פתיחת התפריט הראשי

סר קנת' מתיסון "קני" דלגליש (אנגלית: Kenneth Mathieson "Kenny" Dalglish; נולד ב-4 במרץ 1951 בגלאזגו, סקוטלנד) הוא כדורגלן-עבר סקוטי שהיה למאמן כדורגל. הוא התפרסם בזכות הצלחותיו עם סלטיק בשנות ה-70 ועם ליברפול החל מ-1978 ועד סוף שנות ה-80. דלגליש מכונה לעיתים בפי אוהדי הכדורגל, כמו גם באמצעי המדיה, בכינוי: "קינג קני" (המלך קני).

קני דלגליש
Kenny Dalglish
דלגליש ביולי 2009
דלגליש ביולי 2009
מידע אישי
לידה 4 במרץ 1951 (בן 68)
גלאזגו שבסקוטלנד
שם מלא קנת' מתיסון דלגליש
גובה 1.73 מטר
עמדה חלוץ שני, חלוץ חוד, קשר התקפי
מועדוני נוער
1967-1968
1967-1969
קמבנולד יונייטד
סלטיק
מועדונים מקצועיים כשחקן*
1969-1977
1977-1990
סלטיק
ליברפול
204 (112)
355 (118)
נבחרת לאומית כשחקן
1971-1986 נבחרת סקוטלנד בכדורגל סקוטלנד 102 (30)
קבוצות כמאמן
1985-1991
1995–1991
1998–1997
2000
2012–2011
ליברפול
בלקבורן רוברס
ניוקאסל יונייטד
סלטיק
ליברפול
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

דלגליש נחשב לאחד מגדולי שחקני הכדורגל הבריטיים בכל הזמנים ולגדול שחקני דורו. הוא היה הכדורגלן הראשון אשר הבקיע 100 שערים בליגות האנגלית והסקוטית. דלגליש שיחק 102 פעמים בנבחרת סקוטלנד וכבש במדיה 30 שערים. הוא זכה עם סלטיק באליפות סקוטלנד בשנים 1972, 1973, 1974, 1977 ועם ליברפול באליפות אנגליה בשנים 1979, 1980, 1982, 1983, 1984, 1986, 1988, 1990 ובגביע אירופה לאלופות בשנים 1978, 1981, 1984.

בעקבות אסון הייזל בבריסל בגמר גביע אירופה לאלופות 1985 נגד יובנטוס, החליף דלגליש את ג'ו פייגן כמאמן של הקבוצה ובשנת 1986 זכה בדאבל האנגלי (אליפות וגביע) כשחקן-מאמן - הראשון והיחיד שעשה זאת. לאחר מכן זכה בעוד שתי אליפויות וגביע כמאמן. ב-1989 נהרגו 96 מאוהדי הקבוצה באסון הילסבורו. בשבועות שלאחר האסון ביקר דלגליש פצועים רבים והלך ליותר ממחצית מהלוויות. בינואר 1991, בעקבות הלחץ הנפשי המצטבר לאחר האסון, התפטר מאימון הקבוצה. בהמשך התחיל לאמן את קבוצת בלקבורן רוברס, העלה אותה לפרמייר ליג וזכה איתה באליפות ב-1995. לאחר מכן אימן את ניוקאסל יונייטד והיה המאמן הטכני של קבוצת נעוריו סלטיק, אך לא הצליח לשחזר את הצלחותיו. בעונת 2010/2011 חזר דלגליש לאמן את ליברפול לאחר שהחליף את רוי הודג'סון. דלגליש הצליח להביא את ליברפול לתוצאות נאות לרבות ניצחונות על קבוצות הצמרת, אולם בסופו של דבר הקבוצה סיימה רק במקום השישי ולא הצליחה לרכוש כרטיס השתתפות במפעלים האירופאים. בעקבות הצלחתו זכה דלגליש לחוזה חדש בליברפול, אולם בעונה שלאחר מכן לא הצליח להמשיך בקו העלייה של הקבוצה, אשר נכשלה בליגה. במקביל הצליח דלגליש להצעיד את הקבוצה לזכייה בגביע קרלינג (גביע הליגה) השלישי בחשיבותו, ולגמר גביע ה-FA. במאי 2012 פוטר מתפקידו.

כיום דלגליש משמש כשגריר קבוצת ליברפול, ונוכח דרך קבע במשחקים הביתיים של הקבוצה.

ב-4 במרץ 2004 הוא נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם והיה נציגה היחיד של סקוטלנד .

דלגליש נבחר לגדול שחקני ליברפול על ידי העיתון טיימס[1].

