קיירו (אילינוי)
קִיירוֹ (באנגלית: Cairo) היא עיר בקצה הדרומי של מדינת אילינוי, ארצות הברית. העיר משמשת כבירת מחוז אלכסנדר, המחוז הדרומי ביותר באילינוי. העיר נמצאת במפגש הנהרות אוהיו ומיסיסיפי. קיירו היא העיר הנמוכה ביותר באילינוי והיחידה המוקפת סוללות. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 2020, אוכלוסיית העיר עמדה על 1,733 נפש, ירידה משמעותית משנת 1920, שנת שיא האוכלוסייה בעיר – 15,203 נפש. העיר כולה פונתה בהצפות המיסיסיפי בשנת 2011, לאחר שמפלס הנהר עלה עוד יותר מאשר בשיטפון בנהר אוהיו ב-1937. במהלך ההצפות, חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית פוצץ פרצה בסכר במורד הנהר, כדי לגרום למים לזרום הלאה ולהפסיק את ההצפה.
 | |
| הספרייה של קיירו | |
| מדינה |
 ארצות הברית |
|---|---|
| מדינה |
 אילינוי |
| מחוז | אלכסנדר |
| תאריך ייסוד | 1858 |
| שטח | 23.53 קמ"ר |
| ‑ שטח ואחוז מים | 5.48 קמ"ר 23.29% |
| גובה | 96 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 1,733 (1 באפריל 2020) |
| קואורדינטות | 37°0′47″N 89°10′49″W / 37.01306°N 89.18028°W |
| אזור זמן | UTC -6 |
| http://www.ci.quincy.il.us/ | |
היסטוריה עריכה
תחילת ההתיישבות במקום עריכה
שטר הזכויות הראשון לשטח של קיירו הונפק בשנת 1818, לפני שהיישוב הוקם, ולפני שהיו רוכשים פוטנציאליים. המאמץ השני, והמוצלח, לבניית עיר במקום נעשה ב-1836, ונבנו סוללות שהקיפו את כל העיר. היישוב ננטש בשנת 1840.
צ'ארלס דיקנס ביקר בעיר בשנת 1842, ולא התרשם ממנה. העיר שימשה כאב טיפוס לעיר עדן ברומן שלו, "מרטין צ'זלוויט".
בשנת 1846, קבוצת משקיעים, שרצתה להפוך את העיר לתחנה הסופית של הרכבת המרכזית של אילינוי, רכשה כ-40.5 קמ"ר של קרקע בעיר. בניית התחנה הסתיימה בשנת 1855. קיירו הוכרזה כעיר בשנת 1857, והעיר התפתחה בזכות היותה מרכז מסחר עם שיקגו. בשנת 1860, האוכלוסייה עלתה על 2,000 נפש.
קיירו הייתה בסיס חשוב לגנרל יוליסס גרנט ולאדמירל אנדרו האל פוט, במסעות למערב, במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. נוכחותו של גרנט בעיר גרמה לכך שרוב המסחר שהתרחש בעיר, עבר לשיקגו. לאחר המלחמה, קיירו לא הצליחה לשקם את המסחר בה. חקלאות, מנסרות, ועץ הפכו להיות ענפי הכלכלה המרכזיים בעיר.
במהלך מלחמת האזרחים, קיירו הייתה בסיס אספקה אסטרטגי ומרכז חשוב לאימונים של צבא האיחוד.
לאחר מלחמת האזרחים עריכה
החשיבות האסטרטגית של המיקום הגאוגרפי של קיירו גרמה לשגשוג במהלך מלחמת האזרחים. מספר בנקים נפתחו בעיר בשנות המלחמה, ותמיכה בתחום הבנקאות ובתחום התחבורה (נמל ספינות קיטור) נמשכה גם לאחר המלחמה. עוד לפני המלחמה, קיירו הייתה נמל ספינות קיטור חשוב, וכל כך הרבה ספינות עברו בה עד שהיא הוכרזה כנמל משלוחים בידי הקונגרס בשנת 1854.
בשנת 1869, החלה בנייה של בניין שישמש כבית מכס, סניף דואר, ובית משפט, שתוכנן על ידי אלפרד ב. מולט, שהיה האדריכל המפקח בתקופת השיקום. הבנייה הסתיימה בשנת 1872. בית המשפט של המחוז הדרומי של אילינוי נמצא במקום עד שנת 1905. בין 1905 ל-1942, שכן במקום בית המשפט של המחוז המזרחי של אילינוי. בקיירו שכן גם בית המשפט לערעורים של המחוז המזרחי של אילינוי בין השנים 1905–1912. בשיא שגשוגה של העיר, סניף הדואר היה השלישי העמוס ביותר בארצות הברית. רק אחד מתוך שבעה בניינים ויקטוריאניים שמולט תכנן, נותר עומד על כנו, והוא הוסב למוזיאון.
