פתיחת התפריט הראשי

קדושת ארץ ישראל

יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוח, ותקלדות שונות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קדושת ארץ ישראל, המגיעה על ידי עם ישראל, מביאה לידי חיוב שביעית

ארץ ישראל קדושה בשתי קדושות: קדושה עצמית מחמת השכינה השורה בה, וקדושה המגיעה על ידי עם ישראל.

קדושתה העצמית היא מאז שנתנה הארץ לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, וקדושתה המגיעה על ידי ישראל היא מאז שכבשוה וחילקוה בימי יהושע, והחזיקו בה בימי עזרא.

בקדושתה העצמית של ארץ ישראל יש מקומות קדושים יותר וקדושים פחות, המבוארים במשנה (כלים א, ו), לפי רמת השכינה השורה במקום.

קדושה עצמיתעריכה

קדושת ארץ ישראל העצמית היא מאז שניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים[1]. מחמת כך השתוקקו האבות להיקבר בארץ ישראל, ונאמר ליצחק: "גור בארץ הזאת", לפי שיצחק הייתה לו קדושת עולה תמימה, וכשם שעולה היוצאת חוץ לקלעים נפסלת, אף יצחק אם היה יוצא לחוץ לארץ היה נפסל, ויעקב אמר: "ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלקים", שכל זמן שהוא בארץ ישראל יש לו אלו-ה וכשאינו בארץ ישראל דומה כאילו אין לו אלו-ה.[דרוש מקור]

קדושתה העצמית של ארץ ישראל אינה מתבטלת בחרבן הבית וגלות ישראל, וכל מה שדנו חכמים בקדושה ראשונה אם קידשה לעתיד לבוא או לא קידשה, כל זה אינו אלא בנוגע לחיוב המצוות התלויות בארץ בלבד, אבל קדושת הארץ כולה לגבולותיה שבתורה וטהרתה ומעלתה לחיים ולמתים והיותה נחלת השם לא נגרע ממנה דבר, לא בזמן גלות בבל ולא בזמן גלותנו היום, וקדושת עולמים היא עד סוף כל ימות עולם לא נשתנה ולא ישתנה[2].

מחמת קדושתה העצמית מצווה לגור בה, ולחבבה, ולהיקבר בה. וכן מעלותיה הרוחניות שרק בה ניתן לבנות מקדש, ואין נביאים מתנבאים אלא בה או בשבילה ואין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל, ואוויר ארץ ישראל מחכים קימות בה מחמת קדושתה העצמית.

חלק גדול מהמצוות הנוהגות בארץ, נוהגים בה מחמת קדושתה העצמית, קדושה שחלה מרגע שכנסו ישראל לארץ, אז התעוררה הקדושה של האבות, בלא קשר לכיבוש וחילוק וקדושת הארץ של עם ישראל. ואלו הן המצוות: ערלה, (י"א רביעי), כלאיים, חדש, עומר, שתי הלחם, ביכורים, וכן מתנות עניים: לקט, שכחה ופאה[3].

מצוות אלו נוהגות מהתורה בארץ ישראל גם שבטלה קדושה ראשונה, לכן חדש, עומר, שתי הלחם וביכורים נהגו מהתורה בבית שני לכל השיטות. ערלה, כלאי הכרם, לקט שכחה ופאה נוהגים מהתורה גם בזמן הגלות[4].

דרגות בקדושהעריכה

 
קדושת הר הבית

בקדושתה העצמית של ארץ ישראל יש דרגות זו לפנים מזו, וכפי השראת השכינה, כך המקום קדוש יותר. ואלו הן:

  • א. ארץ ישראל (כולל עבר הירדן המזרחי[5]) קדושה מכל הארצות, ומה קדושתה שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם, מה שאין כן מכל הארצות[6].
  • ב. ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה ואין עבר הירדן כשרה לבית השכינה.
  • ג. ערי חומה מקודשות מן הארץ שמצורעין הולכין בכל הארץ ואינם הולכין בערי חומה.
  • ד. ירושלים מקודש מערי חומה שקדשים קלים ומעשר שני נאכלין בירושלים ואין נאכלין בערי חומה.
  • ה. הר הבית מקודש מירושלים, שזבין וזבות נכנסים בירושלים ואין נכנסים בהר הבית.
  • ו. החיל מקודש מהר הבית שנכרים וטמאי מת נכנסין בהר הבית ואין נכנסין לחיל.
  • ז. עזרת הנשים מקודשת מן החיל שאין טבול יום נכנס לשם.
  • ח. עזרת ישראל מקודשת מעזרת נשים שאין מחוסר כפורים נכנס לשם, וטמא שנכנס לשם חייב כרת.
  • ט. עזרת הכהנים מקודשת ממנה, שאין ישראל נכנסין לשם אלא בשעת צורכיהם לסמיכה ולכפרה ולשחיטה ולתנופה.
  • י. בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש וקרועי בגדים נכנסין לשם.
  • יא. ההיכל מקודש מבין האולם ולמזבח, שאין נכנס לשם אלא רחוץ ידיים ורגלים.
  • יב. בית קדש הקדשים מקודש ממנו שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביוה"כ בשעת העבודה[7].

קדושה שעל ידי ישראלעריכה

קדושת ארץ ישראל המגיעה על ידי עם ישראל, מכילה על הארץ את חיוב המצוות התלויות בארץ, שהן: תרומות ומעשרות, שביעית ויובל וחלה (ר"ת שמח – שביעית, מעשרות, חלה), וכן את כל המצוות התלויות בקיום מצוות אלו (כגון שילוח עבדים התלוי בקיום היובל).

בקדושה שעל ידי ישראל נתקדשה הארץ שתי פעמים, בימי יהושע ובימי עזרא, ונקראת בשם קדושה ראשונה וקדושה שנייה. ועתידה להתקדש לעתיד לבוא בקדושה שלישית[8].

קדושה ראשונהעריכה

קדושת יהושע - שהיא הקדושה הראשונה - באה על ידי הכיבוש, ולא היה צורך בקידוש מיוחד בפירוש, אלא שעל ידי הכיבוש ממילא נתקדשה למצוות התלויות בארץ שחיובן בא על ידי קדושה זו[9].

מה שלא הספיק יהושע לכבוש, חילק בשילה, כדי שמה שיכבשו אחר כך יהיה לזה דין של כיבוש רבים, ובימי דוד המלך סיימו לכבוש[10].

קדושה שנייהעריכה

בגלות נבוכדנצר בטלה קדושת הארץ הראשונה, שכן הקדושה חלה על ידי הכיבוש, בטל הכיבוש בטלה הקדושה, ונצטרכו ליורשה ולקדשה בשנייה.

משעלו עולי בבל בימי עזרא קדשו את הארץ בקדושה שנייה. קדושה זו באה על ידי החזקה שהחזיקו בה ולא בכיבוש[11].

גם מקומות שכבשו עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל, חיבות במעשרות ושביעית מדרבנן, ורק פטורים מדמאי, ספיחין ונעבד בשביעית[12].

בביאה שנייה לא הייתה להם חובה לקדש את הארץ, או מחמת שלא כבשו את הארץ שהרי היה עליהם שלטון זר, רק החזיקו בה[13], או מחמת של היה ביאת כולכם (רמב"ם), לכן השאירו חלק ללא קידוש, כדי שיהיה לעניים להתפרנס בשביעית, שייטלו משם לקט שכחה ופאה[14].

במדרש מסופר, כשעלו בני הגולה לא היו חייבים בתרומות ומעשרות, בכל זאת החליטו לקבל על עצמם את מצוות תרומות ומעשרות, היות שגלו מהארץ בגלות הראשונה, בגלל שלא קימו תרומות ומעשרות. ולא ידעו האם הקב"ה רוצה שיקבלו עליהם מחדש, מה עשו אנשי כנסת הגדולה? כתבו ספר ושטחוהו בעזרה, ובשחרית מצאוהו חתום, כמו שכתוב (נחמיה פרק י, א) "וּבְכָל זֹאת אֲנַחְנוּ כֹּרְתִים אֲמָנָה וְכֹתְבִים וְעַל הֶחָתוּם" ודרשו שחתמו בית דין של מעלה[15].

קדושה שנייה, יש מפרשים שקידשוה עולי הגולה בפה בפירוש, והקידוש היה במאמר (ר"ל: בפה) ובחזקה[16], ויש שכתבו שקידשו בשתי תודות ובשיר, כדרך שמקדשים כשמוסיפים על העזרות[17]. ויש מי שכתב שמשמעות הרמב"ם היא, שבעצם החזקה שהחזיקו במקום נתקדש, אבל רק מה שרצו לקדשו נתקדש, דבעינן מחשבה לקדש, ולשון קידוש שמרו חז"ל הוא מלשון יחוד (הכנה והזמנה) – יחוד הארץ למצוותיה[18].

דאוריתא או דרבנןעריכה

קדושה זו של עזרא לחיוב המצוות התלויות בארץ נחלקו בה הראשונים האם הועילה מהתורה.

לדעת הרמב"ם לא נתחייבו בימי עזרא מן התורה בתרומות ומעשרות שמיטה ושביעית, לפי שלא עלו אז כל ישראל, ואין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בזמן שכל ישראל שם, שנאמר: בבאכם[19], בביאת כולכם, וכמו שהיו בירושה ראשונה וכמו שהם עתידים לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שנייה שהייתה ביאת מקצתם[20].

לעומת זאת דעת התוספות ועוד ראשונים רבים, שבזמן בית שני נהגו תרומות ומעשרות ושביעית מן התורה, והדין של ביאת כולכם לעניין חלה בלבד נאמר, אבל לא לעניין תרומות ומעשרות ושביעית[21].

דעה אמצעית בין השיטות מיוחסת לטור, הסובר שבזמן עלית עזרא היה קדושת הארץ מדרבנן, היות שלא היה שלטון ישראל, אבל בזמן שהיה שלטון ישראל וכ"ש בזמן החשמונאים היה חיוב תרומות ומעשרות מן התורה, כדמוכח בבלי יבמות (פא, א)תבנית:הלכות ארץ ישראל המיוחס לבעל הטורים, הלכה ט, וראה במאמרו של הרב מנשה בן יוסף, עלון קדושת ציון 41.

קדושה שנייה לא בטלהעריכה

דעת הרמב"ם והשו"ע[22] שקדושה שנייה לא בטלה. הטעם: יש מסבירים שקדושת עזרא הייתה על ידי קידוש בפה, וזה אינו מתבטל, מה שאין כן קדושת יהושע שהייתה על ידי הכיבוש בלבד[23].

אמנם לשיטת הרמב"ם שקדושה שנייה היא רק מדרבנן, זכר לקדושה מן התורה, החילוק פשוט, שקדושה ראשונה באה מהתורה מחמת מעלת כיבוש הארץ, כיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ושביעית. כיון שעלה עזרא וקידשה לא קידשה בכיבוש (שהרי מלך פרס היה מושל עליהם) אלא קיבלו עליהם מרצונם את המצוות, והם אמרו שאינה בטילה שבטלה החזקה[24].

קדושה שלישיתעריכה

לדעת הרמב"ם שקדושה שנייה הייתה מדרבנן בלבד, עתידה להיות קדושה שלישית שהיא שנייה מן התורה, ועל קדושה זו הובטחנו בפסוק (דברים ל, ה): "וֶהֱבִיאֲךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". וירשתה זוהי ביאה שלישית[25].

וכמו שכתב גם בהלכות מלכים (יא, א): המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה, וכל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבינו, שהרי התורה העידה עליו שנאמר ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה' אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה.

קנין נכרי בארץ ישראלעריכה

נחלקו תנאים ואמוראים האם גוי יכול להפקיע את קדושת הארץ המגיעה על ידי ישראל, שהיות וכל הקדושה מגיעה מכוח החזקה שישראל מחזיקים בה, אם כן כיוון שהגוי מחזיק בה פקעה הקדושה[26].

להלכה אין קנין לנכרי להפקיע את ארץ ישראל מידי קדושתה, לכן אם חזר ישראל וקנה הקרקע מהעכו"ם איננו ככבוש-יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות מן התורה, כאילו לא נמכרה מעולם. וכן בפירות - אם גדלו הפירות בקרקע שקנה העכו"ם בא"י, ולקחם ישראל אחרי שנתלשו קודם גמר-מלאכה וגמרם ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה[27].

לדעת תוספות לגבי קדושת ארץ ישראל בעצם אין הכוח הגוי להפקיע מקודשתה ולכן איסור ערלה כלאים וחדש נוהג מהתורה בשדה נכרי בארץ ישראל לכל השיטות[28].

מחלוקת הב"י והמבי"טעריכה

לדעת הבית יוסף: אפילו אם אין קנין לנכרי, היינו דווקא כשחזר הישראל וקנה ממנו הקרקע, אבל כל זמן שהקרקע ביד העכו"ם היא נפקעת מקדושתה לדברי הכל, כיון שיש לו קנין כל זמן שהיא בידו, פטור אפילו מדרבנן, אלא שכשקנה הישראל הפירות ומירחם חייב בתרומות ומעשרות מפני שהמירוח של ישראל מחייבם, ולא מפני שאין קנין לנכרי בא"י. ולכן פוסק שאין קדושת שביעית בפירות נכרי[29].

אבל כמה פוסקים נחלקו על זה והוכיחו שאפילו כשהקרקע ביד העכו"ם אין לו קנין, וישראל שקנה הפירות וגמרם, חייבים בתרומות ומעשרות משום אין קנין לנכרי בא"י, ולא משום מירוח הישראל. ולכן יש קדושת שביעית בפירות נכרי[30].

יש קנין לנכרי להפקיע מחיובים דרבנן. לפיכך הקונה פירות מן הנכרי בסוריא, בין תלושים בין מחוברים, אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות, אף על פי שמירחם ישראל, פטורים, לפי שכל חיוב תרומות ומעשרות בסוריא, שאינה אלא כיבוש יחיד אינו אלא מדרבנן[31].

בזמן הזה שחיוב תרומות ומעשרות אינו אלא מדבריהם, יש אומרים שאף בא"י יש קנין לנכרי, שהרי היא כמו סוריא לעניין זה. וכן בשביעית בזמן הזה שאינה אלא מדרבנן, יש קנין לנכרי להפקיע[32].

ויש סוברים שבא"י אפילו בזמן הזה אין קנין לנכרי להפקיע מתרומות ומעשרות ומשביעית, וחייב בפירות נכרי מדרבנן כמו שחייב בשל ישראל מדרבנן, ולא אמרו שלדברי הכל יש קנין לנכרי אלא בסוריא בלבד[33].

מכאן מגיע כל ההנהגות השונות לגבי פירות נכרי בשביעית, שיש הנוהגים שאין בהם קדושה כלל, וההולכים בשיטת החזון איש מחמירים שיש בהם קדושת שביעית.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כפתור ופרח פרק י
  2. ^ כפתור ופרח פרק י, שו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלד. וראה אנציקלופדיה תלמודית הערות כרך ב, ארץ ישראל
  3. ^ ספרא בהר (ויקרא כה, ב), גמ' קידושין לח, א. וראה בהרחבה: אוצר ארץ ישראל, חלק ג', שער ב' פרק ב
  4. ^ מלבושי יו"ט, קונטרס חובת קרקע וראה שו"ת ישועות מלכו (חלק יו"ד סימן ס"ז)
  5. ^ כן היא שיטת רש"י מסכת סנהדרין דף יא עמוד ב ד"ה על שתים מהן, אמנם הר"ן במסכת נדרים דף כב עמוד א ד"ה ההוא שעתא חולק בזה
  6. ^ ולא אמר התנא קדושה מכל הארצות, שחייבת בתרומות ומעשרות, משום שהתנא מדבר על קדושתה העצמית של ארץ ישראל (שהיא גורמת שיהיה המקום ראוי להביא ממנו קרבנות למקדש), ולא על הקדושה המגיעה על ידי ישראל, שהיא מחייבת בתרומות ומעשרות, גם במקומות של חו"ל שכבשו ישראל וקידשום – חידושי הגרי"ז מנחות מה
  7. ^ רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ז וילקוט שמעוני תורה פרשת נשא רמז תרצח
  8. ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יב הלכה טז
  9. ^ שו"ת דבר אברהם ח"א סי' י; חזון איש שביעית סי' ג אות א, וכן משמעות הרמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב
  10. ^ רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ב
  11. ^ רמב"ם תרומות פ"א ה"ה
  12. ^ משנה שביעית ו, א
  13. ^ בירושלמי לא מבואר מדוע לא היו חיבים בתרו"מ מדינא, וע' לקמן שיטת הרמב"ם, אבל רבים חלקו עליו, את באור הנ"ל כתב בהלכות ארץ ישראל המיוחס לבעל הטורים, וראה במאמרו של הרב מנשה בן יוסף, עלון קדושת ציון 41
  14. ^ גמ' חולין ז, א. על פי פירוש התוס' יבמות פב, ב
  15. ^ מדרש רות רבה ד, תנחומא ויחי י
  16. ^ רדב"ז פ"א מתרומות ה"ה
  17. ^ מאירי חגיגה ג, ב, אמנם חזר בו בפירושו מגילה י, ב
  18. ^ שו"ת מנחת שלמה תנינא (ב - ג) סימן מו
  19. ^ ואף על פי שבחלה הוא שנאמר: בבאכם, ודרשו: בביאת כולכם אמרתי, אנו למדים תרומה מחלה, שאף חלה תרומה היא. ותרומות ומעשרות תלויים בשנות השמיטה, וממילא אף הם אין חיובם מן התורה אלא בביאת כולכם
  20. ^ רמב"ם תרומות פ"א הכ"ו
  21. ^ הראב"ד (שם) ספר התרומה (הלכות ארץ ישראל) תוספות (יבמות פב, א)
  22. ^ שו"ע יו"ד של"א, א
  23. ^ רמב"ם ביה"ב פ"ו הט"ז, וראה באור על כך בקדושת ציון גליון 41
  24. ^ אוצר ארץ ישראל חלק ג' פרק י"ח
  25. ^ רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יב הלכה טז
  26. ^ בירושלמי דמאי פ"ה ה"ח; בבבלי גיטין מז א; בבכורות יא ב
  27. ^ רמב"ם תרומות פ"א ה"י והי"א; מאירי גיטין שם; שו"ע יו"ד שלא ג - ד
  28. ^ תוספות קידושין לו, ב
  29. ^ שו"ת אבקת רוכל סי' כד, ותשו' הב"י במהרי"ט ח"א מב, וכ"מ שמיטה פ"ד הכ"ט ובכורים פ"ב הט"ו
  30. ^ שו"ת מבי"ט ח"א סי' יא, כא, ריז, שלו, וח"ג סי' מה; מהרי"ט סי' מג; ביאור הגר"א יו"ד סי' שלא ס"ק ח
  31. ^ שו"ע יו"ד שלא ז. ועי' ביאור הגר"א שם ס"ק ח
  32. ^ סה"ת הלכות א"י; ביאור הגר"א סי' שלא ס"ק ו וס"ק כח
  33. ^ שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' טו (הוצ' פריימן סי' קלב), ותוס' גיטין סב א ד"ה אין עודרין. ועי' בית רידב"ז לפאת השלחן סי' ד וחזון איש שביעית סי' א וסי' ג