קרוליין פרידיי
קרוליין פרידיי (באנגלית: Carolyn Ferriday) (3 ביולי 1902- 24 באפריל 1990), הייתה שחקנית ונדבנית אמריקאית בתקופת מלחמת העולם השנייה ולאחריה. היא התפרסמה בעיקר בשל פעילותה למען יתומי מלחמה צרפתיים וכן בפעילותה למען "ארנבות ראוונסבריק" -אסירות פולניות שהיו קורבנות לניסויים רפואיים של הנאצים במחנה ראוונסבריק.
 | |
| לידה |
3 ביולי 1902  |
|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 1990 (בגיל 87) Bethlehem, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
לגיון הכבוד |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קרוליין פרידיי הייתה בת יחידה לאביה הנרי ולאימה אליזה לבית וונסי משפחה שדגלה בביטול העבדות. אביה היה בן למשפחה אמידה שסחרה בעצים והוא עצמו עסק במסחר במוצרים יבשים בניו יורק. פרידיי גדלה בניו יורק ולמדה בבית ספר צ'אפין במנהטן[1].
משפחתה הייתה בעלת קרקעות בלואיזיאנה ובשנת 1912 רכשו הוריה את בית בלאמי פרידיי Bellamy-Ferriday House and Garden (אנ') שניבנה על ידי הכומר התאולוג ג'וזף בלאמי במאה ה-18. בית זה שימש את משפחת פרידיי כבית קיץ, בעוד שבחודשי החורף הם התגוררו בניו יורק[2].
בשנת 1914 התייתמה פרידיי מאביה שנפטר מדלקת ראות.
כבר בהיותה בת 12, התגלתה כרודפת צדק וכתבה מכתבים בהם יצאה נגד עריצות וחוסר צדק.
בשנת 1990 נפטרה פרידיי בבית לחם, קונטיקט והורתה בצוואתה להפוך את בית בלאמי פרידיי למוזיאון.
קריירה עריכה
בהיותה תלמידת בית ספר, פיתחה פרידיי התעניינות בתיאטרון, כתיבה ומשחק בהצגות בית הספר.
בשנת 1922 החלה פרידיי את קריירת התיאטרון שלה והופיעה במחזה הסוחר מוונציה, בתפקיד בלתזר המשרת.
לאחר מכן המשיכה את קריירת המשחק בעיקר במחזות של ויליאם שייקספיר, אך לא לשנים רבות.
עבודת התנדבות עריכה
פרידיי בת לאב שגדל בפריז, התעניינה מאז היותה ילדה, בצרפת ובצרפתים ואכן בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 החלה פרידיי בעבודתה ההתנדבותית בשגרירות צרפתית בניו יורק. היא גייסה כספים למען ילדים יתומים שהוריהם היו חברי תנועת ההתנגדות הצרפתית ונהרגו בקרבות נגד הגרמנים וכן עזרה להם להשתקם.
פרידיי הצטרפה לתנועת ADIR- ארגון צרפתי שהתמסר לסיוע ולטיפול באסירות פוליטיות, ניצולות מחנות ריכוז ובמסגרתו פעלה יחד עם נשים שהיו בעבר אסירות פוליטיות במחנה ראוונסבריק, שם הן עברו ניסויים רפואיים על ידי הנאצים. הן אף רדפו פושעי מלחמה וביניהם את קלאוס ברבי שנשפט ב-1987 למאסר עולם.
בשנת 1958 פנתה פרידיי לנורמן קאזנס שהיה עיתונאי ופעיל שלום יהודי אמריקאי בבקשה לכתוב מאמר בירחון Friends journal (אנ') כדי לעורר את המודעות של הציבור האמריקאי לעזור ולגייס כספים למען שיקום הנשים הללו[3].הפרסום שנוצר עקב כך אילץ את ממשלת מערב גרמניה להכיר בקורבנות הפולנים של הניסויים הרפואיים על ידי הנאצים[4].
בסוף שנות ה-60 נסעה פרידיי לוורשה במטרה להעביר את ה"ארנבות" ששרדו לארצות הברית, כדי לשקם אותן. היא יצרה קשר עם פולנים בעלי תפקידים בכירים, רכשה את אמונן של הנשים באמצעות פעילויות שערכה איתן כמו הוצאתן לטיולים (למשל בקיץ 1959, ערכה איתן טיול מסן פרנסיסקו ועד ניו יורק שם הן נפגשו עם סנטורים ונציגים) אירוחן בביתה, שיחות עמן, וכך התאפשרה הבאת 35 "ארנבות" לארצות הברית לשחזור ניתוחים ולטיפול בהן[5].
