קתרין זיטה-ג'ונס
קתרין זיטה-ג'ונס (באנגלית: Catherine Zeta-Jones; נולדה ב-25 בספטמבר 1969) היא שחקנית ולשית. מוכרת בזכות הרבגוניות שלה, היא זכתה לשבחים שונים, כולל פרס אוסקר, פרס באפט"א ופרס טוני. ב-2010 היא מונתה למפקדת במסדר האימפריה הבריטית (CBE) על עבודתה הקולנועית וההומניטרית.
 | |
| זיטה-ג'ונס, 2012 | |
| לידה |
25 בספטמבר 1969 (בת 55) סוונסי, ויילס, הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| שם לידה |
Catherine Zeta Jones  |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות | מ-1981 |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
מייקל דאגלס (18 בנובמבר 2000–?) |
| צאצאים |
Carys Zeta Douglas, Dylan Douglas |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
| https://www.catherinezetajones.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
לאחר מספר תפקידים בסרטים בריטיים, היא ביססה את עצמה בהוליווד עם תפקידים בסרטים כמו "המסכה של זורו" (1998) של מרטין קמפבל ו"מילכוד" (אנ') (1999). זיטה-ג'ונס זכתה לשבחי הביקורות על הופעותיה כאישה הרה נקמנית בסרטו של סטיבן סודרברג "טראפיק" (2000), וכזמרת רצחנית בסרט המוזיקלי של רוב מרשל"שיקגו" (2002), עבורו זכתה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
היא שיחקה בהמשך בסרטים בעלי פרופיל גבוה, כולל הקומדיה השחורה של האחים כהן "אכזריות בלתי נסבלת" (2003), סרט השוד של סטיבן סודרברג "אושן 12" (2004), הקומדיה של סטיבן ספילברג "טרמינל" (2004) והקומדיה הרומנטית "אהבה בתפריט" (אנ') (2007). היא אף שיחקה בתיאטרון וגילמה שחקנית מזדקנת בהפקה של ברודוויי "מוזיקת לילה זעירה" (2009), וזכתה עליו בפרס טוני. זיטה-ג'ונס עבדה לסירוגין בעשור שלאחר מכן, כיכבה בסרטים "תופעות לוואי" (2013), "רד 2" (אנ') (2013) ובסרטו של אוליבר פארקר "הצבא של אבא" (אנ') (2016). היא לקחה על עצמה תפקידי משנה בטלוויזיה, וגילמה את אוליביה דה הבילנד בסדרה "אויבות" (2017) ואת מורטישה אדמס בסדרה האימה של טים ברטון "ונסדיי" (2022-הווה).
ביוגרפיה
עריכהקתרין זיטה ג'ונס נולדה ב-25 בספטמבר 1969 בסוונסי, דרום ויילס, הממלכה המאוחדת, בתם של דייוויד ג'ונס, הבעלים של מפעל לממתקים, ושל פטרישיה (לבית פייר), תופרת. אביה וולשי ואמה ממוצא אירי קתולי. היא נקראה על שם סבתותיה, זיטה ג'ונס (שנגזר משמה של ספינה שסבא רבא שלה הפליג בה) וקתרין פייר. יש לה אח גדול, דייוויד, ואח צעיר, לינדון, שעבד כנציג מכירות לפני שעבר להפקות סרטים.
היא גדלה במחוז מאמבלס (אנ') בסוונסי. מכיוון שזטה-ג'ונס הייתה ילדה היפראקטיבית, אמה שלחה אותה לבית הספר לריקוד של הייזל ג'ונסון כשהייתה בת ארבע.היא התחנכה בבית הספר דאמברטון, בית ספר פרטי בסוונסי. המשפחה באה מרקע צנוע, אך הונם השתפר כאשר זכו ב-100,000 פאונד בתחרות בינגו, ובכך אפשרו להם לשלם עבור שיעורי הריקוד והבלט של בתם.
