וסטהאם יונייטד

קבוצת כדורגל מהממלכה המאוחדת

וסטהאם יונייטדאנגלית: West Ham United) היא קבוצת כדורגל אנגלית מרובע ניוהאם של העיר לונדון, המשחקת בפרמייר ליג. היא ידועה בכינויה "הפטישים" (The Hammers), "הברזלים" (The Irons) ואף "האקדמיה לכדורגל". החל מעונת 2016/2017 משחקת הקבוצה באצטדיון האולימפי בלונדון.

וסטהאם יונייטד
West Ham United FC logo.svg
מידע כללי
שם מלא West Ham United Football Club
מועדון כדורגל וסטהאם יונייטד
כינוי הפטישים, הברזלים, האקדמיה לכדורגל
תאריך ייסוד 1895
אצטדיון אצטדיון לונדון
(תכולה: 60,000)
בעלים

אנגליהאנגליה דייוויד גולד

ויילסויילס דייוויד סאליבן
מאמן סקוטלנדסקוטלנד דייוויד מויס
ליגה פרמייר ליג
www.whufc.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית
סמל הקבוצה בשנים 1998–2016

בקבוצה שיחקו בעבר הכדורגלנים הישראליים אייל ברקוביץ', יוסי בניון ויניב קטן. ברקוביץ' ובניון זכו להצלחה במדי וסטהאם, ובעקבותם הפכה הקבוצה לידועה יחסית בישראל.

דרבי מפורסם של המועדון ואוהדיו היא עם קבוצת מילוול הלונדונית, כאשר בין שני המועדונים התפתחה יריבות היסטורית ואיבה ארוכת שנים שהתחילה מאז הקמתם של שני המועדונים בסוף המאה ה-19.

היסטוריהעריכה

מקורות הקבוצהעריכה

התזכורת הכי מוקדמת לקיום המועדון נמצאה ב-1895 אז התקיים המועדון בתור "Thames Ironworks F.C" ("מועדון הכדורגל תמזה עבודות ברזל"), שהייתה קבוצת הכדורגל של חברת הספנות ועבודות הברזל "Thames Ironworks and Shipbuilding Company, Limited" שהייתה חברת הספנות הגדולה ביותר על גדות נהר התמזה בשנים אלו. הקבוצה הוקמה על ידי דייב טיילור שהיה גם שופט כדורגל, וארנולד הילס שהיה מבעלי החברה. ההודעה על הקמת הקבוצה הייתה באמצעות העיתון "Thames Ironworks Gazette" ביוני 1895. בסיסה של החברה היה בבלאקוול וקאנינג טאון משני גדות נהר הלי, בנקודה בה הוא פוגש את התמזה. הספינה האחרונה שנבנתה הייתה ספינת מלחמה עבור הצי המלכותי הבריטי, ב-1912 ולאחר מכן החברה נסגרה. הקבוצה של חברת התיקונים לספינות השוכנת קרוב לחברת הבניית ספינות נקראה "Castle Swifts" התאחדה עם קבוצת Ironworks ליצירת קבוצה אחת.

הקבוצה שיחקה באופן חובבני בלבד החל מ-1895, כאשר עובדי החברה מרכיבים את הקבוצה הראשונה: תומאס פרימן היה כבאי שריפות בספינות, וולטר פארקס פקיד בחברה, ג'וני סטיוארט, וולטר טרנטר וג'יימס לינדזי היו יצרני דוודים. שחקנים נוספים שעבדו בחברה היו: ויליאן צ'אפמן, ג'ורג' סייג', פרד צ'מברליין וצ'ארלי דוב, שעבד בתור מסמרר מתחיל בחברה.

הקבוצה זכתה בתואר הגביע הראשון שלה, ה"West Ham Charity Cup" (גביע הצדקה של ווסטהאם) ב-1895, ובליגת לונדון (המורכבת מקבוצות לונדוניות מקומיות) ב-1897. ב-1898 הפכה הקבוצה לקבוצה מקצוענית כאשר נכנסה לליגה השנייה של ה"Southern Football League" (תחרות חצי מקצוענית של קבוצות ממחוז דרום והמידלאנדס באנגליה), ועלו לליגה הראשונה כבר בעונה הראשונה. בעונת הבכורה בליגה ראשונה זו, סיימה הקבוצה במקום השני מהסוף. בפלייאוף הירידה הראשון שלה נלחמה נגד פולהאם, ניצחה 5-1 ונשארה בליגה הראשונה. המדים הראשונים של הקבוצה היו בצבע כחול כהה מאוד, ובעונות לאחר מכן מ-1897 ועד 1899 שיחקה הקבוצה בשילובים של תכלת.

לאחר חילוקי דעות באשר למצבה הכלכלי של הקבוצה, בתחילת יוני 1900 המועדון "Thames Ironworks F.C" פורק, ובמקומו הוקם ב-5 ביוני 1900 "מועדון הכדורגל וסטהאם יונייטד" ("West Ham United F.C."), כאשר את הקבוצה הראשונה מאמנים סיד קינג ועוזר צ'ארלי פיינטר. מפאת היותה של הקבוצה המקורית "קבוצת עבודה" (של חברת הספנות) היא עד היום מוכרת בכינוי "הפטישים" או "הברזלים" ובסמלה של הקבוצה יש פטישים.

לידתה של וסטהאם יונייטד (1901 - 1961)עריכה

וסטהאם יונייטד הצטרפה לליגה המערבית באנגליה בשנת 1901, בזמן שהמשיכה לשחק בליגה האנגלית הדרומית הראשונה. ב-1907 הוכתרה הקבוצה לאלופת בית 1B של הליגה המערבית, ניצחה את פולהאם (אלופת בית 1A), והייתה לאלופת הליגה המערבית באנגליה לעונה זו. בשנים הראשונות שיחקה הקבוצה באצטדיון ה"ממוריאל גראונדס" במחוז פלייסטואו, ניוהאם , לונדון. ב-1904 עברה הקבוצה למגרש בולין גראונד שנמצא באפטון פארק. משחקה הראשון של וסטהאם יונייטד באצטדיונה החדש היה נגד היריבה המרה מילוול (שמקורה בעצמה הוא ב"קבוצת עבודה" מחברת ספנות מתחרה). משחק זה משך כ-10 אלף אוהדים, ונגמר בתוצאה הזכורה 3-0 לוסטהאם המארחת.

בשנת 1919 נכנסה וסטהאם לראשונה למערכת הליגות הארצית הבכירה כששובצה בליגה האנגלית השנייה, משחקה הראשון בליגה זו היה נגד לינקולן סיטי והסתיים בתוצאה 1-1. הקבוצה הצליחה לעלות לליגה האנגלית הראשונה ב-1923, ובאותה עונה גם הצליחה להגיע לגמר גביע ה-FA נגד הבולטון וונדררס שכונה גם "גמר הסוס הלבן", בגמר בו התרחשה מהומה גדולה לפני פתיחת המשחק כיוון שכ-200 אלף אנשים רצו להיכנס לאצטדיון שתכולתו נקבעה על 125 אלף, והוא יכל להתחיל רק באיחור של 45 דקות. במשחק עצמו ניצחה בולטון 2-0. במסגרת הגביע לא הצליחה לשחזר את הצלחתה והישג השיא היה הגעה לחצי הגמר של 1933.

בליגה הקבוצה שמרה על מקומה רוב השנים, עד שב-1932 ירדה לליגה השנייה, והמאמן (ושחקן העבר) סיד קינג, שאימן את הקבוצה במשך כ-32 שנים, פוטר מהקבוצה. לאחר ירידת הליגה, בריאותו של קינג התדרדרה והוא התאבד זמן קצר לאחר שפוטר מהקבוצה. הוא הוחלף על ידי צ'ארלי פיינטר (שהיה עוזרו במשך כל השנים הללו), והמשיך בתפקיד המאמן עד 1950, במשך 480 משחקים. פיינטר הוחלף על ידי טד פנטון והקבוצה דשדשה בליגה השנייה במשך ה-30 השנים הבאות, תוך שהיא מצליחה לעלות לליגה הראשונה רק בשנת 1958.

שנות הזהב (1961 - 1978)עריכה

בשנת 1961 מונה המאמן רון גרינווד במקום פנטון, והוביל את הקבוצה לשני תארים משמעותיים: זכייה בגביע ה-FA לעונת 1964, וזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1965, בהנהגתו של אחד השחקנים הבולטים בתולדות המועדון והכדורגל האנגלי, בובי מור. בשנים אלו כיכבו בהרכב נבחרת אנגליה שחקני וסטהאם שהובילו את הנבחרת לזכייה היסטורית במונדיאל 1966: קפטן הקבוצה בוב מור, שהיה גם קפטן הנבחרת, מרטין פיטרס (שהבקיע בגמר) וג'ף הרסט, שהיה השחקן היחידי עד היום שהצליח להבקיע שלישייה בגמר המונדיאל, כולם שחקנים תוצרת מחלקת הנוער של וסטהאם יונייטד. ישנו פסל "האלופים" בדרך בארקינג בצמוד לפאב הבוילן טאברן, המנציח את "שלושת הבנים" של וסטהאם שסייעו לזכיה ההיסטורית של הנבחרת האנגלית בגביע העולם של 1966.

בשנת 1975 זכתה הקבוצה פעם נוספת בגביע ה-FA אחרי שניצחה 2-0 את פולהאם בגמר.

אחרי התחלה לא טובה של הקבוצה בעונת 1974/1975, גרינווד הפך את עצמו להיות הג'נרל מנג'ר במועדון, ללא ידיעת ההנהלה, ומינה את עוזרו ג'ון לייל למאמן הקבוצה. מהלך זה התברר כהצלחה גדולה מאוד כאשר הקבוצה הבקיעה 20 שערים ב-4 משחקים הראשונים, בנוסף לזכייתה בגביע האנגלי. לייל הוביל את הקבוצה גם לגמר גביע המחזיקות האירופי ב-1976, שם הפסידה הקבוצה 4-2 לאנדרלכט. גרינווד עזב ב-1977 את המועדון אחרי שמונה למאמן נבחרת אנגליה.

ב-1978 ירדה הקבוצה לליגה השנייה, אך לייל שהמשיך בתפקידו, הוביל את הקבוצה לגמר הגביע ה-FA של 1980, שם ניצחה הקבוצה 1-0 את ארסנל, והניפה את התואר האחרון שלה עד לימים אלו. זהו גם הגמר האחרון בו זכתה בגביע קבוצה שהיא לא מהליגה הראשונה.

עליות וירידות (1981 - 2005)עריכה

ב-1981 עלתה הקבוצה חזרה לליגה הראשונה, וב-3 העונות לאחר מכן סיימה הקבוצה בעשירייה הראשונה בליגה הראשונה. ב-1985/1986 סיימה הקבוצה במקום השלישי בליגה - מה שהיה להישג השיא שלה בליגה הראשונה באנגליה בכל הזמנים. קבוצת השחקנים שעשתה זאת כונתה "The Boys of 86" ("הבנים של 86' "). אולם הקבוצה הייתה לא יציבה בשנים אלו והידרדרה לאיטה עד שב-1989 חוותה ירידת ליגה נוספת, שגרמה לפיטורי המאמן לייל, שעזב אחרי 34 שנים בתפקידים שונים במועדון.

לו מקארי, שמונה אחרי לייל, התפטר מתפקידו אחרי עונה אחת בלבד על מנת לנקות את שמו מפרשיית הימורים לא חוקיים בקבוצה הקודמת שלו סווינדון טאון. הוא הוחלף בשחקן העבר בילי בונדס, שבעונות הראשונה, 1990/1991, הבטיח עליה חזרה לליגה הבכירה, אך כעבור עונה אחת סיימה במקום האחרון וירדה חזרה לליגת המשנה.

בעונת 1992/1993 חזרה הקבוצה לליגה הראשונה, שכעת הפכה להיות הפרמייר ליג, אחרי שהבטיחה את המקום השני במשחק האחרון של העונה, כאשר הכוכבים טרבור מורלי וקלייב אלן מבקיעים 40 שערים בעונה זו.

לקראת העונה הבאה בפרימיירליג הקבוצה נבנתה מחדש כאשר ג'ואי ביושקאמפ נרכש מאוקספורד יונייטד תמורת 1.2 מליון פאונד, אך עזב לאחר זמן קצר עקב חוסר התאמה, ועזב לסווינדון טאון בקרבת מקום מוצאו. הקבוצה הייתה קרובה לאבד את עוזר המאמן הארי רדנאפ, שקיבל הצעה מפתה לאמן את בורנמות', אך ההנהלה בראשות פיטר סטורי הייתה נחושה להשאירו, והציעה למאמן הנוכחי בונדס מקום בועד המנהל על מנת לפנות את משרת מאמן הקבוצה לרדנאפ. בונדס נעלב מהצעה זו, והתפטר מתפקידו במועדון. רדנאפ מונה למאמן הקבוצה ב-10 באוגוסט 1994.

בתקופתו של רדנאפ, בלטה החלפת סגל שחקנים תכופה והכדורגל ההתקפי והאטרקטיבי שהוא דחף עליו, והצלחה יחסית של המועדון מאז תקופת ג'ון לייל. יותר מ-134 שחקנים עברו במועדון בתקופתו, עם רכישתם של סטיוארט פירס, טרבור סינקלייר, פאולו די קאניו, ג'ון הרטסון, איאן רייט והישראלי הצעיר אייל ברקוביץ'. אולם היו גם מספר כשלונות כמו פלורין רדוצ'ויו, דאבור שוקר שהרוויחו משכורת עתק ושיחקו מעט מאוד;כריסטיאן באסילה שעלה כ-720 אלף ליש"ט ושיחק 86 דקות בלבד, טיטי קמארה, גארי צ'ארלס שעלה 4.4 מליון ליש"ט ופתח רק שלוש פעמים בהרכב, ריגוברט סונג, פאולו פוטרה ומרקו בוגרס, שנחשב בעיני האוהדים לאחד הרכישות הגרועות בתולדות המועדון. בשנים 1997–1999 העמידה וסטהאם קבוצה חזקה יחסית שכללה כוכבים לעתיד כמו פרנק למפארד, ריו פרדיננד, אייל ברקוביץ', איאן רייט וג'ון הארטסון.

בשנת 1999 סיימה הקבוצה במקום החמישי - הגבוהה ביותר שלה מאז ההצלחה של 1986, ובנוסף באותה עונה זכתה בגביע האינטרטוטו.

בנובמבר 2000, החלו הדברים להשתמש לאחר מכירתו של פרדיננד ללידס תמורת סכום שיא של 18 מליון ליש"ט, ושימוש לא טוב של רדנאפ בכסף מהמכירה ברכישת שחקנים שנכשלו. הבעלים טרי בראון איבד את סבלנותו, וביוני 2001 פיטר את רדנאפ ועוזרו פרנק למפארד האב, מה שקידם את מכירתו של בנו ששיחק במועדון, פרנק למפארד (ג'וניור) לצ'לסי תמורת כ-11 מליון ליש"ט.

לאחר עזיבת הצוות המקצועי מינה בראון את גלון רוידר ששימש כמאמן קבוצת המילואין, למאמן ב-9 במאי 2001. ההחתמות הראשונות שלו היו החזרו של דון האצ'ינסון למועדון תמורת 5 מליון ליש"ט, ורכישת הבלם הצ'כי תומאש רפקה, והקבוצה סיימה במקום השביעי בעונתה הראשונה תחתיו. עונה לאחר מכן בעונת 2002/2003 רוידר שקיבל כריש דם במוחו ואושפז, והוחלף במאמן הזמני טרבור ברוקינג. בסוף העונה ירדה הקבוצה לצ'מפיונשיפ לאחר שסיימה בתיקו נגד ברמינגהאם סיטי במחזור האחרון וסיימה במקום ה-18 המוביל לירידת ליגה יחד עם ווסט ברומיץ' וסנדרלנד (והייתה לקבוצה עם המספר המקסימלי של 42 נקודות ב-38 מחזורים שעדיין יורדת ליגה). לאחר הירידה שחקנים בולטים בקבוצה כמו ג'ו קול, פאולו די קאניו ופרדי קאנוטה עזבו את המועדון.

בעונה לאחר מכן בליגה השנייה, התאושש רוידר מהאירוע הרפואי שחווה וחזר לתפקיד המאמן, אולם לא החזיק הרבה לאחר שהקבוצה לא הצליחה להתרומם והוא פוטר ב-24 באוגוסט 2003, מה שהחזיר את ברוקינג לעמדת המאמן הזמני. באוקטובר 2003 מונה אלאן פארדיו למאמן העשירי בהיסטוריה של וסטהאם יונייטד. פארדיו החל לבנות את הקבוצה מחדש שהביא את השחקנים נייג'ל ריאו קוקר, מרלון הארווד ובריאן דין. בעונתו הראשונה של פארדיו הצליחה הקבוצה להגיע לפלייאוף העלייה לפרימיירליג אך הפסידה בו לקריסטל פאלאס ונשארה בצ'מפיונשיפ. בקיץ עשתה הקבוצה רכש מרשים בדמות בובי זמורה, מאת'יו את'רינגטון, כריס פאואל וטדי שרינגהאם, שאומנם סיימה רק במקום השישי בליגה, אך הצליחו משם להעפיל לגמר הפלייאוף נגד פרסטון נורת' אנד, ניצחו 1-0 וחזרו לפרימיירליג.

השנים האחרונות באצטדיון בולין (2005 - 2016)עריכה

בעונתה הראשונה לאחר שחזרה לפרימיירליג סיימה הקבוצה במקום התשיעי בליגה, אולם הצליחה להעפיל לגמר גביע ה-FA, והפסידה רק בדו קרב פנדלים לאחר תיקו 3-3 מול ליברפול שנחשבה לעדיפה בהרבה ממנה.

באוגוסט 2006 השלימה וסטהאם חלון העברות מרשים בו הצליחה להחתים את קרלוס טבס וחאבייר מסצ'ראנו, ובנובמבר 2006 המועדון נרכש על ידי קבוצת רכישה איסלנדית בראשותו של אגרט מאגונסון. בינתיים פארדיו פוטר מאימון הקבוצה אחרי תוצאות רעות בליגה, והוחלף במאמנה הקודם של צ'רלטון את'לטיק, אלאן קורבישלי. החתמתם של טבז ומסצ'ארנו משכו את תשומת לב התקשורת לאחר שהתגלה בחקירה שסכומי רכישתם לא דווחו במלואם, והקבוצה נמצאה אשמה ואולצה לשלם 5.5 מליון פאונד קנס באפריל 2007 (אך נמנעה מהפחתת נקודות בטבלה). הימנעות מהפחתת נקודות הוכחה כקריטית לאחר שניצלה בעונת 2006/2007 מירידה תודות להפרש קטן של נקודות על פני היריבות שהתרעמו על הימנעות מסנקציית הפחתת נקודות כלפי המועדון מצד הפרימייר ליג, אך הקבוצה סיימה במקום ה-15 בסוף ונמנעה מירידה, אחרי שהיא מנצחת 7 מתוך תשעת המשחקים האחרונים בליגה.

בעונת 2007/2008 וסטהאם התמידה להישאר בחלק העליון של הטבלה, לאחר שפרדריק יונגברי, קרייג בלאמי וקיירון דייאר הצטרפו לקבוצה, וסיימה במקום העשירי בליגה.

אחרי חילוקי דעות עם ההנהלה עקב מכירת אנטון פרדיננד וג'ורג' מקארטני לסנדרלנד, קרבישלי התפטר מתפקידו בספטמבר 2008. במקומו מונה שחקן העבר ג'אנפרנקו זולה למאמן הקבוצה, והוא היה המאמן הלא-בריטי הראשון שמונה למאמן וסטהאם.

בעונת 2008/2009 סיימה הקבוצה במקום התשיעי בליגה. בעונת 2009/2010 לקבוצה היה משחק סוער במהלך העונה נגד היריבה המרה מילוול, כאשר המשחק נגרר לפרעות של האוהדים מחוץ לאצטדיון, מהומות ביציעים, ואף לפריצת אוהדים לדשא. באוגוסט 2009 נקלעה הקבוצה למשבר כלכלי חריף עקב עזיבת המשקיעים האיסלנדיים, עד שנמצא בעלים חדש, אך טלטלה זו הובילה את הקבוצה לקרבות תחתית בפרימיירליג, בסופם הצליחה הקבוצה לשרוד עוד עונה בליגה שני מחזורים לסיום. במאי 2010, יומיים לאחר סיום העונה הכריזה הקבוצה על סיום תפקידו של זולה בקבוצה ואי חידוש החוזה. במקומו מונה המאמן הישראלי אברהם גרנט, אך הקבוצה לא הצליחה להתרומם. את עונת 2010/2011 סיימה הקבוצה במקום האחרון וירדה לצ'מפיונשיפ אחרי 6 עונות ברציפות בפרמייר ליג, למרות שכן הצליחה להגיע לחצי גמר גביע הליגה. מיד אחרי הירידה פוטר גרנט מתפקידו במועדון, ובמקומו מונה ביוני 2011, סאם אלדריץ'.

בסוף עונת 2011/2012 חזרה וסטהאם לאחר עונה אחת בצ'מפיונשיפ, לפרמייר ליג בזכות ניצחון 1–2 על בלקפול משער של ריקרדו ואז טה בדקה ה-90 בגמר הפלייאוף.

לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 ובניית האצטדיון האולימפי, הודיעה הנהלת וסטהאם על תוכנית לעזיבת בוליין גראונד ומעבר לאצטדיון החדש. בעונת החזרה לפרימיירליג, 2012/2013, החתימה הקבוצה את ג'יימס קולינס, ג'ורג' מקארטני, מאט גרוויס ואנדי קארול, והצליחה לסיים במקום ה-12.

לקראת סוף עונת 2013/14, בה סיימה במקום ה-13 בליגה, הפרישה וסטהאם יונייטד את החולצה מספר 38, כאות כבוד לדילן טומבידס, שחקן קבוצת הנוער של הקבוצה שהלך לעולמו בגיל 19 עקב מחלת הסרטן. כמו כן, הופרשה חולצתו של בובי מור, קפטן הקבוצה ונבחרת אנגליה שהניף את גביע העולם ב-1966, ששיחק עם הספרה 6.

בעונת 2014/2015 סיימה הקבוצה רק במקום ה-12 בליגה, אך קיבלה כרטיס להשתתפות בליגה האירופית לעונת 2015/2016 עקב דירוגה במקום הראשון בדירוג המשחק ההוגן של אופ"א

לקראת עונת 2015/2016 החתים המועדון את שחקן העבר סלאבן ביליץ' למאמן הקבוצה, והיא סיימה במקום השביעי בליגה, תוך שהיא שוברת מספר שיאים קבוצתיים בהיסטוריה שלה: כמות הנקודות הגדולה ביותר לעונה (62), כמות השערים הגדולה ביותר לעונה (65), כמות ההפסדים הקטנה ביותר לעונה אחת (8 בלבד), וכמות הפסדי החוץ הקטנה ביותר (5). עונה זו גם הייתה העונה האחרונה של וסטהאם באצטדיון בולין גראונד (המכונה גם "אפטון פארק") אחרי 112 שנים בהן שיחקה בו (בין השנים 1904 ל-2016), אשר הכיל כ-35,000 מקומות ישיבה. עקב זכייתה של מנצ'סטר יונייטד בגביע האנגלי של 2016, וסטהאם קיבלה מהמקום השביעי בליגה את הכרטיס למוקדמות הליגה האירופית של העונה הבאה.

אחרי המעבר לאצטדיון לונדון (2016 - כיום )עריכה

בתחילת עונת 2016/17 עברה וסטהאם יונייטד לארח את משחקיה הביתיים באצטדיון האולימפי (מכונה גם "אצטדיון לונדון") לאחר שזכתה במכרז על הזכות לחכור אותו למשך 99 שנים. תחילה תוכנן שתכולת האצטדיון תוקטן מ-80,000 מקומות ל-54,000, אך עקב ההצלחה של הקבוצה בעונת 2015/16, הוחלט על תכולה של 60,000 מקומות ישיבה. כמו כן, האצטדיון הותאם הן למשחקי כדורגל והן לאירוח תחרויות אתלטיקה. המועדון הודיע שלקראת עונת 2016/17 נמכרו כל 52,000 המנויים שיצאו למכירה, כמות המנויים השנייה בגודלה באנגליה.[1]

בתחילת העונה בליגה האירופית הקבוצה כשלה בעליה לשלב הבתים לאחר שהפסידה בשלב הפלייאוף לאסטרה ג'יורג'יו הרומנית. בפרימיירליג בעונת הבכורה באצטדיון החדש, סיימה הקבוצה במקום ה-11 בליגה, לאחר שנאלצה להתמודד עם עזיבת הכוכב דימיטרי פאייה. את עונת 2017/2018 התחילה הקבוצה רע מאוד עם 2 נצחונות ב11 המשחקים הראשונים שלהם, ולאחר הפסד נוסף לליברפול שאיים על מקומה של הקבוצה בפרימיירליג, פוטר ביליץ' ב-6 בנובמבר 2017, והוחלף על ידי מאמן סנדרלנד בעבר דייוויד מויס שהוחתם עד סוף העונה. הקבוצה נלחמה עד סוף העונה, אך הצליחה להישאר בליגה וסיימה במקום ה-13 בליגה. בסוף העונה למרות שנשארה בליגה, לא הומשך החוזה של מויס והוא עזב את המועדון. ב-22 במאי 2018 מונה מאמן העבר במנצ'סטר יונייטד מנואל פלגריני למאמן הקבוצה בחוזה ל-3 עונות. בעונה הראשונה תחתיו סיימה הקבוצה במקום העשירי, לאחר עונה לא יציבה מבחינה מקצועית. בחצי הראשון של עונת 2019/2020 פוטר פלגריני אחרי יכולת רעה של הקבוצה (בדצמבר 2019), כאשר הקבוצה נקודה אחת בלבד מהמקום המוביל לליגה השנייה. הקבוצה מינתה את מויס שחזר לקדנציה שנייה במועדון למאמן עד לסיום העונה, בה סיימה במקום ה-16.

לקראת סיום העשור, החל מ-2017, עלה רף חוסר שביעות רצון של אוהדי וסטהאם מההנהלה של המועדון בראשותו של הבעלים דיוויד סאליבן ודיוויד גולד, מה שהתבטא גם בפריצה לכר הדשא לאחר ההפסד הביתי 3-0 לברנלי ב-10 במרץ 2018, ובצעדת המחאה עם 2,500 אנשים שנערכה ב-29 בפברואר 2020.

אוהדים וחוליגניזםעריכה

השיר הפופולרי ביותר בקרב אוהדי וסטהאם הוא "I'm Forever Blowing Bubbles" שהנחיל במועדון המאמן צ'ארלי פיינטר בתקופת שנות ה-20 המאוחרות. שיר זה נלקח מפרסומת אמריקאית של חברת הסבון "Pears", בו ילד בעל שיער מקורזל בשם מילאייס שר את השיר. כיוון שהילד היה דומה לשחקן מבית הספר פארק סקול, מקומי בשם בילי ג'יי "באבלס" מארי. מנהל בית הספר, קורנליוס בייל, שהיה ידוע בזכות החרוזים והשירים שהיה מחבר, כתב והחריז את המילים לשיר, והאוהדים החלו לשיר אותו בכל פעם שלשחקן הקבוצה היה משחק טוב. בייל היה חבר טוב של פיינטר, שהפיץ את זה בקרב הקהל שהחל לשיר אותו לפני כל משחק בית. כיום בנוסף לשירה של הקהל את השיר לפני משחקים, ישנם מכונות בועות שעושות בועות רבות בחלל האצטדיון בזמן שהשיר מתנגן.

מקורות החוליגניזם הקשור למועדון החל בשנות ה-60, אז יוסדה קבוצת "The Mile End Mob" (ששמה נקרא אחר איזור איסט אנד בלונדון). בשנות ה-70 וה-80 (אז עידן החוליגניזם האנגלי היה בשיאו) נודעו אוהדי המועדון לשמצה על אלימות שהם מפגינים כלפי יריבהם וכלפי המשטרה. בשנות ה-70 במיוחד קבוצות חוליגנים מקומיות היו מתקוטטות לפני משחקים באופן קבוע, בעיקר מרובע בארקינג, ורובע דאגנהאם בלונדון. ארגון ה"Inter City Firm" (או ICF) היו הבולטים שבארגוני החוליגנים של המועדון, ונקראו כך כיוון שהיו מסתננים באופן קבוע לרכבות של חברת InterCity (שהיא חברת רכבות בריטית) כאשר היו נוסעים למשחקי חוץ והיו מסווים את עצמם בבגדים רגילים על מנת לחמוק מהמשטרה, שהייתה לרוב בודקת את הסעות הצ'ארטר המוזלות לאוהדים.

הסרט "בלי חוקים" בכיכובם של אלייז'ה ווד וצ'ארלי האנם מתמקד בקבוצת חוליגנים פיקטיבית בשם ה"Green Street Elite", שמבוססת באופן רופף על הICF.

יריבויותעריכה

לוסטהאם יריבויות רבות, בעיקר עם מועדונים מקומיים לונדוניים. עם טוטנהאם הוטספר ישנה היריבות של מזרח לונדון נגד צפון לונדון, בעוד נגד צ'לסי היריבות של מזרח נגד מערב לונדון. היריבות נגד טוטנהאם תודלקה על ידי מעברי שחקנים מוסטהאם לטוטנהאם: מייקל קאריק, מרטין פיטרס, פול אלן, ג'רמיין דפו וסקוט פארקר, ויותר מכך על ידי מעברו של הארי רדנאפ, מאמנם לשעבר של הפטישים שעבר להיות מאמן ההוטספור. מאז עונת 2006/2007 ישנה יריבות בין הפטישים למועדון מיורקשייר, שפילד יונייטד, עקב נסיבות מפוקפקות בהם עבר קרלוס טבז לוסטהאם ועזר לה להישאר בליגה על חשבון שפילד באותה העונה.

