ויקיפדיה

ריגיקוגו

הריגיקוגו (באסטונית: Riigikogu;‏ riigi - של המדינה, kogu - אספה) הוא הפרלמנט החד-ביתי של אסטוניה. בנוסף לאישור החקיקה, הפרלמנט ממנה פקידים בכירים, לרבות ראש הממשלה והשופט העליון של בית המשפט העליון, ובוחר (לבד או, במידת הצורך, יחד עם נציגי השלטון המקומי במסגרת חבר אלקטורים רחב יותר) את הנשיא. בין יתר עיסוקיו מאשרר הריגיקוגו אמנות בין-לאומיות משמעותיות המטילות חובות צבאיות וקנייניות ומביאות לשינויים בחוק, וכן מאשר את תקציב המדינה שמציגה הממשלה ומפקחת על הרשות המבצעת.

אספת המדינה של אסטוניה
Riigikogu
מדינה אסטוניהאסטוניה אסטוניה
סוג בית מחוקקים חד-ביתי
מנהיגים
נשיא יורי רטס
מושבים
מספר מושבים 101

קואליציה: (54)

אופוזיציה: (47)

בחירות
שיטת בחירות שיטת ד'הונד מתונה
בחירות קודמות 5 במרץ 2023
משכן
עריכת הנתון בוויקינתונים
טירת טומפאה עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר אינטרנט
www.riigikogu.ee
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

היסטוריהעריכה

23 באפריל 1919, מושב הפתיחה של האספה המכוננת האסטונית (אנ'), נחשב לתאריך הקמת הפרלמנט של אסטוניה.[1] בריגיקוגו, שנוסד על פי חוקת אסטוניה (אנ') מ-1920, היו 100 חברים שנבחרו לכהונה של שלוש שנים על בסיס ייצוג יחסי. הבחירות נקבעו ליום ראשון הראשון במאי של השנה השלישית לפרלמנט.[2] הבחירות הראשונות לריגיקוגו התקיימו ב-1920. מ-1923 עד 1932 התקיימו ארבע בחירות נוספות לריגיקוגו. הבחירות היו על בסיס אזורי, ללא אחוז חסימה בשתי הבחירות הראשונות, אך משנת 1926 נעשה שימוש באחוז חסימה מתון (2%). מפגשי הריגיקוגו מתקיימים בטירת טומפאה (אנ'), שם הוקם בניין חדש בסגנון אקספרסיוניסטי יוצא דופן בחצר הטירה מימי הביניים בשנים 1920–1922.

בשנת 1933 אושרו תיקונים לחוקה הראשונה במשאל עם, בהם ניתן יותר כוח לנשיא. בשנה שלאחר מכן השתמש הנשיא בסמכויות החדשות הללו כדי לפזר את הפרלמנט והכריז על ממשל צבאי כדי למנוע הפיכה לכאורה.[3] בשנת 1937 אושרה חוקה שנייה במשאל עם, בה הונהג בית מחוקקים דו-ביתי, שכלל את בית הנבחרים (ריגיווליקוגו, Riigivolikogu) והמועצה הלאומית (ריגינוקוגו, Riiginõukogu). לאחר מכן נערכו בחירות בשנת 1938, בהן הורשו להתמודד רק מועמדים בודדים.

בתקופות הכיבוש הסובייטי (1940–1941), הכיבוש הגרמני (1941–1944), והכיבוש הסובייטי השני (1944–1991) פורק הפרלמנט. מבנה הריגיקוגו שימש את הסובייט העליון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האסטונית במהלך שלטון ברית המועצות.

השבת העצמאותעריכה

בספטמבר 1992, שנה לאחר קבלת העצמאות מחדש של אסטוניה מברית המועצות, התקיימו בחירות לפרלמנט על בסיס החוקה השלישית שהתקבלה במשאל עם בקיץ של אותה שנה. חוקת 1992, שהצהירה במפורש על רציפותה עם המדינה האסטונית כפי שהתקיימה בין 1918 ל-1940, הכריזה על חזרתו של בית מחוקקים חד-ביתי עם 101 חברים. הבחירות האחרונות לפרלמנט נערכו ב-5 במרץ 2023. ההבדלים העיקריים בין השיטה הנוכחית לשיטת ייצוג פרופורציונלי הם אחוז החסימה, שנקבע ל-5%, והשימוש בנוסחת ד'הונט שונה (המחלק מועלה בחזקת 0.9). שינוי זה גורם לחוסר יחסיות גדול יחסית מאשר בצורה הרגילה של הנוסחה.

הקצאת מושבים נוכחיתעריכה

 
בניין הפרלמנט בטירת טומפאה, מקום מושבו של הפרלמנט.

הרכבי הפרלמנט בעברעריכה

1992–1995עריכה

29 17 15 12 10 8 8 1 1
בלוק המולדת בית בטוח החזית העממית המתונים מפלגת העצמאות הלאומית המפלגה המלוכנית אזרח הירוקים מפלגת היזמים

1995–1999עריכה

41 19 16 8 6 6 5
הקואליציה הרפורמה המרכז העצמאות ופרו פטריה המתונים בית מפלגת הימין

1999–2003עריכה

28 18 18 17 7 7 6
מפלגת המרכז פרו פטריה הרפורמה המתונים הקואליציה אספות האיכרים מאוחדים

2003–2007עריכה

28 28 19 13 7 6
המרכז רס פובליקה הרפורמה האיחוד העממי פרו פטריה המתונים

2007–2011עריכה

31 29 19 10 6 6
הרפורמה המרכז המולדת SDE הירוקים האיחוד העממי

2011–2015עריכה

33 26 23 19
הרפורמה המרכז המולדת SDE

2015–2019עריכה

30 27 15 14 8 7
הרפורמה המרכז SDE המולדת החירות EKRE

2019–2023עריכה

34 26 19 12 10
הרפורמה המרכז EKRE המולדת SDE

2023–הווהעריכה

37 17 16 14 9 8
הרפורמה EKRE המרכז אסטוניה 200 SDE המולדת

יושבי ראש הריגיקוגועריכה

שכרו של יושב הראש הוא 5,288 אירו לחודש.[4]

1921–1937עריכה

שם פרק זמן ריגיקוגו
אוטו סטרנדמן 4 בינואר 1921 – 18 בנובמבר 1921 I[5]
ג'והאן קוק 18 בנובמבר 1921 – 20 בנובמבר 1922 I[5]
קונסטנטין פטס 20 בנובמבר 1922 – 7 ביוני 1923 I[5]
יאן טוניסון 7 ביוני 1923 – 27 במאי 1925 II[5]
אוגוסט ריי 9 ביוני 1925 – 22 ביוני 1926 II[5]
קארל איינבונד 22 ביוני 1926 – 19 ביולי 1932 III, IV, V[5]
יאן טוניסון 19 ביולי 1932 – 18 במאי 1933 V[5]
קארל איינבונד 18 במאי 1933 – 29 באוגוסט 1934 V[5]
רודולף פנו 28 בספטמבר 1934 – 31 בדצמבר 1937 V[5]

יושבי ראש הריגיווליקוגו (הבית התחתון)עריכה

שם פרק זמן ריגיקוגו
יורי אולוטוס 21 באפריל 1938 – 12 באוקטובר 1939 VI[5]
אוטו פוק 17 באוקטובר 1939 – 5 ביולי 1940 VI[5]
ארנולד וימר 21 ביולי 1940 – 25 באוגוסט 1940

יושבי ראש הריגינוקוגו (הבית העליון)עריכה

שם פרק זמן ריגיקוגו
מיכל פונג 21 באפריל 1938 – 5 ביולי 1940 VI[5]

יושב ראש המועצה העליונה (1990–1992)עריכה

שם פרק זמן
ארנולד רוטל 29 במרץ 1990 – 5 באוקטובר 1992

מאז 1992עריכה

שם פרק זמן ריגיקוגו
אולו נוגיס 21 באוקטובר 1992 – 21 במרץ 1995 VII[5]
טומאס סאווי 21 במרץ 1995 – 31 במרץ 2003 VIII, IX[5]
אנה ארגמה 31 במרץ 2003 – 23 במרץ 2006 X[5]
טומאס ורק 23 במרץ 2006 – 2 באפריל 2007 X[5]
אנה ארגמה 2 באפריל 2007 – 20 במרץ 2014 XI, XII[5]
אייקי נסטור 20 במרץ 2014 – 4 באפריל 2019 XII, XIII[5]
הן פולואס 4 באפריל 2019 – 18 במרץ 2021 XIV[5]
יורי רטס 18 במרץ 2021 XIV[5]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ריגיקוגו בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Riigikogu". Riigikogu. ארכיון מ-5 בדצמבר 1998. נבדק ב-17 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Miljan 2004, p. 413.
  3. ^ Miljan 2004, p. 414.
  4. ^ "Riigikogu liikmete ja teiste kõrgemate riigiteenijate palk ei muutu". Postimees. 15 במרץ 2017. ארכיון מ-1 בפברואר 2021. נבדק ב-11 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 "Riigikogu juhatus". Riigikogu. ארכיון מ-6 ביוני 2015. נבדק ב-18 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ריגיקוגו&oldid=35873687"