ויקיפדיה

Gott soll allein mein Herze haben, רי"ב 169

קנטטה מאת יוהאן סבסטיאן באך
(הופנה מהדף רי"ב 169)

Gott soll allein mein Herze haben (גרמנית: "לאל לבדו, לבי") היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון השמונה-עשר שאחרי חג השילוש, ובוצעה לראשונה ב-20 באוקטובר 1726. הקנטטה מסווגת במחזור השלישי שחיבר המלחין.

היסטוריה עריכה

באך הלחין הקנטטה בשנתו הרביעית בלייפציג. סדר התפילה והלימוד עבור אותו יום ראשון לקוח מהברית החדשה, האיגרת הראשונה אל הקורינתים, פרק א', פסוקים 1–4 ומהבשורה על-פי מתי, פרק כ"ב, פסוקים 34–46.

המשורר האלמוני שחיבר את הליברית התמקד בפרקים השני עד החמישי באהבת האל, ובפרק השישי התמקד ב"ואהבת לרעך כמוך". הכוראל המסיים (כמקובל בקנטטות) הוא הבית השלישי מהמנון מאת מרטין לותר "Nun bitten wir den Heiligen Geist" (מגרמנית: "עתה, אנו מתחננים לרוח הקודש")[1].

הקנטטה הנוספת היחידה שחוברה עבור אותו יום ראשון היא הקנטטה הכוראלית רי"ב 96, שהלחין קודם לכן ב-1724.

מספר השערות הועלו באשר לסיבה בגינה חיבר באך בתקופה קצרה מספר קנטטות לסולן בלעדי (לפי סדר ביצוען רי"ב 170, רי"ב 35, רי"ב 169 ורי"ב 56), האם נכפו עליו טקסטים על ידי מנהלי הכנסייה שהתאימו אך ורק לסולן בלעדי, אם מסיבות כלכליות, שוב בהוראת מנהליו או אם מבחירתו האישית טקסטים שכאלה לחיבור קנטטה עבור סולן או סולנית שמצאו חן בעיניו, אישית או מקצועית כי עמדו למשימה.

מבנה עריכה

הקנטטה כתובה לאלט, מקהלה המשתתפת בכוראל המסיים בלבד, שני אבובים, שני אבובי טנור (Taille), שני כינורות, ויולה, עוגב ובאסו קונטינואו. היצירה מורכבת משבעה פרקים.

  1. סינפוניה (כלי-אינסטרומנטלי)
  2. אריזו ורצ'יטטיב (אלט) Gott soll allein mein Herze haben
  3. אריה (אלט) Gott soll allein mein Herze haben
  4. רצ'יטטיב (אלט) Was ist die Liebe Gottes (מה היא אהבת האל?)
  5. אריה (אלט) Stirb in mir, Welt, und alle deine Liebe (מותו לי, עולם וכל בריותיך (נ"א) מותו בי, עולם וכל אהוביך)
  6. רצ'יטטיב (אלט) Doch meint es auch dabei (אך זכור גם את)
  7. כוראל (מקהלה) Du süße Liebe, schenk uns deine Gunst (את אהבה מתוקה, העניקי לנו מטעמך)

היבטים ביצירה עריכה

הקנטטה היא קנטטה לסולן יחיד, להבדיל ממרבית הקנטטות שנכתבו למספר סולנים. כמו בקנטטות רי"ב 54 המוקדמת (מ-1714), והשתיים שנכתבו ממש בסמוך (באותם השבועות) רי"ב 35 ו-170, חוברה לקול אלט, בדומה לרי"ב 35 ו-170, וככל הנראה בשל הקרבה בזמן הלחנתן, באך עושה שימוש בשלושתן בסולן אלט בלעדי ובתפקיד עוגב מפותח כאובליגטו וקונטינואו. בשונה מהן ישנו גם תפקיד למקהלה בארבעה-קולות סטנדרטית בכוראל המסיים, מאפיין אותו היא חולקת עם רי"ב 56, שהולחנה עבור השבוע שלאחר מכן, וכתובה לסולן בס בלעדי וכוראל מסיים.

הסינפוניה הפותחת היא עיבוד או מקור פרק האלגרו הפותח מקונצ'רטו לצ'מבלו רי"ב 1053, התיעוד המוקדם לעיבוד לצ'מבלו קיים מ-1738 כעשור מאוחר לביצוע הקנטטה, אך מקובל שהולחן קודם לכן, ובכל אופן הסברה היא שהקונצ'רטו המקורי נכתב לכלי מלודי עוד בקתן[2]. גרדינר מציין שייתכן והפרק שימש גם קונצ'רטו לעוגב עבור כלי הנגינה החדש מתוצרת זילברמן בכנסיית סופי בדרזדן, 1725[3].

