קפה פת (ירושלים)
קפה פת היה בית הקפה והקונדיטוריה המודרנית הראשונה בירושלים. בית הקפה היה ידוע גם כמקום מפגש חברתי, והוא פעל מ-1922 ועד תחילת שנות ה-70 של המאה העשרים.[1]
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית קפה  |
| כתובת |
הרב קוק 11 |
| מיקום |
ירושלים |
| מדינה |
ישראל |
| מייסדים | יהודה זאב פת וחיה פת |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1922 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1922 |
| תאריך פירוק |
שנות ה־70 של המאה ה־20 |
| קואורדינטות | 31°47′01″N 35°13′14″E / 31.783690968788°N 35.220678668872°E |
|
(למפת ירושלים רגילה)   קפה פת | |
  | |
היסטוריה עריכה
קפה פת הוקם על ידי יהודה זאב פת ורעייתו חיה פת בשנת 1922. יהודה זאב וחיה הגיעו לפלשתינה מלודז' עם הוריה ואחיותיה של חיה (משפחת גולדברג) בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשל היותו נתין רוסי גורש פת על ידי הטורקים לאלכסנדריה . באלכסנדריה, אומץ על ידי הקהילה היהודית המקומית, יחד עם צעירים יהודים נוספים שהגיעו לאלכסנדריה באותן נסיבות, ונשלחו לרכוש מקצוע. פת למד אפייה בקפה גרופי, הקיים עד היום באלכסנדריה ובקהיר. לאחר תום המלחמה חזר לארץ ישראל ופתח את "קפה קדם" ברחוב יפו, ובשנת 1922 עבר בית הקפה בשמו החדש "קפה פת" לצומת רחוב אבן בטוטה (לאחר הקמת המדינה: רחוב הרב קוק) ורחוב הנביאים. בני הזוג - יהודה זאב וחיה פת - התגוררו בקומה העליונה של הבניין.
בתקופת המנדט הבריטי היה בית קפה פת מקום מפגש מרכזי של החברה הירושלמית. בית הקפה הצטיין בעוגות שמרים משובחות שנאפו במקום, בקפה ריחני ובאווירה מכניסת אורחים וביתית. בבניין שבו פעל בית הקפה פעלה בחשאי, בקומה השנייה של הבניין, המפקדה של ההגנה, עליה פיקד יעקב פת, מפקד כוחות ההגנה בירושלים (יעקב פת היה בן דודו של יהודה זאב פת). כמו כן היו בבניין גם משרדים של "ועד הקהילה" –שהיווה את הבסיס להקמת עיריית ירושלים לאחר הקמת מדינת ישראל, משרדים של "ועד הצירים" – שקדם לסוכנות היהודית, משרדים של "מכון פסטר של אגודת הרופאים וחוקרי הטבע העבריים", וכן פעלה במקום מזכירות מחוז ירושלים של מפא"י שבראשה עמד משה ברעם. בקרבת מקום נמצאו משרדי ה"פלסטיין פוסט" ובית החולים "הדסה".
את בית הקפה פקדה אוכלוסייה מגוונת – אנשי ההגנה, שוטרים בריטים ואנשי צבא בריטים, רופאים ואחיות מבית החולים הדסה, סופרים ואנשי רוח, ושכנים, כמו: בני משפחת הרב הראשי אברהם יצחק הכהן קוק, אנשי שכונת מאה שערים הסמוכה לבית הקפה, ובני משפחות מהקהילה הערבית הירושלמית, כמו: משפחת נשאשיבי.
בית הקפה הוזכר ביצירותיהם של סופרים רבים בני התקופה, וביניהם: ש"י עגנון, אחד עם, אליעזר בן יהודה, דוד שחר, פנחס שדה ואהרן אפלפלד.[2]
עם מותו של יהודה זאב פת, בגיל צעיר, המשיכה חיה פת, לנהל את בית הקפה ואת המאפייה בעזרת שלוש בנותיה: נחמה, שולה ומלכה. חיה פת הייתה בעלת אישיות מלבבת ושמחת חיים, וגם בשל כך הפך בית הקפה למוקד משיכה לציבורים נרחבים.
בית הקפה נמכר בשנת 1956, והמשיך לפעול בבעלות אחרת עד תחילת שנות ה-70.
הבניין ובית הקפה נהרסו בשנת 1974 ובמקום הוקם מגרש חנייה עירוני.
בשנת 2019 נחנך על המגרש בניין חדש בבעלות המכללה האקדמית הדסה. עם חנוכת הבניין הוצב לוח זיכרון על בניין המכללה, ברחוב הרב קוק, ובו היסטוריה קצרה של בית הקפה.
משפחת פת עריכה
ליהודה זאב וחיה פת היו, כאמור, שלוש בנות: נחמה, שולה ומלכה.
הבת נחמה, נישאה לחיים ליטני (במקור: הנריק לייטאיזן), בעל בית מלאכה לצורפות. אחד מבניהם הוא העיתונאי יהודה ליטני.
הבת שולה, נישאה לשמואל טולידאנו, בכיר ב"מוסד", אשר שימש גם כיועץ לענייני ערבים של ראשי הממשלה: לוי אשכול, גולדה מאיר ויצחק רבין, וחבר הכנסת בכנסת התשיעית.
הבת מלכה, נישאה לאפרים לוי, ממפקדי ההגנה בירושלים בתקופת מלחמת העצמאות, ואחר כך איש קהילת המודיעין.[3]
כמו כן, גדל במשפחתם כבן, מגיל צעיר, גדעון פת (גדעון מרקוס), בן אחותה של חיה פת, שהיה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל.
על שם יעקב פת, בן דודו של יהודה זאב פת, קרויה שכונת פת בירושלים.
לקריאה נוספת עריכה
- דוד קרויאנקר, רחוב הנביאים, שכונת החבשים ושכונת מוסררה - סיפורו של מקום: דיוקנה של עיר ירושלים 1850–2000, ירושלים, הוצאת כתר, 2000.
- משה חננאל, ירושלמים - מסע בספר הטלפונים המנדטורי 1946, הוצאת ארץ וטבע, 2007. הפרק: "סוגה בשושנים - 3114/פת, גב' חיה - מאפייה", עמ' 305.
- מיכאל גרינצויג, "קפה ירושלמי בניחוח אירופי: על בתי קפה בירושלים בתקופת המנדט", עת-מול, 255, 2018, עמ' 9–13.
- Macabee Dean, Patt's Bakery, Jerusalem Landmark, Razed, The Jerusalem Post, 1956
קישורים חיצוניים עריכה
- חיים ברעם, סיפור לשבת: המשורר מקפה פת ברחוב הנביאים, באתר כל העיר, 26 באפריל 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ יש להיזהר ולא לבלבל בין קפה פת ההיסטורי בירושלים למאפיית פת הפועלת עד היום בחיפה.
- ^ אהרן אפלפלד, עוד היום גדול - ירושלים: הזיכרון והאור, ירושלים: הוצאת כתר ויד יצחק בן צבי, 2001, עמ' 52-58
- ^ אורי דרומי, בשירותה של ירושלים, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2009