פתיחת התפריט הראשי

קונסטנטין י. אנג'לסקו

פוליטיקאי רומני

קונסטנטין י. אנג'לסקורומנית: Dr. Constantin I. Angelescu;‏ 10 או 12 ביוני 1869, קראיובה - 14 בספטמבר 1948, בוקרשט) היה פוליטיקאי ורופא כירורג רומני, פרופסור באוניברסיטת בוקרשט. בשנות כהונתו הארוכה כשר החינוך (1922-1928 ו-1933-1937) נודע כרפורמטור של מערכת החינוך הרומנית בין שתי מלחמות העולם. אחרי רצח יון ג. דוקה, כיהן 5 ימים (30 בדצמבר 1933 - 3 בינואר 1934) כראש ממשלה זמני של רומניה.

קונסטנטין י. אנג'לסקו
Constantin Angelesco
Constantin I. Angelescu (1).jpg
לידה 10 ביוני 1869
קראיובה, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 בספטמבר 1948 (בגיל 79)
בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק דיפלומט, פוליטיקאי, רופא, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הלאומית ליברלית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנת 1918 אנג'לסקו היה לזמן קצר הציר הדיפלומטי הראשון של רומניה בארצות הברית.

עמד בראש האתנאום הרומני ואחרי מלחמת העולם השנייה היה יושב ראש אגודת הידידות רומניה-ארצות הברית.

רקע משפחתי ושנות לימודיועריכה

קונסטנטין י. אנג'לסקו נולד בשנת 1869 במשפחתם של דומיטרו אנג'לסקו, סוחר מקראיובה, ושל תאודורה לבית ג'בלסקו, נצר למשפחת קראיובסקו (בית קראיובשט). אחרי לימודים בבית הספר אובדיאנו ובבית הספר התיכון ע"ש קרול הראשון בעיר הולדתו, אנג'לסקו נסע לצרפת על מנת ללמוד רפואה בפריז.

בתום לימודיו התמחה בתחום הכירורגיה בשנת 1897. בשובו לרומניה, עבד ככירורג בבית החולים הברנקובסנק, אחר כך בבית החולים "פילנתרופיה", ובשנת 1903 התמנה לפרופסור בפקולטה לרפואה בבוקרשט. כיהן תקופה כמנהל הקליניקה האוניברסיטאית לכירורגיה.

על ידי נישואיו לוירג'יניה קונסטנטינסקו-מונטיאורו, הבת של איל הנפט הרומני ממוצא יווני, גריגורה מונטיאורו, הפך ד"ר קונסטנטין אנג'לסקו לבעל עיירת הקיט סראטה מונטיאורו, אדמות רוויות נפט ושל נדל"ן רב באזור בוזאו.

הקריירה הפוליטית. שר בממשלהעריכה

אנג'לסקו נכנס לפוליטיקה במסגרת המפלגה הלאומית-ליברלית, אליה השתייך גם חמיו, גריגורה מונטיאורו. בשנת 1901 נבחר לראשונה לציר בפרלמנט מטעם העיר בוזאו. כעבור 20 שנה נבחר לסנאט, מתוקף היותו חבר בית הנבחרים בעשר קדנציות. בשנים 1914-1916 התמנה לשר העבודות הציבוריות בממשלת יון ברטיאנו. בתפקיד זה אירגן אנג'לסקו מחדש את שרותי הבריאות של הצבא הרומני שעמד בפני כניסתו למלחמת העולם.

כחסיד מלכתחילה של הצטרפות רומניה לכוחות ההסכמה עורר ככל הנראה את כעסו של ראש הממשלה ברטיאנו, שהעדיף בהתחלה הישארות הממלכה בעמדה נייטרלית. בשנת 1916 הדיח ברטיאנו את אנג'לסקו מתפקידו כשר לרגל הרכבת ממשלת קואליציה לאומית עם מפלגתו של טאקה יונסקו.

ב-1917 כשמול המתקפה הגרמנית-אוסטרו-הונגרית-בולגרית, הממשלה והמלך של רומניה התפנו ליאשי, אנג'לסקו מצא מקלט לזמן קצר באודסה, באימפריה הרוסית.

בחזרתו לרומניה, בין ינואר-מרץ 1918 התמנה על ידי ברטיאנו לציר הראשון של רומניה בוושינגטון.

כנציג רומניה נצרך אנג'לסקו להגן את מדיניות ממשלתו בסוגיית היהודים שהיו המיעוט היהודי היחיד באירופה שלא קיבל עדיין אזרחות. באותה שנה היה אנג'לסקו סגן יושב ראש המועצה הלאומית לאחדות הרומנים שקמה בפריז בהנהגתו של טאקה יונסקו.

מאוחר יותר היה לשר החינוך בממשלות ה"ליברליות" בראשותו של יון י.ק. ברטיאנו ויון ג. דוקה.

תקופתו ביצע אנג'לסקו רפורמות חשובות בכיוון מודרניזציה של מערכת החינוך ברומניה, בהמשך לשינויים שהונהגו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 על ידי מורו ורבו והדוד שלו דרך הנישואים, ספירו הארט.

