פתיחת התפריט הראשי

משה ברעם

פוליטיקאי ישראלי

ביוגרפיהעריכה

ברעם נולד בעיירה זדולבונוב שבווהלין שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה) לנח וחיה. כנער הצטרף לתנועת החלוץ ולתנועת דרור, שהייתה קשורה במפלגת פועלי ציון. סיים בית ספר למסחר בקובנה, ובחודש מרץ 1931 עלה לארץ ישראל.

היה חבר בתנועת הנוער "הבחרות הסוציאליסטית". עבד בסוכנות היהודית. היה מראשי מפא"י בירושלים, חבר מועצת עיריית ירושלים, ומזכיר מועצת הפועלים בעיר. כמו כן היה פעיל באגודה לידידות ישראל-ברית המועצות.

כיהן כחבר כנסת במשך 18 שנים, למן הכנסת הרביעית (1959) ועד ל‏ (1977). בכנסת הרביעית כיהן כיושב-ראש ועדת העבודה והרווחה, והיה חבר בוועדות הכנסת.[דרושה הבהרה]

בין השנים 1974–1977, בממשלת רבין הראשונה, כיהן כשר העבודה. החל מ-16 בינואר 1977, עם פרישת שרי המפד"ל מן הממשלה, כיהן במשך כמה חודשים גם כשר הסעד במקום זבולון המר.

ברעם נפטר בג' כסלו תשמ"ז, בגיל 75, ונטמן בהר המנוחות.

הותיר אחריו אישה, גרציה (שהלכה לעולמה בשנת 2010 ונטמנה לצידו), ולהם ארבעה ילדים, שניים מהם התפרסמו בפעילויות שונות: עוזי ברעם כח"כ ושר בממשלות ישראל, וחיים ברעם כעיתונאי ופרשן ספורט. בתם דרורה חזרה בתשובה.[1] הסופר ניר ברעם הוא נכדו.

על שמו של משה ברעם נקראו רחוב בעירו ירושלים וגן המנורה במרכז ירושלים.

אוטוביוגרפיהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא חברי הכנסת. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.