רודולף ויגמן
היינריך ארנסט גוטפריד רודולף ויגמן (בגרמנית: Heinrich Ernst Gottfried Rudolf Wiegmann; 17 באפריל 1804 –- 17 באפריל 1865) היה צייר, ארכאולוג, היסטוריון אמנות, גרפיקאי ואדריכל גרמני. הוא עבד בסגנון קלאסי, אשתו מרי אליזבת ויגמן, לה נישא בשנת 1841, הייתה גם ציירת.
 | |
| רודולף ויגמן, הפורום ברומא | |
| לידה |
17 באפריל 1804 Adensen, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
17 באפריל 1865 (בגיל 61) דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| הושפע על ידי |
גיאורג מילר, קרל אוטפריד מילר |
| בן או בת זוג |
מרי אליזבת ויגמן |
  | |
ביוגרפיה עריכה
הוא הגיע ממשפחת אנשי צבא. אביו היה סגן (לימים קפטן) בגדוד החי"ר העשירי ונהרג בקרב ווטרלו, שם שימש כשלישו של הקולונל ג'ורג' דו פלאט.[1]
בילדותו הוא ביקר לעיתים קרובות בכנסיית סנט דיוניסיוס בנורדסטממן והארכיטקטורה הגותית שלה הותירה עליו רושם עמוק. הוא התחיל בלימודי אדריכלות, מתמטיקה ואסטרונומיה בהנובר, לשם עברה משפחתו לאחר מות אביו. אחד מחברי ילדותו היה אוגוסט היינריך אנדראה, שלימים יהפוך לאדריכל העירייה של הנובר. לאחר 1823 הוא ואנדראה למדו באוניברסיטת גטינגן, שם למד היסטוריה, מדעי הטבע וארכאולוגיה והתרשם במיוחד מההרצאות של קרל אוטפריד מולר.
את לימודי האמנות החל בדרמשטאדט עם אדריכל העיר, ג'ורג' מולר,[2] שעודד אותו להשלים את עבודתו בכיתה באמצעות מחקר מעשי ברומא. לפיכך, בשנת 1828 הוא עבד במכון הגרמני לארכאולוגיה (DAI) וחקר את ציורי הקיר בפומפיי. הוא נשאר שם עד 1832 והפך לחלק ממושבת האמנות הגרמנית.
לאחר שובו, הוא הקדיש את עצמו ליצירה בהנובר: ציורי שמן, צבעי מים, ליטוגרפיות ותחריטים, שפרסם כאלבום בשנת 1835. במהלך תקופה זו, עבודתו האדריכלית היחידה כללה קמרון קבר עבור יוהאן לודוויג סולמן (1797–1834), יצרן עור. הוא היה גם חבר באגודת האמנות בהנובר וכיהן בוועדה שבחרה יצירות לתערוכות שלהם.
קריירה בדיסלדורף עריכה
עם זאת, הוא לא היה מרוצה מהקריירה שלו בהנובר ועבר לדיסלדורף בשנת 1836. שם פרסם ספר שהתבסס על עבודתו בפומפיי: "ציור העתיקים ביישום ובטכניקה". הספר הביא אותו למחלוקת עם האדריכל, לאו פון קלנצה, שהטיל ספק במסקנותיו של ויגמן. ויגמן השיב בשנת 1839 בספר נוסף "סר ליאו פון קלנזה והאמנות".
לאחר 1836 לימד בדיסלדורף. הוא מונה לפרופסור לאדריכלות ופרספקטיבה בשנת 1839, תפקיד אותו מילא עד מותו.[2] משנת 1846 הוא היה גם ראש המזכירות האקדמית, בניהולו של וילהלם פרידריך שדו, והיה אחראי על התכתבות, הבגרויות והתוכניות. בשנים אלו הוא הפך לסנגור של ארכיטקטורת התחייה הרומנסקית ותכנן בית עבור וילהלם שדו. גאורג זאל היה בין תלמידיו.
בשנת 1839 תכנן מערכת חדשה לחיבורי גגות שתיאר בספר בשם "בניית גשרים שרשרתיים" על פי מערכת המשולש ויישומם על הגגות. עם זאת, מערכת זהה כמעט הומצאה בערך באותה תקופה על ידי המהנדס הצרפתי קמיל פולונקו, שהשתמש בה לבניית תחנות לרכבת פריז-ורסאי, ולכן היא נודעה בשם "גג פולונקו".[3]
הוא היה חבר באגודת אמני הריין ווסטפליה, וכיהן במועצה המינהלית שלה. לאחר 1844 ערך את הפרסום הרשמי של האגודה ה"קורפונדונדזבלט". בשנת 1857 הוא מונה כחבר עמית במכון המלכותי לאדריכלים בריטים (RIBA).
בשנותיו המאוחרות יותר סבל ממחלת ראות (אולי שחפת) והתפטר מתפקידיו זמן קצר לפני מותו.[4]
בנו, ארנולד, נהרג בקרב במלחמת צרפת–פרוסיה בשנת 1870.
גלריה עריכה
-
ארמון הרנהאוזן, 1834 -
השוק בהנובר, 1834 -
מנזר -
נאפולי, 1836 -
הקולוסיאום ברומא, 1835
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Waterloo - Namentliche Liste getödteter, verwundeter und vermißter Officiere der Königlich deutschen Legion, www.denkmalprojekt.org
- ^ 1 2 Wiegmann, 1) Rudolf
- ^ Karl-Eugen Kurrer, The History of the Theory of Structures: From Arch Analysis to Computational Mechanics, John Wiley & Sons, 2012-01-09, ISBN 978-3-433-60134-1. (באנגלית)
- ^ Historische Commission bei der königl. Akademie der Wissenschaften, Allgemeine Deutsche Biographie, Bd. 42, 1., München/Leipzig: Duncker & Humblot, 1897, Allgemeine Deutsche Biographie, עמ' 390