פתיחת התפריט הראשי

צבי אליהו כהן

ביוגרפיהעריכה

צבי אליהו כהן נולד בקלם שבליטא, לשמואל כהן ולצביה לבית סלנטר. למשפחת האם קשר משפחתי לר' ישראל מסלנט, ממייסדי תנועת המוסר. בהיותו בן שנתיים היגרה המשפחה לדרום אפריקה. ביוהנסבורג למד בבית ספר יסודי ותיכון, ובהיותו בן ארבע-עשרה (בשנת 1912), נשלח יחד עם אחיו בנציון (1895 – 1955) ללמוד בגימנסיה הרצליה, בתל אביב.

עם הצטרפות האימפריה העות'מאנית לצד "מעצמות המרכז" גרמניה ואוסטרו-הונגריה במלחמת העולם הראשונה, גורש על ידי השלטונות העות'מאנים, יחד עם אלפי יהודים ארצישראלים אחרים, שהוגדרו כנתיני "ארץ אויב", למצרים. ושם התגייס לגדוד נהגי הפרדות, שהוקם על ידי יוסף טרומפלדור. "גדוד נהגי הפרדות" נשלח לחזית גליפולי ונלחם שם. כהן הצטיין בשירותו הצבאי, והוענקה לו דרגת קורפורל. בשל שליטתו בשפות אנגלית ורוסית, שימש כמתורגמן למפקד הגדוד, קולנל ג'ון פטרסון, ולסגנו יוסף טרומפלדור, מאחר ששלט בשפות עברית, יידיש, רוסית ואנגלית. לאחר פירוק גדוד נהגי הפרדות התנדב לשרת בשורות הצבא הצרפתי, והוצב בחזית המערב נגד גרמניה. לאחר המלחמה נשאר בצרפת לצורך לימודים באוניברסיטאות של פואטיה, מונפליה ופריז. והוסמך לדוקטור למשפטים.

חזר לארץ ישראל בשנת 1925. תחילה עבד בעיריית תל אביב, ומשנת 1929 החל לעבוד כעורך דין; תחילה בתל אביב, ומשנת 1930 בירושלים. נשא את לאה לבית וייץ.

כהן היה מקורב ל"ברית הבריונים" מאז הקמתה. הוא פרסם רשימות ומאמרים בענייני השעה בעיתון "חזית העם", בחתימת פסבדונים: 'טלמון'. ב-1932 הגן על אב"א אחימאיר ואחרים שהועמדו לדין על הפרעה להרצאה באוניברסיטה בירושלים. התובע השווה את ההפרעה להתפרעויות הנאצים בגרמניה והסנגור צבי אליהו כהן השיב על כך: "לולא האנטישמיות של היטלר, לא היינו מתנגדים לתורתו. היטלר הציל את גרמניה". "חזית העם" ציטט את הדברים וקבע כי הסנגור השמיע "נאום מזהיר".[1]

סנגור במשפט רצח ארלוזורובעריכה

ב-16 ביוני 1933 נרצח ד"ר חיים ארלוזורוב בחוף תל אביב. השלטונות הבריטים עצרו את חברי "ברית הבריונים" בירושלים, באשמת מעורבות ברצח. כהן התמנה לסנגורו של ד"ר אב"א אחימאיר, שכונה "הנאשם השלישי". אחימאיר ציין בספרו המשפט, כי ממשלת המנדט ידעה על השתייכותו המפלגתית של כהן; "הוא היה סניגור תוקפני, שלא נשא חן בעיני השופטים הבריטיים, ולא עוד, אלא שמרכז הצה"ר עצמו היה מעוניין שכל צל של 'בריונות' לא יעיב את משפטו של אברשה (אברהם סטבסקי, 'הנאשם הראשון')".[2] אבל עו"ד כהן ידע מה שלא ידעו אחרים, כי "אצל האנגלים, לא הצדק עיקר, אלא הפרוצדורה".[3] קו ההגנה שתכנן לבצע, במשפט המפורסם, היה התקפה. וזאת, בניגוד לקו ההגנה של מחליפו, עו"ד הוראס סמואל, ובמידה מסוימת גם בניגוד לדעתו של זאב ז'בוטינסקי. הסנגור כהן ביקש להאשים את רעייתו של ארלוזורוב, סימה ארלוזורוב. הוא טען, כי יש להאשים את סימה ואת אלה העומדים מאחוריה בעלילה; "כן דרש שיובא האקדח [שהיה בתיקה] כמוצג לבית המשפט, במקום הכדור שהובא על ידי המשטרה".[4] אולם בסופו של דבר, נבחר קו הגנה ענייני – עובדות, ולא רגשות. קו הגנה שהוציא את הנאשמים זכאים בדין.

