנייה.

התשובה לשאלה האם פסיה של הזברה הם לבנים על גבי הרקע השחור או להפך אומתה כפסים בהירים (ולעיתים בטן בהירה) על רקע שחור.[1] הפספוס התפתח, לפי תאוריות עדכניות, כתוצאה ממוטציה גנטית שהובילה לחסר בפיגמנטים בחלק מהתאים. עיקר העדויות התומכות בתאוריה זו מצויות רביעי שנכחד במאה ה-19 שלו היו פנים מפוספסות וגב כהה, כמו גם העובדה שמדובר שמוצאו באפריקה, מקום בו חיה בהירה הייתה נכחדת במהירות. השוני במספר הפסים במינים השונים נובע, לפי השערות, משלבים שונים בהתפתחות העובר בהם בא לידי ביטוי הפספוס.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Prothero D.R, Schoch R. M (2003). Horns, Tusks, and Flippers: .The Evolution of Hoofed Mammals. Johns Hopkins University Press, 220-221