תוכן עניינים

קריירת מועדוניםעריכה

דלגליש, בנו של מהנדס, נולד במחוז דלמרנוק שבמזרח גלאזגו, גדל במחוז מילטון, בצפון העיר. בגיל 15 עבר לשכונת גובן, הסמוכה לשכונת אייברוקס, ביתה של קבוצת גלאזגו ריינג'רס, וגדל כאוהד הקבוצה. הוא החל לשחק כדורגל בעמדת השוער. בנעוריו זכה עם קבוצות הנערים של בתי הספר בהם למד בגביע סקוטלנד לנערים. הוא אף השתתף בטורניר הכלל קבוצות נערים מכלל בריטניה. בשנת 1966 נבחן בקבוצות וסטהאם יונייטד וליברפול.

סלטיקעריכה

במאי 1967, בהיותו בן 16, חתם דלגליש על חוזה זמני בקבוצת סלטיק. מאמן הקבוצה, ג'וק סטיין, שלח את עוזרו לביתו של דלגליש, אשר על חומות השכונה בה שכן הבית צוירו ציורי אהדה ליריבה, ריינג'רס, על מנת לראות את דלגליש ואת הוריו. בעונתו הראשונה בסלטיק נשלח דלגליש בהשאלה לקבוצת החצי-מקצוענית, קמבנולד יונייטד, אשר במדיה הבקיע 37 שערים. בתקופה זו עבד כשוליה של אומן עבודות עץ. סטיין רצה שדלגליש ימשיך לעונת השאלה נוספת בקמבנולד, אך דלגליש רצה להפוך לכדורגלן מקצועני. מבוקשו של דלגליש יצא לפועל, והפך לשחקן הרכב בקבוצת המילואים של סלטיק. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של סלטיק ב-25 בספטמבר 1968, ברבע גמר גביע הליגה הסקוטית, כאשר נכנס כמחליף בניצחון 2-4 על המילטון אקדמיקל.

במשך עונת 1968/1969 המשיך דלגליש לשחק בקבוצת המילואים של סלטיק, אך כבש 4 שערים בלבד, ב-17 משחקים. בעונה הבאה עבר לעמדות הקישור, וחל שיפור ביכולותיו. ב-4 באוקטובר 1969 פתח דלגליש לראשונה בהרכב סלטיק, במשחק ליגה, מול ריית' רוברס. סלטיק ניצחה 1-7, אך דלגליש לא כבש במשחק זה, ואף לא בשאר המשחקים ששיחק במשך עונה זו. לעומת זאת, בקבוצת המילואים כבש 19 שערים ב-31 הופעות, והוביל את קבוצת המילואים של סלטיק לזכייה בליגה ובגביע.

בעונה הבאה המשיך דלגליש את כיבושיו הרבים בקבוצת המילואים, כאשר הבקיע 23 שערים. שיאו בעונה זו הגיע כאשר כבש 4 שערים בצמד משחקי גמר גביע המילואים הסקוטי, מול ריינג'רס. טרם הפיכתו לשחקן הרכב, בינואר 1971, עמד דלגליש ביציע באצטדיון אייברוקס, בעת התרחשות אסון אייברוקס, במשחק הדרבי של גלאזגו. ב-17 במאי 1971 שיחק במשחק הוקרה מול קילמרנוק, לכבוד פרישת שחקנה, פרנק ביטי. במשחק זה, שהסתיים בניצחון 2-7, כבש 6 שערים.

בעונת 1971/1972 ביסס עצמו דלגליש כשחקן הרכב בסלטיק, כבש 29 שערים ב-53 הופעות וסייע לקבוצתו לזכות באליפות סקוטלנד בפעם השביעית ברציפות. דלגליש שיחק גם בניצחון 1-6 על היברניאן בגמר הגביע הסקוטי באותה עונה. בעונה הבאה היה דלגליש למלך השערים של סלטיק, כאשר כבש 39 שערים בכל המסגרות, והוביל את סלטיק לזכייה נוספת באליפות. בעונת 1973/1974 הגיע דלגליש עם סלטיק לחצי גמר גביע אירופה לאלופות, אז הפסידה קבוצתו לאתלטיקו מדריד. באותה עונה זכתה סלטיק בדאבל נוסף. בעונת 1975/1976 הפך דלגליש לקפטן סלטיק. בעונה זו סלטיק לא זכתה בתואר לראשונה מזה 12 שנים. ג'וק סטיין, מאמן הקבוצה, נפצע באורח קשה בתאונת דרכים, והחמיץ את מרבית העונה עקב שיקום ממושך. בעונה שלאחר מכן זכה דלגליש עם סלטיק בדאבל נוסף, וכבש 27 שערים בכל המסגרות.

בתקופתו בסלטיק ערך דלגליש 320 הופעות בכל המסגרות, וכבש 167 שערים.

ליברפולעריכה

ב-10 באוגוסט 1977 חתם דלגליש בליברפול, תחת המאמן בוב פייזלי. סכום ההעברה נאמד על 440 אלף פאונד, שהיה לשיא העברה בריטי לאותה תקופה. המעבר זכה לגינוי מצד אוהדי סלטיק, ודלגליש אף זכה לבוז מצד הקהל, כאשר חזר לסלטיק פארק באוגוסט 1978, על מנת להשתתף במשחק הוקרה לג'וק סטיין.

דלגליש הוחתם על מנת להוות תחליף לקווין קיגן, והתרגל במהירות לקבוצתו החדשה. הוא קיבל את מספר 7, שהיה בעבר של קיגן, וערך את הופעת הבכורה שלו בליברפול ב-13 באוגוסט 1977, באצטדיון ומבלי, במסגרת משחק מגן הקהילה, מול מנצ'סטר יונייטד. הוא כבש לראשונה במדי ליברפול בהופעתו הראשונה בליגה, ב-20 באוגוסט, מול מידלסברו. שלושה ימים מאוחר יותר כבש פעם נוספת, במשחקו הראשון באצטדיון אנפילד, בניצחון 0-2 על ניוקאסל יונייטד. דלגליש כבש בניצחון 0-6 על קבוצתו של קיגל, המבורג, במשחק השני של הסופר קאפ האירופי. בעונת הבכורה שלו בליברפול, הופיע דלגליש ב-62 משחקים, וכבש 31 שערים, כולל את שער הניצחון, במשחק גמר גביע אירופה לאלופות, מול קלאב ברוז'.

בעונתו השנייה בליברפול כבש 21 שערי ליגה, ונבחר לכדורגלן השנה בליגה האנגלית בבחירת התאחדות העיתונאים. בעונה זו זכה גם באליפות אנגליה. עד לעונת 1980/1981 לא פספס דלגליש משחק ליגה, אז הופיע ב-34 משחקים, מתוך 42, וכבש 8 שערים בלבד. בעונה זו סיימה ליברפול במקום ה-5 בליגה. למרות היכולת הרעה בליגה, זכה עם קבוצתו בגביע הליגה ובגביע אירופה לאלופות, תוך ניצחון על ריאל מדריד בגמר. בעונה העוקבת כבש 13 שערי ליגה, והביא לליברפול את האליפות ה-13 שלה, והשלישית מאז הגעתו של דלגליש. באותה עונה גם ביסס את שיתוף הפעולה הפורה עם איאן ראש בהתקפת ליברפול. דלגליש שיחק לצד ראש, והביא ל"מהומה בהגנת היריב עם כניסת דלגליש, אשר הביאה למרחב פנוי לראש". בעונת 1982/1983 נבחר לכדורגלן השנה בליגה האנגלית בבחירת התאחדות השחקנים, והן לכדורגלן השנה בליגה האנגלית בבחירת העיתונאים. הוא כבש בעונה זו 18 שערי ליגה והשיב לליברפול את תואר האליפות. בשנת 1983 הגיע דלגליש למקום השני בתואר כדור הזהב.

בעונת 1983/1984, תחת המאמן ג'ו פייגן, זכה דלגליש עם ליברפול באליפות שנייה ברציפות, ובגביע אירופה לאלופות, לאחר ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין על רומא, בגמר. בעונה הבאה הגיעה ליברפול פעם נוספת לגמר גביע אירופה לאלופות בו הפסידה 1-0 ליובנטוס. טרם המשחק התרחש אסון הייזל, אשר הביא למותם של 39 אוהדים. בעקבות האסון הושעו כלל הקבוצות האנגליות ממפעלי אופ"א למשך של 5 שנים. לאחר האסון וההפסד בגמר התפרסמה הודעת התפטרותו של פייגן - החלטה שהתקבלה טרם האירועים. במקומו מונה דלגליש, שהפך לשחקן-מאמן.

בעונתו הראשונה כמאמן, בחר עצמו דלגליש לשחק 21 משחקי ליגה בלבד. למרות שמיעט לשחק בליגה, הוא הופיע בניצחון 1-3 על אברטון בגמר גביע ה-FA. במחזור האחרון של הליגה, כבש את השער היחיד בניצחון החוץ על צ'לסי, והביא לליברפול את האליפות ה-16 שלה. בעונה הבאה כבש 8 שערים ב-16 הופעות ליגה, ונהג לאפשר לשחקנים צעירים הזדמנויות בהרכב הקבוצה, על חשבון זמן משחק לעצמו.

עם עזיבתו של איאן ראש בראשית עונת 1987/1988, הביא דלגליש לרכישת החלוצים ג'ון אולדרידג' ופיטר בירדסלי, הופיע ב-2 משחקי ליגה בלבד, והביא לליברפול את הזכייה ב-17 שלהם באליפות. בעונה הבאה הופיע במשחק אחד בלבד, בגביע הליגה, וערך את הופעת הליגה האחרונה שלו ב-5 במאי 1990, כאשר נכנס כמחליף במשחק מול דרבי קאונטי. בגיל 39, היה דלגליש לאחד השחקנים המבוגרים ביותר ששיחקו בליברפול. שלוש שנים קודם לכן כבש את שערו האחרון, ב-18 באפריל 1987, בניצחון הליגה הביתי 0-3 על נוטינגהאם פורסט.

נבחרת סקוטלנדעריכה

דלגליש ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת סקוטלנד תחת המאמן טומי דוקרטי, ב-10 בנובמבר 1971, כאשר נכנס כמחליף בניצחון 0-1 על בלגיה, במסגרת מוקדמות יורו 1972. הוא כבש את שער הבכורה שלו שנה מאוחר יותר, ב-15 בנובמבר 1972, בניצחון 0-2 על דנמרק, במוקדמות מונדיאל 1974. סקוטלנד העפילה לטורניר זה, והודחה בשלב הבתים, למרות שלא הפסידה בשלושת משחקיה.

ב-1976, בהאמפדן פארק, כבש דלגליש את שער הניצחון מול אנגליה, כאשר השחיל לשוער האנגלי ריי קלמנס את הכדור בין הרגליים. כשנה מאוחר יותר, באצטדיון ומבלי, מול אותה היריבה ומול אותו השוער, כבש פעם נוספת, בניצחון 1-2. דלגליש שיחק במונדיאל 1978, וכבש בניצחון 2-3 על הולנד, שהגיעה לגמר הטורניר. במונדיאל 1982 כבש בניצחון 2-5 בשלב הבתים, על ניו זילנד. הוא נבחר לסגל סקוטלנד למונדיאל 1986, אך לבסוף לא השתתף, עקב פציעה.

בסך הכל, ערך דלגליש 102 הופעות במדים הלאומיים, והוא מחזיר בשיא ההופעות בנבחרת סקוטלנד. הוא כבש 30 שערים, ומחזיק גם כן בשיא השערים בנבחרת, במשותף עם דניס לאו. הופעתו האחרונה בנבחרת, לאחר 15 שנים, הייתה ב-12 בנובמבר 1986, במסגרת מוקדמות יורו 1988, בניצחון 0-3 על לוקסמבורג. את שערו האחרון כבש שנתיים מוקדם יותר, ב-14 בנובמבר 1984, בניצחון 1-3 על ספרד, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1986.

קריירת אימוןעריכה

ליברפולעריכה

לאחר אסון הייזל ב-1985, ועזיבתו של מאמן ליברפול, ג'ו פייגן, מונה דלגליש לשחקן-מאמן. בעונתו הראשונה כמאמן הוביל את הקבוצה לדאבל. ליברפול סיימה במקום ה-1 בליגה, 2 נקודות מעל אברטון, שסיימה כסגנית. דלגליש עצמו כבש את שער הניצחון במחזור האחרון מול צ'לסי, והביא את האליפות לליברפול. בגמר גביע ה-FA גברה ליברפול על יריבתה העירונית, אברטון, 1-3.

את עונת 1986/1987 סיים דלגליש ללא תארים. אמנם הגיע לגמר גביע הליגה, אך הפסיד 2-1 לארסנל. לקראת העונה הבאה, עם עזיבת כוכב הקבוצה, איאן ראש, החתים דלגליש מספר שחקנים מובילים, ביניהם ג'ון אולדרידג', פיטר בירדסלי, ריי הודג'סון וג'ון בארנס. המבנה החדש של ליברפול היה בצמרת טבלת הליגה למשך כמעט כל העונה, והחזיק ברצף של 37 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות, מתחילת העונה ועד פברואר 1988. עם 4 משחקי ליגה שנותרו לשחק, הוכתרה קבוצתו של דלגליש לאלופה. בגמר גביע ה-FA הפסידה ליברפול לוימבלדון.

בקיץ 1988 החתים דלגליש את ראש בחזרה בליברפול, לאחר עונה אחת ביובנטוס. בעונת 1988/1989 ניצחה ליברפול את יריבתה העירונית, אברטון, פעם נוספת בגמר גביע ה-FA. למשחק האחרון של הליגה הגיעה קבוצתו של דלגליש במקום ה-1, כאשר מובילה ב-3 נקודות על ארסנל, שהייתה במקום השני. המשחק הסתיים בהפסד 2-0, והביא לשוויון בהפרשי השערים של הקבוצות. ארסנל זכתה באליפות, על פי תוצאות המשחקים בין הקבוצות. בעונה הבאה זכה דלגליש באליפות ה-3 שלו כמאמן, והאחרונה של ליברפול, עד היום. בחצי גמר גביע ה-FA, בוילה פארק, הפסידה ליברפול 4-3 לקריסטל פאלאס, לאחר הארכה. בסיום העונה הוכתר דלגליש בפעם השלישית למאמן השנה באנגליה. ב-22 בפברואר 1991 התפטר דלגליש מתפקידו, יומיים לאחר משחק התיקו 4-4, בסיבוב החמישי של גביע ה-FA, מול היריבה העירונית, אברטון.

אסון הילסבורועריכה

דלגליש היה מאמן ליברפול בעת התרחשות אסון הילסבורו, ב-15 באפריל 1989. האסון גבה את חייהם של 96 אוהדי כדורגל. בשבועות שלאחר האסון ביקר דלגליש פצועים רבים ופקד יותר ממחצית מהלוויות. הופעותיו לאחר האסון כונו "קולוסאליות והרואיות". במרץ 2009 שבר דלגליש שתיקה בת 20 שנים, כאשר דיבר לראשונה על האסון, והביע חרטה על כך שהמשטרה והתאחדות הכדורגל האנגלית לא שקלו דחיית שריקת הפתיחה של המשחק. במהלך טקס הזיכרון להרוגי אסון הילסבורו, ב-15 באפריל 2011, הכריז חבר בית הנבחרים הבריטי מליברפול, סטיב רות'רהאם, כי יציע מתן תואר אבירות לדלגליש, "לא רק על הופעותיו יוצאות הדופן כשחקן וכמאמן, אלא גם על עבודות הצדקה שלו עם רעייתו, מרינה, על תמיכתו בחולי סרטן השד, ועל כל שעשה לאחר הילסבורו".[2]

בלקברן רוברסעריכה

דלגליש חזר לאמן באוקטובר 1991, כאשר מונה למאמן בלקברן רוברס, מהליגה השנייה באנגליה. עד תחילת 1992 בלקברן כבר הובילה את ליגת המשנה. בגמר פלייאוף העלייה ניצחה בלקברן את לסטר סיטי, ובכך הוביל אותה דלגליש לליגת הפרמייר ליג, שהוקמה זה עתה. עם עלייה זו, חזרה בלקברן לליגה האנגלית העליונה, לראשונה מאז 1966. לקראת עונת 1992/1993 החתים דלגליש את כוכבה הצעיר של סאות'המפטון, אלן שירר, תמורת סכום שיא של 3.5 מיליון לירות שטרלינג. למרות פציעה חמורה, שהשביתה את שירר למחצית הראשונה של העונה, הגיע דלגליש עם בלקברן למקום ה-4. בעונה הבאה סיימה הקבוצה כסגנית הליגה, שנייה רק למנצ'סטר יונייטד.

בתחילת עונת 1994/1995 רכש דלגליש את החלוץ כריס סאטון, תמורת 5 מיליון פאונד. שירר וסאטון שיתפו פעולה בצורה יוצאת דופן, שהביאה לכיבוש שערים רבים. למשחק הסגירה של הליגה הגיעה בלקברן כמוליכת הטבלה, עם 2 נקודות מעל מנצ'סטר יונייטד. קבוצתו של דלגליש התמודדה מול ליברפול, באנפילד, ואילו יונייטד מול וסטהאם יונייטד, בבוליין גראונד. בלקברן הפסידה 2-1, אך למרות זאת זכתה באליפות, מכיוון שמנצ'סטר לא הצליחה לנצח. הזכייה הפכה את דלגליש למאמן הרביעי בהיסטוריה, שזוכה באליפות אנגליה בשתי קבוצות שונות, לאחר שטום ווטסון, הרברט צ'פמן ובריאן קלאף עשו זאת לפניו. ביוני 1995 הפך דלגליש למנהל ספורטיבי של בלקברן. הוא עזב את הקבוצה בסיום עונת 1995/1996, לאחר קמפיין מאכזב של מאמן הקבוצה החדש, ריי הרפורד.

לאחר העזיבה את בלקברן, היה דלגליש לסקאוט בינלאומי, למשך תקופה קצרה, בקבוצת גלאזגו ריינג'רס. הוא היה בעל תפקיד מרכזי בהחתמת חלוץ נבחרת צ'ילה, סבסטיאן רוזנטל.

