יוסף מרדכי הלוי

הרב יוסף מרדכי הלוי (29 ביוני 187831 באוגוסט 1947) היה איש ציבור ומחנך ירושלמי, אב בית דין של העדה הספרדית בעיר, מנהל בית המדרש לרבנים של חברת עזרה, ממייסדי בית היתומים הספרדי, נשיא ועד העדה הספרדית בירושלים ובית החולים משגב לדך, ממנהיגי הסתדרות המזרחי וציר אספת הנבחרים הראשונה.

הרב יוסף מרדכי הלוי
לידה 29 ביוני 1878
כ"ח בסיוון ה'תרל"ח
ירושלים, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 באוגוסט 1947 (בגיל 69)
ט"ו באלול ה'תש"ז
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 31 באוגוסט 1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק חינוך, פעילות ציבורית ודיינות
רבותיו הרב יעקב שאול אלישר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה
 

נולד בירושלים ב-29 ביוני 1878 (כ"ח בסיוון ה'תרל"ח) לאירמוזה ולרב אשר אברהם הלוי שהיה דיין ושד"ר של העדה הספרדית בעיר, בן למשפחת רבנים, שד"רים ועסקנים שמוצאה בספרד. בגיל 10 התייתם מהוריו, והרב יוסף רפאל עוזיאל גידלו כאפוטרופוס. בילדותו למד והתחנך בתלמוד תורה של העדה הספרדית בעיר, ובהמשך בישיבת תפארת ירושלים ובישיבתו הפרטית של הרב יעקב שאול אלישר. בחודש אוגוסט 1890 (אלול ה'תר"ן) נישא לאסתר בת הגביר יצחק רפאל יצחקי, והוסמך בתקופה זו לרבנות.

בשנת 1900 (ה'תר"ס) מונה על ידי הרב נסים אלישר לשמש כמורה לתלמוד בתלמוד תורה של עדת הספרדים בירושלים. לאחר כשנתיים מונה על ידי הרב יעקב שאול אלישר וחיים ולירו לחבר וסוכן הנהלת "קופת תמחוי לתמיכת אלמנות ויתומים". בתקופה זו מונה לשמש גם כסופר בבית הדין של הרב חיים נסים ברוך.

בגיל 25 לערך החל לפרסם שו"ת הלכתי בירחון התורני המאסף בעריכת הרב בן ציון אברהם קואינקה, שכלל גם השגות והערות על הספר "שדי חמד" של הרב חיים חזקיהו מדיני, ופולמוסים הלכתיים בעיקר מול הרב יצחק אשכנזי. כתיבתו ותשובותיו הצטיינו בבהירותן, והעידו על בקיאותו ותפיסתו הרחבה.

בשנת 1903 (ה'תרס"ג) נמנה עם מקימי בית היתומים הספרדי בירושלים לצד הרב חנניה גבריאל, ולקראת סוף שנת 1903 (ה'תרס"ד) מונה לשמש כמורה להלכה ותלמוד בישיבת "תפארת ירושלים". בהמשך שימש כמורה להלכה לאברכי בית היתומים הספרדי.

בחודש ינואר 1912 נבחר לשמש כחבר בוועד העדה הספרדית בירושלים לצד הרבנים אברהם ביג'אג'ו, דוד פאפו, חנניה גבריאל, רפאל שלמה לניאדו ויוסף שאול אלישר[1]. באותה שנה מונה על ידי אפרים כהן-רייס לשמש כמורה לתלמוד והלכה בבית המדרש לרבנים של חברת עזרה, כמחליפו של הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל. בהמשך מונה לשמש כמנהל וכמורה הראשי של בית המדרש עד לשנת 1916 (ה'תרע"ו).

בשנת 1914 (ה'תרע"ד) יצא יחד עם הרב ישראל פורת בשליחות לממשלה המרכזית באיסטנבול שבטורקיה, כחבר מטעם וועד הרבנים לירושלים (שכלל את רבני עדת הספרדים והאשכנזים יחד), בבקשה לפטור את רבני העיר משירות צבאי, ולאשר את הישיבות כבעלות זכויות בעקבות פתיחת מלחמת העולם הראשונה. הודות לסיועו של הרב חיים נחום אפנדי, הוכתרה שליחותם בהצלחה.

בפעילותו הציבורית שימש כחבר "התאחדות הספרדים העולמית", נמנה עם מנהלי ועד העדה הספרדית בירושלים, ובשנת 1927 (ה'תרפ"ז) נבחר לשמש כנשיא הוועד עד לשנת 1928 (ה'תרפ"ח). במשך שנים רבות שימש כחבר בית הדין לעדת הספרדים, ובשנת 1933 (ה'תרצ"ג) מונה לשמש בו כאב בית הדין. בבית הדין כיהנו לצידו כדיינים במשך השנים הרבנים חנניה גבריאל, אברהם פילוסוף ויהודה הכהן שאקו.

נמנה עם מייסדי שכונת בית וגן בירושלים, וחבר וועד שכונת רחביה בעיר. בין היתר שימש כנשיא בית החולים משגב לדך, וחבר וועד בית התבשיל שייסד נתן שטראוס. כן שימש כציר אספת הנבחרים הראשונה, חבר הנהלת הוועד הלאומי, חבר מועצת הרבנות הראשית, חבר הסתדרות המורים העבריים, חבר המרכז הארצי של הסתדרות המזרחי בישראל וממנהיגיה בארץ.

מתוקף תפקידו כחבר נשיאות "האיחוד העולמי של הקהילות הספרדיות", יצא בשנת 1938 (ה'תרצ"ח) יחד עם יצחק רפאל מולכו כנציג ירושלים לוועידת האיחוד שהתקיימה באמסטרדם, ומשם נסעו גם לפריז ולונדון, שם פעלו למען היישוב היהודי בישראל.

הלך לעולמו בירושלים ב-31 באוגוסט 1947 (ט"ו באלול ה'תש"ז).

חתנו היה הרב אליהו פרדס, שנישא לבתו אירמוזה ובהמשך לבתו אלגרה. אחיו, הרב בנימין הלוי היה ראב"ד העדה הספרדית בירושלים, ממנהלי ומייסדי בית מושב הזקנים והזקנות הספרדי בעיר, מורה לתלמוד בבית חינוך עיוורים ובישיבת "תפארת ירושלים" וישיבת פורת יוסף, יושב ראש וועד שכונת אהל משה וחבר הוועד הלאומי.

נכדתו הייתה פרופסור רות גביזון.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ מענייני העדה, החרות ירושלים, 31 בינואר 1912