קרי גרנט
קרי גרנט (אנגלית: Cary Grant; 18 בינואר 1904 - 29 בנובמבר 1986) היה שחקן קולנוע אמריקאי יליד בריטניה ממוצא יהודי. דורג על ידי מכון הסרטים האמריקאי במקום השני ברשימת "הכוכבים הגברים הגדולים של כל הזמנים". בין סרטיו המפורסמים ביותר: "סיפור פילדלפיה", מזימות בינלאומיות", "לתפוס גנב", "נודעת" ו"צער גידול חיות".
_01_Crisco_edit.jpg) | |
| קרי גרנט ב-1941 | |
| לידה |
18 בינואר 1904 בריסטול, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
29 בנובמבר 1986 (בגיל 82) דבנפורט, ארצות הברית |
| שם לידה | ארצ'יבאלד אלכסנדר ליץ' |
| מדינה |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת |
| פרסים והוקרה |
פרס אוסקר לשם כבוד (1969) פרס דוד דה דונטלו לשחקן זר (1960) פרס מרכז קנדי (1981) |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| עיסוק |
שחקן קולנוע, סופר, אוטוביוגרף, שחקן תיאטרון |
| בן/בת זוג | וירג'יניה צ'ריל, ברברה האטון, Betsy Drake, דיאן קנון |
| צאצאים |
ג'ניפר גרנט |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
.jpg)
תוכן עניינים
קורות חייםעריכה
ראשית דרכועריכה
נולד בשם ארצ'יבאלד אלכסנדר ליץ' (Archibald Alexander Leach) בשכונת העוני הורפילד, שבבריסטול, דרום-מערב אנגליה. אביו, אלייס ג'יימס ליץ', עבד כמגהץ חליפות גברים בבית חרושת. לפי כמה מהביוגרפיות שלו הוא היה ממוצא יהודי (חלק טוענות שמצד אביו, אבל חלק שמצד אמו).[1] לליץ', שהיה בן יחיד, הייתה ילדות מבולבלת ולא שמחה: אמו, אלסי, אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי כשהיה בן 9. אביו אמר לו כי אמו "הלכה לחופשה ארוכה". ליץ' נותר כתוצאה מכך חסר ביטחון ביחסיו העתידיים עם נשים וחשאי לגבי חייו הפנימיים. חוסר הביטחון הזה גרם לו לרצות להשתנות והוא מצא את מבוקשו בעולם המשחק, שם יכול היה להשתנות כל הזמן.
לאחר שהורחק מבית הספר בו למד בבריסטול (1918), הצטרף ללהקת התיאטרון של בוב פנדר. בעקבות כך, נסע גרנט עם הלהקה למסע הופעות בן שנתיים בארצות הברית (1920). כשהלהקה שבה לבריטניה, גרנט החליט להישאר בארצות הברית והמשיך בקריירת הבמה שלו. עדיין תחת השם ארצ'י ליץ' הופיע גרנט, בתיאטרון גדול בסנט לואיס, מיזורי בשלל הצגות, כמו "שלושת המוסקטרים" ואחרים. עם הזמן הוא פיתח מבטא ייחודי ותדמית המשלבת גם מעמד גבוה וגם את מעמד הפועלים.
כוכב הוליוודיעריכה
לאחר כמה הצלחות בקומדיות קלילות בברודוויי, הוא הגיע להוליווד בשנת 1931 והוחתם על חוזה של אולפני פרמאונט. הוא הציג את עצמו בתור קרי לוקווד, אבל האולפנים דחו את השם (שהיה דומה מדי לשמו של שחקן אחר) והוא עבר על רשימת שמות משפחה שהאולפנים העדיפו - ליץ' אימץ לעצמו את השם 'קרי גרנט', שראשי התיבות שלו - CG, היו כמו אלו של שני שחקנים מצליחים - קלארק גייבל וגרי קופר.
גרנט הפך לכוכב בעקבות השתתפותו בסרטיה של מיי וסט "היא עשתה לו עוול" ו-"I'm No Angel" (שניהם מ-1933). "היא עשתה לו עוול" אף היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, דבר אשר הציל את אולפני פרמאונט מפשיטת רגל. עם זאת, עוד לפני כן השתתף בתפקיד הגברי הראשי בסרט "בלונד ונוס" יחד עם מרלנה דיטריך. אחרי הצלחה זו, שיחק בסדרה של סרטים לא חשובים עד שחתם עם סרטי קולומביה ב-1936 ושיחק בקומדיה "טופר" של האל רוץ'.
הופעותיו הראשונות בהוליווד היו בכמה קומדיות קלאסיות, וביניהן "האמת האיומה" של לאו מקארי, שהיה הסרט שביסס את אישיותו הקולנועית הייחודית של גרנט, "צער גידול חיות", בו כיכב לראשונה לצד קתרין הפבורן, העתידה להופיע לצידו עוד כמה וכמה פעמים, ב"לגדל את בייבי", "נערתו ששת", "רעל ותחרה" של פרנק קפרה. ב"סיפור פילדלפיה", עם ג'יימס סטיוארט וקתרין הפבורן, הציג גרנט את תפקידו הקולנועי הידוע ביותר: הבחור המקסים, אם כי לעיתים לא אמין, הנשוי לא מעט זמן לאישה אינטליגנטית ובעלת כוח רצון, שקודם מתגרשת ממנו, ורק אחר כך מבינה שלמרות פגמיו הרבים - אי אפשר לעמוד בפניו.
גרנט היה לשחקן של שוברי קופות במשך שלושה עשורים, ולאחד השחקנים המצליחים ביותר בהוליווד. הוא היה שחקן מגוון שדרש קומדיות פיזיות, כמו ב"גונגה דין" על פי שירתו של רודיארד קיפלינג, על פי הכישורים שפיתח על הבמה. גרנט היה שחקן מועדף על אלפרד היצ'קוק, הידוע לשמצה כבמאי שמתעב שחקנים, כשאמר על גרנט שהוא "השחקן היחיד שאהבתי בכל חיי". גרנט הופיע בארבע קלאסיקות מתח של היצ'קוק: "נודעת", "חשד", "לתפוס גנב" ו"מזימות בינלאומיות".
באמצע שנות החמישים ייסד חברת סרטים משלו, "Grantley Productions", והפיק כמה סרטים שנתמכו על ידי אולפני "יוניברסל", ובהם "מגע של מינק" שביים דלברט מאן, "חופשה בלונדון" ו"אבא אווז". בזמן שגרנט קיבל שתי מועמדויות לפרס אוסקר בשנות ה-40, הוא התכחש לפרס. הוא היה לשחקן הראשון שפנה לדרך עצמאית, וקרא תיגר על האולפנים הגדולים, ששלטו ביד רמה על השחקנים שלהם. בדרכו העצמאית יכול גרנט לשלוט בכל ההיבטים בקריירה שלו, כשהמחיר לכך היה שלא זכה בפרס אוסקר. את הפסלון המוזהב אחז רק ב-1970, כשקיבל פרס על מפעל חיים.
חייו האישייםעריכה
גרנט מיעט לספק מידע על חייו הפרטיים. הוא היה נשוי חמש פעמים. אשתו הראשונה הייתה השחקנית וירג'יניה צ'יילד, הדוכסית מג'רסי. אשתו השנייה, לה נישא לאחר שעבר לארצות הברית (לכאורה, על מנת לחמוק מגיוס לצבא הבריטי) הייתה היורשת העשירה ואשת החברה האמריקאית, ברברה האטון (אנ'). בביוגרפיה של קרי גרנט, שנכתבה על ידי מארק אליוט, סופר אמריקאי שהתמחה, בין היתר, בכתיבת ביוגרפיות של כוכבי קולנוע ומוזיקה[2] נאמר כי ראש ה-FBI ג'ון אדגר הובר גייס את קרי גרנט בעת מלחמת העולם השנייה לרגל אחר ברברה האטון, כדי לחקור אם היא מעבירה חלק מהונה העצום לרשות הנאצים. גרנט לקח על עצמו את המשימה ברצינות והסכים לצורך החקירה להתחתן עם ברברה האטון. בשנים האחרונות נתפרסם כי השחקן הבריטי נואל קווארד גויס לשרות החשאי הבריטי בימי המלחמה ופעל אף בארצות הברית, טרם הצטרפותה למלחמה, כדי להתחקות על היחס למלחמתה של בריטניה מצד חוגי הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני בארצות הברית, ולשם כך פעל ביחד עם קארי גרנט.