ניוקאסל יונייטדעריכה

בינואר 1997 מונה דלגליש למאמן קבוצת הפרמייר ליג, ניוקאסל יונייטד. הוא חתם על חוזה ל-3 וחצי שנים. דלגליש הוביל את הקבוצה מהמקום ה-4, בה הייתה באמצע העונה, עד לסגנות הליגה, ובכך הכניס את ניוקאסל לליגת האלופות. בקיץ 1997 מכר דלגליש מספר כוכבי הקבוצה, בהם פיטר בירדסלי, לי קלארק, לס פרדיננד ודויד ז'ינולה, והחליפם בשחקנים שהיו בשלהי הקריירה: ג'ון בארנס (34), איאן ראש (36) וסטיוארט פירס (35). הוא ביצע גם מספר החתמות של שחקנים שנשארו בניוקאסל למשך תקופה ארוכה, דוגמת גארי ספיד ושי גיבן. בעונת 1997/1998 סיימה ניוקאסל במקום ה-13 בלבד. למרות זאת, היו לדלגליש בעונה זו מספר הישגים, הכללו ניצחון 2-3 על ברצלונה בליגת האלופות, והגעה לגמר גביע ה-FA. בעונה הבאה פוטר דלגליש, לאחר שני משחקים, בהם סיימה ניוקאסל ללא ניצחון, והוחלף על ידי רוד חוליט. פרשן ספורט מעיתון האינדפנדנט כתב: "תקופת 20 החודשים שלו בניוקאסל יונייטד הייתה הדבר היחיד שהתקרב לכישלון בכל הקריירה של דלגליש".

סלטיקעריכה

ביוני 1999 מונה דלגליש למנהל הספורטיבי של סלטיק, כאשר ג'ון ברנס, ששיחק תחתיו, מונה למאמן הקבוצה, תחת המלצתו של דלגליש. ברנס פוטר במהלך עונתו הראשונה כמאמן, בפברואר 2000. דלגליש מונה למאמן, והוביל את הקבוצה לזכייה בגביע הליגה הסקוטית, לאחר ניצחון 0-2 על אברדין בגמר. הוא עזב את הקבוצה זמן קצר לאחר מכן.

החזרה לליברפולעריכה

 
דלגליש כמאמן ליברפול, מול בולטון, 2011

באפריל 2009 הזמין מאמן ליברפול, רפאל בניטס, את דלגליש, לשמש כמאמן אקדמיית הקבוצה. המינוי אושר ביולי באותה שנה, ודלגליש הפך גם לשגריר המועדון. בעקבות עזיבתו של בניטז ביוני 2010, התבקש דלגליש לסייע במציאת מאמן מחליף. בעקבות המלצתו, מונה כחודש לאחר מכן רוי הודג'סון למאמן הקבוצה.

בעקבות פתיחה רעה של עונת 2010/2011 החלו אוהדי ליברפול לבקש מדלגליש לחזור לעמדת המאמן בקבוצה. ב-6 באוקטובר 2010 נמכר המועדון בסכום משוער של 300 מיליון לירות שטרלינג לקבוצת "New England Sports Ventures" שבראשה עומד ג'ון הנרי, מבעלי קבוצת הבייסבול בוסטון רד סוקס. ב-8 בינואר 2011 עזב הודג'סון את ליברפול, ודלגליש מונה למאמן זמני. משחקו הראשון של דלגליש בקדנציה השנייה כמאמן ליברפול הגיע יום מאוחר יותר, בסיבוב השלישי של גביע ה-FA, בו הפסידה ליברפול 1-0 למנצ'סטר יונייטד באולד טראפורד. 3 ימים מאוחר יותר אימן דלגליש את משחק הבכורה שלו בפרמייר ליג כמאמן ליברפול, בהפסד 2-1 לבלקפול. לאחר המשחק הודה דלגליש כי ליברפול עומדת בפני "אתגר גדול".

 
דלגליש כמאמן ליברפול, במשחק אימון מול ואלרנגה, 2011

זמן קצר לאחר מינויו למאמן ליברפול, אמר דלגליש כי יהיה מאמן קבוע, אם יוצע לו תפקיד זה. ב-19 בינואר אמר יו"ר המועדון, טום וורנר, כי הבעלים ישמחו לאפשרות זו. ב-22 בינואר הוביל דלגליש לניצחון ראשון מאז חזרתו לתפקיד המאמן, מול וולבס. עד סוף ינואר הוחתמו בקבוצה אנדי קארול תמורת 35 מיליון פאונד, שהיה לשיא עבור שחקן בריטי, ולואיס סוארס, תמורת 22.8 מיליון פאונד, וזאת כתגובה למכירתו של פרננדו טורס לצ'לסי, תמורת סכום שיא של 50 מיליון פאונד. לאחר הניצחון 0-1 על צ'לסי בסטמפורד ברידג', תיאר הפרשן אלן סמית' את המשחק כ"תצוגה מבריקה במונחים של רוח ומשמעת". דלגליש זכה לשבחים מצד פרשני ספורט נוספים.

ב-12 במאי 2011 הכריזה ליברפול על החתמתו של דלגליש על חוזה ל-3 שנים. משחקו הראשון לאחר החתימה על החוזה היה הפסד 2-0 לטוטנהאם הוטספר, קבוצתו של הארי רדנאפ. תקופתו השנייה של דלגליש כמאמן ליברפול הייתה שנויה במחלוקת. באוקטובר הורחק לואיס סוארס ל-8 משחקים עקב התבטאות גזענית כלפי פטריס אברה, במהלך משחק מול מנצ'סטר יונייטד. לאחר שהחלוץ האורוגוואי סירב ללחוץ את ידו של אברה במפגש בין הקבוצות בפברואר 2012, הגיעה התנצלות מצד השחקן ומצדו של דלגליש רק לאחר התערבות של בעלי הקבוצה.

בפברואר 2012 הוביל דלגליש את ליברפול לתואר הראשון של המועדון מזה 6 שנים, לאחר ניצחון בדו-קרב בעיטות עונשין בגמר גביע הליגה, מול קארדיף סיטי. באותה עונה הוביל דלגליש את הקבוצה לגמר גביע ה-FA, אך אז הפסידה ליברפול 2-1 לצ'לסי. למרות ההצלחה בגביעים המקומיים, סיימה ליברפול במקום ה-8 בלבד בליגה, שהיה המיקום הנמוך ביותר של הקבוצה מאז 1994. ליברפול העפילה למפעל אירופי מכיוון שזכתה בגביע מקומי. עם סיום העונה, פוטר דלגליש מתפקידו.

באוקטובר 2013 חזר דלגליש לליברפול, כאשר קיבל תפקיד ניהולי במועדון.

באוקטובר 2017 נקרא על שמו של דלגליש יציע באצטדיון אנפילד.[3]

חיים אישייםעריכה

דלגליש נשוי למרינה מאז 26 בנובמבר 1974. לזוג ארבעה ילדים: קלי, פול, לינסי ולורן. קלי עבד כשדרן כדורגל ב-BBC וב-סקיי ספורט. פול הלך בעקבות אביו, והיה כדורגלן מקצועני. כיום מאמן את קבוצת מיאמי מליגת ה-NASL. מרינה, אשתו של דלגליש, אובחנה כחולת סרטן השד במרץ 2003, והחלימה מהמחלה.

דלגליש עוטר כחבר במסדר האימפריה הבריטית בשנת 1984, ומרינה אשתו עוטרה כחברה באותו המסדר בשנת 2009, על פעילות הצדקה שלה. דלגליש קיבל תואר אבירות בשנת 2018, על פעילות הצדקה שלו, על פעולותיו לאחר אסון הילסבורו, וכן על הישגיו בתחום הכדורגל, הן כשחקן והן כמאמן.

פעילות צדקהעריכה

ב-2004 ייסדו דלגליש ומרינה אשתו ארגון צדקה בשם 'The Marina Dalglish Appeal', על מנת לגייס כסף לטיפול ומאבק במחלת הסרטן. דלגליש משתתף דרך קבע באירועים לגיוס תרומות לצדקה. ביוני 2007 נפתח מרכז אונקולוגיה בליברפול, הודות לתרומה של 1.5 מיליון פאונד, אשר נתרמו על ידי ארגונם של בני הזוג דלגליש. דלגליש משתתף מדי שנה בטורניר הצדקה של שחקן הגולף הדרום-אפריקאי, גארי פלייר, וזאת על מנת לגייס תרומות עבור ילדים בכל רחבי העולם. ב-1 ביולי 2011 קיבל דלגליש את תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אלסטר, שבצפון אירלנד, וזאת על עבודות הצדקה שלו, ועל הישגיו בכדורגל.