אחרי הרחבת הממלכה הרומנית בתום מלחמת העולם הראשונה, דאג אנג'לסקו להשגת אחידות מערכת החינוך בכל השטחים שאוחדו עם רומניה. סיסמתו הייתה:

כמה שיותר בית ספר, כמה שיותר טוב, כמה שיותר רומני!

המקור ברומנית
Școală cât mai multă! Școală cât mai bună! Școală cât mai românească

אנג'לסקו השתתף בעריכת הטקסט החוקתי בנוגע לחינוך, מ-29 במרץ 1923, המושתת על עקרונות חופש ההוראה, חינוך יסודי חובה ובחינם. אנג'לסקו תרם לחקיקת חוק החינוך היסודי הממלכתי והחינוך הנורמלי-יסודי מ-26 ביוני 1924. בשנת 1925 הוא הנהיג ברומניה את בחינות הבגרות (bacalaureat).

עם הזמן יחסיו עם ברטיאנו התהדקו. אנג'לסקו נמצא לצידו של ברטיאנו בתקופת הקשר להתנקשות נגדו וגם בבית החולים, בשעות האחרונות לחייו, כאשר השגיח על תהליך האיבחון והטיפול הכירורגי.

בשנת 1930, לגיונר ארומן בשם גאורגה בזה, התנקש בחייו ביריות אקדח על רקע הסדרת חקיקת הקרקעות בקדרילטר, אנג'לסקו נפצע והחלים.

אחרי רצח ראש הממשלה דוקה, אנג'לסקו התמנה לראש ממשלה זמני, אבל המלך קרול השני מיהר להחליפו עם גאורגה טטרסקו. למרות רתיעתו ההתחלתית, אנג'לסקו הסכים לכהן כשר החינוך הלאומי (לפעמים גם שר הדתות) בממשלות בראשותו של טטרסקו.

בימי הדיקטטורה המלכותית של קרול השני בשנים 1940-1938, אנג'לסקו מונה לשר מזכיר מדינה בממשלת מירון קריסטיה ואחר כך יועץ מלכותי. בשנת 1940, התנגד לכניעה בפני האולטימטום הסובייטי בנוגע לבסרביה צפון בוקובינה ויחד עם דינו ברטיאנו, התנגד אף לתכתיב וינה שבעקבותיו נאלצה רומניה למסור את צפון טרנסילבניה לידי הונגריה.

פעיל במישור התרבות בארצו, אנג'לסקו מילא במשך 24 שנה (1947-1923) את תפקיד היושב ראש של האתנאום הרומני, כמו כן בשנים 1947-1941 היה יושב "ברית התרבות" (Liga culturală).

ב-24 במאי 1934 נבחר לחבר לשם כבוד של האקדמיה הרומנית.

לפי מקורות אחדים, בשנת 1943 יחד עם ד"ר ניקולאיה לופו, פנה לשלטונות עם הצעה להחזיר לרופאים היהודים את הזכות לעבוד חופשית במקצועם, זכות שבוטלה בחקיקה האנטישמית משנת 1940.[1]. בספטמבר 1948 אנג'לסקו נפטר בבית החולים הצרפתי ע"ש ונסאן דה פול בבוקרשט. המוות פטר אותו ממעצר ומשליחתו לבתי הסוהר הקומוניסטי.

בתו, אליסבטה, הייתה נשואה למתמטיקאי אלכסנדרו גיקה. בנו, קונסטנטין ק. אנג'לסקו-מונטיאורו (2000-1905) היה פרופסור למשפטים, דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת יאשי. בימי הדיכוי הסטליניסטי ברומניה נשלח לעבודות פרך בתעלת דנובה-הים השחור. ילדיו הם יואנה אנג'לסקו, שעבדה ב"רדיו אירופה החופשית" והאבובן ג'ורג'ה אנג'לסקו.

בשנת 2007 צאצאיו וצאצאי משפחת גיקה הצליחו אחרי משפטים ארוכים לזכות בהחזרת המלון בבוקרשט, שהולאם על ידי השלטון הקומוניסטי, לידיהם.

הנצחהעריכה

  • בית החולים הבין-תחומי ע"ש אלכסנדרו סאחיה בבוקרשט קיבל את השם: "בית החולים קונסטנטין אנג'לסקו"
  • בית ספר תיכון עיוני בבוקרשט ומכללה חקלאית בבוזאו קיבלו גם הם את שמו.
  • צאצאיו הקימו את הקרן "בית הספר הרומני" (Școala Românească).

לקריאה נוספתעריכה

  • Mamina, Ion; Scurtu Ioan - Guverne și Guvernanți (1916-1938), București, Editura Silex, 1996, p.127
  • Neagoe, Stelian - Oameni politici români, București, Editura Machiavelli, 2007, pp. 22-24
  • Nicolescu, Nicolae C. - Șefii de stat și de guvern ai României (1859 - 2003), București, Editura Meronia, 2003, pp. 289-292

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה