דקיוס
גַּאיוּס מֶסִיוּס טְרַאיָאנוּס קְוִוינְטוּס דֶקִיוּס אוֹגוּסְטוּס (בלטינית: Gaius Messius Quintus Traianus Decius Augustus; 201–251) היה קיסר רומא משנת 249 ועד למותו באבריטוס בשנת 251 לספירה.
_-_Glyptothek_-_Munich_-_Germany_2017.jpg) | |||||
| לידה |
201 בודליה (אנ'), האימפריה הרומית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
1 ביולי 251 (בגיל 50 בערך) אבירטוס (אנ'), האימפריה הרומית | ||||
| מדינה |
רומא העתיקה | ||||
| בן או בת זוג |
הרניה אטרוסקילה | ||||
| |||||
  | |||||
קורות חייו
עריכהמילדות ועד למינויו לקיסר
עריכהדקיוס נולד בעיר הרומאית בודליה, היום כפר בשם מרטיניצי בסרביה. הוא פילס את דרכו בעולם הפוליטיקה של האימפריה הרומית והיה סנאטור ושירת כקונסול בשנת 232 ולאחר מכן מושל מואסיה וגרמניה תחתית ומשנת 235 עד לשנת 238 שירת כמושל היספניה טארקוננסיס, לאחר מכן הוא מונה לפרפקט (אדמיניסטרטור) של העיר רומא תחת שלטונו של הקיסר פיליפוס הערבי.
בשלב לא ידוע של חייו הוא התחתן עם הרניה קופרסניה אטרוסקילה ככל הנראה בת למשפחת סנטורים.
בנו הבכור הרניוס אטרוסקוס נולד ככל הנראה בין השנים 220 ו-230 וליווה את אביו בכל מסעותיו ומלחמותיו ולקראת סוף שלטונו מינה אותו לאוגוסטוס כלומר שליט לצידו. בנו הצעיר, הוסטיליאנוס לא זכה למעמד זהה.
המצב האימפריה הרומית היה בכי רע, ומפקדי צבא רומאיים מפרובינציות שונות מרדו כנגד השלטון המרכזי בתקווה לתפוס את כיסא הקיסרות או לקרוע נתחים מגוף האימפריה. בשנת 245 נשלח דקיוס, שהיה ידוע כתומך נאמן של הקיסר, לדכא מרידות של השבטים הגרמאניים, ומרד של מפקד של כוחות הרומאיים על הדנובה. יש מקום להניח כי שליחתו של דקיוס רחוק מהבירה רומא נועדה להרחיקו ממוקדי הכוח ולא בהכרח מתוך הכרה ביכולותיו כמצביא אלא מתוך חשש ממעמדו כמתחרה. תוך כדי הקרבות החלה מרידה בקרב החיילים כנגד הקיסר, ככל הנראה על רקע רצונם בנתחים גדולים יותר בשלל המלחמה, מפקדי הצבא הרומאי שתחת פיקוד דקיוס הכריזו עליו כקיסר – לכאורה בניגוד לרצונו. לפיליפוס לא הייתה כל ברירה אלא לגייס את הלגיונות שנותרו נאמנים לו ולצאת לצפון איטליה על מנת להתעמת עם דקיוס, בעימות בין הצבאות שנערך באביב 249 בסמוך לעיר ורונה נהרג פיליפוס (וייתכן כי נרצח על ידי חייליו), בנו הצעיר הוצא להורג מיד לאחר מכן על ידי המשמר הפרטוריאני והסנאט הכריז על דקיוס כקיסר.
רדיפת הנוצרים
עריכהבחודש ינואר 250 הוציא דקיוס צו קיסרי המורה לכל אזרחי האימפריה להעלות זבח בנוכחות מנהיגי קהילתם ולהתפלל לשלום הקיסר והאימפריה, לאחר הטקס קיבלו האזרחים תעודה המעידה על הציות לצו. המטרה הראשונית של הוצאת הצו הייתה ככל הנראה "איחוד השורות" בתוך האימפריה המתפוררת. אך יצרה משבר חמור בקהילות נוצריות שחלק ממנהיגיהן סירב להעלות זבח לקיסר ולהשתתף בטקס פגאני כפוי. נוצרים שסירבו להשתתף בטקס נעצרו, עונו והוצאו להורג הבכיר בהם היה האפיפיור פביאנוס שמת לפי המסורת כמרטיר ב־20 בינואר 250 כאשר סירב להשתתף בטקס. מהומות אנטי נוצריות סחפו את האימפריה וקהילות נוצריות בקרתגו ואלכסנדריה הותקפו, בגלל אירועים אלו זכה דקיוס להימנות בין אויבי הכנסייה הנוצרית ולשמו הוצמד כינוי הגנאי "העריץ הנורא".
מותו של הקיסר
עריכהתקופת שלטונו הקצרה של דקיוס נחשבת לשיא של משבר המאה ה-3 במהלכו התחלפו 25 קיסרים על כס השלטון, והקיסרות חוותה משברים צבאיים, מדיניים וכלכליים חמורים. בנוסף, בשנת 251 פרצה מגפת קיפריאנוס – ככל הנראה אבעבועות שחורות, שגרמה לתמותה גבוהה ופגעה בכוח האדם שעבד בחקלאות, אך בעיקר ביכולתה של הקיסרות לגייס חיילים לצבאה ולהגן על עצמה. השבטים הגרמניים שחשו את חולשת האימפריה החלו בסדרת פלישות נועזות אל מעבר לגבולות שחייבו את דקיוס לצאת לסדרת מערכות על מנת להדוף את הפולשים, בתקופה זו החלו הגותים את סדרת התקפותיהם על האימפריה הרומית, אחת ההתקפות המתועדות הראשונות הייתה בתקופת שלטונו של דקיוס וכוונה כנגד תראקיה. הצבא הרומאי הצליח להפתיע את הפושטים בסמוך לעיר ניקופול (בולגריה). הגותים החלו בנסיגה אך משבשלו התנאים לטובתם הם סבו על עקבותיהם ותקפו את הצבא הרומאי שחנה באתר הסמוך לעיר הבולגרית המודרנית סטארה זאגורה, הרומאים הופתעו מעצם ההתקפה ומעצמתה ונפוצו לכל רוח ובראשם דקיוס, הייתה זו הפעם הראשונה שקיסר רומאי ברח מפני התקפה של "ברברים". הגותים ניצלו את הצלחתם וכבשו את פיליפופוליס.
דקיוס שצבאו לא הושמד, הצליח לאסוף את כוחותיו ולהגיע למגע עם הגותים שבשלב זה היו מותשים מהלחימה והציעו תנאי הפסקת אש שעיקרם נסיגה תמורת מעבר חופשי ובטוח, דקיוס סירב והצבאות נפגשו ב-25 ביוני 251 בקרב אבריטוס (אנ') המכריע. הקרב נערך בפרובינציית מואסיה בסמוך לעיר הבולגרית המודרנית ראזגרד, על פי היסטוריונים ביזנטיים מאוחרים, בנו של דקיוס הרניוס אטרוסקוס נהרג מיד בתחילת הקרב ועל כך אמר הקיסר "אין מקום לקינה, מות חייל אחד איננו איבדה גדולה לאימפריה". הצבא הרומאי נלכד בביצות שבשדה הקרב והושמד לחלוטין, הקיסר דקיוס עצמו היה בין הנספים וזכה לכבוד המפוקפק להרשם בספרי ההיסטוריה כקיסר הראשון שנהרג במלחמה כנגד אויב זר.
הקיסר הנבחר טרבוניאנוס גאלוס הכריז על הוסטיליאנוס כשותף לו בתפקיד הקיסר כדי למנוע מלחמת אזרחים. באותה שנה מת הוסטיליאנוס ממגפה שפרצה ברומא, וגאלוס מינה את בנו וולוסיאנוס כשותף.
מורשתו
עריכהשלטנו הקצר אך רצוף האירועים של דקיוס מכתיב את משקלו המועט על דפי ההיסטוריה של האימפריה הרומית, היסטוריונים רומאיים ולא-נוצריים מדברים בהערכה על דקיוס וקשה להבין בגלל דלות המקורות ההיסטוריים מה אירע במהלך הקרבות מול הפולשים הגותים, קשה גם להעריך האם הקיסר יכול היה, לו שלטונו הקצר לא היה מגיע לקץ טרגי לנווט את האימפריה מחוץ למים הסוערים של פלישות, מרידות, רעב מחלות והתמוטטות כלכלית.
דקיוס ניסה לשלוט ברומא באופן המיטיב עם אזרחי העיר והאימפריה על כך יעידו מפעלי הבנייה שיזם ועיקרם בניה מחדש ושיפוץ מערכות ומבני ציבור לאחר הזנחה ממושכת, כמו ניסיונו לבסס את ביטחון האימפריה בתוך גבולותיה. עם זאת עיקר מורשתו נגזר מניסיונו הנואל לרפורמה דתית שמטרתה יצירת אחידות תאולוגית ורדיפת הנוצרים שבאה בעקבותיה.
לקריאה נוספת
עריכה- משה עמית, תולדות הקיסרות הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2002 (הספר בקטלוג ULI)
- אדוארד גיבון, שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, עברית: אריה ענבי, הוצאת "ספרי זהב", תל אביב, 1955.
- היסטוריה אוגוסטה: הקיסרים החיילים, מבוא, "דקיוס", עמ' 30–32. תרגם מלטינית, הוסיף מבוא והערות דוד גולן. ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 2014.
- The Cambridge Ancient History Volume 12: The Crisis of Empire, AD 193-337, 2nd editionEdited by Alan Bowman, University of Cambridge 2005
קישורים חיצוניים
עריכה
- מאמר על דקיוס באתר האנציקלופדיה המקוונת של קיסרי רומא
- דקיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דקיוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- דקיוס, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)