תאריםעריכה

ככדורגלן

סלטיק
ליברפול
אישיים

כמאמן

ליברפול
בלקברן רוברס
סלטיק
אישיים

עיטורים

סטטיסטיקות קריירהעריכה

כשחקןעריכה

מועדונים
הופעות ושערים לפי מועדון, עונה ומפעל
מועדון עונה ליגה גביע לאומי גביע הליגה אירופה סך הכל
ליגה הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים הופעות שערים
סלטיק 1968/1969 ליגת העל הסקוטית 0 0 0 0 1 0 0 0 1 0
1969/1970 2 0 0 0 2 0 0 0 4 0
1970/1971 3 0 1 0 0 0 1 0 5 0
1971/1972 31 17 4 1 8 5 7 0 50 23
1972/1973 32 23 6 5 11 10 4 3 53 41
1973/1974 33 18 6 1 10 3 7 2 56 24
1974/1975 33 16 5 2 8 3 2 0 48 21
1975/1976 35 24 1 1 10 4 5 3 51 32
1976/1977 35 14 7 1 10 10 2 1 54 26
סך הכל 204 112 30 11 60 35 28 9 322 167
ליברפול 1977/1978 הליגה הראשונה של הפוטבול ליג 42 20 1 1 9 6 9 4 61 31
1978/1979 42 21 7 4 1 0 4 0 54 25
1979/1980 42 16 8 2 7 4 2 0 59 22
1980/1981 34 8 2 2 8 7 9 1 53 18
1981/1982 42 13 3 2 10 5 6 2 61 22
1982/1983 42 18 3 1 7 0 5 1 57 20
1983/1984 33 7 0 0 8 2 9 3 50 12
1984/1985 36 6 7 0 1 0 7 0 51 6
1985/1986 21 3 6 1 2 1 29 5
1986/1987 18 6 0 0 5 2 23 8
1987/1988 2 0 0 0 0 0 2 0
1988/1989 0 0 0 0 1 0 1 0
1989/1990 1 0 0 0 0 0 1 0
סך הכל 355 118 37 13 59 27 51 11 502 169
סך הכל בקריירה 559 230 67 24 118 62 79 20 824 336
נבחרת סקוטלנד
נבחרת סקוטלנד
שנה הופעות שערים
1971 2 0
1972 2 1
1973 9 1
1974 11 4
1975 10 2
1976 6 3
1977 10 7
1978 10 3
1979 9 1
1980 8 1
1981 4 1
1982 8 4
1983 4 0
1984 3 2
1985 3 0
1986 3 0
סך הכל 102 30

כמאמןעריכה

מאזנים לפי קבוצות ותקופה
מועדון התחלה סיום מאזן
מ נצ ת הפ % נצ
ליברפול ‏ 30 במאי 1985 ‏ 21 בפברואר 1991 307 187 78 42 60.9
בלקברן רוברס ‏ 12 באוקטובר 1991 ‏ 25 ביוני 1995 196 103 46 47 52.6
ניוקאסל יונייטד ‏ 14 בינואר 1997 ‏ 27 באוגוסט 1998 78 30 22 26 38.5
סלטיק ‏ 10 בפברואר 2000 ‏ 1 ביוני 2000 18 10 4 4 55.6
ליברפול ‏ 8 בינואר 2011 ‏ 16 במאי 2012 74 35 17 22 47.3
סך הכל 673 365 167 141 54.2

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


נבחרת סקוטלנד - מונדיאל 1974

1 הרבי • 2 ג'רדין • 3 מקגריין • 4 ברמנר • 5 הולטון • 6 בלקלי • 7 ג'ונסטון • 8 דלגליש • 9 ג'ורדן • 10 היי • 11 לורימר • 12 אלן • 13 סטיוארט • 14 באקן • 15 קורמק • 16 דונצ'י • 17 פורד • 18 הטצ'יסון • 19 לאו • 20 מורגן • 21 מקווין • 22 שדלר • מאמן: אורמונד

סקוטלנד 
נבחרת סקוטלנד - מונדיאל 1978

1 ראף • 2 ג'רדין • 3 דונאקי • 4 באקן • 5 מקווין • 6 ריוק • 7 מאסון • 8 דלגליש • 9 ג'ורדן • 10 הארטפורד • 11 ו. ג'ונסטון • 12 בלית' • 13 קנדי • 14 פורסיית' • 15 גמיל • 16 מקארי • 17 ד. ג'ונסטון • 18 סונס • 19 רוברטסון • 20 קלארק • 21 הארפר • 22 ברנס • מאמן: מקלאוד

סקוטלנד 
נבחרת סקוטלנד - מונדיאל 1982

1 ראף • 2 מקגריין • 3 גריי • 4 סונס • 5 הנסן • 6 מילר • 7 סטראכן • 8 דלגליש • 9 ברזיל • 10 ווארק • 11 רוברטסון • 12 ווד • 13 מקליש • 14 נאריי • 15 ג'ורדן • 16 הרטפורד • 17 אבנס • 18 ארצ'יבלד • 19 סטורוק • 20 פרובן • 21 ברלי • 22 לייטון • מאמן: סטיין

סקוטלנד