קשׂקשׂת (בלשון הדיבור גם קשקשים, ובעבר נקראה גם פיטיריאזיס קפיטיס Pityriasis capitis) היא עור מת שנאסף על הקרקפת. היא נגרמת כתוצאה מהשרה מרובה מדי של תאי עור מתים מהקרקפת. תאי עור מתים ונושרים באופן טבעי, ולכן השרה מועטה היא טבעית ונפוצה למדי וסביר להניח שלא תטריד את האדם מבחינה אסתטית. לעומת זאת, בני אדם מסוימים, מסיבות מחלת עור או כתוצאה מגורמים סביבתיים, חווים השרה חריגה בכמותה הגדולה, שאליה יכולים להתלוות אדמומיות או גרד של העור, ואי-נוחויות אחרות. ברוב המקרים קשקשת יכולה להיות מטופלת בקלות בעזרת שמפו ייעודי. חלק מהשמפואיםעברית תקנית: תחפיפים) ניתנים על ידי רופאי עור, בהתאם לסוג הקשקשת שאובחנה. קשקשת לא זוהתה כגורם לנשירת שיער או להיווצרותה של קרחת.

קשקשת
תמונה מוגדלת של קשקש גדול
תמונה מוגדלת של קשקש גדול
מיקום אנטומי קרקפת עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D063807
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השרה מרובה יכולה גם להיות תסמין לסבוריאה דרמטיטיס, פסוריאזיס, זיהום פטרייתי או כתוצאה מהתרבות חריגה של כינת הראש.

קשקשת היא תופעה כלל עולמית וגורמת לאנשים רבים בעיות חברתיות או פגיעה בדימוי העצמי.

אבחון האטיולוגיה לקשקשת

עריכה

אבחון האטיולוגיה (סיבתיות) לקשקשת נעשה אצל רופא עור (דרמטולוג). לרוב מדובר בפתולוגיה דרמטולוגית מוכרת הניתנת לטיפול בשמפו רפואי ולעיתים גם בשימוש באמצעים נוספים, לאו דווקא רפואיים גרידא, עליהם הרופא יכול להמליץ.

הגורמים לקשקשת

עריכה

עם התחדשותה הבלתי פוסקת של שכבת עור האפידרמיס, תאי עור ישנים נדחפים החוצה, שם הם בסופו של דבר מתים ונושרים. אצל רוב בני האדם תאי עור אלה קטנים מכדי שיהיו נראים. לעומת זאת, תנאים מסוימים גורמים לתחלופת תאים מהירה באופן חריג, במיוחד באזור הקרקפת.

אצל רוב הסובלים מקשקשת תאי העור מתבגרים, מתים ונושרים כעבור יומיים עד שבוע, לעומת כחודש אצל בני אדם ללא קשקשת. התוצאה היא תאי עור מתים, לעיתים שמנוניים, הנושרים בכמות ובגודל רב יחסית ונראים כפתיתים לבנים או אפורים-צהובים על הקרקפת או הבגדים.

גורמים אפשריים לקשקשת:

ספרות רפואית מחקרית ותיקה מציינת את פטריית הקשקשת מלסזיה (שנקראה קודם בשם פיטירוספורום אובלה - Pityrosporum ovale) כגורם לקשקשת. בעוד שפטרייה זו נמצאת באופן טבעי על-פני עורם של אנשים בריאים וגם של הסובלים מקשקשת, לאחרונה זוהתה פטרייה שאזור מחייתה הייחודי הוא עור הקרקפת (מלסזיה גלובוסהMalassezia globosa) כגורם האחראי לתופעה. פטרייה זו מעכלת טריגליצרידים הנמצאים בבלוטות החלב על ידי הפרשת אנזים הליפאזLipase. תוצאת חילוף החומרים של הפטרייה היא תוצר לוואי של חומצת שומן (ליפידית). חדירת חומצות השומן לשכבה העליונה של האפידרמיס, השכבה הקרנית של העור (Stratum corneum), גורמת לתגובה דלקתית אצל אנשים בעלי רגישות לחומצה זו. זו בתורה, גורמת להפרעה בהתחדשות הקבועה של העור ומביאה להתבקעות לא מסודרת של תאי העור בשכבה הקרנית.

מניעת הקשקשת

עריכה

סילוק הפטרייה מביא לשינוי מהותי בהיקף תופעת הקשקשת. שימוש קבוע בשמפו נגד קשקשים מפחית הופעה חוזרת של הפטרייה ואיתה הקשקשת. קיימים סוגים רבים של שמפו המונעים את תופעת הקשקשת באמצעות רכיבים פעילים שונים. קיימים שמפואים רפואיים המיועדים לסוגים מסוימים של קשקשת, ואלו ניתנים לרוב אחרי אבחון של רופא עור. להלן המרכיבים המקובלים בשימוש בתכשירים אלה: אבץ פיריתיון (אנ'), קטוקונאזול (אנ'), סלניום גופרי (אנ'), פירוקטון אולאמין (אנ'), תמצית אלכוהולית של בזלת פחם,[1] שמן עץ התה ועוד.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו רכיבי השמפו Alphosyl המשמש לטיפול בפסוריאזיס קרקפת.