נפטר בדמי ימיו, בירושלים, ביום ט"ז באייר תרצ"ו (8 במאי 1936). נטמן בבית הקברות של גדרה.

משפחתועריכה

רעייתו לאה, בת חנה ונפתלי וייץ, הייתה בוגרת גימנסיה "הרצליה", בתל אביב ומוסמכת למדעי הטבע והרוח של אוניברסיטת פריז, פעילה באיגוד נשים אקדמאיות, מתרגמת של יצירות ספרותיות, ולימים הקריינית הראשונה של "קול ירושלים", תחנת השידור המנדטורית, ועבדה במערכת האנציקלופדיה העבריתהוצאת מסדה). ילדיהם הם מיכאל טלמון, עפרה ותרצה.

זכרו וארכיונועריכה

בדברי ההספד שכתב לזכרו ד"ר אב"א אחימאיר, נאמר כי כהן "היה אמיץ לב ולא פחד להיות מוחרם ומנודה במשך שנים בגלל מעשים שחשב אותם לנכונים". אחימאיר התכוון למאמרים שפרסם ב"חזית העם" בימי משפט ארלוזורוב. לפי אחימאיר, עו"ד כהן "היה אחד הראשונים שהרסו את עלילת הדם. לא רק שהוכיח את השקר שבה; הוא עשה אותה למגוחכת".[5]

ארכיונו של אליהו צבי כהן שמור ב"בית אבא", ארכיון ומוזיאון ע"ש אב"א אחימאיר, ברמת גן.

מכּתביועריכה

  • צבי אליהו כהן, חוקת תל אביב : מתורגמת מאנגלית עם כל השנויים והתקונים ועם הערות ובהוספת פסקי-הדין האחרונים של בית הדין הגבוה, תל אביב: הוצאת חוקי הארץ, תרפ"ז 1927
  • צבי אליהו כהן, מסי הבולים : לפי פקודת 1927, תל אביב: הוצאת חוקי הארץ, תרפ"ח 1928.

לקריאה נוספתעריכה

  • צבי אליהו כהן, בתוך: יוסף אחימאיר ושמואל שצקי (עורכים), הננו סיקריקים, עדויות ומסמכים על "ברית הביריונים", תל אביב: הוצאת ניצנים, תשל"ח 1978
  • אב"א אחימאיר, המשפט – פרשת רצח ארלוזורוב, תל אביב: הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, תשכ"ח 1968 (הדפסה שנייה תשל"ג 1973)
  • ח. בן-ירוחם, העלילה הגדולה – לפני רצח ארלוזורוב ולאחריו, תל אביב: הוצאת מכון ז'בוטינסקי בישראל, תשמ"ב 1982

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, א, 1, עמ' 19.
  2. ^ אבא אחימאיר, המשפט – פרשת רצח ארלוזורוב, תל אביב, הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, תל אביב תשכ"ח (1968), הדפסה שנייה תשל"ג (1973), להלן: המשפט, עמ' 83.
  3. ^ המשפט, עמ' 87.
  4. ^ המשפט, עמ' 98.
  5. ^ אב"א אחימאיר, "הירדן", גיליון 590, כ"ג באייר תרצ"ו – 15 במאי 1936.