רמזור (סדרת טלוויזיה)

רמזור הייתה קומדיית מצבים ישראלית אשר שודרה במקור החל מ-24 במרץ 2008 ועד לסיומה ב-3 ביולי 2014 במשך 4 עונות ו-51 פרקים בערוץ 2 במסגרת "שידורי קשת". התוכנית נוצרה על ידי אדיר מילר, שגם היה שותף בכתיבת התסריט לצד רן שריג. הסדרה מתמקדת בזוגיות, חיי נישואין ובחברות גברית, תוך הקצנה קומית של התלאות הנלוות להם.

רמזור

סוגה	קומדיית מצבים
יוצרים	אדיר מילר
כותבים	אדיר מילר, רן שריג
בימוי	רני סער (עונה 1) אוהד פרח (עונות 2–4)
שחקנים	אדיר מילר ליאור כלפון נירו לוי יעל שרוני ליאת הר לב יובל וין
פרסים	פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה – הסדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2010 פרס אמי הבינלאומי – הסדרה הקומית הטובה ביותר לשנת 2010
ארץ מקור
שפות	עברית
מספר עונות	4
מספר פרקים	51
הפקה
מפיק	אלעד קופרמן, גיא לוי
חברת הפקה	קופרמן הפקות
צלמים	בועז יהונתן יעקב, דנור גלזר
אורך פרק	30 דקות בממוצע
שידור
רשת שידור	FOX CTC
רשת שידור בישראל	קשת (ערוץ 2) ערוץ ההומור ש.ח ערוץ 24 ש.ח
תקופת שידור מקורית	24 במרץ 2008 – 3 ביולי 2014
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb

הסדרה זכתה בזמן שידורה ובשנים שלאחר מכן להצלחה רבה ואף למעמד של סדרת קאלט. בשנת 2010 זכתה הסדרה ב"פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה" בקטגוריית "הסדרה הקומית הטובה ביותר", ואף הייתה לסדרת הטלוויזיה הישראלית הראשונה שזכתה בפרס אמי הבין-לאומי האמריקאי בקטגוריית "הקומדיה הטובה ביותר". זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקנית ולערוץ CTC ברוסיה.

ב-5 ביוני 2022 שודר בסדרה "צומת מילר" פרק איחוד של שחקני רמזור.

מאפייני הסדרה

הסדרה עוסקת בחייהם של שלושה חברי ילדות טובים המתגוררים בגבעתיים. כל אחד מהחברים הוא גבר אשר נמצא בתחילת שנות השלושים ובשלב שונה של הזוגיות בחייו. הסדרה מתמקדת בקשרי הידידות בין שלושת הגברים, ובעיקר ביחסי הזוגיות של כל אחד מהם, תוך הקצנה קומית של התלאות הכרוכות בידידות ובזוגיות.

שמה של הסדרה נובע מהרמזור שצבעיו מייצגים את מצב הזוגיות של כל אחד מהגברים. איצקו (ליאור כלפון) נחשב לאור האדום, כיוון שהוא מונוגמי; נשוי ללילך (יעל שרוני) ואב לילדה בשם דניאל (יובל וין). אמיר (אדיר מילר) הוא האור הצהוב, כי הוא נמצא בתחילת הסדרה בשלב הביניים; יוצא קבוע עם חברה בשם טלי (ליאת הר לב), חפר (נירו לוי) הוא האור הירוק; אין לו חברה קבועה, והוא נמצא בשלב ה"סטוצים".

במהלך הסדרה אמיר, איצקו וחפר מחליפים בין "אורות הרמזור", בכך שאמיר מתחתן ונולדת לו בת, איצקו ולילך מתגרשים וחפר מוצא את עצמו בזוגיות מחייבת.

כל פרק בסדרה הוא פרק עצמאי, עם זיקה קלושה בלבד לאירועי הפרקים הקודמים. בכל פרק מוצג אירוע בחיי כל אחד משלושת הגברים, גיבורי הסדרה, אירוע המגיע אל סופו (המר, בדרך כלל) בסוף הפרק. כל אחד משלושת האירועים מתנהל בנפרד, והקשר ביניהם נוצר בעיקר בשיחות בין הגברים, על בעיותיהם עם נשותיהם, או בחייהם.

לשלושת הגברים מקום מפגש קבוע בכל עונה של הסדרה. כמעט בכל פרק ישנה לפחות סצנה אחת שבה נפגשים שלושתם הגברים לשיחה במקום המפגש. אף שהמקום משתנה מעונה לעונה, מאפייניו אינם משתנים. מקומות אלה הם:

• עונה ראשונה: חדר כושר – אף שהם לבושים לאימון הם תמיד נצפים מתבטלים ושותים מיץ ולעולם לא מתאמנים. מקום מפגש נוסף בעונה הראשונה עשוי להיות גם בג'קוזי.
• עונה שנייה: מגרש כדורסל, בו הם לכאורה משחקים כדורסל עם חברים אך בפועל מתבטלים על הספסל ודוחים הצעות של חבריהם לעלות לשחק.
• עונה שלישית: ספסל מנוחה במסלול לרכיבת אופניים – אף שהם לבושים לרכיבה ספורטיבית, הם אינם רוכבים, ודוחים הצעות של רוכבים להצטרף לרכיבה.
• עונה רביעית ואחרונה: ספסל במרינה בתל אביב – אף שהם לבושים בבגדי צלילה, הם אינם צוללים, ודוחים הצעותיהם של חבריהם (זיסו, בז'ה ושאר חבריהם) להצטרף לצלילה.

בנוסף למקומות אלו, ניתן לראות את החבורה מבלה ונפגשת לעיתים גם בבית קפה.

רבים מפרקי הסדרה כוללים סיוט של אחד מגיבורי הסדרה, בעקבות אירועים שחווה במשך היום. מוטיב נוסף החוזר בפרקי הסדרה הוא הספרים הבדיוניים (שלא קיימים) שאמיר וטלי קוראים המהווים סאטירה הומוריסטית על אירועים אקטואליים, כגון "ערה?" מאת עמנואל רוזן, "געגועי לאתגר קרת" מאת הנרי קיסינג'ר (על פי "געגועי לקיסינג'ר" שחיבר קרת), "געגועי לכינים" מאת רמי קלינשטיין, ו"לתת שם פשוט לילד" מאת מארינה מקסימיליאן בלומין.

הסדרה עוקבת אחר אירועים בחייהם של שלושת הגברים ונשיהם אשר מתקשרים בדרך כלל לסיפור אחד. לדוגמה הפרק השביעי בעונה השלישית, "טלי הורמונאלי", שכלל שלושה סיפורים:

• אמיר סובל מהתפרצויות זעם של טלי, אותן מייחסים חבריו להשפעתו ההורמונלית של ההריון. כדי להרגיע אותה הוא מציע לה שייסע ליהוד כדי להביא לה את הגלידה האהובה עליה, אך טלי מגלה שהוא אינו יודע מה הטעם החביב עליה, וצעקותיה רודפות אחרי אמיר בחדר המדרגות.
• לילך חושקת בספה מהודרת, כמו זו שיש לחברתה. איצקו נדהם ממחירה הגבוה של הספה, ושומע לעצת חפר לקנות חיקוי זול, זהה למקור. לילך מתיישבת באושר על הספה, וזו מתפרקת תחתיה, ובעקבות זאת מתברר לה שמדובר בחיקוי. כעונש איצקו עובר לישון במכוניתו. לילך חוזרת לביקור אצל חברתה, וכשהן יושבות על הספה, גם זו מתפרקת – מתברר שגם החברה קנתה חיקוי זול.
• חפר רואה חירש המתפרנס ממכירת דובונים במסעדות, ומחליט להתחזות לחירש ולהתפרנס באופן דומה. הוא זוכה להכנסה נאה, אך הדברים מסתבכים כאשר עיריית גבעתיים יוצאת במבצע התרמה למען חפר החירש, וקונה לו מכשיר שמיעה המוכנס לאוזניו בטקס חגיגי, וגורם לו לשמוע את התזמורת ברעש מחריש אוזניים.

דמויות

דמויות ראשיות

• אמיר "מירי" רוזנר (אדיר מילר): גר בגבעתיים עם בת זוגו טלי וכלבתה, ירדנה. אמיר כלל לא מחבב את הכלבה ירדנה, ואף ניתן לראות מקרים בהם הוא מראה שנאה כלפיה (לדוגמה בעונה הראשונה בפרק 11, בו הוא מגיע הביתה מהעבודה ואומר לה ללכת כשהיא יושבת בקרבתו). אמיר עובד כבמאי כוריאוגרף בחברה להפקת אירועים. בסוף העונה השנייה אמיר וטלי נישאים ובתחילת העונה השלישית טלי נכנסת להריון, וההריון מלווה אותה בעונה זו. בסוף העונה השלישית טלי יולדת את בתם הבכורה, ירדנה, אשר קרויה על שם הכלבה של טלי שנדרסה בפרק האחרון בעונה זו. טלי מכנה את אמיר בכינוי "מירי", וחפר נוהג לכנות אותו "גיסנו".
• אייל "איצקו" איצקוביץ' (ליאור כלפון): בתחילת הסדרה נשוי ללילך ואב לדניאל בת השבע. איצקו מנהל את חנות הטריקים של אביו ומתבלט בקמצנותו. בעונה הרביעית לילך מתגרשת ממנו. בפרק האחרון של העונה הרביעית הם חוזרים, ומתחילים זוגיות חדשה. חפר נוהג לכנות אותו "גיסנו".
• חפר גורי (נירו לוי): רווק הולל. מרבה לדבר בגוף שלישי, ותורם משלל עצותיו לשני חבריו, שלעיתים קרובות מסבכות אותם במקרים שלא רצו כלל להגיע אליהם. רווק נצחי שנהנה מחיי הרווקות ומכך שמחליף בנות זוג, בסוף העונה הראשונה ובעונה השנייה נכנס לקשר רציני עם שירי "סרטים" שממנה מתקשה להיפרד למרות רצונו, במהלך העונה השנייה מכיר את דליה מלקין, לכאורה אלמנה עשירה, ובעונה השלישית חוזר לחיי הרווקות.
• לילך איצקוביץ'-יפה (יעל שרוני): אשתו הקרה, הקשוחה והאכזרית של איצקו, שהכירה אותו בתיכון במגמה הספרותית. לילך נולדה בדרום גבעתיים והיא עיתונאית ממולחת בעיתון "מעריב", העוסקת בנושאים חברתיים. לרוב מתייחסת לאיצקו כ"סמרטוט" ולא מעריכה אותו ואת הדברים הקשורים אליו כלל, למרות שניתן לראות לעיתים רחוקות מקרים אחדים בהם היא מראה כלפיו מעט חיבה ודאגה. למרות שחבריו ומכריו הסובבים אותו נוהגים לקרוא לו ״איצקו״, לילך קוראת לו תמיד בשמו אייל. לילך מרבה להסתובב עם אוזניית הבלוטות' על אוזנה, וכך היא מדברת עם אנשים. בעונה הרביעית התגרשה מאיצקו, ונשארה בדירתה עם בתה דניאל, אך חזרה לאיצקו בסוף העונה הרביעית.
• טלי רוזנר (לשעבר דביר) (ליאת הר לב): אשתו של אמיר. טלי פגשה את אמיר במהלך עבודתו כבמאי של הופעה שהייתה לטלי במסגרת עבודתה בארקיע. עבדה כדיילת אוויר בארקיע עד העונה השלישית. בעונה השלישית היא נכנסת להריון ובסוף העונה השלישית נולדה בתה הבכורה, ירדנה, אשר קרויה על שם כלבתה שמתה בפרק האחרון כאשר נדרסת בטעות כשאיצקו ולילך שומרים עליה.
• דניאל איצקוביץ' (יובל וין): בתם של איצקו ולילך (בת ה-7 בתחילת הסדרה). בעלת נפש בוגרת, חוצפנית ועקשנית, נוהגת לראות חדשות ומעריצה את איש החדשות והעיתונאי דני קושמרו.

דמויות משנה

• אילנה רוזנר (תחיה דנון): אמו של אמיר רוזנר. אוהבת לעשן סמים.
• סנאית (אמה רובין) (עונות 1–2): חברתה של טלי מהעבודה. אוהבת לאכול. מנגנת על טובה.
• שירי "סרטים" (שירה קצנלנבוגן) (עונות 1–2): חברתו של חפר מסוף העונה הראשונה עד תחילת העונה השנייה. נוטה להיעלב בצורה מוגזמת, ומכאן בא כינויה ״סרטים״.
• דליה מלקין (רינה פדווה) (עונות 2–3): חברתו של חפר מסוף העונה והם בקשר רציני. הם נפרדים בעונה השלישית.
• זיסו (אוהד פרח) (עונות 2–4): חברם של אמיר, איצקו וחפר. נראה בעונה השנייה במגרשי הכדורסל ושואל אם הם רוצים לעלות לשחק ותמיד נענה בסירוב, בעונה השלישית נראה יחד עם קבוצת רוכבי אופניים ושואל האם הם רוצים לרכב וגם פה נענה בסירוב של אמיר בשלל תירוצים, בעונה הרביעית נראה במרינה כצוללן המציע לשלושה לצלול איתו. אוהד פרח הוא גם במאי הסדרה.
• גיורא (יגיל מריסין) (עונה 1): עובד בחנות של איצקו.
• ירדנה רוזנר (הילי/דניאלה אור) (עונה 4): התינוקת של אמיר וטלי, שנולדה בסוף העונה השלישית. היא נקראת ירדנה על שם הכלבה של טלי שנדרסה בפרק שבו טלי יולדת אותה. רוב המקרים של אמיר בעונה הרביעית והאחרונה קשורים אליה. פרק הסיום של הסדרה עסק ביום הולדתם המשותף של ירדנה ואמיר.
• שפרה (שפרה ציפרין) (עונה 3–4): סבתו של אמיר רוזנר. בעלת זיכרון גרוע (סנילית). שוכחת את שמותיהם של האנשים הקרובים לה. קוראת תמיד לירדנה "חנהל'ה" כי כך רצתה לקרוא לה בפרק האחרון על שם אחותה שנפטרה ואמיר וטלי לא הסכימו. נוהגת לספר סיפורים על השואה, ולהתבטא במשפטים כמו: "בוז לספר הלבן".
• עו"ד בני שטיין (אלון גל) (עונה 4): עורך דין שמייצג אך ורק נשים גרושות, מרצה אותן ומביס את הגברים שלהן. לילך שוכרת אותו בעקבות גירושיה מאיצקו. בפרק האחרון איצקו נעזר במשה דץ על מנת לנקום בו, על כך שהרס את חייו. באותו פרק יצא שטיין עם לילך, אך לאחר שהתברר שהוא ניצל אותה בשביל כתבה בעיתון היא נפרדת ממנו וחוזרת לאיצקו.
• נפתלי דביר (שלום כורם) (עונות 2–4): אביה של טלי. מרבה לקרוא את מדור הספורט בעיתון.
• שושי "שושקה" דביר (אסתי קוסוביצקי) (עונה 2–4): אימה של טלי.

סקירת הסדרה

הסדרה שודרה בערוץ 2 במסגרת "שידורי קשת". פרק הבכורה של הסדרה שודר ב-24 במרץ 2008 והשיג 22.8% אחוזי רייטינג, ממוצע הצפייה של העונה הראשונה הוא 19%.

העונה השנייה החלה ב-4 באוגוסט 2009 ופרק הבכורה של העונה שודר ללא הפסקת פרסומות והשיג בעקבות כך 24.8% אחוזי רייטינג. העונה השנייה השיגה נתוני צפייה מוצלחים מהעונה הראשונה וממוצע הצפייה שלה עומד על 23.6%.

העונה השלישית עלתה ב-26 במאי 2011 והפכה לעונה הנצפית ביותר של הסדרה ולסדרה הישראלית הנצפית ביותר בשנים האחרונות (מאז שודרו "שמש" ו"מרחק נגיעה"). שישה פרקים מתוך העונה השלישית קיבלו מעל 30% אחוזי רייטינג כשהפרק הנצפה ביותר בעונה ובסדרה בכלל היה פרק סיום העונה השלישית ששודר ב-10 בספטמבר 2011 עם 35.1% כאשר בדקת השיא היו 38.7% רייטינג.

העונה הרביעית והאחרונה החלה ב-3 באפריל 2014 ופרק הבכורה זכה לרייטינג של 33.5%. פרק סיום הסדרה שודר ב-3 ביולי 2014 וזכה ל-30.5% אחוזי רייטינג. העונה כללה 13 פרקים וממוצע של 28% אחוזי רייטינג. העונה הרביעית דורגה במקום ראשון בין הדרמות הנצפות ב-2014.

עונה		פרקים		שודרה לראשונה (ישראל)		ממוצע צפייה
				הפרק הראשון	הפרק האחרון
	1	13		24 במרץ 2008	8 ביולי 2008	19%
	2	13		4 באוגוסט 2009	9 בנובמבר 2009	23.6%
	3	12		26 במאי 2011	10 בספטמבר 2011	33.9%
	4	13		3 באפריל 2014	3 ביולי 2014	28%

במהלך שידור הסדרה קנסה הרשות השנייה את זכיינית השידור, "קשת", בגריעה של 4 דקות פרסומת (שערכן כ-500,000 ש"ח) בגין שילוב פרסומת סמויה בסדרה.

במאי 2014 התלוננו "קבוצת הקול הנשי" ו"ידיד" בפני הרשות השנייה על שאמהות חד-הוריות כונו באחד מפרקי הסדרה "שרמוטות".

בחו"ל

זכויות הסדרה נמכרו לרשת FOX האמריקאית, בה שודרה הסדרה מפברואר 2011 בשם Traffic Light, ופותחה על ידי התסריטאי בוב פישר. כעבור שלושה חודשים החליטה FOX לבטל את הסדרה לאחר עונה אחת בת 13 פרקים, עקב רייטינג נמוך.

הגרסה הרוסית של הסדרה משודרת בערוץ הבידור המוביל ברוסיה CTC במשך 11 עונות.

הסדרה זכתה בפרס אמי הבינלאומי לסדרה הקומית הטובה ביותר, בטקס שנערך בנובמבר 2010.

ראו גם

• צומת מילר (סדרת טלוויזיה)

קישורים חיצוניים

• רמזור – האתר הרשמי, מתוך אתר mako
• "רמזור", באתר נטפליקס
• הדס בשן, העצמה גברית, באתר ynet, 29 ביולי 2009
• גילי איזיקוביץ, הצצה לאתר הצילומים של "רמזור", באתר הארץ, 23 במאי 2011
• "רמזור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "רמזור", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "רמזור", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית

ביקורת

• שי גולדן, עכבר העיר אונליין, רמזור: הסיטקום הישראלי שפיצח את הנוסחה, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2009
• חגית גינזבורג, זכות קדימה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2009
• אייל לוי, "רמזור" הכי קרובה ל"סיינפלד", באתר nrg‏, 17 בנובמבר 2009
• פז חסדאי‏, העונה השלישית של "רמזור" מוכיחה: אפשר לעשות סיטקום ישראלי מצליח, באתר וואלה, 27 במאי 2011
• עינב שיף‏, "רמזור" מסיימת עונה: יותר חזקה מהמחאה החברתית, באתר וואלה, 11 בספטמבר 2011
• לילך וולך‏, רמזור מקולקל: "רמזור" חוזרת אחרי שלוש שנים והיא נשארה באותה כיתה, באתר וואלה, 4 באפריל 2014
• אריאנה מלמד, "רמזור": אור ירוק לעונה הרביעית, באתר ynet, 4 באפריל 2014
• אלקנה שור, "רמזור" לא עוצרת באדום, באתר nrg‏, 10 באפריל 2014
• ניב הדס, עונה רביעית ל"רמזור": תקועים בצומת מילר, באתר הארץ, 11 באפריל 2014
• מאור הוימן, ‏רמזור: כי כולנו שונאים נשים, באתר onlife,‏ 14 במאי 2014
• נגה כהן, בין "רמזור" לגולדסטאר – איך מתמודדים עם אבדן תחושת הגבריות, באתר "הארץ", 18 במאי 2014
• דוד רוזנטל‏, בין סחיות לנונסנס: "רמזור" נפרדת בשיא, באתר וואלה, 3 ביולי 2014
• סמדר שילוני, "רמזור" – הסוף: היו שלום ותודה על הפאנצ'ים, באתר ynet, 4 ביולי 2014
• מרינה קיגל, אור ירוק לסיום מתוק: "רמזור" עשתה את שלה, באתר nrg‏, 5 ביולי 2014

הערות שוליים

הקודם: 2009 – "Red Band"

פרס האקדמיה לטלוויזיה – סדרה קומית 2010 – רמזור

הבא: 2011 – עבודה ערבית