זיטה-ג'ונס השתתפה במופעי במה בבית הספר מגיל צעיר וזכתה לתשומת לב תקשורתית מקומית כאשר הביצוע שלה לשיר של שירלי באסי זכה בתחרות כישרונות אזורית. כחלק מלהקת מחול, היא נסעה באופן שגרתי ללונדון, שם עברה אודישן לתפקידים בתיאטרון. בגיל תשע, זטה-ג'ונס נבחרה לגלם את יולי, אחת הבנות היתומות בהפקה המקורית של ווסט אנד של המחזמר "אנני", ובשנות העשרה המוקדמות שלה, היא הפכה לאלופת המדינה בריקודי סטפס. ב-1981 היא שיחקה בתפקיד הראשי של אנני בהפקת המחזמר של סוונסי. שנתיים מאוחר יותר, היא שיחקה את התפקיד הראשי של טלולה בהפקה של ווסט אנד למחזמר "באגסי מלון". כשהייתה בת חמש עשרה, זטה-ג'ונס עזבה את בית הספר והחליטה לגור בלונדון כדי להמשיך בקריירת משחק במשרה מלאה.
קריירה
עריכהקתרין זיטה-ג'ונס החלה להופיע על במה כבר בילדותה, תפקידה הראשון היה במחזמר "אנני". בגיל 14 הופיעה במחזמר "באגסי מלון", ובגיל 17 השתתפה בהפקה הלונדונית של "רחוב ה-42".
בשנת 1990 הבמאי פיליפ דה ברוקה ליהק אותה לתפקיד שהרזאד בסרטו "אלף לילה ולילה". בבריטניה התפרסמה בתחילת שנות ה-90 בזכות הופעתה בסדרת הטלוויזיה המצליחה "The Darling Buds of May" המבוססת על ספרי אייץ'. אי. בייטס.
שיחקה בהפקה של "תחת חורש חלב" בבימויו של אנתוני הופקינס.
ב-1992 שיחקה בסרט "כריסטופר קולומבוס" בתפקיד אשתו של קולומבוס. ב-1994 גילמה את דמותה של יוסטסיה ויי בסרט הטלוויזיה "שובו של הבן" לפי רומן של תומאס הרדי ובסדרה "שביל הגחלים" של קתרין קוקסון.
הקריירה ההוליוודית שלה החלה ב-1996 בסרט "הפנטום", ובאותה שנה הופיעה גם בסדרת הטלוויזיה "טיטניק".
הפריצה הקולנועית שלה הייתה ב-1998 כשהופיעה בסרט "המסכה של זורו" ואחר כך בסרט "מילכוד".
בשנת 2000 שיחקה בסרטים "טראפיק"[1] ו"נאמנות גבוהה".
בשנת 2001 כיכבה בסרט "אמריקה מאוהבת", לצד ג'וליה רוברטס, בילי קריסטל וג'ון קיוזאק, קומדיה רומנטית העוסקת במשבר חיי נישואין ועוקצת את תעשיית הראיונות ויחסי הציבור ההוליוודית[2].
בשנת 2002 דווח כי חתמה על חוזה להשתתפות בתשעה סרטים, תמורת סכום שמוערך ב-80 מיליון דולר. בכך הייתה לשחקנית הבריטית בעלת השכר הגבוה ביותר עד אז[3].
בשנת 2003 זכתה בפרס אוסקר על משחקה בגרסה הקולנועית של המחזמר "שיקגו"[4], בסרט באו לידי ביטוי כשרונותיה כזמרת ורקדנית[5]. היא הייתה גם מועמדת לפרס גלובוס הזהב על תפקידה זה.
בשנת 2004 כיכבה בסרט שובר הקופות "אושן 12", סרט המשך לסרט "אושן 11" שיצא 3 שנים קודם לכן[6].
בשנת 2005 כיכבה בסרט ההמשך של המסיכה של זורו" - "האגדה של זורו"[7].
בשנת 2007 כיכבה בקומדיה הרומנטית "אהבה בתפריט"[8].
בשנת 2009 כיכבה במחזמר "מוזיקת לילה זעירה" ("A Little Night Music") על בימת ברודוויי[9].
בשנת 2017 התארחה בסדרת האתנולוגיה "אויבות", שנוצרה ונכתבה על ידי ראיין מרפי, בדמותה של אוליביה דה הבילנד.
