קלרה בואו

שחקנית אמריקאית

קלרה גורדון בואואנגלית: Clara Gordon Bow;‏ 29 ביולי 1905 - 27 בספטמבר 1965) הייתה שחקנית קולנוע וראינוע (הופיעה ב-46 סרטים אילמים וב-11 מדברים), מהכוכבות הגדולות של "שנות העשרים הסוערות" ואחד מסמלי המין הראשונים של הוליווד. שיא הקריירת המשחק שלה היה בשנת 1927 בתפקידים הראשיים בסרטים It[2] ו-"כנפיים" (1927), הסרט הראשון שזכה בפרס אוסקר, בו גם הכירה את גרי קופר, שהרומן שלה עמו פרנס את מדורי הרכילות של התקופה.

קלרה בואו
Clara Bow
קלרה בואו
קלרה בואו
לידה 29 ביולי 1905
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בספטמבר 1965 (בגיל 60)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה פורסט לאון ממוריאל פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Clara Gordon Bow עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1921–1933 (כ־12 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • Bay Ridge High School
  • תיכון ארסמוס הול עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Rex Bell (19311962) עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד (8 בפברואר 1960) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בואו ב-1927. שפתיה נחשבו למושלמות עקב צורת "קשת קופידון" שלהן[1]
קלרה בואו ב-1921
בואו עם אביה, רוברט, בהוליווד, 1931

שנים ראשונות

עריכה

בואו נולדה בברוקלין, בת שלישית לאחר ששתי אחיותיה נפטרו בלידתן. המשפחה חיה בעוני ואמה סבלה מהתקפי פסיכוזה ואפילפסיה, בהם אף ניסתה לתקוף אותה. בגיל 13 עזבה בואו את בית הספר והחלה לעבוד לפרנסתה ב"ניית'נ'ס פיימוס" בקוני איילנד. האם נפטרה כאשר מלאו לבואו 18. את חייה הקשים המתיקה צפייה כמעט יום-יומית בסרטים ובגיל 16 קבעה לה למטרה להפוך לכוכבת על מסך הכסף.

ב-1921, בגיל 16, זכתה בואו בתחרות "Fame and Fortune" שארגן המגזין Brewster, במסגרתה ביצעו המתחרים קטעי משחק. זוכים בתחרות בשנים שלפני כן זכו בחוזה להופעה בסרט. אולם, בואו הוחתמה רק בפברואר 1922 לסרט "מעבר לקשת בענן" (Beyond the Rainbow), לאחר שלא הרפתה מהמארגנים, וכל הופעותיה בסרט נקצצו בעריכה.

בעידודו של אביה, המשיכה בואו לחזר על פתחי אולפני הראינוע של ניו יורק ולבסוף זכתה בתפקיד ילדה-נערית ("Tom Boy") בסרט "Down to the Sea in Ships" ‏(1923). לאחר מספר סרטים נוספים, הופיעה בסרט "גריט", על פשע נעורים לפי סיפור מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד, גם הפעם בתפקיד ילדה-נערית (הסרט הוקרן החל מינואר 1924 אך צולם מספר חודשים לפני כן). כמו כן נבחרה לאחת מ-13 כוכבות הקולנוע המבטיחות ביותר של WAMPAS Baby Star (Western Association of Motion Picture Advertisers) לאותה שנה.

צמיחת ושיא הקריירה

עריכה

ביולי 1923 עזבה בואו את ניו יורק להוליווד והוחתמה לאולפני "Preferred Pictures", בהם שיחקה בעשרה סרטים אילמים, רובם בהפקתו של ב. פ. שולברג (B. P. Schulberg). הופעתה הראשונה בתפקיד ראשי הייתה בסרט "Wine" מ-1924. ב-1925 הופיעה בארבע-עשרה הפקות, שש מהן של Preferred Pictures והשאר כ"השאלה" לאולפנים אחרים. סרטה הגדול ביותר מאותה תקופה היה "עידן הפלסטיק" (The Plastic Age), בו הופיע גם קלארק גייבל בתפקיד קטן.

ב-1926 השתחררה בואו מהחוזה עם Preferred Pictures והפכה לשחקנית חופשייה, לרוב עבדה עם אולפני סרטי פרמאונט. סרטה החשוב ביותר מתקופה זו הוא It ("זה"), שנבחר לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית ב-2001[3]. הסרט, שהיה שובר קופות, הפך את בואו מכוכבת ל"אגדה" וסמל ודמותה בו קיבעה את המושג "It girl" (אישה שיש לה את "זה", כלומר ניצוץ מושך שגברים רוצים להיות אתה ונשים רוצות להיות כמוה)[4]. באותה שנה הופיעה בסרט זוכה האוסקר "כנפיים".

כניסת הסרט המדבר לא פגעה בתחילה בקריירה של בואו, שהמשיכה להיות "מלכת הוליווד"[5]. איכות הקול שלה ומבטאה הברוקלינאי המתנגן שהדגיש את מוצאה הפשוט ממעמד הפועלים לא הפריע לה לכאורה והיא לוהקה בתפקידים ראשיים בסרטים כגון "עקומות מסוכנות" (Dangerous Curves), "המסיבה הפרועה" (The Wild Party) בבימויה של דורותי ארזנר, ו"ילד מוצאי-שבת" (The Saturday Night Kid). אך המשחק מול מיקרופון היווה, לבואו כמו לרבים מכוכבי הסרט האילם, מכשול ופגם בזוהר ובקסם שהיו במשחקה בעבר.

ההתדרדרות וסוף חייה

עריכה

ב-1931 החל מצבה להתערער, התדלדלות ההפקות, רומנים עם עמיתים כגרי קופר וויקטור פלמינג ושערוריות בהן שחררה את חרצובות לשונה ותקפה עמיתים ומנהלים בשפה גסה וצינית, גבו את מחירם חברתי. גם שמועות על נטייתה המינית עקב מגוריה יחד עם מזכירתה, דייזי דה-וו (Daisy De Voe), התישו את כוחה. כאשר גילתה בואו שדה-וו מעלה בכספיה, תבעה אותה לדין. המשפט, בו נפרשו חייה הפרטיים וחיי המין שלה ופורסמו בעיתונים, גבה ממנה מחיר נפשי וגופני כבד והיא חוותה התמוטטות עצבים.

ב-1933 כיכבה בסרטה האחרון, "הופ-לה" (Hoop-La), באולפני פוקס. לאחר מכן פרשה לנבדה עם שחקן המערבונים רקס בל (Rex Bell, לימים סגן מושל המדינה). כאשר התכוון בל לרוץ לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1944 ניסתה בואו להתאבד בטענה שטוב לה המוות מחיים ציבוריים. החל משנת 1949 אושפזה מספר פעמים בבית חולים פסיכיאטרי.

היא נפטרה ב-1965 מהתקף לב.

אזכורים תרבותיים

עריכה

לעיתים נטען כי הדמות המצוירת "בטי בופ" מבוססת על דמותה[6].

קטעים מסרטיה משולבים בסרטו של וודי אלן, "זליג".

דמותה של פפי מילר בסרט הארטיסט מ-2011 הושפעה מדמותה של בואו ומניירות רבות של השחקנית ברניס בז'ו נלמדו ממשחקה של בואו[7].

המחזמר בוני וקלייד מתחיל עם השיר picture show אשר היא מוזכרת בו הרבה. והיא אכן מוזכרת במחזמר עוד פעמים רבות.

באלבום The Tortured Poets Department של טיילור סוויפט יש שיר על שמה.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קלרה בואו בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה