ויקיפדיה

קן מיילס

נהג מרוצים בריטי

קנת הנרי מיילס (באנגלית: Kenneth Henry Miles;‏ 1 בנובמבר 1918 – 17 באוגוסט 1966) היה מהנדס ונהג מכוניות מרוץ בריטי הידוע בעיקר בזכות קריירת הספורט שלו בארצות הברית ועם קבוצות אמריקאיות בזירה הבינלאומית. הוא מונצח בהיכל התהילה של מוטורספורט אמריקה.

קנת הנרי מיילס
Kenneth Henry Miles
לידה 1 בנובמבר 1918
סאטון קולדפילד, וורקשייר, אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוגוסט 1966 (בגיל 47)
Riverside International Raceway, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הוליווד פוראבר, קליפורניה, ארצות הברית
השכלה Bishop Vesey's Grammar School עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מהנדס ונהג מכוניות מרוץ
מעסיק הצבא הבריטי, Wolseley Motor Company, Carroll Shelby International עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה Motorsports Hall of Fame of America (2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מיילס נולד ב-1 בנובמבר 1918 בסאטון קולדפילד, מרחק קצר מהעיר ברמינגהאם.[1] בנם של אריק מיילס וקלריס ג'רוויס. לאחר ניסיון כושל לברוח לארצות הברית,[2] מייל עזב את בית הספר בגיל 15 כדי לעבוד כשוליה אצל ווסלי מוטורס,[3] ששלח אותו לבית ספר טכני כדי להרחיב את הידע שלו בבניית כלי רכב. הוא התחרה על אופנועים לפני ששירת בצבא הטריטוריאלי הבריטי במלחמת העולם השנייה.[3] מיילס בילה את שבע השנים הבאות בשירות הצבאי והועלה לדרגת סמל צוות בשנת 1942. הוא הוצב ביחידת שריון שהשתתפה בפלישה לנורמנדי בשנת 1944.

לאחר המלחמה, מיילס התחרה תחת מועדון רכב ספורט וינטג עם רכבים מתוצרת בוגאטי, אלפא רומיאו, ואלוויס. לאחר מכן הוא פנה לפורד V8 פרייזר-נאש.

בשנת 1952 עבר מיילס מאנגליה לארצות הברית והתיישב בלוס אנג'לס בקליפורניה כמנהל שירות של מפיץ MG דרום קליפורניה.[4][5][6] בשנת 1953 זכה ב-14 ניצחונות רצופים במרוצי SCCA ברכב מבוסס MG בעיצוב ובנייה משלו.

לעונת המרוצים של 1955 הוא עיצב ובנה רכב מיוחד שני מבוסס על רכיבי MG שהיה ידוע בכינוי "Flying Shingle". מיילס התחרה עם רכבו בפאלם ספרינגס בסוף מרץ, וסיים במקום הראשון נגד הנהג הוותיק סיי ידור, גם הוא בגרסה מיוחדת של MG, והנהג המתחיל, השחקן ג'יימס דין בפורשה 356 ספידסטר. מאוחר יותר נפסל מיילס בגלל עבירה טכנית מכיוון שהפגושים שלו היו רחבים מדי, ובכך "איפשרו" לידור ודין לעבור למקום הראשון והשני. במהלך שנת 1956 מיילס התחרה בפורשה 550 ספיידר של ג'ון פון נוימן ברוב אירועי Cal Club ו-SCCA.[7]

לעונת 1957 (בשיתוף עם אוטו ציפר), הרכיב מיילס מנוע ותמסורת פורשה 550S במרכב וגוף קופר משנת 1956. זו הייתה מכונית המירוץ השנייה והמצליחה שנודעה בחוף המערבי כ"הפופר". הראשונה הייתה שלדת קופר שנות החמישים המוקדמות, המונעת על ידי מנוע פורשה 356 שנבנתה על ידי פיט לאבלי מטקומה, וושינגטון. המכונית שהתקבלה שלטה במעמד ה-F Modified של SCCA בחוף המערבי בעונות 1957 ו-1958 תחת ידייו של מיילס.

בשל מיומנותו הרבה וכישרונו, הן כנהג ומהנדס מכונות, היה מיילס חבר משמעותי בצוות המירוץ שלבי - קוברה בראשית שנות ה-60. מיילס תיאר את עצמו כך:[8]

אני מכונאי. זה היה הכיוון של כל חיי המקצועיים. נהיגה זה תחביב, רגיעה בשבילי, כמו לשחק גולף בעבור אחרים. הייתי רוצה לנהוג במכונית של פורמולה אחת, לא לזכות בפרס הגדול, אלא רק לראות איך זה. אני חושב שזה יהיה כיף מאוד!"

במבטא בולט (מעיר ילדותו בירמינגהאם, הידועה בייצור מכוניות) בשילוב חוש הומור מעורפל וציני, הוא נקרא בחיבה על ידי צוות המרוצים האמריקאי שלו כ"טדי תה" (על שום שתיית התה שלו) או "Sidebite" (כשהוא דיבר מהצד של פיו). הוא מילא תפקיד מפתח בפיתוח והצלחת גרסאות המירוץ של ה-Shelby Cobra 289 ב-SCCA, USRRC ו-FIA מרוצי מכוניות הספורט בין השנים 1962 ל־1965 וכן את דייטונה קופה ו-427 גרסאות הקוברה והפורד GT40.

הוא הפך לנהג המבחן הראשי של שלבי אמריקה בשנת 1963.[6]

למיילס היה "מוניטין של אדיבות על המסלול", וכונה לעיתים ה"סטירלינג מוס של החוף המערבי".[9]

 
מבט אחורי GT40 Mk II

בשנת 1965 הוא חלק את פורד GT Mk.II עם ברוס מקלארן במרוץ 24 השעות של לה מאן אך פרש עקב בעיות בתיבת ההילוכים. מוקדם יותר באותה השנה, גם עם מקלארן, הוא סיים במקום השני במרוץ 12 השעות של סברינג.

בשנה שלאחר מכן הוא זכה במרוץ 24 השעות של דייטונה, כשהוא חולק את פורד GT Mk.II עם לויד רובי, וזכה במרוץ 12 השעות של סברינג. כמה חודשים לאחר מכן, כשהוא חולק את הנהיגה עם דני הולם, הוביל מיילס את מרוץ 24 השעות של לה מאן ב-1966, אך מנהל פורד, ליאו ביבי, שחפץ בתצלום פרסום של שלוש מכוניותיהם שחצו יחד את קו הסיום, הורה לקרול שלבי להורות לו להאט, שלבי הסכים לו. בהתאם לכך, המכונית הבאה של פורד שהונעה על ידי ברוס מקלארן וכריס אמון והמכונית במקום השלישי מפורד נסעה, והם שייטו יחד לקו הסיום.[10] פקידי המירוץ הצרפתי, לאחר שהסכימו בתחילה ל"צילום הגמר" של פורד, התייחדו בשעה האחרונה של המירוץ. לאחר שהכריז לראשונה על קן מיילס ודני הולם כמנצחים, ההחלטה בוטלה. מאחר שהפורד של מקלארן ואמון שסיים את המירוץ כמספר 2 החל כ 20 מטר מאחורי מכונית של מיילס והולם, הם נסעו מרחק רב יותר, וברוס מקלארן וכריס אמון הוכרזו כזוכים.[11] מיילס נשלל מההישג הייחודי של הזכייה בסברינג, דייטונה ולה מאן באותה השנה.

מותו

עריכה

מכונית פורד J נועדה להיות הממשיכה של פורד GT40 Mk.II ולמרות בעיות אמינות, הראתה פוטנציאל במבחני לה מאן באביב. לאחר מותו של וולט הנסן במכונית ג'י-פורד בזמן הבדיקה בלה-מאן באפריל, התקבלה ההחלטה לגנוז את מכונית ה-J ולהתמקד ב-Mk II המוכחות, רק פיתוח מועט נעשה ב-1966 לשאר עולם מכוניות הספורט. לבסוף, באוגוסט 1966, שלבי אמריקה חידש את עבודות הבדיקה והפיתוח עם מיילס המשמש כנהג המבחן העיקרי. במכונית ה- J הודגמה התיאוריות האווירודינמיות של קמבק, כמו גם עיצוב פנל חלת דבש מהפכני שהיה אמור להקל ולהקשיח את המכונית, אך העיצוב נותר ללא הוכחה בעולם מכוניות המירוץ.

אחרי יום שלם של בדיקות במסלול המירוץ הבינלאומי ריברסייד במזג האוויר הקיצי המדברי בדרום קליפורניה, התקרב מיילס לקצה מסלול 1 מיל (1.6 קילומטרים), היורד חזרה מיילס נסע בשיא המהירות (מעל 200 קמ"ש) כשהמכונית פתאום התהפכה, התרסקה והחלה לבעור. המכונית נשברה לרסיסים והעיפה את מיילס והרגה אותו מייד. המכונית ספגה בדיוק את נזק ההתרסקות שבניית "חלת הדבש" נועדה למנוע. כתוצאה מכך, האווירודינמיקה של מכונית ה-J שונתה רבות. בכירי פורד, לאחר השנייה מבין שתי התאונות הקטלניות בתוך חמישה חודשים, הורו להתקין כלוב התהפכות בעזרת צינור פלדה בסגנון NASCAR בגרסאות עתידיות של המכונית.[דרוש מקור] מותו של מיילס בן ה47, שבא לאחר מותו של הנסן בן ה46, הוביל פורד להעדיף נהגים צעירים יותר במרוצים הבאים.[דרוש מקור] מכונית ה-J המשופרת, ששמה שונה לפורד Mk IV, זכתה בשני המרוצים היחידים שבהם הוחלפה בה: סברינג 1967 במירוץ 12 השעות, ו -24 השעות של לה מאן. כלוב ההתהפכות ב"Mk IV"(שהתבקש כתוצאה ישירה למותו של מיילס) הציל ככל הנראה את חייו של מריו אנדרטי, שהתרסק באלימות במהלך מרוץ 24 השעות של לה מאן ב-1967 אך הצליח לשרוד את התאונה.[דרוש מקור]

מיילס נקבר בבית הקברות הוליווד פוראבר בהוליווד, קליפורניה.

הנצחה

עריכה

מיילס הונצח לאחר מותו בהיכל הספורט המוטורי של אמריקה ב-2001.

הישגים

עריכה

תוצאות אליפות מרוצי הכבישים של USAC

עריכה
עונה סדרה עמדה צוות רכב
1961 אליפות מרוצי כביש USAC [12] [13] 1 התאגדות תעשיות קרנדל פורשה 718 RS 61

תוצאות אליפות העולם בפורמולה 1

עריכה
שנה נכנסת שלדה מנוע 1 2 3 4 5 6 7 8 WDC נקודות
1961 לואיז ברידן-בראון Lotus 18 Climax Straight-4 MON NED BEL FRA GBR GER ITA USA
DNA 		NC 0

מקור:

תוצאות מרוץ 24 השעות של לה מאן

עריכה
שנה מעמד מס. צמיגים רכב צוות נהגים שותפים הקפות מיקום מעמד
מיקום
1955 S1.5 41 MG EX182
MG L4 1489cc 		MG מכוניות בע"מ ג'ון לוקט 249 12 5
1965 P + 5.0 1 G פורד GT Mk II
פורד 427 V8 / 90 ° OHV 6981cc 		שלבי אמריקן בע"מ ברוס מקלארן 45 לא סיים: תיבת הילוכים
1966 P + 5.0 1 G פורד GT Mk II
פורד 427 V8 / 90 ° OHV 6982cc 		שלבי אמריקן בע"מ דני הולם 360 2 2

תוצאות מרוץ 24 השעות של דייטונה

עריכה
שנה מעמד מס. צמיגים רכב צוות נהגים שותפים הקפות מיקום מעמד

מיקום

1966 P + 2.0 98 G פורד GT Mk II
פורד 427 V8 / 90 ° OHV 7000cc 		שלבי אמריקן בע"מ לויד רובי 678 1 1 [14]

תוצאות מרוץ 12 השעות של סברינג

עריכה
שנה מעמד מס. צמיגים רכב צוות נהגים שותפים הקפות מיקום מעמד
מיקום
1957 S1.5 45 פורשה 550 RS
פורשה F4 2v DOHC 1498cc 		ג'יי קונסטל ז'אן פייר קונסטלה 184 9 2
1958 S1.5 45 פורשה 550 RS
פורשה F4 2v DOHC 1498cc 		ז'אן פייר קונסטלה ז'אן פייר קונסטלה 59 לא סיים: מצמד
1959 S1.5 35 פורשה 718 RSK
פורשה 1498 סמ"ק 		מנועי דיוק ג'ק מקפי 173 8 3
1962 GT1.6 42 Sunbeam AlpineSunbeam L4 1592cc קבוצת רוטס לב ספנסר 25 לא סיים: מנוע
1963 GT + 4.0 12 G AC קוברה
פורד V8 / 90 ° 2v OHV 4727cc 		אד הוגוס פיל היל
לב ספנסר 		192 11 1
GT + 4.0 16 G AC קוברה
פורד V8 / 90 ° 2v OHV 4727cc 		שלבי אמריקן בע"מ לב ספנסר
דייב מקדונלד
פיירבול רוברטס 		56 לא סיים: זרוע היגוי
1964 P3 + 0 1 G AC קוברה
פורד V8 / 90 ° 2v OHV 7000cc 		שלבי אמריקן בע"מ ג'ון מורטון 81 לא סיים: מנוע
1965 P + 5.0 98 G פורד GT40
פורד 289 V8 / 90 ° 2v UHV 4727cc 		שלבי אמריקן בע"מ ברוס מקלארן 192 2 1
1966 P + 5.0 1 G פורד GT-X1
פורד A V8 OHV 7040cc 		שלבי אמריקן בע"מ לויד רובי 228 1 1

חייו האישיים

עריכה

קן מיילס היה נשוי למולי ולהם בן בשם פיטר מיילס. כאשר קן נהרג בשנת 1966, פיטר, שהיה עד למותו של אביו,[15] היה כמעט בן 15. חודשים ספורים לאחר מותו של קן, פיטר הלך לעבוד אצל חברו של קן דיק טרוטמן בסדנת המכוניות של טרוטמן וברנס בקולבר סיטי, קליפורניה. פיטר שהה בסדנה במשך ארבע שנים. בשנת 1986 הצטרף פיטר ל- Precision Performance Inc. (PPI), התחיל כמכונאי והפך לראש הצוות. פיטר היה ראש צוות הצוות של איוון סטיוארט כשסטוארט זכה בניסאן 400 ב-1991 בנוואדה.[16] בריאיון ללה-מאן לשנת 2019 חשף פיטר כי הפעם האחרונה בה נסע ללה-מאן הייתה בשנת 1965 עם אביו קן, ולא חזר מאז.[17]

פיטר משמש כיום כמנהל בכיר של אוסף מכוניות וינטאג 'השייך לוויליאם א. קונור השני. הוא שיער כי הוא מוערך ביותר מ 80 מיליון דולר, שכולל פרארי 250 GTO, הנחשב על ידי היסטוריון פרארי מרסל מאסיני כדגם הטוב ביותר מבין כל 36 הקיימים.[18][19][20]

