מיורקה

אי במערב הים התיכון. שייך לספרד.

מיורקהספרדית ובקטלאנית: Mallorca) הוא האי הגדול ביותר באיים הבלאריים במערב הים התיכון וחלק מספרד. העיר הגדולה באי היא פלמה דה מיורקה, והיא גם בירת אי זה ובירת הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים. שטח האי הוא כ-3,600 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתו מונה כ-859,289 תושבים (2015).

מיורקה
Flag of Mallorca.svgOfficial Emblem of the Mallorca Island Council.svg
Mallorca.jpg
תמונת לוויין של האי
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים התיכון עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 39°37′00″N 2°59′00″E / 39.616666666667°N 2.9833333333333°E / 39.616666666667; 2.9833333333333
שטח 3,620 קילומטר רבוע
נתונים מדיניים
מדינה ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 923,608 (נכון ל־2019)
אזור זמן UTC+1
עיר ראשית פלמה דה מיורקה עריכת הנתון בוויקינתונים
Localització de les Illes Balears Majorca.png
מיקום האי מיורקה בספרד
Mapa camarques2.jpg
מפת הרשויות המקומיות (municipis) של מיורקה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בדומה לאיביזה ולמנורקה (שגם הם שייכים לאיים הבלאריים), גם מיורקה הוא יעד תיירותי מועדף, ובין מיורקה לבין ערים רבות באירופה, כדוגמת לונדון ופריז, מקשרים קווי תעופה המשמשים להטסת תיירים לאי (קווים אלו משמשים גם להטסת סוגים מסוימים של תוצרת חקלאית).

מקור השם מיורקה הוא מלטינית: Maiorica, קיצור של insula maior שפירושו "אי גדול". מיורקה הוא האי המאוכלס ביותר של האיים הבלאריים והשני בספרד, אחרי טנריפה באיים הקנריים.[1]

היסטוריהעריכה

קיימות עדויות להתיישבות קדומה באי מיורקה החל מהאלף השישי לפנה"ס בערך (למשל, באזור ארטה). בשנת 123 לפנה"ס המצביא הרומאי קווינטוס קאיקיליוס מטלוס (שלימים יקבל את השם בלאריקוס) כבש את האי למען האימפריה הרומית. בשנת 425 האי נכבש על ידי הוונדלים, והם ישבו באי עד שנת 534, שבה המצביא הביזנטי בליסריוס ציווה לכבוש את האיים הבלאריים.

 
שריד פרהיסטורי במיורקה

במאות השמינית והתשיעית מיורקה, שנהנתה מאוטונומיה פוליטית באימפריה הביזנטית, הייתה נתונה לאיומים בלתי פוסקים מצד המוסלמים, עד שלבסוף בשנת 903 מיורקה נפלה בידי השושלת המוסלמית של בית אומיה. השנים שבאו לאחר מכן היו שנות פריחה ושגשוג, שבמהלכן העיר מדינה מיורקה (כיום פלמה דה מיורקה) הייתה מרכז תרבותי חשוב. בשנת 1015 מיורקה סופחה לטאיפה של דניה (כיום חלק מוולנסיה). בשנת 1115 צי ספינות של קטלוניה ופיזה תקף את האי והרס את מדינה מיורקה, אולם נמלט מפני הצי של אל-מוראביטון שנשלח מאפריקה, והאי עבר לשליטת אל-מוראביטון.

במהלך כיבוש מיורקה (אנ') הביס חיימה הראשון, מלך אראגון ("הכובש") את השליט המוסלמי של מיורקה בשנת 1229, ושנה לאחר מכן, ב-1230, בזז את מדינה מיורקה. ההתנגדות המוסלמית לכיבוש הנוצרי דעכה לבסוף בשנת 1231. התושבים המוסלמים נמלטו לאפריקה או שהפכו לעבדים. אחרי מותו של חיימה הראשון בשנת 1276 חולקה ממלכתו בין בניו, וחיימה השני עלה לשלטון כמלך מיורקה. אולם אחרי מותו של חיימה השלישי ב-1349 מיורקה סופחה לממלכת אראגון, וממלכת מיורקה (אנ') העצמאית באה אל קצה. עם נישואיהם של המלכים הקתוליים ב-1469 ממלכת אראגון וממלכת קסטיליה אוחדו לממלכה אחת, ממלכת ספרד, ומרכז הכובד הפוליטי והכלכלי הוסט אל פנים חצי האי האיברי, מה שהותיר את מיורקה כאי שולי וחסר חשיבות.

במהלך מלחמת הירושה הספרדית מיורקה, כמו שאר ממלכת אראגון, תמכה בארכידוכס קרל מאוסטריה שטען לכתר הספרדי, אולם בעקבות חוזה אוטרכט שנחתם ב-1713 היה זה פליפה החמישי שעלה לכס המלוכה. פליפה החמישי ביטל את כל הסמכויות והזכויות האוטונומיות שהוענקו לחלקיה השונים של ממלכת אראגון, במטרה להפוך את ספרד למדינה בעלת שלטון מרכזי אחד, ומיורקה הפכה לפרובינציה בממלכת ספרד.

