פתיחת התפריט הראשי

קידוש בכורות

מצווה מתרי"ג המצוות

ביהדות, מצוות קידוש הבכורות היא מצווה שניתנה לבני ישראל ביציאת מצרים ועיקרה הוא הקדשת בכורות האדם והבהמה לאל. המקור למצווה הוא שמות, י"ג, ב': "קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל, באדם ובבהמה, לי הוא".

מצוות קידוש בכורות
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, י"ג, ב'
משנה מסכת בכורות, פרק א'
משנה תורה הלכות בכורות, פרק א'
שולחן ערוך יורה דעה, סימנים ש"ה-שכ"א
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה ע"ט
ספר החינוך, מצווה י"ח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משמעות ההקדשהעריכה

משמעות ההקדשה משתנה בין הבכורות השונים:

מדיני המצווהעריכה

מדיני בכור בהמה טהורהעריכה

  ערך מורחב – בכור בהמה טהורה

כיוון שבעיקר המצווה בכור הבהמה צריך לעלות לקורבן בבית המקדש -מה שלא ניתן לביצוע בימינו או בחו"ל, מצווה זו נוהגת בימינו באופן שונה. יש אומרים שצריך לסלק את בכור הבהמה מהבית משעה שהוא יכול להעלות כקורבן (30 ימים בבהמה דקה ו50 ימים בבהמה גסה), ויש אומרים שהבכור ישאר בבית הבעלים וימתין לבניין המקדש, ואז יעלה לקורבן.

מדיני בכור אדםעריכה

  ערך מורחב – פדיון הבן

מדיני בכור חמורעריכה

  ערך מורחב – פטר חמור

טעמי המצווהעריכה

שורשי המצווה לפי ספר החינוך הם לחזק את ההבנה של האדם שכל רכושו שייך לקב"ה, ולכן דווקא את הבכור שבו מושקעת הכי הרבה עבודה צריך החקלאי להקדיש לקורבן לה'.
הסבר נוסף (בהתאם למיקום הציווי) הוא שמצווה זו באה להזכיר לנו את נס מכת בכורות בפרט ואת יציאת מצרים בכלל.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.