דיולה מאיור
דיולה (יוליוס) יעקב מאיור (במקור עד 1885 מאייר,[1] בהונגרית: Major J. Gyula; קאשה, 13 בדצמבר 1858[2] – בודפשט, 30 בינואר 1925)[3] היה פסנתרן, מלחין, מנצח ומורה למוזיקה יהודי-הונגרי. אחד המלחינים הרומנטיים ההונגרים הבולטים של סוף המאה ה-19. מאיור היה פעיל הן בייסוד מקהלות ובתי ספר למוזיקה והן בפיתוח וביסוס המוזיקה ההונגרית והפרדתה מההשפעה הגרמנית.
 | |
| לידה |
13 בדצמבר 1858 קושיצה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| פטירה |
30 בינואר 1925 (בגיל 66) בודפשט, ממלכת הונגריה |
| שם לידה |
Mayer Jakab |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי ברחוב קוזמה |
| מוקד פעילות |
ממלכת הונגריה |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| צאצאים |
ארווין מאיור, רוברט מאיור |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נעורים וקריירה עריכה
דיולה יעקב מאייר נולד במשפחה יהודית כבנם של שמואל מאייר ושל רוזליה פישר. באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט (כשמו היום) למד קומפוזיציה אצל רוברט פולקמן (אנ') ופסנתר אצל פרנץ ארקל ופרנץ ליסט. בתום לימודיו לימד בכמה בתי ספר בבודפשט. בשנת 1889, יחד עם המנצח ומנהל תיאטרון דיולה קאלדי והחלילן והמלחין שאנדור ניקוליץ' השתתף בהקמת "בית הספר ההונגרי למוזיקה", שם לימד במשך 6 שנים. ב-1894 ארגן והקים את "עמותת מקהלות הנשים ההונגרית", אותה הוביל במשך עשור. ב-1896 פתח בית ספר למוזיקה משלו. תהילתו כפסנתרן התרחבה מעבר לגבולות הונגריה. חלק מיצירותיו נשארו בכתב יד.
מאיור הובא למנוחות בבית הקברות היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
פיתוח המוזיקה ההונגרית עריכה
בהיותו תלמידו של פולקמן, שטיפח את המסורת הקלאסית-רומנטית לצד שומאן וברהמס, אך גם תלמידו של ארקל, ה"אב המייסד" של המוזיקה הלאומית של הונגריה (ומלחין ההמנון הלאומי שלה), מאיור שילב את סוגת "הסימפוניה הגרמנית" עם אלמנטים מהמוזיקה העממית ההונגרית והסלבונית. הוא היה פחות קיצוני וקפדני בהטמעתה של המוזיקה העממית של הונגריה מאשר בלה בארטוק וזולטאן קודאי.
גם מאיור שילב בראפסודיות שלו, בשירה הסימפונית שלו ובאופרות שלו את המלודיות ההונגריות מה שנקרא "מוזיקה צוענית" שהייתה באופנה אז ברחבי אירופה עוד מאז ימי פרנץ ליסט, והדוגמאות הטובות ביותר הן
- הרפסודיות ההונגריות של ליסט
- וריקודים הונגריים של ברהמס.
מאיור השיג את ההצלחה הגדולה הראשונה שלו עם הסימפוניה הראשונה שלו (עם תזמורת גדולה) ב-1885 באיגוד אוהבי המוזיקה בבודפשט. אז שינה מאייר את שם משפחתו למאיור. הוא ניגן את הקונצ'רטו לפסנתר שלו בפעם הראשונה ב-1892 הוא זכה בפרס המוזיקה של קולוז'וואר עם סרנדת רביעיית המיתרים שלו.
משפחתו עריכה
אשתו הייתה אידה גליקליך (1868–1934), שתרגמה לגרמנית את האופרות של בעלה,את מאריה סצ'י ואת דלמה. אחותו ינקה מאיור הייתה זמרת קולורטורה, שב-1889 הייתה חברה בתיאטרון ברוטרדם וב-16 בינואר 1890 נישאה לשחקן קלמן מאטראי.
ילדי הזוג מאיור:
- גבריאלה מאיור, אלה (1895–?), מורה. בעלה היה ד"ר ארמין קרטס (1879–1945) היה מורה בבית ספר תיכון.[4]
- רוברט מאיור (1896–1985) סופר כלכלי ופוליטי. אשתו הייתה ז'וז'אנה תרזיה ברבש.[5]
- ארווין מאיור (1901–1967) היסטוריון מוזיקה, מלחין. אשתו הראשונה הייתה אמה שארושי, השנייה הייתה שרולטה רדנאי.
- אוטו מאיור (1904–?), סוחר. אשתו הייתה ינקה רוזנפלד (1903–?).[6]
יצירותיו (חלקי) עריכה
- ארז'יקה (אופרה, מערכה אחת). הוצג על ידי בית האופרה המלכותי ההונגרי ב-24 בספטמבר 1901.
- מריה סצ'י, בכורה: קולוז'וואר, 1906.
- מירה (מחזמר). בכורה: ברטיסלאבה ב-27 במרץ 1913.
- דלמה (אופרה) לא הועלה.
- דיאנה (אופרה)
- יצירות לתחרות, יצירות קאמריות ויצירות לפסנתר
כתיבתו המוזיקלית עריכה
- מוזיקולוגיה הונגרית
- שירים דתיים יהודיים (בודפשט, 1892)
ספרי הלימוד שכתב עריכה
- ספר שירים לבתי ספר עממיים יסודיים (בודפשט, 1890)
- פונולוגיה (בודפשט, 1891, מהדורה שנייה: 1898)
- בית ספר לפסנתר (בודפשט, 1891, 1898)
- ספר שירים מתודי לבתי הספר העממיים היהודיים (בודפשט, 1898)
- קונטרפונקט (בודפשט, 1903)
מאמריו עריכה
מאמריו פורסמו ב:
- בכתב העת "הרמוניה" (1885. Symphoniám)
- ב-M. Zenelap (1890. סימפוניה הונגרית)
- ב-Élet (1891. כיצד לתקן את בעיות האופרה שלנו)
- ב-Drama Magazines (1893. könym., 1894. מוזרויות של המוזיקה ההונגרית)
- ב-Ország-Világ (1894. פיתוח מוזיקת קונצרטים למהדרין, תיאור הסוויטות, הסונטות והצורות המוזיקליות, מוזיקת קונצרט, צורות של רעיונות מוזיקליים);
- ב-"פדגוגיה הונגרית" (1898 עניין הוראת הנגינה והשירה בבתי ספר תיכוניים)
- ב-Neue Hamburger Zeitung. (189., 1901. חדשות מבודפשט)
לקריאה נוספת עריכה
- Magyar életrajzi lexikon I–IV. Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai 1967–1994. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש)
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái. Budapest, 1891-1914. Hornyánszky Viktor (יוז'ף סיניאי: חייהם ועבודתם של סופרים הונגריים. בודפשט, 1891-1914. גישה מקוונת)
קישורים חיצוניים עריכה
- דיולה מאיור, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- דיולה מאיור באתר Arcanum
הערות שוליים עריכה
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 41102/1885. Forrás: Névváltoztatási kimutatások 1885. év 8. oldal 1. sor
- ^ "Születési bejegyzése a kassai izraelita hitközség születési akv. 40/1858. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-07-27.
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest I. kerületi polgári halotti akv. 236/1925. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-07-27.
- ^ "Major Gabriella házasságkötési bejegyzése a Budapest V. kerületi polgári házassági akv. 423/1932. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-07-27.
- ^ "Major Róbert házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 1487/1936. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-07-27.
- ^ "Major Ottó házasságkötési bejegyzése a Budapest VII. kerületi polgári házassági akv. 343/1933. folyószáma alatt". נבדק ב-2020-07-27.