סמוך לאחר הקמתה של מדינת ישראל הפך גרנט לאחד הפעילים הנחושים ביותר של המגבית היהודית בגיוס כספים למען מדינת ישראל. היו שייחסו זאת למוצאו היהודי.[1]
אשתו השלישית הייתה שחקנית בשם בטסי דרייק ואשתו הרביעית (ואם בתו הביולוגית היחידה, ג'ניפר גרנט) הייתה השחקנית דיאן קנון. אשתו החמישית - שנשארה לצידו עד מותו - הייתה מלונאית בשם ברברה האריס, שהייתה צעירה ממנו ב-47 שנים. לפי כמה ממקורביו, לרבות שתי נשותיו הראשונות, היה גרנט ביסקסואל וקיים מספר מערכות יחסים עם גברים.[3] קיימות גם שמועות, לפיהן השחקן רנדולף סקוט היה המאהב של גרנט. במהלך חייו, הכחיש גרנט כי הוא הומוסקסואל. לאחר שהקומיקאי צ'בי צ'ייס התבדח בנושא בראיון, תבע אותו גרנט בתביעת דיבה (שהסתיימה בפשרה מחוץ לדלתות בית המשפט). בראיון שקיימה בשנת 2004 אמרה אשתו השלישית כי מעולם לא חשבה לבדוק את נכונות השמועות (על היותו הומוסקסואל) כי היו עסוקים מדי בקיום יחסי מין... ("I don't know, we were always too busy fucking, for me to ask").[4] בתם של השניים שללה בספרה "חומר טוב" (Good Stuff), את הטענה שאביה היה הומוסקסואל.
מסרטיועריכה
- סילביה סקרלט (1935)
- סוזי (1936)
- האמת האיומה (1937)
- אהובת העיר ניו יורק (1937)
- צער בעלי חיים (1938)
- חופשה (1938)
- צער גידול חיות (1938)
- נישואין על הנייר (1939)
- גונגה דין (1939)
- נערתו ששת (1940)
- אשתי המועדפת (1940)
- סיפור פילדלפיה (1940)
- חשד (1941)
- סרנדה בפרוטה (1941) - מועמדות לאוסקר
- מעשה בירח דבש (1942)
- המטרה: טוקיו (1943)
- מר מזל (1943)
- רעל ותחרה (1944)
- הנודעת (1946)
- הרווק ובת הטיפש-עשרה (1947)
- כל נערה צריכה להינשא (1948)
- מר בלנדינגס בונה את בית חלומותיו (1948)
- המשבר (1950)
- אשת חלומות (1953)
- לתפוס גנב (1955)
- הגאווה והתשוקה (1957)
- רומן בלתי נשכח (1957)
- חופשה בלונדון (1958) - מועמדות לגלובוס הזהב
- מבצע תחתונית (1959)
- מזימות בינלאומיות (1959)
- הדשא הירוק יותר (1961)
- מגע של מינק (1962) - מועמדות לגלובוס הזהב
- חידון בחרוזים (1963) - מועמדות לגלובוס הזהב
- אבא אווז (1964)
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ 1.0 1.1 אורי קליין, האיש שידע להיות קרי גרנט, באתר הארץ, 13 בינואר 2004
- ^ Marc Eliot - My Works
- ^ 24 Celebrities You Didn’t Know Were Bisexual, twentytwowords.
- ^ [1]