קוריולינק
קוריולינק (בקוריאנית: 고려링크) היא חברת סלולר צפון קוריאנית. החברה מוחזקת על ידי Cheo Technology, מיזם משותף בין Orascom Telecom Media and Technology Holding (OTMT) המצרית אשר מחזיקה ב-75% מהמניות, לבין שירות הדואר של קוריאה הצפונית (KPTC) בבעלות המדינה. קוריולינק החלה את דרכה בשנת 2008 והייתה מפעילת ה-3G הסלולרית הראשונה בקוריאה הצפונית.[1]
 | |
.jpg) | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | מיזם משותף |
| תקופת הפעילות | 2008–הווה (כ־16 שנים) |
| מיקום המטה |
פיונגיאנג  |
| בעלות |
Orascom Telecom Media and Technology Holding (75%) שירות הדואר של קוריאה הצפונית (25%) |
| ענפי תעשייה | סלולר |
| מוצרים עיקריים |
טלפוניה |
  | |
החברה מציעה שירותי תקשורת בפיונגיאנג ובחמש ערים נוספות וכן לאורך שמונה כבישים מהירים ומסילות רכבת. מספרי טלפון ברשת מקבלים קידומת 1912(0) 850+. על אף היותה רשת 3G, אין גישה לאינטרנט (רק אינטרנט) עבור משתמשים ביתיים. עם זאת, נכון לאפריל 2014, קיימת גישה לאינטרנט סלולרי לזרים[2] עם מהירות מוגבלת.
היסטוריה עריכה
בינואר 2008 קיבלה Orascom Telecom Holding את הרישיון להקים רשת סלולרית דור שלישי בצפון קוריאה. קוריולינק פרסה את רשת ה-3G שלה כדי לכסות תחילה את פיונגיאנג, שאוכלוסייתה מונה יותר משני מיליון איש, עם תוכנית שאפתנית להרחיב את הכיסוי שלה לכל המדינה.
ההתקשרות שיצאה לדרך עם קוריולינק הייתה מהלך שנוי במחלוקת עבור Orascom שבסיסה במצרים מכיוון שצפון קוריאה הייתה תחת סנקציות בינלאומיות מאז שהובילה ניסויים גרעיניים ב-2006.[3]
בהשקת הרשת בדצמבר 2008, היו 5,300 מנויים.[4] ביוני 2009 דיווחה Orascom על 47,873 מנויים ביוני 2009,[5] ולאחר מכן על 432,000 מנויים צפון קוריאנים בדצמבר 2010, עלייה ל-809,000 עד ספטמבר 2011, ומעבר למיליון עד פברואר 2012.[6] באפריל 2013, מספר המנויים התקרב לשני מיליון.[7] בשנת 2011, ל-99.9% מלקוחות Koryolink הייתה גישה לדור שלישי.[8]
ב-2015 מספר המנויים עלה על שלושה מיליון והרשת הייתה רווחית. עם זאת, ממשלת קוריאה הצפונית סירבה לאפשר העברת רווחים מקוריאה הצפונית Orascom ואף פתחה חברת סלולר שנייה (Kangsong Net) שתתחרה בקוריולינק.[9] כתוצאה מכך דיווחה אורסקום בתוצאה הכספית שלה, כי איבדה שליטה על פעילותה של קוריולינק.[10]
בעקבות החמרת הסנקציות על צפון קוריאה על ידי מועצת הביטחון של האו"ם, Orascom קיבלה בספטמבר 2018 החרגה לטובת המשך פעילות עם קוריולינק בקוריאה הצפונית.[11]
שימוש על ידי זרים עריכה
ב-26 בפברואר 2013, קוריולינק הפכה את שירות האינטרנט לזמין עבור זרים בעלות של 192$ עבור 2GB;[12] כחודש לאחר מכן, ב-29 במרץ השירות הופסק. גורם רשמי של קוריולינק הצהיר ששירות האינטרנט זמין עבור תושבים לטווח ארוך כמו צוותים דיפלומטים.[13] כיום שירות האינטרנט זמין לזרים אך מנוטר.
שליטה ממשלתית עריכה
לפי Orascom, ממשלת צפון קוריאה עוקבת אחר כל פעילויות הרשת מאז 2009 לפחות.[14][15] רק שיחות בתוך קוריאה הצפונית מותרות באמצעות קוריולינק. אך נעשה שימוש בטלפונים מוברחים ליד גבול סין המאפשרים חיוג בינלאומי ישיר.[16]
בפברואר 2012, הממשלה הכחישה שאסרה שימוש באינטרנט במהלך תקופת האבל של קים ג'ונג-איל.[17]
בספטמבר 2014, קוריולינק תיקנה פרצה שאפשרה למשתמשים המקומיים שלה לקבל שיחות בינלאומיות וגישה לאינטרנט המיועדת לתיירים בלבד.[18]
הערות שוליים עריכה
- ^ Williams, Martyn (18 בנובמבר 2015). "How a telecom investment in North Korea went horribly wrong". Network World. נבדק ב-13 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ השלטון בקוריאה הצפונית מחזיק רשת סלולארית פרטית, באתר Israel Defense, 5 במאי 2016
- ^ Martyn Williams (17 בנובמבר 2015). "How a telecom investment in North Korea went horribly wrong". Pcworld.com. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Orascom reports DPRK profits". Nkeconwatch.com. 28 ביוני 2009. נבדק ב-2017-04-26.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Martyn Williams (26 באוגוסט 2009). "North Korean 3G customers double in Q2". Northkoreatech.org. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Alaa Shahine (2 בפברואר 2012). "Orascom Telecom Media Shares Jump After North Korea Announcement". Bloomberg. נבדק ב-15 באוקטובר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "North Korea embraces 3G service". BBC. 26 באפריל 2013. נבדק ב-18 במאי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Martyn Williams (12 בינואר 2011). "North Korea tops 3G ranking". Northkoreatech.org. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ricks, Thomas E.; Kim, Yonho (2016-03-17). "North Korea's silent hard currency source: That cellphone business with Orascom". Foreign Policy. נבדק ב-2017-04-27.
- ^ Lankov, Andrei (6 בפברואר 2017). "The limits of North Korea's meager economic growth". NK News.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "UPDATE 1-Orascom's Koryolink JV granted right to operate in North Korea". Reuters.com. 23 בספטמבר 2018. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Park Seong Guk (26 בפברואר 2013). "Daily NK - Koryolink Mobile Internet Launched". Daily NK. נבדק ב-6 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Cho Jong Ik (29 במרץ 2013). "Daily NK - Tourist Internet Cut after a Month". Daily NK. נבדק ב-6 באפריל 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Martyn Williams (21 בפברואר 2011). "Report: Cell phone rentals to visitors suspended". Northkoreatech.org. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Williams, Martyn (22 ביולי 2019). "North Korea's Koryolink: Built for Surveillance and Control". 38 North. The Henry L. Stimson Center. נבדק ב-6 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lee, Dave (2015-05-29). "Bureau 121: How good are Kim Jong-un's elite hackers?". BBC News (באנגלית בריטית). נבדק ב-2017-04-27.
- ^ Martyn Williams (15 בפברואר 2012). "North Korea cell phone ban report incorrect, says Orascom". Northkoreatech.org. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Martyn Williams (2 בספטמבר 2014). "Koryolink moves to plug censorship loophole". Northkoreatech.org. נבדק ב-2 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה)