צבי כיתאין
צבי כיתאין (1885–1932) היה רופא ארץ ישראלי. בתקופת מאורעות תרפ"ט - שירת כרופא בחברון, טיפל בפצועים ובהרוגים בטבח חברון ב-י"ח באב תרפ"ט (24 באוגוסט 1929), והיה היהודי האחרון שיצא מהעיר[1].
 | |
| לידה |
1885 לובביץ', רוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
1932 (בגיל 47 בערך) |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| לימודי רפואה |
אוניברסיטת שטרסבורג |
| תפקידים |
רופא |
  | |
ביוגרפיה
עריכהכיתאין נולד בכפר לובביץ' ברוסיה, במחוז סמולנסק סמוך לגבול עם בלארוס בכ"ד אדר תרמ"ה (שנת 1885), לשניאור זלמן ולבתיה חיה בת יהודה ליב סולומינסקי. בן שנתיים נתייתם מאביו והתחנך בבית הסבא, שהיה שוחט. כיתאין קיבל חינוך תורני-חסידי בנוסח חסידות חב"ד.[2]
בנערותו התעניין כיתאין בהשכלה. בשנת 1901 התיישב בערים סמולנסק וקאזאן, השתלם בשפה הרוסית, ועבר את בחינות הבגרות.
בשנת 1905 הצטרף כיתאין למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (הסוציאליסטים המהפכנים), בלט כנואם וכמארגן פועלי הרכבת, ונאסר פעמים אחדות בשל פעילותו הפוליטית.
בשנת 1912 יצא כיתאין לגרמניה ולמד רפואה באוניברסיטאות שטרסבורג[3] ופרייבורג. השתתף ביסוד אגודת הסטודנטים העברים "החבר" והתבלט בוועידה הראשונה של הסטודנטים היהודים יוצאי מזרח-אירופה שהתכנסה בקרלסרוהה.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 נלקח כיתאין בגרמניה למחנה-מעצר כשבוי אזרחי מנתיני האויב. אחרי חדשים אחדים הצליחו ידידיו היהודים הגרמנים בהשתדלותם והוא שוחרר. בזמן המלחמה התקבל להמשך לימודי הרפואה.
בשנת 1916 היה בין המייסדים של ה"יידישע פולקסהיים" בברלין – מרכז קהילתי יהודי שעסק בשיקום ובחינוך ילדים ובני נוער עזובים מקרב יהודי מזרח אירופה.
כיתאין סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת ברלין, הוסמך לדוקטור לרפואה והוסיף להשתלם בענפים מיוחדים, בכוונה להועיל בהם בארץ ישראל.
בשנת 1922 עלה כיתאין לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ עין חרוד כחבר הקיבוץ. התחיל לעבוד מטעם הדסה בטבריה, חיפה, יסוד המעלה, משמר הירדן, כנרת, יבנאל ובית גן.
עבר לתל אביב והחל לעבוד בבית החולים הדסה בתל אביב.
בשנת 1925 התחתן עם רבקה לבית לרנר. לזוג נולדו בן ובת: גבריאל ואלישבע.
משנת 1927 עבד בבית החולים הדסה בתל אביב.
בקיץ 1929 הועבר על ידי "הדסה" לחברון בתפקיד של רופא. טיפל במסירות, תוך סיכון נפשו, בפצועים ובהרוגים בטבח חברון (תרפ"ט) והיה היהודי האחרון שיצא מהעיר.
לאחר הטבח בחברון כיתאין חזר לעבוד בבית החולים הדסה בתל אביב.
ב-15 באפריל 1931 ליווה כיתאין את רחל המשוררת (עם האחות וילקיס) יום לפני פטירתה, מבית החולים בגדרה, לבית החולים הדסה בתל אביב. כיתאין היה רופאה של רחל בשבועות האחרונים של חייה.[4]
כיתאין היה חבר ב-הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, באחדות העבודה ובמפא"י.
נפטר ב-30 ביוני 1932, (יום חמישי, כ"ו בסיון תרצ"ב) בבית החולים הדסה, לאחר מחלת לב.[5]
נטמן בבית הקברות טרומפלדור.[6]
משפחה
עריכהבנו גבריאל נמנה עם גרעין השומר הצעיר שהקים את קיבוץ שובל בנגב במסגרת מבצע 11 הנקודות ב-1946. גבריאל היה נשוי לנעמי כיתאין, אחותו של האמן דני קרוון, ולשניים נולדו שני בנים: בועז ושי[7]. בתו של ד"ר כיתאין, אלישבע, הייתה חברה בקבוצת אלומות - ביתניה.
נינו, תום כיתאין, בנו של נכדו בועז כיתאין, נפל באסון המסוקים.[8][9]
לקריאה נוספת
עריכה- "מצילי 1929" - סיפור ההצלה של יהודים ופלשטינים בחברון ובירושלים / עורך: פרופ' יאיר אורון, 2017, הוצאת פרדס[10]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ "רופאיה של ארץ חשראל 1799-1948" נסים לוי, יעל לוי, איתי בחור הוצאה לאור, מרץ 2012, מהדורה שנייה, כיתאין צבי, עמוד 247
- ^ ד"ר צבי כיתאין אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, דוד תדהר, כרך 4, עמוד 164
- ^ עד שנת 1918 הייתה אוניברסיטת שטרסבורג בעיר שטרסבורג בשלטון הקיסרות הגרמנית
- ^ "רחל - שירים, מכתבים, רשימות, קורות חייה" אורי מילשטיין, זמורה-ביתן מוציאים לאור, פרק: דודתי רחל, עמודים 25-26
- ^ הארץ, 1 ביולי 1932, גיליון 3933, עמוד 1
- ^ צבי כיתאין אתר חברה קדישא
- ^ דף הנצחה לגבריאל כיתאין באתר קיבוץ שובל
- ^ להוציא את המציל: ג'נוסייד הוא חלק ממציאות חיינו מקור ראשון, הודיה כריש חזוני, 26 בינואר 2018
- ^ סמל ראשון תום כיתאין באתר יזכור
- ^ סיפורי הצלה של יהודים ופלסטינים בחברון ובירושלים "מצילי 1929" ריאיון עם בועז כיתאין, 3 בינואר 2017, עמודים 101-120 עורך: פרופ' יאיר אורון, הוצאת פרדס, 2017