ארץ ישראל (יהדות)
ארץ ישראל, כמולדת לאומית וכארץ הקודש, מילאה תפקיד מרכזי ומיוחד בתולדות עם ישראל ובעיצוב תרבותו ודתו. רעיון הברית שאיחד את שבטי ישראל כעם בפני אלוהים, בורא העולם כולו, כונן את זיקת העם הנבחר לארצו, ועיצב אותה כמזיגה מיוחדת במינה של יסודות לאומיים ודתיים. זיקה מיוחדת זו, התגלמה אחר כך בגורלו של העם, שנמצא רוב תולדותיו או בדרכו אל ארצו היעודה והמובטחת או בגלות ממנה.
— אליעזר שביד, 'ארץ ישראל', לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות, עורכים כהן, מנדס-פלור, שפירא, תל אביב תשנג, עמ' 37
ארץ מובטחת וארץ הקודש עריכה
ערך מורחב – הארץ המובטחת
אברהם אבי עם ישראל מצווה לעקור ממקומו וללכת אל ארץ ישראל[1]. גם כאשר הוא כבר מתגורר בארץ, הארץ מובטחת לזרעו מספר פעמים,[2] ולכן כאשר הוא מחפש כלה לבנו יצחק, הוא מזכיר עניין זה, כהסבר לאי עזיבתו של יצחק את הארץ.[3] בזמן התמודדות קשה עם רעב, יצחק מצווה שלא לעזוב את הארץ, וההסבר הוא שהארץ מובטחת לזרעו: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל".[4] כאשר יעקב בורח מאחיו עשיו לחרן הוא מתבשר על כך שהארץ תנתן לצאצאיו: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ".[5] משה מצווה בגאולת מצרים להעלות את עם ישראל אל ארץ ישראל, בהתאם לשבועה האלוהית לאברהם ליצחק וליעקב.[6] בעקבות חטא המרגלים, שבו ישראל חוששים לעלות לארץ ישראל ומחליטים לשוב למצרים, נגזר עליהם לבלות ארבעים שנה במדבר.[7] כאשר אנשי שבט ראובן וגד רוצים להתיישב בעבר הירדן, משה נוזף בהם באופן חמור: "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם, תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים, לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל".[8]
למעשה כבר בימי אברהם ועד להתנחלות, המולדת לא הייתה מסד הקיום של עם ישראל, אלא היעד הלאומי שלו - הארץ המובטחת. יתר על כן, בתנ"ך אין ארץ זו מכונה 'ארץ ישראל' אלא 'ארץ כנען'. בעטיים של מעשיהם הבלתי מוסריים, עממים קדומים איבדו את זכותם על הארץ. עם ישראל, בא לרשת את עמי כנען מתוך ידיעה שכרותה ברית בינו ובין האל, שאם הוא לא ינהג במוסריות ועל פי מצוות האל - אף הוא ייפלט מארץ. ייחודה של ארץ ישראל הוא בכך, שלא רק שזאת ארץ מובטחת, אלא שזאת ארץ, אשר בה האל שוכן בקרב עמו – ארץ הקודש. יתר על כן, 'המצוות התלויות בארץ' מהוות סממן מובהק לכך, שאין עם ישראל אדון בלעדי על הארץ, כי אם קניינו מוגבל ומותנה וכפוף לאדנותו המוחלטת של אלוהים. [9]
קדושת ארץ ישראל עריכה
- ערך מורחב – קדושת ארץ ישראל
- קדושת ארץ ישראל לעניין מצוות התלויות בארץ, שהן רוב המצוות שבגידולי הקרקע, ובכללן ביכורים, שתי הלחם, שמיטה, ותרומות ומעשרות חלה רק בחלק מהתקופות ההיסטוריות[10], ורק בחלק מהארץ המובטחת, לפי כיבוש הארץ וההתיישבות בה.
- קדושה ראשונה. נעשתה על ידי יהושע בדרך של כיבוש, ובטלה עם חורבן הארץ.
- קדושה שנייה. נעשתה על ידי עזרא הסופר בדרך של חזקה (התיישבות), וקדושה זו קידשה את הארץ גם לעתיד לבוא, מפני שאפילו שהארץ נכבשה לאחר מכן על ידי גוים, עדיין מדרבנן החזקה שעשה בה עזרא לא בטלה.
- מלבד המצוות התלויות בארץ, חלות בה מצוות פולחניות. עבודת הקורבנות מתקיימת אך ורק בארץ ישראל, בירושלים, במקדש שעל הר המוריה, שהוא בית האלוהים – המקום שבו שוכן האל. משחרב בית המקדש, פסקו בעת ובעונה אחת עבודת האל השלמה וכן הממלכתיות היהודית. שכן, מנקודת מבט תורנית, אין היהודי יכול להגשים את יהדותו אלא בארץ ישראל – וזאת רק לאחר שבית המקדש ייבנה שוב. חז"ל הפליגו ואמרו: "כל הדר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה; וכל שאינו דר בארץ ישראל, אין לו אלוה (בבלי, כתובות קי, ע"ב).
- קדושת הארץ באה לידי ביטוי גם בכך, שהיא מענישה את תושביה – למשל בבצורת, אם אין הם מקיימים את מצוות האל ונוהגים בצדקה ומשפט. בעוד שמצרים ובבל ניחנו בנהרות גדולים, והיו אם כן אדונים לארצם כביכול, עם ישראל מצטייר כתלוי בחסדי הבורא: 'למטר השמים תשתה מים' (דברים יא יא) - או ליתר דיוק, תלוי בקיום המצוות שבין אדם למקום והמצוות שבין אדם לחברו. מהתנ"ך עולה כי לכתחילה, הגלות נתפסה בבחינת עונש על חטאי העם בארצו. בדיעבד ומכורח הנסיבות, חז"ל יצרו כלים שאפשרו לסגת מתפיסה זו ולתת ליהודים לגיטימציה לשבת בגולה - תוך הנצחה בזיכרון הקולקטיבי את דיוקן ארץ ישראל, והפיכתה לסמל לאומי מרכזי. כמו בהכן, חלה אידיאליזציה של ארץ ישראל - אשר באה לידי ביטוי בהפיכתה למקום דמיוני ומיתי, שאליו ישוב עם ישראל עם הגאולה ועם קץ הימים. [11]
מעלותיה של ארץ ישראל עריכה
מעלותיה החומריות של ארץ ישראל עריכה
נראה שהתנ"ך מייחס לחבל גאוגרפי זה מספר מעלות. מצד אחד מעלות חומריות ושפע כלכלי, ובהתאם לכך הארץ מכונה במספר מקומות במקרא "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ",[12] וכן "אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ, אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת." (דברים, ח', ט'). ועם זאת לארץ מיוחסות מעלות רוחניות. ארץ שיש בה השגחה אלוהית מיוחדת ותמידית: "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:" (דברים, י"א, י"ב). משה המחוקק והנביא שמכונה במקרא "טוב", אף מכנה את ארץ ישראל בכנוי "ארץ טובה".[13]
לארץ ישראל תכונה שאינה מקבלת את אויבי עם ישראל, לכן לא תמצא ארץ טובה ורחבה שהייתה נושבת ושוממת עד שבאו עם ישראל, אפרוחיה לתוכה[14].
חביבות ארץ ישראל עריכה
- ערך מורחב – חיבת הארץ
חכמים הפליגו מאוד בחביבותה של ארץ ישראל, ובכלל במעלה לחיות בה.
גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל, ומנשקין אבניה, ומתגלגלין על עפרה, וכמו שנאמר[15]: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ".[16] וכן כתב הרמב"ם:
אמרו חכמים: כל השוכן בארץ ישראל - עוונותיו מחולין, שנאמר "ובל יאמר שכן חליתי, העם היושב בה נשוא עוון".[17] אפילו הלך בה ארבע אמות - זוכה לחיי העולם הבא! וכל הקבור בה - נתכפר לו, וכאילו המקום שהוא בו מזבח כפרה, שנאמר "וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".[18] ובפורענות הוא אומר "עַל אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת".[19] ואינו דומה קולטתו מחיים, למי שקולטתו לאחר מיתה. ואף על פי כן גדולי החכמים היו מוליכין את מתיהן לשם. צא ולמד מיעקב אבינו, ויוסף הצדיק
— משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה יא
בתורה ארץ ישראל מוזכרת כמה פעמים בכינוי: "הארץ הטובה",[20] וכן בשם: "אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".[21] ועוד אמרה התורה על ארץ ישראל:
ז כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
ובמדרש מוזכרת חביבותה של ארץ ישראל על ידי הקב"ה:
אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: הֵן הָאָרֶץ חֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד,[22] וְיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם.[23] אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי אַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵן חֲבִיבִין עָלַי, לָאָרֶץ שֶׁחֲבִיבָה עָלַי, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן[24]
— מדרש רבה, ספר במדבר, פרשה כג, ז
החרדה מארץ ישראל עריכה
בצד המשיכה והכיסופים לארץ ישראל, התפתחה במסורת היהודית לדורותיה גם תחושה של רוממות, יראה וחרדה מכוח תביעותיה הדתיות ומעוצמה המטפיזית הטמונה בה. חשיבותה כ"פלטין של מלך" יצרה רתיעה והכנה רוחנית רבה לבאים במחיצתה, פחד מפני החטא ועונשו, והפחד מפני המקום הקדוש. "שאם יחטא שם בארץ-ישראל יענש יותר מכל עבירות שיחטא בחוצה לארץ, כי השם דורש אותה תמיד ועיני השם בה והשגחתו תדיר, ואינו דומה המורד במלכות בפלטין למורד במלכות מרחוק חוץ לפלטין".[25]
בקרב בעלי התוספות קיימת דעה שאין בימנו מצווה לדור בארץ ישראל בגלל קושי קיום המצוות התלויות בארץ והרתיעה מעונשים. דעה זו פרדוקסלית בכך שהמצוות התלויות בארץ שמעודדות עלייה לארץ ישראל - הן שמעכבות בעדה. רבים דחו דעה זו, ואף יש שהכחישו את האותנטיות שלה.[26] דעות אחרות אף הפליגו ומנעו מלהגיע לארץ ישראל אלא רק עד "שיבוער היצר הרע מן הארץ, וקול מבשר ואומר: "מהרו בניך" (ישעיהו מט, יז)".[27]
ניטרולה הפיזי יצר תפישות סמליות או רוחניות כלפיה, ואיפשר מימוש דתי גם מחוץ לארץ ישראל. תופעה זו אנו מוצאים מתקופת פילון האלכסנדרוני ועד החסידות החדשה. "כל מקום שחכמה ויראת חטא מצויות - דינו כארץ ישראל".[28] "שהצדיקים אמיתיים יורשים ארץ ישראל שזוכין שבמקום גניזתם [קבורתם בגלות] הוא קדוש בקדושת ארץ ישראל ממש".[29] אך מנגד, נמתחה ביקורת נוקבת על מהלך זה: "דעות כמה טפשים, ששמעתי אומרים כי כל עיר ועיר, מדינה ומדינה אשר גרים בה, הן הנה כהיום אדמת קודש כערי ישראל ויהודה".[30]
ההתנגדות החרדית לתנועה הלאומית בעת החדשה, התרכזה תחילה בצביונה החילוני של התנועה ומנהיגיה אך גם נרתעה מחילונה וחילולה של הארץ.[31] ויש מי שסובר שכל מי שמצליח להתקיים בארץ ישראל נחשב כצדיק, ועליו התכוון הפסוק: "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" (תהילים קיח, כ) כי יש ביכולת סגולתה לסלק את הרשעים מתוכה: "ותקיא הארץ את יושביה" (ויקרא יח, כה) ולא סולק.[32]
ארץ ישראל בהגות היהודית בימי הביניים ובעת החדשה עריכה
על פי רבי יהודה הלוי, ארץ ישראל נמצאת על הגבול שבין החומרי לרוחני, ומחברת בין שתי הספירות. היא מרכז היקום, בריאת העולם התחילה ממנה. רק שם שורה הנבואה, ורק שם נשמעות התפילות. לפיכך, ממנה מודדים מרחבים ועתים. כיוון שטבעם של ארץ ישראל ושל עם ישראל מתאימים זה לזה; רק כאשר העם הנבחר נמצא בארץ קודשו, מתגלות בשלמות סגולות שניהם. לפיכך ריה"ל דגל בעלייה לארץ ישראל; ושלא כרמב"ם, הוא עצמו עלה לארץ ישראל, בתקווה שבכך הוא יחיש את הגאולה.
בניגוד לריה"ל, נקודת השקפתו של רמב"ם היא הלכתית ואין הוא מייחס לארץ ישראל סגולות על-טבעיות. לשיטתו, קדושת ארץ ישראל נובעת מהמצוות המתקיימות בה, כאשר עם ישראל יושב על אדמתו ומתנהג על פי התורה. לדידו, ארץ ישראל התקדשה בגלל מאורעות היסטוריים, כגון ברית בין הבתרים, עקדת יצחק, כיבושי יהושוע שקידשו את הארץ לזמנם, והתנחלות עולי בבל שקידשה את הארץ לדורות. לדידו, מצוות הישיבה בארץ ישראל חלה רק כאשר היא תחת שלטון יהודי-תורני.
על פי הקבלה, ארץ ישראל מזוהה עם ספירת המלכות – בדומה לכנסת ישראל. נמצא אם כן, שאלוהים המתגלה דרך הספירות, התורה שהסמלים נגזרים ממנה ועם ישראל – הם אחד, וארץ ישראל נכללת באחדות זאת ומשלימה אותה.
ביחסה לארץ ישראל – אשר עם הזמן הפכה למזוהה עם מדינת ישראל, הציונות העלתה ספר שאלות מאתגרות:
- האם עם ישראל רשאי ליזום את השיבה לארצו -לארץ ישראל? והאם מותר להשתמש בכלים פוליטיים חילוניים, לשם הגשמת יעד זה? האם השימוש בכלים אלו, לא יביא בסופו של דבר לכפירה? האורתודוקסיה האנטי-ציונית ראתה באקטיביזם הציוני מרד כלפי שמים; ואילו הציונות הדתית ניסתה לגשר בין שתי התפיסות.
- מכורח הנסיבות, התקיים פלג בציונות החילונית שחיפש מקומות אלטרנטיביים לארץ ישראל. פולמוס זה הסתיים, עם ידם של הציונים הטריטוריאליסטים על התחתונה.
- מהי זכותו של עם ישראל לחזור לארץ ישראל, אחרי פרידה של דורות? שאלה זו התעוררה בעקבות ההתנגדות הערבית ליוזמה הציונית, וכן פיצלה ומפצלת את העם. הדעות נחלקו האם הזכות על הארץ היא 'טבעית', 'היסטורית', 'מוסרית' או 'דתית'. האנשים חלוקים בשאלה האם הזכות מזכה את העם למדינה או רק לבית לאומי, ל'מדינה יהודית בלבדית', ל'מדינת כל אזרחיה' או ל'מדינה דו לאומית'? למדינה בכל היקפה של ארץ ישראל או לחלוקה. על רקע התנ"ך, נתגלעה מחלוקת עם על דרכי ההגשמה, רכישת הקרקעות וההתיישבות.
- מה תהיה דמותה של ארץ ישראל? מה יגבר: 'יהדותה' או היותה מדינה הנשלטת על ידי 'ערכים חילוניים'?
- מה יהיה טיב הקשרים בין יהודי התפוצות לארץ ישראל?[33] [34]
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
ארץ ישראל, דף שער בספרייה הלאומית
- ספרי "ארץ ישראל"
הערות שוליים עריכה
- ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק א'
- ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ז', ספר בראשית, פרק י"ג, פסוק י"ד
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ד, פסוק ז'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ג'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ג
- ^ ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק א'
- ^ ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק כ"ג
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ב, פסוק י"ד
- ^ מרטין בובר, בין עם לארצו - עיקרי תולדותיו של רעיון, תש"ה
- ^ משנה תורה, ספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק ו, הלכה טז
- ^ אליעזר שביד, מולדת וארץ יעודה, תשל"ט
- ^ ספר שמות, פרק י"ג, פסוק ה', ספר דברים, פרק כ"ו, פסוק ט"ו
- ^ ספר דברים, פרק ג', פסוק כ"ה
- ^ רמב"ן ויקרא כו, לב
- ^ ספר תהילים, פרק ק"ב, פסוק ט"ו
- ^ משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים, פרק ה, הלכה י
- ^ ספר ישעיהו, פרק ל"ג, פסוק כ"ד
- ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק מ"ג (מתוך שירת האזינו)
- ^ ספר עמוס, פרק ז', פסוק י"ז
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק ח'. ספר דברים, פרק ח', פסוק ז'. וכן במקומות נוספים
- ^ ספר שמות, פרק ג', פסוק י"ז. ספר במדבר, פרק י"ד, פסוק ח'. וכן במקומות נוספים. הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נזכר סה"כ שש עשרה פעמים בתורה, וחמש פעמים בשאר ספרי התנ"ך
- ^ ספר דברים, פרק י"א, פסוק י"ב
- ^ ספר דברים, פרק ז', פסוק ח'
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ד, פסוק ב'
- ^ שו"ת מהר"ם, מהר"מ מרוטנבורג, מהדורת א"מ בלוך, ברלין תרנ"א, עמ' 5. חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 13-11, 15.
- ^ תוספות, כתובות, דף קי ע"ב, ד"ה "הוא אומר לעלות". חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 34-32.
- ^ אהבת יהונתן, הרב יהונתן אייבשיץ, פרשת עקב, דף עב ע"ב. חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 30.
- ^ בית הבחירה, המאירי, כתובות, דף קיא ע"א, מהדורת א' סופר, ירושלים תש"ז, עמ' 505. חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 23.
- ^ ליקוטי מוהר"ן תנינא, רבי נחמן מברסלב, סי' קט.
- ^ שפת אמת, הרב משה חאגיז, דף יד ע"א. חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 23.
- ^ חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 14.
- ^ טוב הארץ, הרב נתן שפירא, ירושלים תרנ"א, דפוס צילום, ירושלים תשל"ו, דף יט ע"א. חירות על הלוחות, אביעזר רביצקי, תל אביב 1999, עמ' 40. ראה חסד לאברהם, הרב אברהם אזולאי, נהר יב, מעין ג.
- ^ אליעזר שביד,, 'ארץ ישראל',, לקסיקון התרבות היהודית בזמננו: מושגים, תנועות, אמונות,, עורכים כהן, מנדס-פלור, שפירא, עם עובד תל אביב, תשנ"ג, עמ' 37-41
- ^ L.A. Hoffman (ed), The Land of Israel - Jewish Perspectives, Notre Dame, Indiana: Notre Dame, Indiana University Press, 1986