פתיחת התפריט הראשי

קארל ברנסטין

עיתונאי אמריקאי
(הופנה מהדף קרל ברנסטין)

קארל ברנסטיןאנגלית: Carl Bernstein; נולד ב-14 בפברואר 1944 בוושינגטון די.סי.) הוא עיתונאי יהודי-אמריקאי. הוא ועמיתו בוב וודוורד בוושינגטון פוסט חקרו וחשפו את פרשת ווטרגייט, שהובילה להתפטרות נשיא ארצות הברית דאז, ריצ'רד ניקסון.

קארל ברנסטין
Carl Bernstein
קארל ברנסטיין, 2007
קארל ברנסטיין, 2007
לידה 14 בפברואר 1944 (בן 75)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
עיסוק עיתונאי, סופר, ביוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק וושינגטון פוסט
תחקירים בולטים חשף עם עמיתו בוב וודוורד את פרשת ווטרגייט
פרסים והוקרה פרס ג'ורג' פולק (1972)
פרס וורת' בינגהאם (1972) עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר carlbernstein
carlbernstein.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשנת 1972, מונו וודוורד וברנסטין לחקור את הפריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון בבניין שנקרא "ווטרגייט". עבודתם הובילה לחשיפת עבירות פליליות של אנשי קמפיין הבחירות של הנשיא ריצ'רד ניקסון. בסופו של דבר הובילה הפרשה להתפטרותו של הנשיא ניקסון. פרשת ווטרגייט נחשבת לסקופ העיתונאי הגדול ביותר מאז ומעולם. הספר "כל אנשי הנשיא", שנכתב על הפרשה היה במקום הראשון ברשימת רבי המכר בארצות הברית. בשנת 1976 צולם סרט המבוסס על הספר. דאסטין הופמן גילם את ברנסטין ורוברט רדפורד גילם את וודוורד. בעקבות הסרט הפכו שני העיתונאים לידוענים בארצות הברית ועלתה מאוד קרנה של העיתונות החוקרת בדעת הקהל.

ילדותו ותחילת דרכועריכה

ברנסטין נולד לסילביה ואלפרד, משפחה יהודית בוושינגטון די.סי. והחל את דרכו בעיתונות בעיתון בית הספר התיכון שבו למד. בגיל 16 החל לעבוד כנער שליח בעיתון וושינגטון סטאר והתקדם במהירות בסולם התפקידים, אולם כדי להתמנות לעיתונאי מן השורה, העיתון בו עבד דרש דרש תואר ראשון. ברנסטין הפסיק את לימודיו באוניברסיטת מרילנד (גם שם שימש כעיתונאי בעיתון הסטודנטים) ולא התכוון להשלים את התואר, לכן עזב את משרתו בסטאר בשנת 1965 וקיבל משרה מלאה כעיתונאי ב-Elizabeth Daily Journal בניו ג'רזי. בעודו עובד בעיתון זה זכה בפרס אגודת העיתונאים של ניו ג'רזי על תחקירי עיתונות, כתבות עומק וחדשות דחופות. בשנת 1966 עזב ברנסטין את ניו ג'רזי והחל לעבוד בעיתון הוושינגטון פוסט, שם כיסה חדשות פלילים והתבלט כאחד העיתונאים הבולטים בסגנון כתיבתם.

פרשת ווטרגייטעריכה

בשבת, 17 ביוני 1972, לברנסטין ובוב וודוורד ניתנה המשימה לכסות פריצה שאירעה באותו הבוקר בבניין ווטרגייט. חמישה פורצים נתפסו בשעת מעשה בבניין, שם שכן מטה המפלגה הדמוקרטית. התברר כי אחד הפורצים הוא סוכן CIA לשעבר, אשר עבד בתפקיד ביטחוני עבור המפלגה הרפובליקנית. מעת אותו אירוע, ברנסטין ובוב וודוורד הצליחו בסדרת דיווחים עיתונאיים למצוא קשר בין הפורצים לקופת מזומנים סודית ולתובע כללי מושחת. ברנסטין היה הראשון שחשד כי הנשיא ניקסון מעורב בפריצה והוא מצא המחאה שקשרה בין הנשיא ניקסון לפריצה. תחקיריהם של וודוורד וברנסטין הובילו לחקירות נוספות של ניקסון ולהתפטרותו ב-9 באוגוסט 1974.