גאוגרפיהעריכה

שטחו של מיורקה הוא כ-3,600 קילומטרים רבועים, ויחד עם האי מנורקה הוא מרכיב את הקבוצה המזרחית באיים הבלאריים הנקראת בשם "האיים הגימנסיים". רכס ההרים סרה דה טרמונטנה משתרע לאורך חופו הצפון-מערבי של האי, וההר הגבוה ביותר ברכס זה הוא פוץ' מז'ור (ספ') בגובה 1,445 מטרים. רכס נוסף, קטן יותר ונמוך יותר, מצוי במזרח האי. במרכז האי ישנו מישור פורה.

האקלים במיורקה הוא אקלים ים תיכוני טיפוסי, עם טמפרטורות גבוהות בקיץ (מעל 30 מעלות צלזיוס) וטמפרטורות מתונות בחורף (מעל 5 מעלות צלזיוס). במהלך החורף השלג יורד בפסגותיו הגבוהות של סרה דה טרמונטנה, אך נדיר באזור המישורי של האי. רמת הלחות באי היא גבוהה יחסית.

דמוגרפיהעריכה

אוכלוסיית האי מונה למעלה מ-790 אלף תושבים (2006), קצת פחות ממחציתם מתגוררים בעיר הבירה פלמה דה מיורקה. האזור המטרופוליני של פלמה דה מיורקה מונה כ-500 אלף תושבים. חלק ניכר מאוכלוסיית האי הם מהגרים, חלקם מאירופה וחלקם מאזורים עניים יותר של ספרד.

הודות לתיירות, שהיא הענף הכלכלי העיקרי של מיורקה, מבקרים בה כ-12 מיליון תיירים מדי שנה, ובמהלך הקיץ אוכלוסיית ערים מסוימות לעיתים מוכפלת.

יהדות מיורקהעריכה

עד שנת ה' קנ"א (1391) הייתה במיורקה קהילה יהודית גדולה ומשגשגת, עם דמויות כמו רבי שמעון בן צמח דוראן (הרשב"ץ או בעל התשב"ץ) תלמיד הריב"ש, רבי וידל אפרים, רבי משה עמר, רבי מרדכי נג'אר, הקרטוגרף יהודה קרשקש (אנ'), וכו'.

בשנת קנ"א מנתה הקהילה כ-1200 נפש. בשנה זו פרצו פרעות נגד היהודים בכל ספרד, המכונות גזירות קנ"א, בהן נהרגו כ-300 יהודים, ורוב הנותרים המירו את דתם לנצרות. המשיכה קהילה יהודית מצומצמת עד שנת קצ"ה (1435) שבה הייתה עלילת דם ובעקבותיה כל היהודים במיורקה המירו את דתם לנצרות.

חלק גדול מהם המשיך בקיום המצוות בסתר, הלא הם האנוסים, שבמיורקה קבלו את הכינוי "שוּאֶטָה". האינקויזיציה רדפה אחר אותם האנוסים שהמשיכו בשמירת מצוות היהדות, והעלתה רבים מהם למוקד במשך השנים, עד שבשנת 1691 התקיימו סדרה של ארבעה אוטו דה פה שבהם הועלו 37 אנוסים על המוקד, רובם נחנקו לפני שנשרפו, אך שלושה מהם נשרפו חיים.

בעקבות כל המאורעות האלה, הקהילה הנוצרית במיורקה הרחיקה את צאצאי האנוסים מקרבה, והנציחה את מעמד השואטה כקהילה נפרדת ומופלית לרעה עד לפני פחות ממאה שנה.

בשנות השבעים של המאה העשרים הוקמה מחדש הקהילה היהודית במיורקה, על בסיס יהודים שהגרו לאי מארצות דוברי אנגלית, ואחר-כך נוספו עוד יוצאי צפון אפריקה, ובשנים האחרונות הצטרפו שוב צאצאי האנוסים אל הקהילה, חלקם לאחר הכרה רשמית כיהודים על ידי בתי דין בארץ ובעולם, כחברים במלוא הזכויות.

באי יושבת קהילה בת כ-20,000 נפש של צאצאי אנוסים.

חלוקה אדמיניסטרטיבית-פוליטיתעריכה

מבחינה פוליטית האי עצמו מהווה יחידה פוליטית אחת הנשלטת על ידי מועצת האי של מיורקה (Consell Insular de Mallorca). כמו כן, האי כפוף לשלטונה של ממשלת הקהילה האוטונומית של האיים הבלאריים, היושבת בעיר פלמה דה מיורקה שבאי.

מבחינה גאוגרפית האי מחולק לשישה חבלים (comarques), אך לחבלים אלו אין מעמד אדמיניסטרטיבי כלשהו. עם זאת, חבלים אלו מחולקים מבחינה אדמיניסטרטיבית למספר רשויות מקומיות (municipis).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה