קהילת יהודי פרשוב
פרשוב היא עיר מרכזית במזרח סלובקיה, שבתקופות שונות הייתה תחת שלטון הונגרי. בעיר התקיימה קהילה יהודית ענפה שבשיאה מנתה 5,000 איש, וכיום מונה עשרות אחדות בלבד.
גאוגרפיה עריכה
פרשוב הייתה בתקופות שונות הבירה של מחוז "שאריש" בהונגריה, ובהמשך אחרי מלחמת העולם הראשונה, הפכה למרכז השלטון הצ'כוסלובקי במזרח סלובקיה. עד אמצע המאה ה-18 נאסר על התיישבות יהודים בעיר בשל מעמדה של העיר כ"עיר מלך חופשית". יהודים כן התגוררו בכפרים ועיירות סמוכים - כמו הכפר Solivarv המהווה כיום חלק או פרבר של העיר פרשוב. היום פרשוב היא העיר השלישית בגודלה בסלובקיה. הקהילה היהודית במקום, שבשיאה מנתה כ-5000 איש, חוסלה כמעט לגמרי בשואה, וכיום היא מונה כמה עשרות בלבד (כ-55 יהודים נכון להיום), ושרידיה עדיין ניכרים בעיר: בית כנסת אורתודוקסי הפעיל גם כיום, בית כנסת נוסף (ניאולוגי-קונסרבטיבי המשמש כיום כחנות), 3 בתי קברות, וכן בית מדרש ומשרדים של הקהילה והרבנות.
תחילת התיישבות היהודית בפרשוב-סוליבאר עריכה
הכפר סוליבאר מהווה כיום חלק מהעיר פרשוב. השם "סוליבאר" נבע מאיחוד השמות של שני כפרים שעמדו בסמוך זה לזה – כפר סלאבי בשם Sol וכפר הונגרי בשם Sovar (זהו שמה ההונגרי של סוליבאר עד היום).
במקום היו מעיינות מליחים, ששימשו להפקת מלח עד המאה ה-16. בשנת 1572 החלה הפקת מלח במכרות שנחפרו במקום. בשנת 1752 בעקבות הצפת המכרה, השתנתה טכניקת ההפקה כאשר במקום נחפר אגם מלח תת-קרקעי, שמימיו נשאבו לפני הקרקע באמצעות משאבה. כריית המלח הובילה לעלייה בחשיבות של העיר פרשוב עד שהפכה לבירת המחוז. בשנת 1908 החלה שאיבת המים באמצעות חשמל (עד אז המשאבה הופעלה על ידי סוסים), והפקת המלח במקום המשיכה עד שנת 1970, כאשר בשנת 1971 הפך הכפר רשמית לחלק מפרשוב.
בתעודה משנת 1711, נזכר מרפא יהודי תושב סוליבאר אשר טיפל בחולה מפרשוב, והכנסייה הקתולית המקומית מחתה בחריפות על שהאריך לשהות בפרשוב. בשנת 1830 ישבו בכפר 103 יהודים, אך מסוף המאה ה-19 הם התמעטו בהתמדה (רבים עברו לפרשוב), עד שב-1940 ישבו במקום 18 משפחות יהודיות בלבד (כ-50 נפשות). ברשות הקהילה היהודית בכפר היו בית כנסת, וכן מקווה טהרה ובית קברות. בשל האיסור על יהודים להתיישב בפרשוב, היסטורית הקהילה היהודית של סוליבאר הייתה מצויה בקשרים חזקים עם הקהילה בכפר הסמוך שרישסקה-לוקי (Sarisske Luky), אשר נקרא ביידיש "שעבעש".
הקהילה היהודית בפרשוב במאה ה-19 עריכה
עד שנת 1785 הייתה התיישבות יהודים בעיר אסורה, אך היא התאפשרה עם הגעתו לעיר של סוחר יהודי עשיר מגליציה בשם מרדכי הולנדר, שהיו לו קשרים בחצר הקיסרות בווינה. הולנדר היה מסור לענייני הציבור היהודי ואף יצג את היהודים בפני השלטונות. בתחילת המאה ה-19 התיישבו בפרשוב יהודים נוספים חרף התנגדות נמרצת של תושבי העיר, ובשנת 1830 נוסדה במקום קהילה על ידי בנו של מרדכי/מרק הולנדר – ליאו הולנדר ששימש כראש הקהילה.
במחצית השנייה של המאה ה-19 גדל מספר היהודים בקצב מואץ. מצבם הכלכלי היה טוב בדרך כלל, רובם התפרנסו ממסחר לסוגיו, ומיעוטם ממלאכה ומתעשייה. במחצית השנייה של המאה ה-19 הופיעו בקרב היהודים גם בעלי מקצועות חופשיים, ויהודים איישו לראשונה תפקידים במנהל הציבורי.
בשנת 1871 התפצלה הקהילה לשניים – הקהילה הנאולוגית, והקהילה החרדית. כל קהילה יסדה מוסדות נפרדים משל עצמה. בעקבות הקמת הקהילה החרדית, החלה הגירת יהודים לפרשוב מכפרי האזור. בשנות ה-90 של המאה ה-19 כיהנו בקהילה האורתודוקסית רבנים ידועי שם: רבי משה אריה רוט בשנים 1893–1895, רבי ישעיהו פירסט (1895–1900), ורבי נח ברוך פישר.
בשנת 1919 נוסד בעיר סניף של "אגודת ישראל", ובתוך זמן קצר הייתה ה"אגודה" המפלגה היהודית הגדולה בעיר. בין ראשי הדוברים של הסניף היו הרב שמואל אליעזר ריינר. בעיר הוקמה אף שלוחה של "צעירי אגודת ישראל", שבראשו עמד הרב יוסף יהודה (פולדי - לאופולד) ריינר (אביו של הרב שמואל ריינר).