בשנת 1974, שנתיים לאחר הפריצה בווטרגייט וחודשיים לפני התפטרות ניקסון, ברנסטין וודוורד פרסמו את ספרם "כל אנשי הנשיא", ספר שהיה מבוסס על תחקיריהם העיתונאיים ואשר הפך לרב-מכר במשך שישה חודשים. בשנת 1975 עובד הספר לסרט מצליח באותו השם, בו דסטין הופמן גילם את ברנסטין.

כתיבתם העיתונאית על פרשת ווטרגייט זיכתה את ברנסטין ובוב וודוורד בפרס פוליצר בשנת 1973.

לאחר ווטרגייטעריכה

ברנסטין עזב את הוושינגטון פוסט בשנת 1977 והחל לחקור את היחסים בין ה-CIA לעיתונות בתקופת המלחמה הקרה. לאחר תחקיר שנמשך שנה הוא פרסם את הסיפור, לאורך 25 אלף מילים, במגזין רולינג סטון. לאחר מכן החל לעבוד עבור רשת החדשות ABC. בין השנים 1980-1984 עמד בראש הדסק של ABC בוושינגטון די.סי. ושימש כעיתונאי הבכיר של הרשת בבירת ארצות הברית. בשנת 1982, בתקופת מלחמת לבנון הראשונה, ברנסטין היה הראשון שדיווח כי שר הביטחון אריאל שרון הטעה את ממשלת ישראל באשר למטרות האמיתיות של הפלישה ללבנון, כאשר טען כי מטרת המבצע היא לייצור אזור ביטחון של 25 ק"מ מצפון לגבול ישראל.[1] ברנסטין המשיך ודיווח על מלחמת לבנון במשך חודשים ארוכים מעת שפרצה.

שנתיים לאחר שעזב את רשת ABC ברנסטין פרסם את ספרו Loyalties: A Son's Memoir (מילולית: "נאמנויות: זכרונות בן") שבו חשף כי הוריו היו חברים במפלגה הקומוניסטית של ארצות הברית. הגילוי הכה גלים כיוון שאף ג'ון אדגר הובר, ראש ה-FBI, ניסה ללא הצלחה להוכיח את חברות הוריו של ברנסטין במפלגה הקומוניסטית.

בשנת 1992, בעת שעבר עבור המגזין טיים, ברנסטין כתב סיפור עיתונאי גדול ובו חשף את הברית בין האפיפיור יוחנן פאולוס השני לבין נשיא ארצות הברית רונלד רייגן. בשנת 1996, בשיתוף עם מרקו פוליטי, מומחה לענייני הוותיקן, הוא פרסם ביוגרפיה של האפיפיור בשם His Holiness. בספר מייחס ברנשטיין לאפיפיור תפקיד מרכזי בנפילת הקומוניזם במזרח אירופה.

בשנת 1992 ברנסטין כתב מאמר ראשי בשבועון ניו ריפבליק בו גינה את נטיית העיתונות המודרנית לסיפורי שערוריות ולהתמקדות ברכילות על ידוענים, תחת לסקר חדשות. המאמר נשא את הכותרת "תרבות האידיוטיות" (The Idiot Culture).[2]

בשנת 2007 פרסם ברנסטין ביוגרפיה על הילרי קלינטון. הספר היה בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך שלושה שבועות, אף שעל פי הערכות מאוחרות יותר מכירות הספר היו נמוכות מציפיות המוציא לאור.

ברנסטין מרבה להופיע כפרשן פוליטי בערוצי החדשות האמריקאים.


קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Carl Bernstein. huffingtonpost.com
  2. ^ Carl Bernstein, The Idiot Culture. The New Republic, June 8, 1992