פתיחת התפריט הראשי

הרב רפאל אהרן בן שמעון (4 ביולי 1848 רבאט, מרוקו - 24 באוקטובר 1928 תל אביב, ארץ ישראל) היה פוסק הלכה חשוב ששימש כרבה הראשי של קהיר וכנשיא בית הדין הרבני בעיר למשך כ-30 שנים.

הרב רפאל אהרן בן שמעון
הרב רפאל אהרון בן שמעון.jpg
לידה 1848
רבאט, מרוקו
פטירה 1928 (בגיל 80 בערך)
תל אביב
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייועריכה

בן שמעון נולד ברבאט שבמרוקו, לאביו הרב דוד בן שמעון ולאמו רחל. בשנת 1854 עלה לארץ ישראל ביחד עם אביו. בילדותו קיבל חינוך מסורתי והצטיין בידיעותיו בתלמוד ופוסקים. בירושלים שימש כמזכיר בבית דינו של אביו, וכבר בגיל צעיר מונה לראש ישיבת "מגן דוד". בשעות הפנאי למד שפות: צרפתית, איטלקית, ספרדית וערבית. בצעירותו נחשף גם לטקסטים עבריים של הוגים בני תנועת ההשכלה. בשנת 1860 (תר"ך) נשא לאישה את אסתר, בת למשפחת הרבנים בן-וואליד ממרוקו.

בשנת תרל"ח 1878 יצא בשליחות בית המדרש דורש ציון בירושלים לצרפת ולגרמניה, לאסוף תרומות לתיקון בית המדרש[1]. בפנקס השליחות קיבל את הסכמתם של חכמי ירושלים, ובצרפת את הסכמתם של הרבנים הראשיים הרב צדוק הכהן והרב אליעזר איזידור[2]. בשנת 1879 הפסיק את שליחותו וחזר לארץ עקב מות אביו. היה פעיל בוועד העדה המערבית, וקיבל כתב שליחות לערי המגרב באלול שנת תרמ"ה 1885.[3] בשנים 1888-1890 פעל במרוקו כשד"ר לגיוס כספים ותרומות לוועד העדה המערבית בירושלים. בשנים אלה ייסד את אגודת "דובב שפתי ישנים" ששמה לה למטרה לאסוף ספרים בכתבי יד מרחבי מרוקו ולהוציא אותם לאור בדפוס. כחלק מפעילות האגודה היא הדפיסה ספריהם של כמה מהרבנים החשובים שפעלו במרוקו לאורך השנים. עם חזרתו ממרוקו הוא הוזמן לכהן כרב הראשי (חכם באשי) של קהילת יהודי קהיר, תפקיד בו כיהן שלושה עשורים (1891-1921). במהלך תקופה זאת התמודד ביצירתיות עם אתגרי המודרניות וקירב בין העדות היהודיות השונות במצרים. במהלך שנותיו כרב הראשי של קהיר הוא זכה לאותות כבוד מהשלטון העות'מאני והשלטון המקומי המצרי, בהם אות מסדר המג'ידיה (1896) ואות מסדר אוסמאני (1906).

הרב בן שמעון ניצל את מעמדו כרב הראשי ואת קשריו עם הממשל המצרי כדי להלחם בהסתה אנטי-יהודית ואנטי-ציונית בעיתונות המצרית. בשנת 1914 קיבל הרב בקשה מד"ר נסים מלול לפעול כנגד הסתה בעיתון מצרי בשם "אלאקדם". ד"ר מלול ניהל באותה תקופה קמפיין רחב היקף כנגד הסתה אנטי-יהודית או אנטי-ציונית בעיתונות הערבית, ונחל מספר הצלחות במצרים, אך העורך של עיתון "אלאקדם" היה עוין במיוחד ליהודים ולא הסכים להפסיק את ההסתה בעיתונו. בתגובה לבקשה, הרב בן שמעון שלח מכתב לנסיכה אלכסנדרה, בתו של מלך מצרים, שהייתה בעלת העיתון. במכתב לנסיכה התלונן על ההסתה בעיתון "אלאקדם" וסיים באמירה: "מקוה אני שתתקני את הדבר בחכמתך הידועה". הנסיכה השיבה לרב באומרה "תודה שעוררתם אותנו על השגיאות והפשעים שיצאו מהעיתון [...] נגד האומה שאני מכבדת ומברכת." הנסיכה דרשה מעורך העיתון להפסיק לפרסם פרסומים בגנות היהודים והציונות, אך העורך סירב. היא ניסתה למצוא עילה לפטר אותו, ולבסוף פיטרה אותו לאחר שנמצאו ראיות שהוא מעל בכספי העיתון.[4]

בשנת תרפ"א (1921) עלה עם משפחתו לארץ ישראל. הוא קנה בית בתל אביב הצעירה והתיישב בה עם בני משפחתו. בדירתו בתל אביב ניהל בית כנסת והרבנים הראשיים לת"א-יפו נהגו להתייעץ עמו בענייני שיפוט והלכה. הוא נפטר בתל אביב ביום י' בחשוון תרפ"ט (24 באוקטובר 1928) והובא לקבורה בהר הזיתים בירושלים בהלוויה רבת משתתפים, בה הספידוהו הראי"ה קוק, הרב אברהם פילוסוף, הרב יוסף מרדכי הלוי ועוד.[5] כחודשיים לאחר מכן נפטרה אשתו ונטמנה לצידו.

בתו שמחה נישאה לאחיו, הרב מסעוד חי בן שמעון, שכיהן תחתיו כרב ראשי במצרים.

בדרכו ההלכתית ר' רפאל אהרן בן שמעון גילה פתיחות ואדפטציה לחידושי העת המודרנית. חוקרים עכשוויים כגון פרופ' נורמן סטילמן ופרופ' צבי זוהר שחקרו את משנתו, מאזכרים אותו כאחת הדוגמאות לפתיחות היחסית שגילתה ההנהגה הרבנית של היהדות הספרדית במחצית הראשונה של המאה ה-20 לאתגרי העת המודרנית.

ספריועריכה

  • "נהר פקוד" (ראשית בכורי עבודתו הספרותית לכבוד ירושלים וכו', אסופת מנהגים)
  • "נהר מצרים - ב"ש", כרך א' וכרך ב' ירושלים, תרס"ח (1908); (אוסף כל מנהגי מצרים על כל השו"ע או"ח, יו"ד ואה"ע).
  • "תורת חליצה" (כל משפטיה וחוקיה ובסופו קונטרס בעבור נעלים)
  • "טוב מצרים",ירושלים, תרס"ח (1908); (שמות רבני מצרים, חכמיה וגדוליה מימי הרמב"ם).
  • "ומצור דב"ש" (שו"ת על כל 3 חלקי השו"ע)
  • "לחם המערכת" (ג"ח דרשות, בכל חלק שש מערכות, והן: לחם לשובע, לחם חם, לחם העצבים, לחם סתרים, לחם וקלי, לחם צר. - נא אמון ז')
  • "בת נעות המרדות" (ב"ח, ת"א)
  • "אם במרד" (ח"ב)
  • "אם במעל ירושלים עזרת"ה" (תרע"ז - 1917, לפ"ג).
  • רשימת הפרסומים של רפאל אהרן בן שמעון, בקטלוג הספרייה הלאומית

לקריאה נוספתעריכה

  • צבי זוהר, הלכה ומודרניזציה במצרים, 1882-1918, בתוך: י' מ' לנדאו (עורך), תולדות יהודי מצרים בתקופה העת'מאנית, ירושלים: משגב ירושלים, תשמח, עמ' 577-608.
  • צבי זוהר, מסורת ותמורה - התמודדות חכמי ישראל במצרים ובסוריה עם אתגרי המודרניזציה 1920-1880, ירושלים: מכון בן צבי, תשנ"ג.
  • צבי זוהר, ‏משנתם ההלכתית של חכמי ישראל במצרים המודרנית, פעמים 16 (תשמ"ג), עמ' 65-88
  • גיורא פוזיילוב, חכמי יהודי מצרים, ירושלים: הוצאת משרד החינוך, 1998, עמ' 219-263.
  • Norman A. Stillman, Sephardi Religious Responses to Modernity, Luxembourg: Harwood Academic Publishers, 1995.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דניאל אלקלעי, "בשליחות ביהמ"ד דורש ציון", עבודת תזה בהנחיית ד"ר אריה מורגנשטרן, טורו קולג', תשס"ד.
  2. ^ ארכיון ציוני מרכזי, פנקס נדבות א' משנת תרל"ח, J32/6/1. הלבנון מיום 9.8.1878.
  3. ^ כתב השליחות בספריה הלאומית, 4-199-42
  4. ^ הפרשיה מתוארת ביצחק בצלאל, נולדתם ציונים: הספרדים בארץ ישראל בציונות ובתחייה העברית בתקופה העות'מאנית, הוצאת יד בן צבי, 2007, עמ' 378.
  5. ^ הלוית הרב ר. א. בן-שמעון ז"ל, הארץ, 26 באוקטובר 1928, עמ' 4