רב חיננא בר שלמיא

רב חיננא בר שלמיא, (מוזכר לפעמים כחנינא, חנניא או חנניה). (בתלמוד ירושלמי מוזכר שם אביו בכתיב 'שלמיה') היה אמורא מהדור השני של אמוראי בבל במאה ה-3. תלמידו של רב. מאמריו מובאים גם בתלמוד הירושלמי[1].

כל מאמריו שבשני התלמודים הם בשם רב[2] והיה שואלו שאלות[3]. פעם פקפק רב נחמן על דיוק שמועתו של רב חיננא בשם רב[4].

שימש כמלמד משניות לבנו של רב, חייא[5].

אחרי פטירת רב שלח שאלות לשמואל[6].

ממאמריועריכה

  • תלמיד חכם צריך להשתלם גם בידיעה מעשית של קשר התפילין, ברכת חתנים וציצית[7].
  • "כיוון שניתקו שיניו של אדם - נתמעטו מזונותיו"[8]. שמשמעו לפי פרשנות אחת: בזקנה, במקביל לנשירת השיניים יש קושי להתפרנס[9].

הערות שולייםעריכה