קרבות טקסס ואריזונה

קרבות טקסס ואריזונה (מבצעי רימון)
	מיראז' 159, אחד משני מטוסי המיראז' בחיל האוויר שלהם 13 הפלות של מטוסי אויב
	מיראז' 159, אחד משני מטוסי המיראז' בחיל האוויר שלהם 13 הפלות של מטוסי אויב
	מלחמה: מלחמת ההתשה
תאריכים	2 ביולי 1969 – 24 ביולי 1969 (23 ימים)
מקום	מפרץ סואץ
תוצאה	ניצחון ישראלי
הצדדים הלוחמים
ישראל; חיל האוויר הישראלי	חיל האוויר המצרי
כוחות
עשרות מטוסי מיראז' 3.	עשרות מטוסי מיג 21, מיג 17 וסוחוי 7.
אבדות
שני מטוסי מיראז' שטייסיהם נטשו בשלום בשטח ישראל	כ- 20 מטוסי קרב הופלו, נוספים נפגעו, חלק מהטייסים נהרגו וחלקם צנחו, טייס מצרי אחד נשבה

קרבות טקסס ואריזונה הם כינוי שהיה שגור בפי הטייסים לסדרה של קרבות אוויר שהתחוללו ביולי 1969, במסגרת מלחמת ההתשה, ביוזמת חיל האוויר הישראלי, במטרה לשחוק את חיל האוויר המצרי, ובמהלכם הופלו כ-20 מטוסי קרב מצריים. שמם הרשמי של קרבות אוויר אלה הוא "מבצעי רימון".

רקע ותכנון הקרבות

בחודשים הראשונים של מלחמת ההתשה נהגו מטוסים מצריים לחדור לסיני למשימות צילום ותקיפה של כוחות צה"ל. בתגובה לחדירות המטוסים הזניק חיל האוויר מטוסי יירוט והתנהלו קרבות אוויר בהם יורטו מספר מטוסים מצריים.

בתחילת יולי הוחלט בחיל האוויר ליטול את היוזמה ולחדור עם מטוסי יירוט לשטח מצרים שנבחר מראש כמתאים לניהול קרבות אוויר. בכך שאפה ישראל להקטין את היוזמה לחדירת מטוסים מצריים לסיני ולהקטנת הנכונות המצרית להרחבה של הפעילות ההתקפית המצרית בכלל. האזור שנבחר לניהול קרבות אוויר יזומים היה "המדבר המזרחי" בחלקו הצפוני של מפרץ סואץ ודרום מערבית לעיר סואץ. במרחב לא היו בסיסים של חיל האוויר המצרי, לא היו בו סוללות טילי קרקע אוויר, בצפונו של המרחב נישא ג'בל עתקה שהיה לנקודת ייחוס טובה לטייסים הישראלים, ממערב למרחב מפרץ סואץ שאיפשר לטייסים שנפגעו נטישה בטוחה מעל לים ולמסוקי חיל האוויר יכולת טובה לחלץ אותם, את המרחב חרצו מספר גאיות ממזרח למערב שאיפשרו חדירה נמוכה לשטח מצרים ללא גילוי מכ"ם.

קרבות אלה כונו על ידי הטייסים "טקסס" ו"אריזונה" על שום הדמיון לקרבות האקדוחנים שבהם השולף המהיר היה המנצח. חיל האוויר נקט בטקטיקה קרבית שהוכיחה עצמה כיעילה ודבק בה בסדרה של קרבות דומים זה לזה שנקראו "מבצעי רימון". הטקטיקה הייתה:

במבצעים השתתפו רק מטוסי מיראז' 3 שהיו מטוסי הירוט המתקדמים יותר שברשות חיל האוויר.
הטייסים שהשתתפו בקרבות היזומים היו טייסים מובילים בעלי ניסיון שנבחרו על ידי מפקד חיל האוויר.
המטוסים לא הוזנקו מהבסיסים הקבועים אלא בדרך כלל מרפידים או משדה אופיר שהם בסיסים קדמיים בסיני וקרובים לאזור הקרבות כך שכמות הדלק תאפשר קרב ממושך מעל שטח מצרים.
הטייסים קיבלו מראש אישור לירט מטוסים מצריים ולא נזקקו לקבל אישור מהבקרה לפני פתיחה באש.
המטוסים הישראלים טסו בהפגנתיות, לעיתים בנתיבים מאיימים לעבר בסיסים חשובים במצרים והמתינו להזנקות של מטוסי יירוט מצריים מדגם מיג 21 וכשאלה הגיעו, ניהלו מולם קרבות אוויר.
בחלק מהמבצעים הזניקו הישראלים מטוס צילום, מטוסי תובלה ומסוקים כפתיון וכאשר הופיעו מיגים התרוממו המיראז'ים שהמתינו בגובה נמוך מתחת לגובה גילוי מכ"ם ליירטם.
עם תחילת הקרב שיבשו הישראלים באמצעות לוחמה אלקטרונית את התקשורת שבין המטוסים לבקרה ואת שידורי המכ"מים המצריים.

קרבות אלה הסתיימו בדרך כלל בהפלת מספר מטוסים מצריים. אבדות מתמשכות וניכרות בתקופה זו הביאו לשחיקה בכוחו ובביטחונו של חיל האוויר המצרי.

הקרבות

קרב האוויר היזום הראשון התרחש ב-2 ביולי. במהלך הלילה תקפו כוחות קומנדו ישראליים שלושה מוצבים של הצבא המצרי באזור מפרץ סואץ וגרמו לאבדות למצרים. היה צפוי שהמצרים לא יבליגו על חדירת מטוסים לשטחם. לכן הזניק חיל האוויר זוג מטוסי מיראז' מטייסת 119 לתוך שטח מצרים. כנגד הזוג הישראלי הזניקו המצרים זוג מיג 21. מטוס מיג אחד הופל על ידי עמוס עמיר בירי תותחים. מששבו המיראז'ים החליט מפקד חיל האוויר ליזום קרב נוסף והזניק שוב זוג מיראז'ים מטייסת 119. הפעם הזניקו המצרים שמונה מטוסים כנגדם. שוב התפתח קרב אוויר שבו הופלו שני מיגים על ידי איתן כרמי. במהלך הקרב הוזנק זוג מיראז'ים נוסף, הפעם מטייסת 117. הזוג הצטרף לקרב ובמהלכו הפיל קובי ריכטר באמצעות טיל שפריר 2 מיג רביעי. הייתה זו ההפלה המבצעית הראשונה בטיל זה.

קרב אוויר נוסף התרחש ב-7 ביולי בסמוך לשעה 16:00. מטוס צילום ישראלי שחדר לשטח מצרים גרם להזנקת מיגים. אליהם הוזנק זוג מיראז'ים ישראליים מטייסת הקרב הראשונה. בקרב הופלו שני מטוסי מיג באש תותחים בגובה נמוך.^[1] מיג אחד הופל על ידי הטייס המוביל עודד מרום והמיג השני על ידי הטייס הצעיר אבינועם קלדס.

ב-20 ביולי הוזנקה רביעיית מיראז'ים כנגד רביעיית מיג 17. בסמוך לתעלה הפיל גיורא יואלי מיג ראשון באש תותחים, ובהמשך המרדף הפיל גיורא אפשטיין מעל אסמאעיליה מיג שני באש תותחים.^[2]

ב-21 ביולי בקרב אוויר ממושך שנמשך כחצי שעה הופלו שלושה מטוסים ושניים נוספים באש נ"מ. סה"כ הופלו שני מטוסי מיג 21, שני מיג 17 וסוחוי 7. שני מטוסי מיראז' נפגעו האחד בטיל אוויר אוויר והשני באש מהקרקע, אך הצליחו לחזור לישראל וטייסיהם נטשו את מטוסם וצנחו בשלום.^[3]

ב-24 ביולי, בקרבות אוויר שנמשכו כל היום, הופלו שבעה מטוסים מצריים מדגם מיג 21, מיג 17, סוחוי 7. מטוסים מצריים נוספים נפגעו. טייס מצרי שנטש את מטוסו, רב-סרן נביל סעיד, נשבה על ידי כוחות צה"ל.^[4]

התנהלות המצרים בתקופת הקרבות

במהלך הקרבות פרסמו המצרים הודעות שבהן הוצגו לצד אבדותיהם גם הצלחות בהפלת מטוסים ישראלים. בחלק מהקרבות אף נטען כי מספר המטוסים הישראלים שהופלו בקרב היה גדול מזה של המצרים. בספר זכרונותיו של הרמטכ"ל המצרי סעד א-שאזלי, "חציית התעלה", כתב כי טייסים מצריים שחזרו מהקרבות דווחו על הפלות רבות שביצעו ובכך הביאו לסיפוק במצרים. שאזלי מעיד שהשתומם מהעובדה שבמהלך הקרבות לא נמצאו שרידי מטוס ישראלי על אדמת מצרים ומעולם לא צנח טייס ישראלי עליה.