יהודה אלחריזי
יהודה בן שלמה אלחריזי (נקרא גם יהודה חריזי,[1] בערבית: يهودا بن سليمان الحريزي ابن شاؤول ابو زكريا; בספרדית: Yehudá al-Harizí; 1165, טולדו,[2][3] ממלכת קסטיליה – 3 בדצמבר 1225, כ"ד בכסלו ד'תתקפ"ה, חלב, הסולטנות האיובית) היה נוסע, משורר, יוצר ומתרגם יהודי-ספרדי.
 | |
| ספר "רפואת הגווייה" של אלחריזי | |
| לידה |
1165 ברצלונה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
1225 (בגיל 60 בערך) חלב, סוריה |
| מדינה |
כתר אראגון |
| שפות היצירה |
ערבית, עברית, קטלאנית |
| יצירות בולטות |
ספר תחכמוני |
  | |
ביוגרפיה
עריכהקורות חייו
עריכהיהודה חריזי נולד בספרד, כפי הנראה בטולדו הנוצרית, שנותרו בה כיסי השכלה ערבית רחבה. הוא נפטר בסוריה אור ליום רביעי, בשעות הערב, בליל היממה האחרונה של חודש ד'ו אלקעדה בעיר חלב.[4] שם משפחתו מתקשר אל העיר חרז באנדלוסיה, או למשורר הערבי אבו אחמד אלקאסִם אל-חרירי, שבהשפעתו קרא לעצמו אלחריזי, כלומר "החורז"[5].
אלחריזי נולד בבית משכיל ומבוסס כלכלית וחי בצעירותו חיי כבוד ורווחה. כפי שציין בספרו תחכמוני: ”היה לי בימי נעורי עושר והון...הייתי על שמרי שוקט ושושני ששונים בגני תענוגים לוקט”.[6]
בצעירותו רכש השכלה וידיעות מקיפות במקצועות שונים במקרא, בתלמוד, בפילוסופיה, בבלשנות וברפואה.[7] הוא שוטט ועבר ממקום למקום והתפרנס מחיבור שירים עבור עשירי הקהילות אליהם הגיע.
אלחריזי ערך מספר מסעות, שהחלו לפי דבריו בעקבות צרות באזור מגוריו. האחרונה שבהם הייתה לארץ ישראל ולמזרח, אך לדעת יוסף סדן במסע זה היה מדובר בהגירה וניסיון התיישבות בארץ חדשה. יצירותיו ספוגות ברשמים ממסעותיו, ובעיקר בתיאורו את חכמי הקהילות היהודיות שתמכו בו כלכלית וכאלה שנמנעו מכך.[8]
יצירתו
עריכהספרו מחברות איתיאל הוא תרגום קובץ המקאמות של אבו אחמד אלקאסִם אל-חרירי, איש בצרה, משורר נערץ על בני דורו, שחי כמאה שנים קודם, וששיריו נחשבו ליצירת מופת. חריזי החליף את הסיפור הערבי על החג' - העלייה המוסלמית למכה, בעליה לרגל לירושלים, ולמקומות בשירים נתן שמות מקראיים הרומזים על מקומות יישוב יהודי חרבים ברחבי ספרד הנוצרית.[9][10]
אלחריזי עסק גם בתרגום כתבי הקודש היהודיים, וביניהם לטענתו על פי הזמנת יהודי פרובנס, תרגום יצירותיו של הרמב"ם: חלקים מפירוש המשנה להרמב"ם - כולל הקדמות הרמב"ם הנחשבות ספר נפרד, ואת הספר מורה נבוכים. בשני תרגומים אלו היה בתחרות מול שמואל אבן תיבון שאף הוא נתבקש לתרגם את הדברים בידי יהודי פרובנס, כפי שעולה ממכתבו לרמב"ם.
פרט ליצירתו בעברית, עיבד וכתב גם שירה בערבית (ובאותיות ערביות), שחלקה נתגלתה רק לאחרונה.[11]
מתוך רצונו להחיות את השפה העברית, חזר לעסוק בתרגום ספרות הקודש. על התרגום של שירת חרירי ולעומתו תרגומים אלו כתב:
”חִלו פני בהיותי ביניהם / להעתיק הספר הזה להם / ולא יכולתי להשיב פניהם...
ראיתי כי הסכלתי עשו / וגדול עווני מנשוא
בעוזבי לחבר ספר ממליצות תורתנו / והלכתי להעתיק דברי זולתנו / כאילו אין דברי אלוהים חיים בינותינו
וכרם זרים לנטור מיהרתי / וכרמי שלי לא נטרתי
ועל כן חיברתי הספר הזה במליצות חדשות / מלשון הקודש קדושות
וחידות חדשות / יחיו הנפשות / ויחליצו העצמות היבשות"”
על אלה הוסיף את יצירותיו המקוריות (ולפעמים לא מקוריות) בערבית יהודית (באותיות עבריות). במקרים אחדים העתיק מן הערבית בלי הזכרת שם המשורר המקורי. רבים משיריו אסף בספרו "תחכמוני", יצירה אשר מורכבת ממקאמות. את הספר הקדיש לאנשים שונים תוך תיקונים והתאמות קלות.
קובץ שירים אחר שלו מוקדש לדברי מוסר ויראת שמים.
הוא נחשב בין גדולי משוררי ספרד, אף שחי בדורות שלאחר שלמה אבן גבירול או רבי יהודה הלוי ומשוררי ספרד האחרים ואף שלא היה הראשון לכתוב מקאמות.[12][13]
כִּתאבּ אלדרַרה (בעברית: פניני המוסרים ושבחי הקהלים) הוא ספר על מסעותיו, אשר אלחריזי חיבר בערבית (ובאותיות ערביות).[14][3] ספר זה הוא האחרון שכתב, לפני מותו בעיר חלב.[3]
מסעותיו של אלחריזי
עריכה
החל בשנת 1215, יצא אלחריזי למסעות הרחק מביתו. לדעת סדן, לעיתים ביקר קצרות באירופה וחזר לביתו בטולדו[15] אך בכלל מסעותיו עבר לכל הפחות חמישים מקומות יישוב שהוזכרו או הוטמעו אחר כך בשיריו.
מסעו הראשון היה לפרובנס בצרפת (לפי סדן מספר גיחות קצרות בלבד) - לאחר שספג את התרבות הערבית, הערבית-יהודית והעברית בעיר הולדתו טולדו, יצא לפרובנס בצרפת, כמתרגם מערבית למלומדיה העבריים, ובפרט לצורך תרגום כתבי הרמב"ם: פירוש המשניות והספר "מורה נבוכים".
מסעו השני היה בארצות המזרח, ובארץ ישראל (לדעת סדן: הגירה לארץ ישראל ולמזרח, שהסתיימה בסוריה עם מותו בחלב). ספרו תחכמוני ויצירותיו ספוגות ברשמים ממסע זה,[7] אך פעלו בשנותיו האחרונות לא היה ידוע, עד ניתוח ספרו של אלמוצלי.[15] מסע זה החל באלכסנדריה שבמצרים, משם נסע בדרך היבשה לקהיר ולירושלים. במקאמה ה-50 שלו, מתאר אלחריזי את מסעו ממצרים לארץ ישראל, אותו עשה עם שיירת-מדבר מוסלמית, ולדעת יהושע פראוור, זהו התיאור היחיד בספרות הנוסעים של יהודי החוצה את מדבר סיני בדרכו ממצרים לארץ ישראל. מהמדבר הגיעו לעזה וממנה לירושלים, שם פגש את בראשי הקהילה היהודית המתחדשת.[16] במקאמה כח נוקב אלחריזי בתאריך ביקורו בירושלים: "שנות אלף ועל מאה וארבעים ושמונה מִנְוָתָה גָלתה". מאחר שהיהודים בימי הביניים קבעו את תאריך חורבן הבית השני בשנת 68 או 69 לספירה (במקום שנת 70), הרי שביקורו של אלחריזי בירושלים התרחש בשנת 1216 או 1217.[17] במקאמה אחרת הוא מספר שעלה עם מלוויו להתפלל על הר הזיתים, משם השקיפו על הר הבית.[18] לאחר עלייתו לרגל לארץ ישראל, המשיך אלחריזי לצפת ומשם לדמשק שבסוריה. קטע במקאמה אחרת מצביע לכאורה שביקר גם בעכו הצלבנית. אולם לדעת פראוור, אלחריזי מעולם לא ביקר בעכו ולא ירד מגב ההר למישור הצלבני, אלא עבר דרך השטח שבשליטת האיובים.[19] מסוריה המשיך לעיראק. במזרח הגיע עד בצרה סמוך לכווית ומפרץ שט אל-ערב ובצפון עד ארביל הקרובה למקורות החידקל. קשריו הטובים הגיעו עד תימן. הוא כתב את קורותיו במסעות אלה ואת רשמיו מקהילות ישראל הרבות בהן ביקר בספרו תחכמוני.
מסעו השלישי והאחרון היה לאזור חלב בצפון סוריה שם נקבר. פרט לזמן פטירתו ומקום קבורתו לא ידוע לנו על חייו בתקופה זו.
בספרו תחכמוני תיאר את מסעותיו ופגישותיו עם מאתיים אישים יהודים שונים, בעיקר מהעילית: רבנים ועשירים, אשר פגש בדרכו, ואשר להם הקדיש שירי שבח או גנאי. לדעת חוקרים, ייתכן שהמניע למסעות היה התעוררות דתית בדומה לצלבנים שבאותה התקופה, מניע כלכלי, או רדיפות בארץ הולדתו ובחלק מהמקומות אליהם הגיע.[3]
שירתו
עריכהשירתו ייחודית עקב השילוב הערבי והעברי והשימוש באמרות ופסוקים מחוץ למקורות היהודיים.[20] מבנה שיריו ייחודי אף הוא: את צורת החריזה המקובלת של הקצידה, שנחלקו בתיהם ל"דלתות" ול"סוגרים", חילק כך שהדלתות נכתבו בעברית והסוגרים בערבית או להפך. בשער י"א בספרו תחכמוני חיבר שיר תלת-לשוני, עברי-ערבי-ארמי, תחת הכותרת "דבר אל יאמן". בהקדמה לספרו כתב ששיריו כולם מקוריים למרות טענות נגדו בדבר חיקוי.
שירתו של אלחריזי כוללת תיאורים משדה הקרב, סערות ים ותיאורי טבע בעברית. בספרו תחכמוני תיאר פגישה עם שני גיבורים דמיוניים המספרים על מעשי קונדס מבדחים. מסעותיו עברו בצרפת ומצרים, ארץ ישראל, סוריה ובבל, והוא תיעד תוך כך את מנהגי הקהילות היהודיות בארצות אלו וגם את ביקורתו עליהם.[21]
בין שיריו:[22]
- "נדיבות היהודים", אפולוגיה על קמצנות.
- "רפואת הגוייה", שיר לימודי בתחום הרפואה
- "שמעו נא אל דברי הרופא".
- "ספר הענק", אוסף של שירים קצרים שבתיהם חורזים בצימודים שלמים (שימוש במילים בעלות צליל דומה במשמעות שונה) ובהומונימים. אוסף זה מכיל מאתיים חמישים ושבעה מכתמים המסודרים בסדר אלפביתי של חרוזיהם ורובם שירי מוסר והגות.
בשירתו משובצים אמרות ממקורות יהודיים ומהתנ"ך, כמו: ”כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה”.[23] וכן מהקוראן: לא נמלטו מן המוות האבירים השוכנים בחדרים (מקאמה 36:2), בקוראן: ”أَيْنَمَا تَكُونُوا يُدْرِكُكُمُ الْمَوْتُ وَلَوْ كُنْتُمْ فِي بُرُوجٍ مُشَيَّدَةٍ”.[24][25]
במקאמה אלרוצ'ה אלאניקה (בעברית: התו ההדור) אלחריזי לועג לקהילת יהודי בגדד שלדעתו לא כיבדוהו כראוי. בכתאב אלדרר כתב על מסעו לבגדד: "וחיברתי עליהם מקאמה בלשון ערב/וגיליתי בה מקצת מעשיהם הנסתרים."[26]
שִׁבְעַת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֶעֱרַב הַשִּיר
עריכהאלחריזי קובע תנאים הקובעים מהו השיר הטוב:
- יש לשמור על טוהר הלשון ואין להשתמש במילים זרות.
