רחל טימור
רחל טימור (נולדה ב-20 בינואר 1944) היא אמנית, ציירת ופסלת ישראלית.
 | |
| לידה |
1944 (בת 80 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| מקום לימודים |
מכון אבני |
| תחום יצירה |
ציור, פיסול |
| בן או בת זוג |
אליעזר ז'ורבין |
|
www | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
טימור נולדה ביד אליהו. היא בת למשפחת פרדסנים, שהייתה היצואנית הראשונה של אתרוגים ולימונים מארץ ישראל לארצות הברית.
טימור התחתנה בגיל 19, והתגרשה לאחר זמן קצר. מהנישואין נולדו לה שתי בנות. לאחר כעשור של עבודה כסוכנת לציוד כבד לבניין, בתקופת המיתון שאחרי מלחמת יום הכיפורים, פוטרה והחליטה להתרכז באמנות. בשנות ה-70 יצירותיה הוצגו אך מעט בישראל. בשנת 1975 הוצגו יצירות שמן שלה בגלריה איפנמה בתל אביב[1][2] ובשנת 1977 הוצגו יצירות שלה למכירה במכירה פומבית ביפו העתיקה[3]. הממסד האמנותי התעלם ממנה, אך רוכשים אמידים החלו לרכוש את יצירותיה. היא החלה לבלות בחברתם, כך הכירה את ח"כ מיכאל רייסר, והוא הכיר לה את חבריו. בחוץ לארץ היא זכתה בשנות ה-70 להצלחה רבה והיא הייתה לציירת ידועה ויצירות שלה הוצגו בקלן, סידני, בנגקוק ומנילה[4]. בשנות השמונים ציורים רבים הוזמנו לאירופה, במיוחד בגרמניה. גם באוסטרליה ובתאילנד הייתה טימור לאורחת מבוקשת, והוזמנה להציג בגלריות.
בשנת 1980 טימור הייתה חלק מקבוצת משושה, שדגלה בהחדרת האמנות הסוריאליסטית לשדה האמנות בישראל[5]. איתה במשושה היו יעקב גילדור, ברוך אלרון, יואב שועלי, אריה למדן, ואשר רודניצקי.
יצירתה עריכה
ביצירותיה, ניכרת אהבתה לארץ ישראל ונופיה. לאורך שנות עבודתה, נהגה לצייר מראות של ישראל הישנה, מראות עירוניים, שכונות עבריות ראשונות וסצנות מחיי היום יום של תושבי ישראל, וכן להשוות בין מה שהיה פעם, למה שיש עכשיו. הרקע לתרחישי ציוריה הוא הסביבה, היא משלבת בין העבר לעתיד.
בשנות ה-30, ננטש הדימוי המזרחי באמנות הישראלית. יש יותר התייחסות לנוף, בעיקר לנוף עירוני, שהופך למשמעותי ובולט. בתקופה זו נופים שישלבו אלמנטים מזרחיים ולצידם אלמנטים מודרניים. באמנותה של טימור, ניתן להבחין בחלק גדול מיצירותיה בנוף עירוני, תל אביבי, בשילוב תמונות קטנות המשמשות כמעין ביאורים/ ביקורת, אשר מסמנים את האוריינטלים (פעמים רבות בצורת גמל או חמור). המגמה היא שהנופים הופכים לעירוניים, ויש סמליות בתוך הנוף. הבית המודרני הופך לסמל למודרניות והתפתחות, הגמל הופך לסמל למזרחיות.
רבים מציוריה הם בשחור לבן, בהשראת צילומים של פעם. תוך צמצום מכוון של מגוון הצבעים רחל טימור מספרת את סיפוריה. מצד אחד- מחקה את הזיכרונות, כמו צילומים של פעם, ומצד שני- לוקחת את הצופה את הדמיון.
פיסול עריכה
בפיסול של טימור, חוזר על עצמו מוטיב הכיסא הריק. לפי פרופ' מרדכי עומר, ”הצורך לקרב את משמעותו של הכיסא-ככלי המתפקד ברמה האסתטית-פולחנית לכיסא שמשמעותו כלי קיבול פונקציונאלי, הוא עדות נוספת לצורך של האמנות העכשווית להתערות בחיים עצמם, תוך צמצום הפער בין האובייקט האמנותי לבין האובייקט השימושי, שניהם מתקיימים על-מנת להכיל את האדם, שנעשה יותר ויותר אחר וזר בסביבתו”[דרוש מקור].
ביצירותיה של רחל, השימוש בכיסא הוא מטאפורי, וכל כיסא מייצג משהו שונה בסיטואציות שונות. למשל, שני כיסאות הנוגעים זה בזה, מסמלים קשר בין שני אנשים.
חיים אישיים עריכה
הייתה בזוגיות עם מיכאל (מייקל) גביש ולאחר מכן הייתה בת זוגו של אליעזר ז'ורבין, שהלך לעולמו בשנת 2013.
טימור מתגוררת בתל אביב.
לקריאה נוספת עריכה
- אהרונסון מ', טימור ר', תל אביב: ציור/ רחל טימור, רמת גן: המוזיאון לאמנות ישראלית, 2007
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רחל טימור- רחל טימור, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- אלון הדר, רחל טימור - אישה יחידה באחווה גברית של הון, שלטון ואויסטרים, באתר nrg, 16 במאי 2009
- הקולות של תל אביב
הערות שוליים עריכה
- ^ גלריה לאמנות איפנמה, מעריב, 2 במאי 1975
- ^ איפנמה מזמינה לתערוכות ציורים, מעריב, 25 ביולי 1975
- ^ קבוצת ציירים מזמינה למכירה פומבית, דבר, 4 במאי 1977
- ^ מיכל מירון, הציפורים בראש של רחל, מעריב, 9 באוקטובר 1978
- ^ השישה של משושה, מעריב, 15 בינואר 1981