קרב אילאו
קרב אילאו (בגרמנית: Schlacht bei Preußisch Eylau) היה מהקרבות המפורסמים ביותר והעקובים מדם שאירעו במהלך המלחמות הנפוליאוניות. הקרב נערך בין הגרנד ארמה (צבא הקיסרות הצרפתית הראשונה) תחת פיקודו של נפוליאון בונפרטה, קיסר הצרפתים, לבין צבא האימפריה הרוסית בתמיכת כוחות מתוך הצבא הפרוסי תחת פיקודו של גראף לוין אוגוסט פון בניגסן במסגרת מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית. הקרב אירע בין 7 ל-8 בפברואר 1807 בפרוסיה המזרחית וכלל מעורבות של יותר מ-150,000 חיילים סך הכל. הקרב היווה ניצחון טקטי צרפתי אך היה חסר הכרעה מבחינת השפעתו האסטרטגית.
 | ||||||||||||||||||
| נפוליאון בקרב אילאו | ||||||||||||||||||
| מערכה: הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמות הנפוליאוניות | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 7 בפברואר 1807 – 8 בפברואר 1807 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב ינה-אאורשטדט | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | קרב פרידלנד | |||||||||||||||||
| מקום | אילאו, פרוסיה המזרחית | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 54°24′00″N 20°38′00″E / 54.4°N 20.633333333333°E | |||||||||||||||||
| עילה | פלישה צרפתית לעבר פרוסיה המזרחית. | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון צרפתי טקטי, שוויון אסטרטגי. | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | כיבוש דרום פרוסיה המזרחית בידי הצבא הצרפתי. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
רקע עריכה
ערך מורחב – הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית
מלחמת הקואליציה האנטי-צרפתית הרביעית (שכללה את ממלכת פרוסיה, האימפריה הרוסית, האימפריה הבריטית, ממלכת שוודיה וממלכת סיציליה) החלה במהלך אוקטובר 1805. לאחר הניצחון המכריע של הצבא הצרפתי במהלך קרב ינה-אאורשטדט, ברלין, בירת ממלכת פרוסיה, נלכדה בידי הצרפתים. למרות ההפסד, פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה, סירב להיכנס למשא ומתן עם הצרפתים בנוגע לכניעתה של פרוסיה, במקום זאת הוא נסג עם ממשלו לקניגסברג ושם הסתמך על תגבורת מצד האימפריה הרוסית שתביא לשינוי סדר הכוחות במערכה. 68,000 חיילים רוסים בגרודנו תחת לוין אוגוסט פון בניגסן ו-40,000 תחת פרידריך וילהלם פון בוכוודן נעו לעבר מזרח פרוסיה כדי לתמוך במאמץ המלחמתי נגד הקיסרות הצרפתית.
חלוקת הכוחות עריכה
האסטרטגיה של נפוליאון הייתה להפיל את הרוסים בקרב מכריע אחד ולהביא אותם לשולחן המשא ומתן. מחסור באספקה עצר את ההתקדמות הצרפתית ממזרח לברנדנבורג עד להגעת התגבורת הצרפתית בתחילת נובמבר. עם הגעת התגבורת נשלח קורפוס צרפתי תחת לואי ניקולא דאבו מזרחה לנהר האודר כדי למנוע את התייצבות קו הגנה רוסי בפרוסיה המזרחית. עוד בנובמבר הגיעה דאבו בראש כוחותיו לפוזנן ומרד גרמני אנטי-צרפתי במגדבורג נמחץ בידי הגרנד ארמה. עם הגעתם של הצרפתים אל המזרח החלה התקוממות עממית של האוכלוסייה הפולנית המקומית. הפולנים פעלו להשיב את ממלכתם; האיחוד הפולני-ליטאי, לידי מעמד של אומה ריבונית כפי שהיה לפני חלוקת פולין במהלך המאה ה-18 המאוחרת.
עם נפילת המרד במגדבורג היה נפוליאון יכול להתקדם עם מרכז כוחותיו לעבר מזרח פרוסיה, פעולה שבתגובה הביאה את בניגסן להכין במהרה מערך הגנתי ולעצור את התקדמות צבאו בציפייה להגעת התגבורת מצד בוכוודן. מחסור האספקה מנע את ההתקדמות המהירה של צבא הקיסרות הצרפתית ולכן נכנס נפוליאון בראש כוחותיו לוורשה, רק ב-18 בדצמבר. נפוליאון תכנן להקים מדינה פולנית חדשה - דוכסות ורשה כפי שהיא תקרא מאוחר יותר, שתהווה מדינת חסות צרפתית ואת הבסיס לתחייה הלאומית של העם הפולני. לשם המערכה תכנן נפוליאון אסטרטגיית צבאות וחילק את הצבא לכוחות תחת פיקודו שנעו ממזוביה, מדרום לפרוסיה המזרחית ולכוחות נוספים שנעו לעבר פרוסיה המזרחית מפומרניה במערב. הכוחות הרוסים נפרשו מסביב לפולטוסק, במרחק של 60 קילומטר מצפון לורשה.
פעילות בחורף עריכה
ב-26 בדצמבר תקפו הצרפתים מצפון, מערב ודרום אך כשלו בניסיון לאגף את הכוחות הרוסים. בניגסן הצליח להנהיג את הצבא ולשמור על סדרו במהלך הנסיגה לביאליסטוק. הכוחות הרוסים תחת בניגסן החליטו לחנות בביאליסטוק למהלך המשך החורף ולהתאחד עם כוחותיו של בוכוודן במקום. נפוליאון לא צלח בתוכניתו לרדוף אחר הרוסים עקב השלג הכבד והיה עליו לקרוא לכוחותיו לשוב למחנות החורף. במהלך ינואר המצב הפך קריטי כאשר בניגסן, בהנחה כי נפוליאון לא יוכל לרדוף אחריו בחורף הקשה, נע לעבר דנציג כדי לאחד כוחות עם הפרוסים. באותה העת, מרשל צרפת, מישל ניי, תכנן פשיטה לעבר היילסברג ב-17 בינואר. נפוליאון הזועם דרש את שיבתו של ניי חזרה לקו הצרפתי המוסכם והאחרון נענה לדרישתו.
באותה העת התקרבו הרוסים הנעים לדנציג אל עבר הכוחות הצרפתים בפומרניה. המרשל הצרפתי, ניקולא אודינו, נסג דרומה לפני שחסף את כוחותיו בפני התנועה הרוסית. ניסיונו של בניגסן לנוע לעבר הכוחות תחת רודינות הביא לקרב על מרונגן שאיפשר נסיגה צרפתית דרומה. נפוליאון תכנן בתגובה אסטרטגיה צבאית נגד הרוסים. הוא קרא לאודינות וניי להמשיך לסגת לעבר דרום-מערב, בעוד מרכז הכוחות תחת פייר אוז'רו, ז'אן-דה-דייה סו ולואי ניקולא דאבו קיבלו הוראה לנוע צפונה במטרה לחתוך את קו האספקה בין הכוחות של בניגסן ובוכוודן. מזג האוויר הגשום מנע את האפשרות לנוע צפונה בשביל מרכז הכוחות והתוכנית נאלצה להתעקב.
ב-31 בינואר שליח מנפוליאון לאודינות נתפס בידי קוזאקים רוסים והפך לשבוי. לאחר שגילה מהשליח את תוכניתו של נפוליאון, ברינגן היה יכול לסגת לעבר צפון-מזרח וסיקל את האסטרטגיה הצרפתית. במהלך תחילת פברואר נסוגו הרוסים ונמנעו מקרב נגד הצרפתים שנעו צפונה אך היה עליהם להתעמת עם הצרפתים שכן נסיגה ממושכת פתחה את הדרך של הצרפתים לקוניגסברג. ברינגן הורה לכוחותיו לעצור מנסיגתם ולחנות בעיירה של פרוסיץ'-אילאו ובעודם שם חבר אליהם קורפוס פרוסי בן 12,000 איש תחת פיקודו של אנטון וילהלם פון ל'סטוק. נפוליאון, ביודעין על הכוחות הפרוסים באזור, הורה לניי למנוע את הצטרפותם לצבא הרוסי אך ללא הצלחה מצד המרשל הצרפתי. הקרב על אילאו התרחש בין 7 ל-8 בפברואר 1807 ובתחילתו מנו הכוחות הרוסים 66,000 איש ועוד 9,000 תחת ל'סטוק (חלק מהכוחות הפרוסים נעו תחת הפיקוד הרוסי) בעוד לנפוליאון היו 45,000 איש ועוד כוחותיהם של ניי ודאבו שהיו באזור ומנו סך הכל 30,000 חיילים נוספים. לרוסים הייתה עליונות בנוגע ליכולת הארטילריה, כאשר כוחותיהם החזיקו 450 תותחים לעומת 200 תותחים צרפתים.
הקרב עריכה
7 בפברואר עריכה
כוחות הקורפוס הרביעי של מרשל ז'אן-דה-דייה סו היו הראשונים שנתקלו בחיל הרגלים הרוסים באילאו בשעה שתיים אחר הצהריים ב-7 בפברואר. בעוד הרוסים נלחמו בעוז, השליטה בעיר עברה הלוך ושוב בין שני הצדדים, והמרשל הצרפתי ז'ואקים מירא הצטרף למאבק בעת הורה לפרשיו לסייע בכיבוש העיר. לבסוף בעשר באותו לילה, הרוסים המותשים נסוגו צפונה והעיירה הייתה בידי הצרפתים. עם שחר למחרת החל שלג לרדת והגביל את הראות ואת יכולת הפעולה. הצבא הצרפתי היה בעמדת נחיתות חמורה מבחינת הכוח אדם והארטילריה אבל נפוליאון המשיך להסתמך על תגבורות שהיו בדרכן, הקורפוס השלישי של דאבו השלים את מחסור הכוחות באגף הימני הצרפתי בעוד הקורפוס השישי תחת ניי השלים את מחסור הכוחות מהאגף השמאלי. תוכניתו של נפוליאון הייתה להחזיק את הרוסים מלהתקדם עד ששני הקורפוסים הללו יגיעו לכל אגף, ואז ישלימו הכוחות הצרפתים המאוחדים תנועת מלקחיים, המקיפה את האויב משני הצדדים.
8 בפברואר עריכה
הקרב ב-8 לחודש נפתח באש ארטילריה של הצדדים היריבים. בשעה תשע בבוקר החל האגף הימני הרוסי לתקוף, והדף את הדיוויזיה של הגנרל לבאל חזרה לאילאו. בינתיים ניתן היה לראות מהאופק את הפרשים המובילים של דיוויזיית פריאנט מהקורפוס השלישי של דאבו מדרום לאילאו, אך הם נאבקו כדי להתקדם כאשר הפרשים תחת פיקודו של הגנרל הרוסי אוסטרמן-טולסטוי מנעו את התקדמותם ותנועתם לעבר הכוחות תחת נפוליאון. הקיסר הצרפתי החליט להשיק את הקורפוס השביעי נגד מרכז אגף השמאל הרוסי כדי להוריד את הלחץ מפריאנט ולהבטיח שהקורפוס השלישי יוכל להגיע ולהתחבר לצבא. מפקד הקורפוס השביעי היה מרשל פייר אוז'רו, שהיה חולה באותה העת וביקש לרדת מתפקיד הפיקוד ביום הקודם, אך נפוליאון שכנע אותו להישאר בפיקוד עוד יום אחד. אוז'רו, למרות החולי, הנהיג את הפרשים של הקורפוס השביעי. מזג האוויר הפך גרוע יותר ויותר וסופת שלגים צמצמה את הראות לאפס, ולא אפשרה לצדדים היריבים לראות את כוחות האויב. בריגדות הקורפוס השביעי החלו להיפרד ופנו בצורה שגויה שמאלה, ישירות לעבר המרכז הרוסי שם נתקלו בריכוז כוח ארטילרי שכלל 70 תותחים. כאשר התותחים הרוסיים פתחו באש, הקורפוס השביעי ספג אבדות כבדות וחדל לתפקד ככוח לוחם מאורגן. השורדים המעטים מההתקפה הזו נסוגו לאחור וניסו להתכנס בבית העלמין של אילאו, אך הקורפוס השביעי כיחידה לוחמת התפרק.
בינתיים הימין הרוסי המשיך לדחוף לעבר אילאו, בשלב מסוים הגיע למעשה לרחובות העיר ואיים על נפוליאון עצמו לפני שהמשמר הקיסרי הגיב ודחף אותם לאחור. נפוליאון חש בסכנה בה נמצא צבאו ופנה למירא לתקוף. תחילה הם הסתערו על הכוחות הרוסים שתקפו את אילאו, ואז התפצלו לשני אגפים, כאשר שיירה אחת הסתערה דרך הכוחות שתקפו את דיוויזיית סנט הילייר והשנייה חרשה לעברם של הכוחות שזה עתה השמידו את הקורפוס השביעי. דבר לא הצליח להאט אותם, ושתי השיירות בהמשך התחילו לנוע לעבר מרכז הרוסי, ונמתחו לכדי פער לאורך הקווים שלהם. כעת נפוליאון ראה כי הפרשים נמצאים במצב מסוכן, והורה על פרשי המשמר הקיסרי להקדים את הרוסים. מירא חיבר את השיירות לשיירת פרשים אחת ונסוג בעוד המשמר הקיסרי הפיל את הכוחות הרוסים. נפוליאון יכול היה לשלוח את כל המשמר הקיסרי לקרב כדי לנצל עוד את הבלבול הרוסי, אך הוא החזיק אותם בתור כוחות המילואים אחרונים. לא התקבלו כל כוחות ממרשל ניי ומהקורפוס השישי, וניי ניסה למנוע מחייליו של הגנרל הפרוסי ל'סטוק להגיע לקרב. למעשה, ניי רדף אחרי ל'סטוק בכיוון הלא נכון וקיבל רק צווי לצעוד לאילאו בשתיים אחר הצהריים. בינתיים הגיעו כל שלוש הדיוויזיות של הקורפוס השלישי של דאבו והחלו לדחוק את השמאל הרוסי.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות הצליח דאבו להתקדם משמעותית נגד השמאל הרוסי כשלפתע הוא נעצר בגלל הופעתם של הכוחות הפרוסים הטריים של ל'סטוק. ל'סטוק נותר מאחור כדי לעכב את ניי ואז הסתובב מאחורי הקווים הרוסיים, ועזר לגייס כמה מהרוסים המובסים לפני שצלל לקרב עם דאבו. לא עבר זמן רב, אנשי דאבו היו אלה שנפלו לאחור ותוצאת הקרב שוב הייתה בספק. לבסוף בשבע באותו הערב הופיעו ניי וחייליו של הקורפוס השישי בשמאל הצרפתי. ניי שיגר מיד את אנשיו להתקפה, דחף את הימין הרוסי והמריץ מחדש את הצבא הצרפתי. הלחימה נמשכה עד עשר באותו הלילה, כאשר חושך ותשישות הביאו את הקרב לסיומו. שני הצבאות ספגו אבדות מחרידות, ושניהם שקלו לסגת ולא להמשיך את הקרב למחרת. בסופו של דבר החליט בניגסן לסגת, אך נפוליאון לא ניסה לרדוף אחריו, אלא הסתפק בחזרה למחנות החורף. שני הצדדים טענו לניצחון, אך מנקודת מבט אסטרטגית או פוליטית שום דבר לא השיג שום צד. האירוע המכריע אליו פעל נפוליאון להגיע הסתכם מאוחר בקרב פרידלנד, שהיווה ניצחון צרפתי מכריע, הביא לכניעתה של רוסיה, הפיכתה של פרוסיה לבעלת ברית צרפתית והקמתה של דוכסות ורשה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- קרב אילאו, באתר הקיסרות הצרפתית
- קרב אילאו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)