הסינפוניה כתובה דה קאפו בדומה לעיבוד לצ'מבלו, בתחילה הכינור הראשון מחליף הצ'מבלו בתפקיד הסולן והעוגב כחלק מליווי קונטינואו, מאוחר יותר מצטרף העוגב אובליגטו ובנוסף בשונה מהעיבוד לקונצ'רטו, את תפקידי כלי הקשת מכפילים האבובים ואבוב הטנור. הבדל נוסף בין הסינפוניה והעיבוד לקונצ'רטו הוא החלפת הסולם, רה מז'ור במי מז'ור.

הפרק השני הוא אריוזו ורצ'יטטיב, לסירוגין. הקונטינואו פותח במשקל משולש בשמיניות, שמונה תיבות הקדמה, כל שתי תיבות מהוות יחידה מלודית, אז לראשונה מצטרף אליו תפקיד האלט, כשהקונטינואו למעשה חוזר על שמונה התיבות הפותחות אך בליווי הרמוניות שונות. האריוזו נגמר ובתיבה ה-17 נפתח הרצ'יטטיב היבש, במשקל מרובע ובסולם אחר, נמשך שש תיבות, אז חוזר האריוזו (11 תיבות), הרצ'יטטיב (8 תיבות), האריוזו (12 תיבות) והפרק מסתכם בשתי תיבות רצ'יטטיב הכנה לפרק האריה הבא. דירר מציין שבאך עוקב אחר כוונת המשורר בקפידה בבחירה עבור פסוקים מסוימים את אופי האריוזו ואחרים את אופי הרצ'יטטיב היבש (המדוקלם ולא מושר) בהדגשת דיאלקטיקה מסוימת בין שני החלקים.

מחבר הליברית האלמוני פותח ומסיים האריוזו באותו הביטוי "Gott soll allein mein Herze haben", וכן פותח האריה העוקבת בביטוי זה ממש. גרדינר מוסיף שחזרתו של הביטוי מתפקדת כמוטיב "רונדו", וניתן לציין שבאך בוחר בתחילה להלחין הפסוק באריוזו ובסוף דווקא בדיקלום מיד לפני שבאריה הוא שב להלחינו כבאריוזו. גרדינר מעלה הדמיון הרב שבין האריוזו והאריה, רק בהתקדמות הפוכה, וזוקף זאת לזכות יכולתו של באך ליישם רעיונות תאורטיקני המוזיקה בני זמנו "להמחיש הטקסט במוזיקה" (יוהאן גאורג מאריציוס (מוריץ) פוגט, 1719) "במטרה לזקק הביטוי המוזיקלי להקשרו הכתוב...תכליתה האמיתית של המוזיקה" (יוהאן דויד הייניכן, 1711).

האריה כתובה כטריו לאלט, עוגב אובליגטו וקונטינואו. על תפקיד העוגב הוירטואוזי כותב המוזיקולוג ג'וליאן מינצ'אהם "מלודית העוגב העשירה היא למעשה זרם מתמשך של טוּב"[4].

הרצ'יטטיב השני (הפרק הרביעי) מארמז ומאזכר את עליית אליהו השמים (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוק א'), כתוב יבש (secco). האריה השנייה, כמו סימפוניית הפתיחה משותפת לאותו קונצ'רטו לצ'מבלו, רק הפעם לפרק האיטי וכפי שהוא מופיע בקונצ'רטו "סיציליאנו" (ריקוד איטי), האריה אכן כתובה במשקל שתים עשרה שמיניות הזהה, מה שמלמד על מפעם ואופי דומים (בהעידר הוראות ביצוע אחרות, כמקובל אצל באך). האריה מארמזת את הבשורה על-פי יוחנן, פרק ב', פסוקים 15–16.

הפרק השישי הוא רצ'יטטיב קצר החורג מנושא אהבת האל והסלידה מעולם החומר, לציווי "ואהבת לרעך כמוך".

הקנטטה נחתמת בכוראל קצר עם תפקידים למקהלת ארבעה קולות.

ביצוע עריכה

כקנטטה לסולן יחיד, מוכרים גם ביצועיים בניצוח הסולן. כמו כן הקנטטה משכה סולנים רבים שאינם בהכרח מבצעי באך ומוזיקת בארוק מובהקים לבצע ולהקליטה אותה. הקנטטה מבוצעת לעיתים על ידי קונטרה אלט ואף מצו סופרן. בין הביצועים הרבים, של גרדינר עם נטלי שטוצמן ומקהלת מונטוורדי, של פיטר יאן לסינק וקולגיום באך הולנד, של טון קופמן ותזמורת ומקהלת הבארוק אמסטרדם, ושל ניקולאוס הרנונקור ומקהלת נערי טלץ.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא Gott soll allein mein Herze haben, רי"ב 169 בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ההמנון מאת מרטין לותר
  2. ^ Dürr, Alfred (1981). Die Kantaten von Johann Sebastian Bach (in German). 1 (4 ed.). Deutscher Taschenbuchverlag. pp. 469–472. ISBN 3-423-04080-7
  3. ^ גרדינר
  4. ^ הקנטטה, באתר קנטטות באך
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Gott_soll_allein_mein_Herze_haben,_רי%22ב_169&oldid=36124249"