ויקיפדיה

רוברט מאיור

כלכלן, עיתונאי כלכלי ופוליטי הונגרי-יהודי

רוברט מאיור (בהונגרית: Major Róbert; בודפשט,‏ 28 ביולי 1896[1] – בודפשט, 1 במאי 1985) היה סופר כלכלי ופוליטי, עיתונאי, פובליציסט לוחם ליברלי, פעל ככלכלן, הוא אחיו הגדול של ארווין מאיור (1901–1967), היסטוריון המוזיקה והמלחין.

רוברט מאיור
Major Róbert
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 28 ביולי 1896
ארז'בטווארוש, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 במאי 1985 (בגיל 88)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

לימודיו עריכה

רוברט מאיור נולד במשפחה יהודית כבנם של המלחין דיולה מאיור (במקור מאייר) (1858–1925), ושל המורה אידה גליקליך (1868–1934). הוא סיים את בחינות הבגרות בגימנסיה של המכון המלכותי להכשרת מורים בהונגריה עם תוצאות מצוינות. בעקבות מקצוע אביו, הוא נרשם למחלקה להלחנה של האקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט, שם הפך לתלמידם של זולטאן קודאי ושל ויקטור הרצפלד. הוא הופיע בקונצרטים רבים ושימש כמלווה בפסנתר. משנת 1914 המשיך את לימודיו בפקולטה למדעי הרוח של אוניברסיטת פאזמאן פטר (שמה כיום אוניברסיטת אטווש לוראנד), בהתמחות בהונגרית, גרמנית והיסטוריה, וכן במקביל למד כמקבל מלגה בקולגיום יוז'ף אטווש. בין הפרופסורים שלו הוא הכיר את ברנאט אלכסנדר, שאנדור דומנובסקי, לאסלו נדיאשי הנריק מרצאלי. הוא השתתף בעבודתו של חוג גלילאו, ונבחר לנשיא קבוצת הנוער במפלגה הרדיקלית של אוסקר יאסי. במאי 1915 במלחמת העולם הראשונה יצא לחזית כמתנדב ארטילריה בפיקודו של דייזה זמפלן, ושירת כקצין ארטילריה, סגן, בשדות הקרב האיטלקיים והרוסיים.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עריכה

בתום המלחמה קיבל תעודת הוראה ועבד כמורה במשך תקופה קצרה, ולאחר מכן נכנס לעבודה ב"איגוד הלאומי של פקידי המוסדות הפיננסיים" (Pénzintézeti Tisztviselők Országos Egyesülete). מסוף שנות ה-20 עבד במוסד לביטוח לאומי ההונגרי (OTI-Országos Társadalombiztosító Intézet). מ-1926 הפך גם לעמית מערכת של כתב העת "המאה שלנו" (Századunk) ופרסם ביקורות פוליטיות וכלכליות וביקורות ספרים בעיתון. מערכת היחסים שלו עם רוסטם ואמברי העיתונאי הרדיקלי בורגני משכה את תשומת לבה של המשטרה וכתוצאה מכך הוא הוצב במשרדי ערי השדה של ה-OTI, תחילה בסולנוק ולאחר מכן במישקולץ. כדי שיוכל לחזור לבודפשט ביקש את פרישתו לגמלאות. בינתיים פרסם גם בעיתונים נפסבה, סוציאליזם (Szocializmus), "מילה יפה" (Szép Szó), וב"פורום ההונגרי" (Magyar Fórum), בעיקר תחת השמות הבדויים "רז'ה מאטה" או ו"רוברט מינור". הוא קיבל מדור מיוחד בכתבי העת "סקירה כלכלית" (Közgazdasági Szemle) וב"הונגריה העצמאית" (Független Magyarország). בשנות ה-30, הוא בא בקשר הדוק עם מנהיגי מפלגת החקלאים הזעירים באופוזיציה, כולל ארנה מיהאיפי ואימרה אולטוואני ולאחר מכן הצטרף גם הוא למפלגה.

אחרי מלחמת העולם השנייה עריכה

לאחר מלחמת העולם השנייה מונה למנהל "החברה הכלכלית ההונגרית" (החברה הכלכלית ההונגרית - MKT - היא הארגון המקצועי הוותיק ביותר של כלכלנים הונגרים) והוא ערך את העיתון "עיתון קטן" (Kis Újság). מקיץ 1946 היה נציג מפלגת החקלאים הזעירים בוועדת המערכת הקואליציונית של "כלכלה". כיועץ שר במשרד המשפטים, הוא הכין תחקירים למשפטים בבתי המשפט העממיים לגבי אנשים שהואשמו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד העם. בשנת 1946 התחתן עם ד"ר יוליה קייזר, איתה עזב את הונגריה ב-1947 והתיישב ברומא. ארבע שנים לאחר מכן, הזוג עבר לניו יורק, שם הפכה אשתו לספרנית הראשית של הספרייה הציבורית של ניו יורק, בזמן שהוא פעל כעיתונאי פרסם את כתביו בנושאים כלכליים ופוליטיים בעיתונים ובמגזינים הונגריים ובאנגלית. הוא עבד עבור "קו האופק" (Látóhatár) במינכן ובכמה עיתוני מהגרים. משנת 1975 התגורר בווינה, משם עבד בעיתונים אמריקאים, כולל ה-Jewish Currents של ניו יורק (מספר מחקרים על השואה) ולפעמים בעיתונים אוסטריים, בעיקר תחת השם הבדוי Peregrinus. כתביו פורסמו גם בעיתן "מדיאר נמזט" (Magyar Nemzet) תחת השם הבדוי "רז'ה מאטה". הוא ביקר בהונגריה מספר פעמים בשנה, ופעם הוענק לו מדליית זהב על ידי "ההתאחדות העולמית של ההונגרים".

אשתו הראשונה הייתה ז'וז'אנה תרזיה ברבש (1904–?), בתם של הסוחר פטר ברבש ושל אליס ראדו, לה נישא ב-22 באוקטובר 1931 בבודפשט.[2]

מאיור הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט (17-10-5).

עבודותיו העיקריות עריכה

  • מדיניות המחירים של שירותים ציבוריים (קצ'קמט, 1934)
  • בין שתי מלחמות עולם: ההיסטוריה הכלכלית והחברתית של עשרים ואחת שנים (בודפשט, 1941)
  • אנציקלופדיה קטנה של הכלכלה העולמית (בודפשט, 1941, מהדורה שנייה: בודפשט, 1945)
  • Short History of the Industrial Workers and Trade Unions in Postwar Hungary (Washington, 1953) (ההיסטוריה הקצרה של עובדי התעשייה והאיגודים המקצועיים בהונגריה שלאחר המלחמה (וושינגטון, 1953))
  • The churches and the Jews in Hungary (Chicago, 1966)
  • 25 שנים של עיתונות אנטי-מהפכנית: 1919–1944 (בודפשט, 1945, מהדורה 2: הפדרציה העולמית של יהודי הונגריה, ניו יורק, 1972)

לקריאה נוספת עריכה

  • Magyar életrajzi lexikon IV: 1978–1991 (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1994. ISBN 963-05-6422-X (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
  • Magyar irodalmi lexikon I–III. Főszerk. Benedek Marcell. Budapest: Akadémiai. 1963–1965.
  • (לקסיקון ספרותי הונגרי)
  • Nyárády Gábor (1999). "Peregrinus hagyatéka Emlékezés Major Róbertre". Múltunk. 44 (4): 224–248. נבדק ב-2021-07-28. (העיזבון של פלגרינוס. זכרונות על רוברט מאיור)
  • Révai új lexikona XIV. (Mah–Nel). Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 2004. ISBN 963-955-616-5 (הלקסיקון החדש של רוואי)

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Születési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári születési akv. 2299/1896. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-07-28.
  2. ^ "Házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 1487/1931. folyószáma alatt". נבדק ב-2021-07-28.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רוברט_מאיור&oldid=37574733"