בשנת 2018 שיחקה בתפקיד ראשי בסרט הטלוויזיה "סנדקית הקוקאין". בסרט גילמה זיטה ג'ונס את ברונית הסמים הקולומביאנית גריסלדה בלנקו[10].
קריירת שירה
עריכההשתתפה באלבום הקונספט של ג'ף ויין, "סיפורו של ספרטקוס", ומתוכו הוציאה תקליטון ראשון, "For All Time".
חיים אישיים
עריכהבשנת 2009 דורגה כשחקנית העשירה בבריטניה, עם הון מוערך בסך 170 מיליון ליש"ט[11].
בשנת 2010 קיבלה תואר כבוד מפקדת במסדר האימפריה הבריטית[12], באותה שנה גם חלה בעלה מייקל דאגלס בסרטן הלשון אך החלים[13].
באפריל 2011 אשפזה עצמה מרצון במוסד פסיכיאטרי, כדי לטפל בהפרעה דו־קוטבית[14].
מערכות יחסים
עריכהבתחילת שנות ה-90, היא ניהלה מערכות יחסים עם איש הטלוויזיה ג'ון לסלי (אנ'), הזמר דייוויד אסקס (אנ') וכוכב הפופ מיק האקנל (אנ') שזכו לפרסום רב על ידי העיתונות הבריטית. באמצע שנות ה-90, היא גם הייתה מאורסת לזמן קצר לשחקן הסקוטי אנגוס מק'פיידן.
זיטה-ג'ונס פגשה את השחקן האמריקאי מייקל דאגלס, שעמו היא חולקת את יום הולדתה והמבוגר ממנה בעשרים וחמש שנים, בפסטיבל הסרטים האמריקאים דווויל (אנ') בצרפת באוגוסט 1998, לאחר שהוצגו על ידי דני דה ויטו. הם התארסו ב-31 בדצמבר 1999, ונישאו במלון פלאזה בניו יורק ב-18 בנובמבר 2000 לאחר שהגירושים של דאגלס הושלמו. הטקס המתוקשר, שעלותו נאמדת ב-1.5 מיליון ליש"ט, סומן על ידי ה-BBC כ"חתונת השנה". הם חתמו על עסקה של מיליון פאונד עם המגזין OK! לפרסם תמונות בלעדיות של האירוע. למרות זאת, עיתונאי של המגזין Hello! צילם בחשאי תמונות של הטקס, ובני הזוג תבעו בהצלחה את הפרסום על פגיעה בפרטיות. יש להם שני ילדים: הבן, דילן מייקל (נולד באוגוסט 2000) והבת, קאריס זיטה (נולדה באפריל 2003)[15].
המשפחה התגוררה בברמודה עד 2009, ונכון לשנת 2016, מתגוררת באזור הכפרי של מדינת ניו יורק. יש להם גם אחוזת חוף בעיירה ואלדמוסה (אנ') באי מיורקה שבספרד.
בשנת 2013, לאחר 13 שנות נישואים, נפרדו זיטה-ג'ונס ודאגלס[16]. באוקטובר באותה שנה החליטו לנסות לשקם את מערכת היחסים.