- יש לשמור על משקל השיר.
- יש להימנע מקלישות הרעיונית של שירים שאינם מתחברים אף אל מליצות ראויות.
- יש להימנע מכתיבה בלשון מלאכותית. על השירים להיות מובנים לקוראים.
- יש להיצמד לכללי הדקדוק הלשוני ולהימנע משגיאות לשון.[27][28]
מתוך מחברת יב - "מחברת המשוררים": הימן האזרחי נמצא בחבורה בירושלים אשר משוחחת
- "בעניין השיר וסודותיו / לדעת איך נבנו מתחילה יסודותיו
- ומי הקיר ליהודים מקורותיו / והזריח להם מאורותיו…
- הנה ידענו כולנו / ואבותינו סיפרו לנו
- כי השיר בבני ערב הוא נחלתם / מיום היותם על אדמתם
- אך לא ידענו מתי צלחה רוח השירים / על העברים
- ומי פתח להם בתחילה שעריו / ובא בחדריו / ללקוט בדולחיו ודריו".[28][29]
תרגומיו
עריכה
אלחריזי בחר לרוב חומר לתרגום שהופיע באופן סאטירי, וגם את התרגום עצמו עיבד לאופן הצגה דומה. היו שהסיקו מכך שאלחריזי אחז בתפיסה הנאו-אפלטונית של הספרות.[30]
אלחריזי התמודד עם מבנים לשוניים שאין להן אח ורע בשפה העברית.[31] לדעת רוב החוקרים, תרגומיו היו עממיים יותר ופחות מדויקים מאלו של שמואל אבן תיבון ואחרים.[32]
בין תרגומיו מערבית לעברית:
- מורה נבוכים של הרמב"ם, תרגום באופן שירי, נחשב קל להבנה אך פחות מדויק מזה של ר' שמואל אבן תיבון. תרגום זה השפיע רבות רק בתרגומו הלועזי עבור ארצות אירופה הנוצריות, אך לא נפוץ בין הלומדים היהודים.
- איגרת (או: מאמר) "תחיית המתים" של הרמב"ם.
- איגרת המוסר הכללית לאריסטו, (תרגם מיוונית לערבית והוסיף משלו הרופא הערבי אבן ריצואן.
- מוסרי הפילוסופים (ספר משלי מוסר) לפילוסוף הנוצרי אבן איסאק (חנניה בן יצחק), שידוע בשמו הערבי "אַדַאבּ אלפַלַאסִפַה" (מחשובי אספני המשלים בספרות האדב).
- ספר (או: דיני) הגורלות
- ספר איסור הקבורה לגאלינוס (על האיסור לקבור איש לפני מלאת 72 שעות למותו).
- ספר הנפש המיוחס לגאלינס.
- כאמור: המקאמות של המשורר הערבי אל-חרירי («مقامات الحريري» لصاحبه محمد القاسم بن علي بن محمد بن عثمان الحريري, 446–516 هـ | 1054–1112) נחשבו שיא ההישג של אלחריזי כמתרגם
- ערוגת הבושם - ספרו של משה אבן עזרא מקאלה אלחדיקה פי מעני אלמג'אז ואלחקיקה
מידע ביוגרפי - ספר המשוררים של אלמוצלי
עריכהמקור לידע משלים רב על יהודה חריזי מגיע מהסופר הערבי אלמובארכ אבן א-שאער אל-מוסולי (או: אלמוצלי, ובערבית: المبارك ابن الشاعر الموصلي, איש מוסול בן זמנו של אלחריזי), ולקסיקון המשוררים שלו, המכיל את תקציר קורותיהם של משוררים בני זמנו. בין היתר הזכיר את אל-חריזי בתקציר בן 8 עמודים, ומכאן פרטים רבים נוספים על חיי משורר זה. בספרו כתב: "יהודה אלחריזי היה גבר גבה קומה בעל שער שיבה ופנים שלא הצמיחו חתימת זקן: יחיא אבן סלימאן אבן שאאול אבו זכריא אלחריזי אליהודי מן אהל טוליטלה [טולידו]... שלא הצליח להסתיר את מבטאו הברברי.[33][12]
הספר קובע את יום מותו המדויק ומקום קבורתו בחלב שבסוריה, וכן את שנת הולדתו.[4] לדעת יוסף סדן, ניתן להסיק שלא היה זה "מסע למזרח" אלא הגירה לארץ ישראל ולמזרח.[34]
אלמוצלי טען בספרו על אופי הפכפך, בלתי נאמן, מתנכל ו'נבזי' מצד יהודה אלחריזי. לדעת סדן, אין לדעת אם מדובר בהשמצה המקובלת בספרות נגד משוררים בעלי עט מושחז, לפי התרשמותו של אלמוצלי, או שאכן חלק מן התשלום שקיבל חריזי היה לצורכי מניעת השמצות, כפי שעולה מדברי אלחריזי בחלק משיריו הוא.[35] ”והנכבד אביאו תוך שאולה/ והשפל ארימו עד עננים”.
לקריאה נוספת
עריכה- יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), "חֲרִיזִי, יהודה בן שלמה", אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, נספח השמטות בסוף הכרך
- חיים שירמן, יהודה אלחריזי המשורר והמספר, יא (ת"ש 1940).
- عبد’ مرعي, الادب العبري في الاندلس بين التقليد والتجديد, سنة 2008.
- אל-חרירי, מחברות איתיאל, שנת 1951.
- לחקר מקורותיו של ספר תחכמוני ליהודה אלחריזי, תולדות השירה והדרמה העברית א, עמ' 369–377.
- יוסף יהלום, מסעי יהודה, חמישה פרקי מסע מחורזים לאלחריזי, מכון בן-צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 2003.
- יוסף יהלום ונאויה קצומטה, תחכמוני לאלחריזי, 2010.
קישורים חיצוניים
עריכה
- כתבי יהודה אלחריזי בפרויקט בן-יהודה
- קטעים מחיבוריו, באתר "דעת"
- אלי הירש, על "יהודה אלחריזי, מבחר בעריכת מאשה יצחקי", ידיעות אחרונות 18/7/2008
- יוסף סדן, גשר מאנדלוסיה לקהיר, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
- יוסף סדן, רבי יהודה אלחריזי כצומת תרבותי: ביוגראפיה ערבית של יוצר יהודי בעיני מזרחן, פעמים 68 (קיץ תשנ"ו), עמ' 16–67.
- אלמוג בהר, אבי התחבולות הגדולות, וראש הנאצות והנבלות, באתר הארץ, 22 באפריל 2007
- נילי שלו, יהודה אלחריזי: מבחר, פושט ומלביש בגדי שפה, באתר הארץ, 7 בינואר 2009
- רשימת מאמרים על יהודה אלחריזי באתר רמב"י
- תמונת כתב היד של ספר תחכמוני
- מתיה קם, יהודה אלחריזי (1170-1235) באתר מט"ח
- אלי הירש קורא שירה - יהודה אלחריזי
- יהודה אלחריזי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתב יד, פירוש המשנה לרמב"ם-פרק חלק בתרגום יהודה אלחריזי, פרמה, מאה 14, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- כתב יד, מורה נבוכים לרמב"ם בתרגום יהודה אלחריזי, פריס 682, בפרויקט כתיב באתר הספרייה הלאומית
יהודה בן שלמה אלחריזי (1170-1235), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ אתר כתבים עבריים (היברובוקס): 'חריזי, יהודה בן שלמה'
- ^ זו ההשערה המסתברת ביותר, אך יש המציעים שנולד בברצלונה או בגרנדה (סדן, "אלחריזי כצומת", עמ' 25–26 והערה 21).
- ^ 1 2 3 4 כתאב אַל-דוּרַר, ספר הפנינים ושבחי קהלים, ליקוט ועריכה: יהושע בלאו, יוסף יהלום ויוסף יונן, הוצאת יד יצחק בן-צבי 2002. הספר וההערות בו שופכים אור חדש על שהותו של יהודה חריזי במזרח
- ^ 1 2 סדן, אלחריזי כצומת, עמ' 38. בשיחה עם מלומד מוסלמי, חריזי התקשה לחשב את תאריך או שנת הולדתו אך ציין שהוא בן 51. לדעת סדן זאת עקב ההמרה המסובכת הנדרשת בין התאריך הנוצרי והיהודי לזה המוסלמי. מותו רשום כאור ליום רביעי, ליל היממה האחרונה של חודש ד'ו אלקעדה בעיר חלב. לפי סדן מדובר ביום רביעי 3 בדצמבר 1225, אך בשנה זו (שנת תתקפ"ה) מדובר באור לכ"ד כסליו, ארבעה ימים לפחות לפני סוף החודש.
- ^ צור ארליך, מרוץ הלפיד של המַחברת העברית: קלונימוס בן קלונימוס ו'אבן בוחן', באתר השילוח, 2022-02-27
- ^ "תחכמוני" (מח' ט"ז)
- ^ 1 2 אלחריזי, תשי"א [דרושה הבהרה]
- ^ מסעי יהודה [דרושה הבהרה]
- ^ An Anthology of Yehuda Alharizi's Poetry - Masha Itzhaki
- ^ סדן, "אלחריזי כצומת", עמ' 22 והערה 12.
- ^ סדן, "אלחריזי כצומת", עמ' 24–25.
- ^ 1 2 יהודה אלחריזי - מבחר על הספר והמשורר, באתר הוצאת אוניברסיטת תל אביב
- ^ אלחריזי מגדולי משוררי ישראל שיחות לנוער, הוצאת כפר חב"ד
- ^ מסעי יהודה, עמ' 28
- ^ 1 2 סדן, "אלחריזי כצומת", עמ' 18.
- ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 224.
- ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 223.
- ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 225.
- ^ יהושע פראוור, תולדות היהודים בממלכת הצלבנים, עמ' 225–226.
- ^ שירמן פליישר, עמ' 173
- ^ יהלום ונאויה קצומטה, מכון בן-צבי, ירושלים, תש"ע, עמ' 685
- ^ יהושע בלאו, יוסף יהלום, יוסף ינון-פנטון
- ^ ישעיהו כח יא
- ^ سورة النساء: 78:4
- ^ عبد الرحمن مرعي,الادب العبري في الاندلس עמ' 318
- ^ כתאב אלדרר, עמ' 27
- ^ אלחריזי, תחכמוני, עמ' 44
- ^ 1 2 בין הזמנים – שִׁבְעַת הַתְּנָאִים שֶׁבָּהֶם יֶעֱרַב הַשִּיר / יהודה אלחריזי
- ^ השער השמונה עשרה אחת המהדורות הראשונות המודפסות של ספר תחכמוני, 1578, קושטא (אתר כתבים עבריים - היברובוקס)
- ^ א' אטינגר-סלמה, בחינת המודוס הסאטירי ב'ספר תחכמוני' ליהודה אלחריזי (עבודת דיסרטציה, אוניברסיטת חיפה, 2003)
- ^ משה גנן, מאמר אלחרירי-אלחריזי, 2008
- ^ דוד צבי בנעט, "הרמב"ם כמתרגם דברי עצמו: בהשוואה עם מתרגמיו", תרביץ כ"ג [ג–ד] (ניסן–תמוז תשי"ב), עמ' 189; הרב יוסף קפאח, "דברים אחדים", מורה הנבוכים, מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ב, עמ' 18–20, באתר אוצר החכמה.
- ^ סדן, אלחריזי כצומת, עמ' 33.
- ^ יוסף סדן, גשר מאנדלוסיה לקהיר, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2009
- ^ סדן, אלחריזי כצומת, עמ' 39–40 והערה 53 שם.