כמו כן, מסוף המאה ה-19 התקיימה בעיר פעילות ציונית, כולל סניף של ההסתדרות הציונית שהוקם בעיר.
הקהילה היהודית בתחילת המאה ה-20 עריכה
בשנת 1900 התגוררו בעיר 13,098 תושבים, מהם 2106 יהודים (16%).
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויסו רבים מיהודי פרשוב לצבא אוסטרו-הונגריה, ו-13 מהם נפלו בקרבות. אחרי המלחמה הקימה הקהילה הניאולוגית מצבה בבית העלמין כזכר לנופלים.
למרות מהומות נגד יהודים שהתחוללו בעיר עם תום מלחמת העולם הראשונה, הקהילה היהודית הלכה והתפתחה, והיה לה משקל רב בכלכלה המקומית ובפרט במסחר, במלאכה, בתעשייה ובשירותים. בין מפעלי הייצור של היהודים היו מבשלות בירה של מילר וגרוסווירט, בית חרושת לתנורים של משפחות סמואל וגרוסמן, מפעל ליצור משקאות חריפים, 2 מפעלים לייצור לבנים, מפעל למוצרי בטון, מנסרה ועוד כמה מפעלים זעירים[1]. ב-1929 החל לכהן כרבה של העיר פרשוב הרב משה חיים לאו, שם הקים את ישיבת "תורת חיים" שלמדו בה כ-200 תלמידים.
תקופת השואה עריכה
בפרשוב עצמה, גרו ערב השואה 4,481 יהודים. לאחר הקמת המדינה הסלובקית ב-1939, הייתה פרשוב אחת הערים הראשונות בסלובקיה בהן התחוללו מהומות נגד יהודים. פעם אחר פעם פרצו קבוצות של צעירים אנטישמים לבתי היהודים ולבתי העסק שלהם, השחיתו ובזזו רכוש וגרמו הרס רב. גזרות שחוקקו נגד יהודי פרשוב על ידי מושל המחוז האנטישמי א. דודש, הקדימו את החקיקה האנטי יהודית בשאר מחוזות סלובקיה. באוגוסט 1939 פוטרו כל היהודים למעט אחד ממשרותיהם במנהל הציבורי, וב-6.9.1939 הורה מושל המחוז על סימון בתי עסק של יהודים בשלט שעליו הכתובת "עסק יהודי". פרשוב הייתה העיר הראשונה בסלובקיה בה נצטוו היהודים לענוד סרט זרוע ועליו מגן דוד. בינואר התקיימה תהלוכה המונית ברחובות, בסיומה פרצו ההמונים לבית הכנסת האורתודוקסי, השליכו החוצה את תשמישי הקדושה וספרי התורה וחיללו אותם, והעלו באש את הבניין. במרוצת 1941 סגרו הרשויות 585 עסקים של יהודים בפרשוב וברחבי הנפה, בהם החנות של שמואל ריינר.
במהלך 1942, גורשו מהעיר למחנות ריכוז והשמדה כ-80% מיהודי פרשוב והנפה. כ-500 יהודים מפרשוב הוברחו בתקופת הגירושים להונגריה, על ידי פעילי תנועות נוער ציוניות, בסיועם של עובדי רכבת ושומרי גבול.
עם עצירת הגירושים מסלובקיה בסתיו 1942 עוד נותרו בפרשוב 554 יהודים שהוגדרו חיוניים לכלכלה והונפקו להם תעודות חסות, ועוד כמאה יהודים שהתנצרו למראית עין או התחזו לארים באמצעות תעודות מזויפות.
שאר קורבנות השואה נרצחו בסוף 1944, עם הכיבוש הגרמני, בידי הגרמנים עצמם או אנשי "משמרות הלינקה". סה"כ נספו בפרשוב כ-6400 נפשות (תושבי פרשוב, כפרי הסביבה וכן פליטים שהגיעו מערים אחרות). עשרות יהודים ניצלו בזכות סיוע שקיבלו מתושבים מקומיים לא יהודים ומאיכרים, ומוכרים 22 מתושבי פרשוב והסביבה שזכו לתואר "חסידי אומות עולם".
בתקופה זו ניסו יהודים רבים לברוח להונגריה. אולם, במרץ 1944 גרמניה כבשה את הוגריה והחלה ליישם גם שם את המדיניות של "הפתרון הסופי" והשמדת היהודים.
בקיץ 1944 פרץ המרד הסלובקי שנתמך על ידי מדינות בנות הברית: ברית המועצות מחד, והממשלה הסלובקית הגולה בלונדון מאידך, נגד הממשלה הסלובקית. בתגובה למרד פלשה גרמניה לסלובקיה וכבשה אותה באופן ישיר. לאחר כישלון המרד התחדשו השילוחים לאושוויץ - הפעם, בניהול גרמני ישיר.
בחודש אפריל 1945 – סלובקיה שוחררה על ידי ברית המועצות. רק כ־20% מיהודי סלובקיה שרדו את המלחמה, השאר נרצחו בשואה[2].
הערות שוליים עריכה
- ^ עורך: יהושע רוברט ביכלר, פנקס הקהילות: סלובקיה, ירושלים: יד-ושם, 2003
- ^ אברהם יהודה ליכט, גלעד לקהילה קדושה בפרשוב - עפריס : ולבנותיה - קהילות קדושות שבסביבתה, ירושלים: א.י. ליכט, תשמ"ה