קהילת יהודי ארביל

קהילת יהודי ארביל המכונה "הארבילים" היא קהילה יהודית מהעיר ארביל שבכורדיסטן העיראקית. הקהילה הייתה מהקהילות היהודיות העתיקות בעולם. על פי המסורת, בני הקהילה הם הצאצאים של היהודים שהוגלו מישראל ויהודה על ידי מלכי אשור. היהודים שחיו בארביל דיברו בעיקר ערבית יהודית בניב המקומי ובערך שליש מבני הקהילה דיברו גם ארמית, חלק מבני הקהילה ידעו לדבר גם טורקית בשל קרבת העיר לטורקיה.

שעריו של "בית כנסת הארבלים" לאחר סגירתו

רקע

קהילה יהודית הייתה במקום כבר בסוף ימי בית שני. אז שימשה מרכז לממלכת חדייב ששליטיה התייהדו. על פי המסורת, ראשוני היהודים בעיר הוגלו לשם על ידי מלכי אשור.

בימי הביניים הייתה בארביל קהילה חשובה, ואף המשורר יהודה אלחריזי ביקר בה בשנת 1215. הכיבוש המונגולי (1258) לא פגע בקהילה היהודית בארביל, מפני שהעיר נכנעה ללא התנגדות. במאה ה- 17 היו בקהילה היהודית במקום כמאתיים משפחות והן היו נתונות לרדיפות מצד המוסלמים. בשנת 1847 היו בארביל כמאה משפחות של יהודים, ויהודי היה צראף באשי (גזבר) של השלטונות. בשנת 1877 היו שם כ- 400 משפחות. לפני מלחמת העולם השנייה (1939) היו במחוז ארביל כולו כ- 1,900 יהודים.

בשנת 1920 נערך מפקד רשמי ראשון ובמחוז ארביל נימנו 4,800 יהודים. ב- 1932 היו במחוז 3,090 יהודים. ד"ר ארתור רופין מסר, שבאותה השנה היו בארביל עצמה 1,500 יהודים. במפקד 1947 נימנו בעיר ארביל 1,601 יהודים.

יהודי ארביל היו ברובם סוחרים ובעלי מלאכה כגון צבעים, בנאים, סנדלרים וסבלים. כשליש מהם דברו ארמית. היה להם שוק משלהם בשם "הארת תעג'יל".

ארביל, בהיותה עיר מחוז, שימשה מרכז גם ליהודי הכפרים שבסביבה: ראוונדוז, מח'מור, ראניה, כויסנג'ק ואל-זיבאר. לאחר מלחמת העולם הראשונה הירבו יהודים להגר לארביל מכפרי הסביבה. מניין כל יהודי המחוז ב- 1947 היה 3,109.

עד למלחמת העולם הראשונה היו בעיר שני בתי כנסת ובכל אחד מהם התקיים כנראה "חדר" שנקרא "מדרש", שבו למדו ילדי הקהילה עד שמלאו להם שמונה שנים. יהודים אמידים שרצו להקנות לילדיהם חינוך כללי שלחו אותם ל"כותאב" - ה"חדר" המוסלמי. עם הקמת בית הספר של חברת "כל ישראל חברים" ("אליאנס") במוסול נשלחו אליו ילדים מארביל. לאחר מלחמת העולם הראשונה (1918) למדו ילדים יהודים בבתי הספר הממשלתיים.

בשנת 1921 חזר לארביל חכם מאיר, שהתגורר שנים רבות בכרכוך, ויזם הקמת "חדר מתוקן" שבו ילמדו גם עברית וגם חשבון. ב- 1922 הסכימה הממשלה לפתוח בית ספר יהודי בבניין שהקהילה העמידה לרשותו. בית הספר נקרא בשם "ארביל השני", המנהל וחלק מהמורים לא היו יהודים. מאז 1930 איבד בית הספר את צביונו היהודי ומספר התלמידים היהודים היה קטן ממספר המוסלמים. בנות לא זכו כמעט לחינוך בקהילה. רק ב- 1936 נשלחו שתי בנות לבית- ספר ממשלתי.

הפעילות הציונית בארביל הייתה שונה באופייה מבמקומות אחרים. בראשה עמד צאלח נוריאל, שכיהן כראש הקהילה משנת 1920. מאותה השנה הוא טיפל בהתרמת בני הקהילה למען הקק"ל. ב- 1935 עמד נוריאל להשתתף כציר בקונגרס הציוני, אך השלטונות מנעו את יציאתו.

בארביל הוקם סניף של "אגודת צעירי בני יהודה". הפעילות כללה הרצאות בעברית והפצת ספרות עברית וחומר אחר על ארץ-ישראל.

בשנת 1948 החלה פעילות ציונית אקטיבית ב"מדרש". מדריכי המחתרת החלוצית ביקרו במקום מדי פעם בפעם. הפעילות התקיימה עד לעלייה ההמונית לישראל ב- 1951. לאחר שנה זו לא נותרו עוד יהודים בארביל לאחר שכל בניה עלו לישראל.

ראשי הקהילה בארביל

בארביל הייתה ישיבה, שהעניקה הסמכה לרבנות ושלחה רבים מבוגריה לכהן כרבנים בכפרי הסביבה.

הרב אברהם אלכורדי היה רב ואב בית דין של העיר ארביל. הוא נפטר בשנת 1918 (ה'תרע"ח).

לאחר פטירתו התמנה לתפקיד הרב יצחק נח אשר בשנת 1907 (ה'תרס"ז) הוסמך על ידי הרב אברהם אלכורדי אשר היה מורו ורבו.

לאחר עזיבתו של הרב יצחק נח, רבה הראשי ואב בית דין הרבני של ארביל היה יצחק ברזאני, יליד צפייה. במסגרת תפקידיו השונים הסמיך בעצמו רבנים רבים. אחיו היה אברהם ברזני שהפך לראש הקהילה בישראל.

העלייה לארץ ישראל

מסוף המאה ה-19 עד שנות ה-20 של המאה ה-20 התחילה עליית יהודים לארץ ישראל, אך רוב היהודים עלו בשנים 1950–1951 במסגרת מבצע עזרא ונחמיה.

בית כנסת הארבלים בירושלים

לבני הקהילה היה בית כנסת בשכונת הבוכרים שבירושלים בשם "בית כנסת הארבלים". רב בית הכנסת בהקמתו היה אברהם ברזני, יליד ארביל. בית הכנסת הוקם בשנות ה-30 על ידי בני הקהילה, על קרקע בבעלות יעקב זבורוף, בשנת 2007 מכרו יורשיו את הקרקע ליזם פרטי, בשנת 2020 לאחר שעירורם של המתפללים נדחה על ידי בית המשפט העליון המתפללים פונו ובית הכנסת נסגר והועבר לרשות היזם.

קישורים חיצוניים

• נשים עזות נפש - סיפורי חיים
• ריאיון מוקלט עם הרב יצחק ברזאני על הקהילה היהודית בארביל, באתר הספרייה הלאומית, 1968