בתרבות נפוצה

עריכה

דמותו של מיילס מבוצעת על ידי השחקן כריסטיאן בייל בסרט פורד נגד פרארי משנת 2019 (שיצא תחת הכותרת "Le Mans '66" באזורים מסוימים באירופה).[21] את אשתו של מיילס מולי ובנו פיטר משחקים קטרינה באלף ונוח יופה, בהתאמה.[22][23]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא קן מיילס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Crow, James T. (14 בנובמבר 2019). "Ken Miles: An Appreciation". Road & Track. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Drummond, Meghan (15 בנובמבר 2019). "Who Was Ken Miles". CJ Pony Parts. אורכב מ-המקור ב-28 בנובמבר 2019. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 "Ken Miles: Biography". Motor Sport. נבדק ב-18 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Crow, James T. (14 בנובמבר 2019). "Ken Miles Was an Unsung Racing Hero". Road & Track. נבדק ב-3 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Palmer, Gayle (18 באוגוסט 1966). "Famed Race Driver Ken Miles Dies in Flaming Crash at Riverside". News-Pilot. San Pedro, California. p. 3 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 "Miles, Veteran Race Car Driver, Dies in Crash". The Herald-News. Passaic, New Jersey. Associated Press. 18 באוגוסט 1966. p. 39 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Raskin, Lee (2005). James Dean: At Speed. Phoenix, Ariz.: David Bull. p. 70. ISBN 978-1893618497.
  8. ^ Baime, A.J. Go Like Hell: Ford, Ferrari, and Their Battle for Speed and Glory at Le Mans, p. 214 (Houghton Mifflin Harcourt, 2010).
  9. ^ Canadian Racing Drivers Association (1964). "Biographical Sketches of Drivers". Player's 200 Media Kit.
  10. ^ "McLaren, Amon Win at LeMans". Hartford Courant. Hartford, Connecticut. Associated Press. 20 ביוני 1966. p. 21 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Fords Humiliate Mighty Ferraris in Le Mans Race". Daily Independent Journal. San Rafael, California. Associated Press. 20 ביוני 1966. p. 29 – via Newspapers.com. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "SPAM protection / Ochrana proti SPAMu". Wsrp.ic.cz. אורכב מ-המקור ב-19 באפריל 2014. נבדק ב-2014-04-18. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "USAC Road Racing Championship - Championships". Racing Sports Cars. נבדק ב-2014-04-18.
  14. ^ "Fords Take Top 3 Places at Daytona; Andretti's Ferrari Winds up Fourth". The Morning Call. Allentown, Pennsylvania. Associated Press. p. 18 – via Newspapers.com.
  15. ^ Rowles, Dustin (2019-11-16). "'Ford v. Ferrari': What Happened to Ken Miles' Son, Peter?". נבדק ב-2019-11-25.
  16. ^ "MOTOR RACING : Miles Has Taken His Own Route to Father's Sport". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). 1991-06-06. נבדק ב-2019-11-16.
  17. ^ ""Le Mans 66" ("Ford v Ferrari") – Peter Miles talks about his father, Ken Miles". lemans.org (בצרפתית). נבדק ב-2019-11-16.
  18. ^ "Gentlemen, start your engines". The Argonaut Newsweekly. נבדק ב-2019-11-23.
  19. ^ "Marcel Massini, Ferrari Historian". Forbes (באנגלית). נבדק ב-2019-12-04.
  20. ^ "250 GTO s/n 4293GT". www.barchetta.cc. נבדק ב-2019-12-04.
  21. ^ "James Mangold to Direct Ford vs. Ferrari Film as 'Logan' Follow-Up". variety.com. נבדק ב-5 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "'Outlander' Star Caitriona Balfe, 'Quiet Place' Breakout Noah Jupe Join Ford vs. Ferrari Movie". hollywoodreporter.com. נבדק ב-23 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "'Ford v. Ferrari' Trailer: Matt Damon, Christian Bale Team Up to Design Race Car". hollywoodreporter.com. 2 ביוני 2019. נבדק ב-3 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קן_מיילס&oldid=38274610"