קרי גרנט

קרי גרנט (באנגלית: Cary Grant‏; 18 בינואר 1904 – 29 בנובמבר 1986) היה שחקן קולנוע אנגלי-אמריקאי שעשה קריירה מרשימה בהוליווד. דורג על ידי מכון הסרטים האמריקאי במקום השני ברשימת "הכוכבים הגברים הגדולים של כל הזמנים". בין סרטיו המפורסמים ביותר: "סיפור פילדלפיה", "מזימות בינלאומיות", "לתפוס גנב", "נודעת" ו"צער גידול חיות".

קרי גרנט
Cary Grant

קרי גרנט ב-1941
לידה	18 בינואר 1904 אנגליה
פטירה	29 בנובמבר 1986 (בגיל 82) דבנפורט, ארצות הברית
שם לידה	ארצ'יבאלד אלכסנדר ליץ'
מדינה	ארצות הברית, הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1932–1966 (כ־34 שנים)
מקום לימודים	Bishop Road Primary School Fairfield Grammar School Fairfield High School
בן או בת זוג	וירג'יניה צ'ריל (9 בפברואר 1934–1935) ברברה האטון (1942–1945) בטסי דרייק (25 בדצמבר 1949–1962) דיאן קנון (22 ביולי 1965–1968) Barbara Harris (15 באפריל 1981–הווה)
צאצאים	ג'ניפר גרנט
פרסים והוקרה	פרס אוסקר לשם כבוד (1969) פרס מרכז קנדי (1981) פרס דוד דה דונטלו לשחקן זר (1960) כוכב בשדרת הכוכבים בהוליווד
פרופיל ב-IMDb

קרי גרנט בסרט "מזימות בינלאומיות"

קורות חיים

ראשית דרכו

קרי גרנט נולד ב-1904 בשם ארצ'יבלד אלק ליץ' (Archibald Alec Leach) בשכונת העוני הורפילד, שבבריסטול, דרום-מערב אנגליה, להורים שהיו לטענתו ממוצא יהודי. אביו, אליאס ג'יימס ליץ', עבד כמגהץ חליפות גברים בבית חרושת. לליץ', שהיה בן יחיד, הייתה ילדות מבולבלת ולא שמחה: אמו, אלסי, אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי כשהיה בן תשע. אביו אמר לו כי אמו "הלכה לחופשה ארוכה". ליץ' נותר כתוצאה מכך חסר ביטחון ביחסיו העתידיים עם נשים וחשאי לגבי חייו הפנימיים. חוסר הביטחון הזה גרם לו לרצות להשתנות והוא מצא את מבוקשו בעולם המשחק, שם יכול היה להשתנות כל הזמן.

בגיל 14 הורחק מבית הספר בו למד בבריסטול וב-1918 הצטרף ללהקת התיאטרון של בוב פנדר ויצא איתה למסע הופעות בן שנתיים בארצות הברית (1920). כשהלהקה שבה לבריטניה, גרנט החליט להישאר בארצות הברית ולנסות לפתח קריירה עצמאית כשחקן. הוא הופיע, עדיין בשם ארצ'י ליץ', בתיאטרון גדול בסנט לואיס, מיזורי והשתתף בשלל הצגות, כמו "שלושת המוסקטרים" ואחרים.

כוכב הוליוודי

רק ב-1931, לאחר שהופיע בקומדיות קלילות בברודוויי, הגיע להוליווד והוחתם על חוזה של אולפני סרטי פרמאונט ואימץ לעצמו את השם 'קרי גרנט', שראשי התיבות שלו - CG, היו כמו אלו של שני שחקנים מצליחים - קלארק גייבל וגרי קופר.

גרנט הפך לכוכב בעקבות השתתפותו בסרטיה של מיי וסט "היא עשתה לו עוול" ו-"I'm No Angel" (שניהם מ-1933). "היא עשתה לו עוול" אף היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר, דבר אשר הציל את אולפני סרטי פרמאונט מפשיטת רגל. עם זאת, עוד לפני כן השתתף בתפקיד הגברי הראשי בסרט "בלונד ונוס" יחד עם מרלן דיטריך. אחרי הצלחה זו, שיחק בסדרה של סרטים לא חשובים עד שחתם עם סרטי קולומביה ב-1936 ושיחק בקומדיה "טופר" של האל רוץ'.

הופעותיו הראשונות בהוליווד היו בכמה קומדיות רומטיות ופרועות, בהן "האמת האיומה" של לאו מקארי (הסרט שביסס את אישיותו הקולנועית הייחודית של גרנט), "צער גידול חיות", (לצד קתרין הפבורן), "נערתו ששת" ו"רעל ותחרה" של פרנק קפרה. בסרט "סיפור פילדלפיה", בו כיכב לצד ג'יימס סטיוארט וקתרין הפבורן, הציג גרנט את תפקידו הקולנועי הידוע ביותר: הבחור המקסים, אם כי לעיתים לא אמין, הנשוי לא מעט זמן לאישה אינטליגנטית ובעלת כוח רצון, שקודם מתגרשת ממנו, ורק אחר כך מבינה שלמרות פגמיו הרבים - אי אפשר לעמוד בפניו.

גרנט היה לשחקן של שוברי קופות במשך שלושה עשורים, ולאחד השחקנים המצליחים ביותר בהוליווד. הוא היה שחקן מגוון שדרש קומדיות פיזיות, כמו ב"גונגה דין" על פי שירתו של רודיארד קיפלינג, על פי הכישורים שפיתח על הבמה. גרנט היה שחקן מועדף על אלפרד היצ'קוק, הידוע לשמצה כבמאי שתיעב שחקנים. היצ'קוק אמר על גרנט שהוא "השחקן היחיד שאהבתי בכל חיי". גרנט הופיע בארבע קלאסיקות מתח של היצ'קוק: "נודעת", "חשד", "לתפוס גנב" ו"מזימות בינלאומיות".

באמצע שנות החמישים ייסד חברת סרטים משלו, "Grantley Productions", והפיק כמה סרטים שנתמכו על ידי אולפני "יוניברסל", ובהם "מגע של מינק" שביים דלברט מאן, "חופשה בלונדון", לך, אל תרוץ" ו"אבא אווז". בזמן שגרנט קיבל שתי מועמדויות לפרס אוסקר בשנות ה-40, הוא התכחש לפרס. הוא היה לשחקן הראשון שפנה לדרך עצמאית, וקרא תיגר על האולפנים הגדולים, ששלטו ביד רמה על השחקנים שלהם. בדרכו העצמאית יכול גרנט לשלוט בכל ההיבטים בקריירה שלו, כשהמחיר לכך היה שלא זכה בפרס אוסקר. את הפסלון המוזהב אחז רק ב-1970, כשקיבל פרס על מפעל חיים.

חייו האישיים

גרנט שמר על חשאיות רבה ומיעט מאוד לספק מידע על חייו הפרטיים. הוא היה נשוי חמש פעמים. אשתו הראשונה הייתה השחקנית וירג'יניה צ'יילד, הדוכסית מג'רסי. אשתו השנייה, לה נישא לאחר שעבר לארצות הברית (לכאורה, על מנת לחמוק מגיוס לצבא הבריטי) הייתה היורשת העשירה ואשת החברה האמריקאית, ברברה האטון . בביוגרפיה של קרי גרנט, שנכתבה על ידי מארק אליוט, סופר אמריקאי שהתמחה, בין היתר, בכתיבת ביוגרפיות של כוכבי קולנוע ומוזיקה נאמר כי ראש ה-FBI ג'ון אדגר הובר גייס את קרי גרנט בעת מלחמת העולם השנייה לרגל אחר ברברה האטון, כדי לחקור אם היא מעבירה חלק מהונה העצום לרשות הנאצים. גרנט לקח על עצמו את המשימה ברצינות והסכים לצורך החקירה להתחתן עם ברברה האטון. בשנים האחרונות נתפרסם כי השחקן הבריטי נואל קאוורד גויס לשירות החשאי הבריטי בימי המלחמה ופעל אף בארצות הברית, טרם הצטרפותה למלחמה, כדי להתחקות על היחס למלחמתה של בריטניה מצד חוגי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בארצות הברית, ולשם כך פעל ביחד עם קארי גרנט.

סמוך לאחר הקמתה של מדינת ישראל הפך גרנט לאחד הפעילים הנחושים ביותר של המגבית היהודית בגיוס כספים למען מדינת ישראל.

אשתו השלישית הייתה שחקנית בשם בטסי דרייק ואשתו הרביעית (ואם בתו הביולוגית היחידה, ג'ניפר גרנט) הייתה השחקנית דיאן קנון. אשתו החמישית - שנשארה לצידו עד מותו - הייתה מלונאית בשם ברברה האריס, שהייתה צעירה ממנו ב-47 שנים.

לפי רבים ממקורביו, כולל שתי נשותיו הראשונות שהצהירו על כך במפורש, גרנט היה הומוסקסואל פעיל, שקיים מערכות יחסים עם נשים אך שכב בעיקר עם גברים. אחת הטענות בנוגע לגרנט היא שהשחקן רנדולף סקוט היה המאהב של גרנט. במהלך חייו, הכחיש גרנט כי הוא הומוסקסואל והגיש תביעת דיבה נגד הקומיקאי צ'בי צ'ייס שהתבדח על הנושא בראיון. צ'ייס אמר בתגובה שיצעיד אל בית המשפט את כל עשרות מאהביו של גרנט וקרי גרנט משך את התביעה והגיע עם צ'ייס להסכם פשרה חשאי מחוץ לדלתות בית המשפט. בראיון בשנת 2004 אמרה אשתו השלישית כי מעולם לא חשבה לבדוק את נכונות השמועות (על היותו הומוסקסואל) כי היו עסוקים מדי בקיום יחסי מין... ("I don't know, we were always too busy fucking, for me to ask"). גם בתם של השניים שללה בספרה "חומר טוב" (Good Stuff)את הטענה שאביה היה הומוסקסואל. גרנט מוזכר בשירה של להקת אלפאוויל, "Sounds Like a Melody" - בשורות "We need the ecstasy, the jealousy The comedy of love Like the Cary Grants and Kellys once before"

מסרטיו

קרי גרנט ואודרי הפבורן בסרט "חידון בחרוזים"

• סילביה סקרלט (1935)
• כנפיים בחשיכה (1935)
• סוזי (1936)
• האמת האיומה (1937)
• אהובת העיר ניו יורק (1937)
• חופשה (1938)
• צער גידול חיות (1938)
• נישואין על הנייר (1939)
• גונגה דין (1939)
• נערתו ששת (1940)
• אשתי המועדפת (1940)
• סיפור פילדלפיה (1940)
• חשד (1941)
• סרנדה בפרוטה (1941) - מועמדות לאוסקר
• מעשה בירח דבש (1942)
• המטרה: טוקיו (1943)
• מר מזל (1943)
• רעל ותחרה (1944)
• רק הלב הבודד (1944)
• הנודעת (1946)
• הרווק ובת הטיפש עשרה (1947)
• כל בחורה צריכה להתחתן (1948)
• מר בלנדינגס בונה את בית חלומותיו (1948)
• הייתי כלת מלחמה ממין זכר (1949)
• המשבר (1950)
• יומנו של רופא (1951)
• עסקי קופים (1952)
• אשת חלומות (1953)
• לתפוס גנב (1955)
• הגאווה והתשוקה (1957)
• רומן בלתי נשכח (1957)
• חופשה בלונדון (1958) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
• ספינת האהבה (1958)
• מבצע תחתונית (1959)
• מזימות בינלאומיות (1959)
• הדשא הירוק יותר (1961)
• מגע של מינק (1962) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
• חידון בחרוזים (1963) - מועמדות לפרס גלובוס הזהב
• אבא אווז (1964)
• לך, אל תרוץ (1966)

קישורים חיצוניים

• קרי גרנט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• קרי גרנט, באתר AllMovie (באנגלית)
• קרי גרנט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "קרי גרנט", במסד הנתונים הקולנועיים Kinopoisk.ru (ברוסית)
• קרי גרנט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• קרי גרנט, באתר Discogs (באנגלית)
• רחל נאמן, צלולואיד אמיתי, כותרת ראשית, 3 בדצמבר 1986
• קרי גרנט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• קרי גרנט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)