לאחר המלחמה, העיר הפכה למרכז רכבות משלוח אזורי, מה שהוסיף לשגשוגה ולכלכלתה. בשנת 1900 כמה קווי רכבת נוספים עברו בקיירו. בנוסף לרכבות וספינות משלוחים, ענף מרכזי בקיירו היה ייצור והפעלת מעבורות. בתחילת המאה ה-20, המעבורות העבירו כלי רכב מעבר לנהרות אוהיו ומיסיסיפי, משום שלא היו באזור גשרים המתאימים לרכבים. תעשיית המעבורות יצרה מקומות עבודה רבים בעיר, בתחומים שונים.
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, סוחרים וימאים עשירים בנו אחוזות גדולות בעיר. ברחוב בית המכס, נבנתה הספרייה של קיירו בשנת 1883 ובסגנון המלכה אן, עם גימור של ויטראז'ים ותבליטי עץ. הספרייה נחנכה ב-19 ביולי 1884. מבנים שונים בעיר, נמצאים ברשימה הלאומית למקומות היסטוריים.
להגנה מפני הצפות שנגרמות בשל גובהה המוך בין שני נהרות גדולים, קיירו מוקפת לגמרי בסוללות וסכרים. בעבר, הוצעו מספר תוכניות בהן ימלאו את כל העיר בקרקע כך שתגיע לגובה קצה הסוללות, אך הן לא מומשו בשל עלותן הרבה. בשנת 1914, נבנה שער לסכר הגדול בצפון העיר (שמתחתיו עובר כביש 51), המאפשר לאטום את הסכר הצפוני למים, וכך, בעת הצפה, קיירו תהפוך לאי מנותק מהיבשה - אך מוגן מהצפה. השער שוקל 80 טון, רוחבו 18.2 מטר, גובהו 7.3 מטר ועוביו מטר וחצי.
בעקבות השיטפון הגדול של 1927 בנהר המיסיסיפי, חוזקה מערכת הסוללות והסכרים סביב קיירו. בשנת 1937, בעת השיטפון של נהר אוהיו, נרשם בעיר שיא (לעיר עצמה) של מפלס מים - 18.1 מטרים. כדי להגן על קיירו, חיל ההנדסה של ארצות הברית סגר את שער הסכר הצפוני ופוצץ פרצה בסכר "נקודת הציפור" שבדרום מזרח מיזורי - כדי שהמים יזרמו במורד המיסיסיפי ולא ייאגרו בעיר ויציפו אותה. לאחר ההצפה הזו, הסוללות סביב העיר הוגבהו עד לגובה של 19.5 מטרים.
הידרדרות כלכלית עריכה
שורשי ההידרדרות הכלכלית האיטית בקיירו נעוצים בתחילת המאה ה-20. בשנת 1889, הסתיימה בניית גשר הרכבת המרכזית של אילינוי מעל נהר אוהיו, שאפשר מעבר בין שתי גדות הנהר ופגע בעסקי המעבורות. הנזק הכלכלי לא היה חמור, משום שהרכבת המשיכה לעבור בקיירו. בשנת 1905 נבנה גשר מעל המיסיסיפי בעיר תבאי, אילינוי. ההשפעה הכלכלית של בניית הגשר השני הורגשה בעוצמה רבה יותר, משום שתנועת הרכבות דרך העיר פחתה. למעשה, כבר לא הייתה סיבה משמעותית שכלי שיט יעצרו בקיירו.
בשנת 1929, הסתיימה בניית גשר לכלי רכב מעל המיסיסיפי, המקשר בין מיזורי לאילינוי - בין דרום קיירו למיזורי. בשנת 1937, הסתיימה בדרום קיירו בניית גשר לכלי רכב מעל נהר אוהיו. לאחר ששני הגשרים הושלמו, קיירו הייתה מקושרת לגמרי ליבשה - מצפון, מזרח ומערב - וכבר לא היה שום צורך במעבורות. בנוסף, שני הגשרים מתחברים לקיירו בדרומה, כך שהם מאפשרים לנהגים הנוסעים ממיזורי לקנטקי לעקוף לגמרי את העיר.
מתח בין גזעי והמשך ההידרדרות עריכה
כשתנועת הרכבות וכלי השיט הצטמצמה באופן משמעותי, בקיירו היו פחות הזדמנויות תעסוקה. בין השנים 1930–1960, האוכלוסייה בקיירו הייתה יציבה למדי. עם זאת, בשל הצטמצמות חלק מענפי התעסוקה - עובדי הספנות, הרכבות ותעשיית המעבורות עזבו את העיר. הצטמצמות האוכלוסייה כבר החלה, אך בקצב איטי הרבה יותר מקצב הצטמצמות האוכלוסייה העתיד להיות בקיירו. בקיירו, עיר בעלת היסטוריה מרובה אלימות על בסיס גזעי, המתח בין השחורים ללבנים התרחש שוב בשנות ה-60 המאוחרות, במהלך המאבק לזכויות האזרח. המתח הבין גזעי הזיק עוד יותר לכלכלה של קיירו, שממילא נמצאה בהידרדרות. ב-16 ביולי 1967, רוברט האנט, חייל שחור בן 19 ששהה בקיירו במהלך חופשה, נמצא תלוי בתחנת המשטרה העירונית. המשטרה טענה כי האנט תלה את עצמו, אך רבים מבני הקהילה השחורה של קיירו האשימו את המשטרה ברצח.
מותו של האנט עורר מחאות אגרסיביות בקהילה השחורה של קיירו, וכבר יום לאחר מותו חלק גדול ממנה החל להתפרע. מהומות השחורים ב-1967 לא התרחשו רק בקיירו, הן היו דפוס גדול יותר של למעלה מ-40 מהומות בערים מרכזיות בארצות הברית בקיץ 1967. בלילה של 17 ביולי 1967, שלוש חנויות ומחסן בעיר נשרפו עד היסוד, וחלונות נשברו בבניינים רבים אחרים. יחידת המשמר הלאומית בקיירו פעלה כדי להגיב לאלימות ולהפרות הסדר. ב-20 ביולי, אחד ממנהיגי המחאה בקיירו הזהיר את פקידי העירייה הלבנים, כי "קיירו תיראה כמו רומא הבוערת", אם מנהיגי העיר לא יעשו בדרישות הקהילה השחורה עד ליום ראשון, 23 ביולי 1967. השחורים דרשו הזדמנויות עבודה חדשות והפסקה של האלימות לכאורה המשטרתית. ראש העיר לי סטנזל ומנהיגים אחרים בעיר נפגשו עם נציגים פדרליים כדי להבטיח ולוודא שהתוכנית שהם חשבו עליה כמענה לדרישות השחורים, אכן תענה לדרישותיהם, ולחשוף אותה לפני המועד האחרון שהשחורים קבעו, כדי שלא יתחוללו מהומות נוספות. בתגובה למהומות יולי 1967, הקהילה הלבנה בקיירו הקימה קבוצת התגוננות אזרחית שהוסמכה על ידי השריף של קיירו. הקבוצה נקראה "הכובעים הלבנים", משום שרבים מ-600 חבריה החלו לחבוש כובעי בנאים לבנים כדי להראות את החברות שלהם בקבוצה בזמן שסיירו ברחובות העיר כדי לשמור על הסדר.
בשנים הבאות, פעילות "הכובעים הלבנים" הטרידה והפריעה לשחורים. כמה חברים בתנועה לזכויות האזרח הקימו את החזית המאוחדת של קיירו - ארגון לזכויות אזרח, ובנוסף הקימו גם אגודה שיתופית וכמה כנופיות רחוב.
אקלים עריכה
בשיטת קפן לסיווג אקלים, אקלימה של קיירו מוגדר כסובטרופי לח (Cfa). הקיצים חמים ולחים, והטמפרטורה נמצאת מעל 32 מעלות צלזיוס במשך 40 ימים בשנה. החורפים הם לרוב קרירים עם תקופות קצרות של קור. אף על פי שתקופות הקור בחורף יכולות להתמשך זמן רב, החורף של קיירו נחשב מתון ביחס לשאר אילינוי.
המשקעים יורדים באופן שווה יחסית במשך כל השנה.
הגובה הנמוך של קיירו וקרבתה לנהרות אוהיו ומיסיסיפי, מונעים חורף קיצוני וצניחת טמפרטורות. בקיץ, התכונות הללו גורמות ליצירת חום ולחות.
| אקלים בקיירו (אילינוי) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 5.9 | 8.8 | 14.7 | 20.9 | 25.6 | 30.1 | 31.7 | 31.2 | 27.4 | 21.3 | 14.4 | 7.6 | 19.9 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -3.8 | -1.6 | 2.7 | 8 | 13.8 | 18.4 | 20.4 | 19.4 | 14.8 | 8.4 | 3.5 | -1.7 | 8.6 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 93.7 | 95.8 | 102.9 | 117.6 | 133.9 | 99.3 | 105.2 | 76.5 | 81 | 102.9 | 113.3 | 113.5 | 1,235.6 |
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קיירו (באנגלית)- קיירו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