פילמוגרפיה
עריכהקולנוע
עריכהטלוויזיה
עריכה| שנה | סדרה | תפקיד | הערות |
|---|---|---|---|
| 1991 | The Play on One | כריסטי | פרק: "Out of the Blue" |
| 1991–1993 | The Darling Buds of May | מרייטה | תפקיד ראשי (3 עונות); 18 פרקים |
| 1993 | אינדיאנה ג'ונס הצעיר (אנ') | מאיה | פרק: "Palestine, October 1917" |
| 1994 | The Return of the Native | יוסטסיה ויי | סרט טלוויזיה של CBS |
| The Cinder Path | ויקטוריה צ'פמן | מיני-סדרה | |
| 1995 | יקטרינה הגדולה | יקטרינה השנייה | סרט טלוויזיה של ארטה |
| 1996 | טיטאניק (אנ') | איזבלה פאראדין | מיני-סדרה |
| 2017 | אויבות | אוליביה דה הבילנד | 6 פרקים |
| 2018 | סנדקית הקוקאין (אנ') | גריסלדה בלנקו | סרט טלוויזיה של Lifetime (אנ') |
| 2018–2019 | מלכת אמריקה (אנ') | ויקי אליס | תפקיד ראשי; 10 פרקים |
| 2021 | הבן האובד | ויויאן קפשאו | 7 פרקים |
| 2022 | ונסדיי | מורטישה אדמס | 2 פרקים
מועמדת פרס סאטורן לכוכב/ת האורח הטוב/ה ביותר בסדרת טלוויזיה (2024) |
| 2022–2023 | אוצר לאומי: קצה ההיסטוריה (אנ') | בילי פירס | תפקיד ראשי; 10 פרקים
מועמדת פרס אמי לתוכניות לילדים ולמשפחה לתפקיד המשנה הטוב ביותר בתוכנית לגיל הרך/ילדים/נוער |
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קתרין זיטה-ג'ונס (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, ברשת החברתית פייסבוק
קתרין זיטה-ג'ונס, ברשת החברתית אינסטגרם
קתרין זיטה-ג'ונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- קתרין זיטה-ג'ונס, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר AllMovie (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Metacritic (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר ספוטיפיי
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Last.fm (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר AllMusic (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר דיזר
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Discogs (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Songkick (באנגלית)- קתרין זיטה-ג'ונס, באתר Genius
- קתרין זיטה-ג'ונס, באתר SecondHandSongs
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר בילבורד (באנגלית)
קתרין זיטה-ג'ונס, באתר טיידל (באנגלית)- קתרין זיטה-ג'ונס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ נסים דיין, עוד פעם סיפורים מצטלבים, באתר גלובס, 11 באפריל 2001
- ^ אורי קליין, הקשר למציאות מקרי בהחלט, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2001
נסים דיין, תבורך הוליווד על חירות שכזאת, באתר גלובס, 8 באוגוסט 2001
נילי ברקן, חבל שהוא לא הולך עד הסוף, באתר גלובס, 19 באוגוסט 2001 - ^ סי"ג, קתרין זיטה-ג'ונס חתמה על חוזה לתשעה סרטים, באתר הארץ, 15 בינואר 2002
- ^ עתי"ם, הזוכה הגדול של טקס פרסי האוסקר: הסרט "שיקגו", באתר גלובס, 24 במרץ 2003
- ^ האם "שיקגו" מסמן תחייה של הסרט המוסיקלי?, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2002
- ^ הארץ, קתרין זיטה ג'ונס ב"אושן 12", באתר הארץ, 17 בפברואר 2004
- ^ אנטוניו בנדראס ישחק גם בסרט ההמשך ל"זורו", באתר הארץ, 5 בנובמבר 2003
- ^ עכבר העיר, מה מתבשל ביניהם?, באתר הארץ, 26 ביולי 2007
- ^ צ'ארלס מקגראת | הניו יורק טיימס, קתרין זיטה-ג'ונס מגיעה לברודוויי, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2009
- ^ Catherine Zeta-Jones addresses playing a Latina character in 'Cocaine Godmother', EW.com (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, השחקנית העשירה בבריטניה: קתרין זיטה ג'ונס עם 170 מ' ליש"ט, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2009
- ^ איתמר זהר, קתרין זיטה ג'ונס קיבלה תואר כבוד ממסדר האבירות הבריטי, באתר הארץ, 14 ביוני 2010
- ^ קתרין זיטה ג'ונס זועמת על רופאי בעלה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2010
- ^ Amy Fallon, Catherine Zeta-Jones checks into clinic for bipolar disorder treatment, The Guardian, 13 Apr 2011
- ^ סוכנויות הידיעות, קתרין זיטה ג'ונס ומייקל דאגלס חובקים בת, באתר הארץ, 22 באפריל 2003
- ^ מערכת יחסים, התרסקות: מה עובר על קת'רין זיטה ג'ונס מאז הפרידה?, באתר Xnet, 20 בספטמבר 2013