אולם, היריבות הקשה, המרה והעתיקה ביותר של וסטהאם היא נגד המועדון הלונדוני מילוול. היריבות בין אוהדי וסטהאם למילוול נחשבת לאחת היריבות האלימות והקשות בין מחנות אוהדים ברחבי העולם, וידועות בקרב חוליגנים כאחת הירבויות החמות שיש על הגלובוס.

שתי הקבוצות הינן יריבות מקומיות, שנוצרו במקור על ידי מפעלי ברזל וספנות יריבים ("קבוצות עבודה") באיזור גדות נהר התמזה, ושכנו פחות מ-5 ק"מ אחד מהשני. המפעלים התחרו על חוזי עבודה, עובדים, ספקי חומרי גלם ועוד, והקימו קבוצות כדורגל שבתחילה הורכבו מהעובדים של החברות. בתחילת המפגשים ביניהם ידה של וסטהאם הייתה על העליונה, מה שגרם לוסטהאם להיות הקבוצה הבכירה יותר עד היום. בעוד מילוול דעכה לליגות הנמוכות של הפוטבול ליג, וסטהאם הייתה בעלייה והגיעה לליגה הבכירה, וזכתה בגביע ה-FA. בשנות ה-20 היריבות הגיעה לשיאים חדשים בזמן אירועי שביתות המפעלים, כאשר המפעלים באיזור אייל אוף דוגס (שייצגו אוהדי מילוול), סירבו לשתף איתם פעולה, ועקב כך תחושות קשות בין מחנות האוהדים לאורך השנים. בשנת 1972, נהרג אוהד מילוול בתחנת הרכבת New Cross Station, לאחר שנפל מהרכבת בזמן קטטה עם אוהדי וסטהאם. בעונת 2009/2010 הגרילו שתי הקבוצות אחת את השנייה בגביע הליגה האנגלי ונפגשו ב-25 באוגוסט 2009 באפטון פארק, היה זה המפגש הראשון בין הקבוצות מזה שנים. קטטות בין אוהדים החלו מחוץ לאצטדיון עוד מלפני המשחק, מה שגרם לפרעות, חוליגניזם כללי והשחתת רכוש בקרב האצטדיון, מה שכלל דקירתו של אחד מאוהדי מילוול. בנוסף התחממות האירועים הגיעה גם ליציעים ואוהדי וסטהאם החלו לפרוץ לדשא מה שגרם את הפסקת המשחק לפרקים. על משחק זה נקנסה וסטהאם על ידי ההתאחדות האנגלית, בעוד מילוול יצאה נקייה.

סגל שחקניםעריכה

נכון ל-9 בספטמבר 2020
מס' עמדה שם
1 פולין  שוער לוקאש פביאנסקי
3 אנגליה  מגן ארון קרסוול
4 פרגוואי  בלם פביאן בלבואנה
7 אוקראינה  קיצוני אנדריי ירמולנקו
8 ברזיל  קשר פליפה אנדרסון
10 ארגנטינה  קשר מנואל לנסיני
11 סקוטלנד  קיצוני רוברט סנודגראס
16 אנגליה  קשר מארק נובל (קפטן)
18 ספרד  קשר פבלו פורנלס
19 אנגליה  קשר ג'ק וילשר
20 אנגליה  חלוץ ג'רוד בואן
21 איטליה  בלם אנג'לו אוגבונה
22 צרפת  חלוץ סבסטיאן האלר
23 צרפת  בלם איסה דיופ
24 אנגליה  מגן ריאן פרדריקס
25 אנגליה  שוער דייוויד מרטין
מס' עמדה שם
26 הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו  מגן ארתור מסואקו
28 צ'כיה  קשר תומאס סוצ'ק
29 פורטוגל  בלם גונסאלו קרדוסו
30 אנגליה  קיצוני מיכייל אנטוניו
31 אנגליה  קיצוני בן ג'ונסון
32 פורטוגל  חלוץ קסנדה סילבה
33 אירלנד  קשר ג'וש קלן
34 אנגליה  שוער נתן טרוט
35 אירלנד  שוער דארן רנדולף
37 אנגליה  קשר ניית'ן הולנד
39 אנגליה  קשר אלפי לואיס
41 אנגליה  בלם דקלן רייס
44 ברזיל  קשר ברנרדו רוזה
49 אנגליה  שוער ג'וזף אננג
54 אירלנד  קשר קונול קובנטרי

תאריםעריכה

באירופהעריכה

שחקנים מפורסמיםעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא וסטהאם יונייטד בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה