רבי יוסף הכהן (תנא)
רבי יוסף הכהן היה תנא, חכם וכהן בימי בית המקדש השני. שמו ומעשיו נזכרים בספרות חז"ל, וכמה הלכות כהונה, טהרה ואבלות נלמדים באמצעותם.
| תקופת הפעילות | דור ראשון לתנאים |
|---|---|
  | |
אזכורים עריכה
אודותיו במשנה: "יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו. אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלים, והחזירוהו, שלא יקבע הדבר חובה".[1] בתוספתא הנוסח: "מעשה ביוסף הכהן שהעלה את בתו [מהד' ליברמן: בן בתו] לעשות פסח שני, והחזירוהו, שמא יקבע הדבר חובה, אמר להם לא שיקבע הדבר חובה אלא שאין האשה עושה פסח שני.[2] במקור אחר מסופר שקסת הדיו שלו הייתה "נקובה בצידה" מטעמי טהרה.[3] וכן: "אמרו עליו על יוסף הכהן שהיה מיטמא ויוצא אצל ר' יוסי לציידן״,[4] ובנוסח אחר: "שהיה מטמא ויוצא אחר רבו לצידן".[5]
| ” | מעשה שמתה אשתו של יוסף הכהן ואמר לאחותה בבית הקברות לכי ופרנסי את בני אחותך, ואף על פי כן לא בא עליה אלא לזמן מרובה | “ |
כהן וצדיק עריכה
מספרות חז"ל עולה גישתו המחמירה בהלכות טומאת כהן: "מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערבי פסחים ולא רצה ליטמא לה, ודחפוהו חכמים וטמאוהו על כרחו,[6] ובבבלי הנוסח: "ונמנו אחיו הכהנים וטימאוהו בעל כרחו".[7] מקור מדרשי מתאר את חסידותו: "מעשה ביוסף הכהן שעלתה נומי ברגלו וקרא לרופאים לחתוך אותה, אמר לחוניא בנו כשיגיעו לחוט השערה הודיעני וכך עשה, אמר ליה בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אי אתה חייב ליטפל בי לאבר מן החי,[8] וכשבא דבר לפני חכמים אמרו (קהלת ז) יֵשׁ צַדִּיק אֹבֵד בְּצִדְקוֹ".[9]
משפחתו וקורותיו עריכה
רבי יוסף הכהן הינו 'דמות עלומה' בעולמם של חכמים ו'לא ברור היכן חי ופעל'.[10] במדרש מסופר על בנו חוניא;[11] בירושלמי שמו נחונייה.[12] בנוסח המדרש שהיה תחת ידי רש"י נזכר שם אביו: יוסף בן פנחס הכהן.[13] מהמקורות עולה שהיה תושב הארץ שירד ל'ציידן' (צידון שבדרום סוריה) כדי ללמוד תורה, השתקע בחוץ-לארץ ועלה ליראות בירושלים ובמקדש. במקבילה במסכת שמחות הוא מכונה 'יוסף הבבלי' [14].
קישורים חיצוניים עריכה
- הרב אהרן הימן, "רבי יוסף הכהן (תנא)", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 337-338, באתר היברובוקס
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה, מסכת חלה, פרק ד', משנה י"א
- ^ תוספתא, מסכת פסחים, פרק ח', הלכה ו
- ^ משנה, מסכת מקואות, פרק י', משנה א'
- ^ תוספתא, מסכת עבודה זרה, פרק א', הלכה ג'; תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ז, עמוד ב'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ג', הלכה א'
- ^ מסכת שמחות פ"ד ה"ו; ספרא, אמור, פרשה א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ק', עמוד א'
- ^ בפירוש רש"י על קהלת ז, טו: "מעשה ביוסף בן פנחס הכהן שעלתה נימא ברגלו קראו לרופא לחתוך רגלו אמר לו כשאתה מגיע לחוט השערה הודיעני וכן עשה, קרא לחוניא בנו אמר לו בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אין אתה חייב ליטפל בי, שאין כהן מטמא לאבר מן החי מאביו"
- ^ ילקוט שמעוני, קהלת, רמז תתקעו; השוו: תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ז', הלכה א'; מסכת שמחות פ"ד הכ"ח
- ^ משנת ארץ ישראל, חלה ד', יא
- ^ הערה 9
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת נזיר, פרק ז', הלכה א'
- ^ הערה 8
- ^ מסכת שמחות פ"ד הלכה כ"ו