בכור
הבכור הוא הצאצא הראשון של אדם, בעל חיים, ואף צמח. בימי קדם היה זוכה הבן הבכור למעמד מיוחד, לדוגמה בתור היורש העיקרי של נחלת האב של רכושו ושל מעמדו כראש המשפחה. זכותו של הבן הבכור לרשת את כל נכסיו ותאריו של אביו מכונה בלטינית פרימוֹגֵנטוּרה. נוהג זה השתרש בקרב בתי מלוכה, שבהם נהוג להעביר השלטון, במות המונרך, לבנו או לבתו הבכורים. ביהדות מכונה לעיתים הבכור, בעיקר בהקשר של בכור האדם או הבהמה, בשם "פטר רחם", כלומר הראשון שיצא מרחמה של אישה או נקבת בעל חיים.
בהשאלה, משמש המונח הצגת בכורה כדי לציין את הפעם הראשונה שאירוע תרבות מוצג לראשונה בפני קהל - למשל ההקרנה הראשונה של סרט קולנוע, או ההופעה הפומבית הראשונה של מחזה, קונצרט או בלט. לעיתים משתמשים במונח טרום בכורה כדי לציין הופעה או הקרנה שמתרחשת לפני הבכורה, אבל אינה פתוחה לקהל הרחב, או שאינה ההופעה הרשמית הראשונה.
ביהדותעריכה
לבכורה יש מעמד מיוחד בתחומים רבים בהלכה, ודינים רבים הנוגעים בבכורות נידונים במשנה ובגמרא במסכת הנקראת בשם זה - מסכת בכורות. על פי הכתוב בספר שמות, פרק י"ג, פסוק ב', "קדשׁ-לי כל-בכור פטר כל-רחם בבני ישׂראל באדם ובבהמה לי הוא", מובן שהבכור, בין אם אדם או בהמה, אמור להיות מוקדש לאלוהים. מצווה זו מנומקת במספר מקומות בתורה בהקשר של מכת בכורות: "כִּי לִי, כָּל בְּכוֹר - בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל-בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה: לִי יִהְיוּ, אֲנִי ה'" (במדבר, ג', י"ג). עם זאת, בספר במדבר, פרק י"ח, פסוק ט"ו, מופיעה מצוות פדיון הבכור, אשר מאפשרת לפדות את הבכור בתשלום במקום להקריבו או להקדישו לאל: "כל-פטר רחם לכל-בשׂר אשׁר-יקריבו ל-ה' באדם ובבהמה יהיה-לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור-הבהמה הטמאה תפדה."
על פי הכתוב בספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ט, "רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית ה' אֱלֹהֶ֑יךָ", מובן שיש להקדיש לאל גם את היבול החקלאי הראשון בכל שנה. בחג השבועות הצטוו בני ישראל להביא את הביכורים - הפירות הראשונים שהבשילו על העצים, הדגנים הראשונים שנקצרו, ובכורי חיות המשק - כחלק מהעלייה לרגל למקדש בירושלים. מכאן נגזר גם שמו הנוסף של החג: חג הביכורים.
המעמד המיוחד של הבכור משתמע בין השאר מכך שמכת בכורות - הרג של כל בכורי מצרים - הייתה המכה האחרונה והחמורה ביותר מבין מכות מצרים:
וּמֵת כָּל-בְּכוֹר, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם--מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
הבכור בתנ"ךעריכה
פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא על סמך מה נכתב כל הקטע? הלכתי? חוקי? מה המקורות שלו??.משמעות הבכורהעריכה
ייחודו העיקרי של בכור הוא בזכויות הירושה. קיימים שלושה סוגי ירושה: ירושת רכוש, ירושה משרה וירושת ייחוס. כל סוגי הירושה יכולים להימסר ליורש יחיד או להתחלק בין יורשים שונים. הדבר תלוי בהחלטתו של המוריש: האם ההורשה נורמטיבית או שרירותית. אם היא נורמטיבית קשה למוריש להחליט לשביעות רצונו של היורש. אם ההורשה שרירותית, יכול המוריש לקבוע את היורשים ובכך הוא מוסיף עוצמה לתפקידו. מצד אחד עשויים היורשים לציית ולהתחנף לבעל הרכוש כדי לזכות בירושה. לעומת זאת, עשויים להתעורר מתיחויות בין היורשים הנאבקים על גילוי הנאמנות למוריש. לרוב בתנ"ך חלוקת הרכוש על פי סדר לידה (הבכור, הצעיר, כולם יורשים בשווה). אם ההכרעה היא לכיוון של חלוקת רכוש, יש לקבוע האם החלוקה תהיה שווה בין כל היורשים או חלוקה לא שווה. על פי התורה הבכור אמור לקבל פי שנים משאר אחיו. לבכור משמעות רבה במשפחה.
מעמד הבכורעריכה
הבכור מסייע לאביו בעיסוקיו העיקריים ומשמש כמשנה לו, הן בתוך הבית והן כנציגו מחוץ לבית. הוא ממלא תפקיד בהטלת משמעת על בני הבית. הבכור משמש כנציגו של בית האב באירועים ציבוריים וכיוצא בהם תפקידים הנותנים לו מעמד ציבורי. יש שהבן יורש הנחלה יורש גם את המשרה או המשרות של אביו. אך לא תמיד יורש הנחלה הוא גם יורש המשרה. כשמדובר בחברה החקלאית שבה הקרקע היא רכוש הציבור או רכוש המשפחה כולה, אין היחיד יורש כלל נחלה, אבל משרותיו של האב מתחלקות בין בניו. בחברה שמורישה קרקע והנחלה מועברת רק לבן אחד, מתחלקים הנותרים במשרות. כשיורש הוא בכור, מאציל לו אביו סמכויות על אחיו עוד בחייו. כשבן שאינו בכור יורש המשרה, הוא עשוי לקבל סמכויות מהמוריש ובתוכן כלולה גם אחריות על אחיו הצעירים.
מעמדו המועדף והמיוחד של הבכור מודגם בספר בראשית בסיפור מכירת הבכורה. יעקב מציע לאחיו הבכור עשו לרכוש ממנו את הבכורה במשפחת יצחק ורבקה תמורת נזיד עדשים.
וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה.
ברכת הבכורה של יצחק ויעקבעריכה
ערך מורחב – גנבת הברכות
כג וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי-הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו שְׂעִרֹת וַיְבָרְכֵהוּ. כד וַיֹּאמֶר אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו וַיֹּאמֶר אָנִי. כה וַיֹּאמֶר הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי וַיַּגֶּשׁ-לוֹ וַיֹּאכַל וַיָּבֵא לוֹ יַיִן וַיֵּשְׁתְּ. כו וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִצְחָק אָבִיו גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק-לוֹ וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמֶר רְאֵה רֵיחַ בְּנִי כְּרֵיחַ שָׂדֶה אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ ה'. כח וְיִתֶּן-לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ. כט יַעַבְדוּךָ עַמִּים וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ אֹרְרֶיךָ אָרוּר וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ.
פירוש: יעקב ניגש ליצחק לקבל את הברכה. יצחק מוודא שזהו בנו עשיו. הוא מבקש מהבן להגיש לו אוכל מהציד ויין ללגום. לאחר מכן יצחק מבקש מיעקב לגשת ולנשק לו, והוא מריח את ריח בגדיו, מברך אותו ואומר לו שנודף ממנו ריח שדה מבורך. כחלק מהברכה יצחק אומר - ה' ייתן לך שדות שהטל יורד עליהם מן השמים והם צומחים ופורים, תבואה שמנה היוצאת מן הארץ, דגן שממנו עושים לחם, ותירוש ויין. הוא מוסיף שיעקב ימשיך את העם היהודי וישלוט בו ויביא את צאצאיו. יצחק אומר ליעקב: מי שמקלל אותך - מקולל הוא, ומי שמברך אותך – יבורך.
מעמדה של הבכורה לפני מתן תורהעריכה
לבכורות נודע מעמד מיוחד במזרח הקדום ובתרבות ישראל, גם לפני מכת בכורות.[1] המעמד המיוחד של בכורות הבהמה מוזכר כבר בסיפור קין והבל, שם נאמר כי הבל הקריב מבכורת צאנו. מעמדו המיוחד של בכור אדם מוזכר בסיפור מכירת הבכורה, בו יעקב קונה את הבכורה מעשיו תמורת נזיד עדשים.
עם זאת, בסיפורי האבות בספר בראשית ניכרת גם המגמה שלא לתת בלעדיות לאח הבכור וכמעט בכל מקרה מועדף דווקא האח הצעיר על פני האח הבכור. כך ניתן לראות בבחירת הבל, יצחק ויעקב על פני אחיהם וכן במעמד המיוחד של יהודה (ולא ראובן) בתוך משפחת יעקב.
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- פרופ' גרשון ברין, סוגיות במקרא ובמגילות, חלק ראשון: על הבכורה, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשנ"ד
- נילי סמט, הבכור במקרא ובמזרח הקדום, סגולה, ניסן תשע"ב
קישורים חיצונייםעריכה
- בכורה (יהדות), באתר של מט"ח.
- יורם שורק, כיצד משפיע סדר הלידה על האישיות, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- יורם שורק, סדר הלידה והעדפה הורית, במדור "דברים שיורמים יודעים", באתר ארכיון האינטרנט (במקור, מאתר "nana10")
- מט"ח, משמעותו המקראית של בכור בתנ"ך : בכור אב, מאמר מאת פרופסור ניסן רובין
- מקראנט, בכור לאם ובכור לאב במקרא : למהותו של בכור האב במקרא, מאמר מאת גרשון ברין