קבינדה
קבינדה (בקונגו: Cabinda) היא מובלעת חיצונית של אנגולה, במעמד של פרובינציה, הגובלת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), בקונגו ובאוקיינוס האטלנטי. רצועת חוף צרה מפרידה בין קבינדה לחלק המרכזי של אנגולה. עיר הבירה נקראת אף היא קבינדה.
| |||
| מדינה |
 אנגולה | ||
|---|---|---|---|
| מושל | אוז'ניו לבוריניו | ||
| נפות במחוז | 4 | ||
| בירת המחוז | קבינדה | ||
| שפה רשמית | פורטוגזית | ||
| תאריך ייסוד |
15 בינואר 1975  | ||
| שטח | 7,270 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ במחוז | 716,076 (2014) | ||
| קואורדינטות | 4°56′03″S 12°24′19″E / 4.9341666666667°S 12.405277777778°E | ||
| אזור זמן | UTC+1 | ||
|
www | |||
  | |||
שטחה של קבינדה הוא 7,270 קמ"ר. אוכלוסייתה הייתה 716,076 בשנת 2014. כשליש מן התושבים בקבינדה הם פליטים מן הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לצד עצים, קפה, קקאו, גומי ושמן דקלים, מפיקה קבינדה 700,000 חביות נפט ליום, כמות המהווה את רוב תפוקת הנפט של אנגולה.
היסטוריה
עריכהבתקופה הפרה-קולוניאלית, שלטו בשטח קבינדה של היום הממלכות האפריקניות נ'גויו, לאונגו וקאקונגו. הנוכחות הפורטוגזית באזור החלה במאה ה-15 על ידי משלחות מחקר, סוחרים ומיסיונרים, ובהמשך הוקמו תחנות למסחר ולעיבוד שמן דקלים גם על ידי ההולנדים והבריטים, שהתחרו על השפעה באזור. הממלכות המקומיות נעשו מרכזים לסחר עבדים, ששולחו לאמריקה דרך נמל קבינדה. במאה ה-19 קרסו הממלכות המקומיות, בין היתר עקב הפסקת סחר העבדים עם אמריקה, ובחוזה סימוּלָמבּוּקוֹ שנחתם בשנת 1885 בין פורטוגל לנסיכים מממלכת נ'גויו, הפכה קבינדה לפרוטקטורט פורטוגזי. תחילה היווה נהר הקונגו גבול טבעי בין קבינדה לאנגולה, שהייתה מושבה פורטוגזית מאז המאה ה-17, ואולם בוועידת ברלין שנערכה באותה שנה הסכימו הפורטוגזים למסור את האזור שמצפון לשפך הקונגו למדינת קונגו החופשית (הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו של ימינו), שהייתה נחלה פרטית של לאופולד השני מלך בלגיה, כדי לאפשר לה גישה לאוקיינוס האטלנטי. כך נוצר הנתק הגאוגרפי שהפך את קבינדה למובלעת אנגולית חיצונית ללא קשר יבשתי עם אנגולה.
ב-1975 יצאה פורטוגל ממושבותיה באפריקה, ואנגולה שזכתה בעצמאות התמזגה עם קבינדה במסגרת חוזה אָלבוֹר, שנדחה על ידי כל הארגונים הפוליטיים בקבינדה. ארגונים בדלניים בקבינדה שוללים את תוקפו של ההסכם הקושר את קבינדה לאנגולה, והם יצאו למאבק אלים ממושך בממשלה האנגולית, שהתנהל במקביל למלחמת האזרחים באנגולה. במשך שני עשורים זכו הקבינדים לתמיכת ממשלת זאיר במאבקם.
מלחמת האזרחים באנגולה הסתיימה ב-2002, אך בקבינדה עדיין נמשך הסכסוך לאחר מכן. ב-2002–2003 ניהל צבא אנגולה מתקפה מוצלחת נגד הבדלנים, שכוחותיהם התמוטטו כמעט לגמרי והוגבלו לפעילות גרילה מצומצמת ממעמקי יער הגשם. ביולי 2006 נחתם הסכם שלום בין הממשלה לבין החזית לשחרור מובלעת קבינדה (FLEC) ארגון הגג של הבדלנים הקבינדים. על-פי ההסכם ניתן לחבל "מעמד מיוחד" בתוך אנגולה בעלת המבנה הריכוזי. חלק ממנהיגי FLEC שוללים את תוקפו של ההסכם ועומדים על דרישתם לעצמאות מלאה לחבל.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קבינדה- קבינדה: מלחמתה הנשכחת של אנגולה, אתר הבי.בי.סי (באנגלית)
- הסכם השלום בקבינדה, אתר הבי.בי.סי (באנגלית)
- תומר גנור, ראש ממשלת טוגו הכריע: הנבחרת חוזרת הביתה, באתר ynet, 10 בינואר 2010 - דיווח על פעילות טרור של המחתרת המקומית כנגד נבחרת הכדורגל של טוגו במהלך גביע אפריקה במטרה לעורר את ידיעת העולם לגבי הסכסוך
- קבינדה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