פרידיי שמרה על קשר עם הנשים הללו גם אחרי שעזבו את ארצות הברית.
הוקרה ופרסים עריכה
פרידיי זכתה בשנות ה-50 בצלב לורן ובעיטור מסדר הכבוד החשוב ביותר בצרפת-לגיון הכבוד שהוענק לה על ידי ממשלת צרפת כאות הוקרה על תמיכתה בהתנגדות הצרפתית ועל עבודתה עם ניצולי מחנה הריכוז ראוונסברוק.
הנצחה עריכה
לאחר מות קרוליין פרידיי, כתבה ג'נבייב דה גול (אחייניתו של שרל דה גול) אסירה פוליטית לשעבר בראוונסבריק מחווה לזכרה של פרידיי, שם תארה את פרידיי כ"אחות לכולם" ואת מאמציה להשגת הכרה ולפצות את קורבנות הניסויים[5].
בית בלאמי פרידיי ושטח אדמה בן כמה דונמים הפך למוזיאון קטן של האגודה ההיסטורית בבית לחם, קונטיקט Bethiehem Conneticut (אנ'), בו מתקיימים סיורים. במוזיאון קיים תצלום עם חתימתו של שארל דה גול ותעודת הוקרה לפרידיי על פעילותה למען המטרה הצרפתית. באחד החדרים מעל שולחן הכתיבה שלה מצוי תצלום של 50 נשים מחייכות. אלה ה"ארנבות". במרתף הבית- "מרתף השורדים" שמורים חלק מהארכיונים של פרידיי.
בגינה גדלים ורדים, אדמוניות ופרחי לילך[6].
אוסף גדול של פרידיי מצוי גם במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון די.סי.. אוסף זה כולל בקשות לפיצויים, רישומים רפואיים, תצלומים, התכתבות וחומרים מודפסים המתעדים ניצולים מניסויים רפואיים במחנות הריכוז, בעיקר במחנה ראוונסברוק, שם נערכו הניסויים על ידי ד"ר הרטה אוברהאוזר, קארל גבהרדט, פריץ פישר (רופא) ועוד[7]. גם בנאנטר קרוב לפריז, מצוי ארכיון של קרוליין.
בנות הלילך עריכה
קרוליין פרידיי היא אחת מהגיבורות המרכזיות בספר "בנות הלילך", שנכתב על ידי מרתה הול קלי והוא רומן המבוסס על סיפור אמיתי המתרחש במחנה הריכוז ראוונסבריק. קרולין פרידיי והרטה אוברהאוזר היו נשים אמיתיות וכן כל אנשי הסגל בראוונסבריק[8]. הול קלי הסתמכה על מכתביה של קרוליין, עדויות ממשפט הרופאים בגרמניה ועדויות של הניצולות. כן ביקרה הסופרת בבית בלאמי פרידיי ובגן הלילך שלידו ומאוחר יותר בפולין ובגרמניה. היא ביקרה עם בנה בטירה בלובלין, שם נכלאו אסירות מראוונסבריק ובמוזיאון "מתחת לשעון" שם עונו האסירות וכתבו מכתבים סודיים אודות הסבל שעברו. בוורשה היא ראיינה את אחת האסירות אליציה קובאצקה ולאחר מכן נסעה ברכבת במסלול דומה לזה שבו יצא בספטמבר 1941 טרנספורט ה"ארנבות"[9]
לקריאה נוספת עריכה
- מרתה הול קלי, בנות הלילך, מאנגלית: שאול לוין, כנרת זמורה ביתן, 2020.
הערות שוליים עריכה
- ^ קרוליין פרידיי ומשפחתה(אנ)
- ^ בית בלאמי פרידיי (אנ)
- ^ מאמר בנושא האסירות הפוליטיות
- ^ קרוליין פרידיי+ סרטון
- ^ 1 2 "הסנדקית" של האסירות ממחנה ראוונסבריק
- ^ מוטיב הלילך עובר כחוט השני בספר בנות הלילך המבוסס על סיפורה של קרוליין פרידיי.
- ^ הארכיון של פרידיי במוזיאון בוושינגטון
- ^ סעיף זה מבוסס על הערת המחברת בספרה, עמ' 486-492
- ^ על הספר בנות הלילך