רפואה היפרברית

רפואה היפרבריתאנגלית: Hyperbaric Oxygen Therapy) היא צורת טיפול רפואי בו החולה מצוי בתוך תא לחץ המכיל חמצן בלחץ אטמוספירי גבוה פי כמה מהלחץ הרגיל. מטרתו של הטיפול היא להגביר את כמות החמצן המוזרם לרקמות הגוף.

טיפול בתא לחץ מסוג "Sechrist Monoplace"

היסטוריה ותפוצהעריכה

 
מבט מבפנים של תא לחץ היפרברי בבית החולים אלישע
 
השגחה על מטופלים בתא לחץ היפרברי בבית החולים אלישע

העדות הראשונה לשימוש רפואי בלחץ חמצן גבוה מגיעה מרופא בריטי, שבשנת 1662 בנה תא אטום (שכונה "דומיליציום") לתוכו ניתן היה לדחוס אוויר, ובו נעשה שימוש לטיפול רפואי. היה זה עוד בטרם גילוי החמצן. במאה ה-19 הפכו טיפולים בתאי לחץ פופולריים בכל רחבי אירופה, אך יסודות הרפואה ההיפרברית הונחו רק בשנת 1882 על ידי פול ברט(צר'), מדען צרפתי שכתב על ההשפעות הפיזיולוגיות של אוויר בלחץ גבוה במאמרו "La Pression Barometrique".

בשנת 1891 בנה ד"ר ג'. לאונרד קורנינג החדר ההיפרברי הראשון בארצות הברית בניו יורק. ד"ר אורוול קנינגהם, יו"ר המחלקה להרדמה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת קנזס, התעניין בחדרים היפרבריים במהלך מגפת השפעת הספרדית. במהלך השנים הבאות הוא השתמש בתאים היפרבריים לטיפול במגוון מחלות, כולל סוכרת, דלקת פרקים ועגבת. בשנת 1928 פתח קנינגהם את החדר ההיפרברי הגדול ביותר בעולם בקליבלנד, אוהיו. עם זאת, הקהילה הרפואית נותרה ספקנית לגבי עבודתו של קנינגהאם באוויר היפרברי מכיוון שהוא לא הצליח לבסס את טענותיו על נתונים קליניים.

בשנות ה-30 של המאה העשרים הבין אלברו אוסוריו דה אלמיידה, רופא ברזילאי, את היתרונות הפוטנציאליים של טיפול בחמצן בלחץ גבוה ופרסם מספר מאמרים בעקבות עבודתו בנושא השפעות של מינון גבוה של חמצן על גידולים אצל בעלי חיים ובני אדם. גם חיל הים האמריקני ערך מחקר נרחב בנושא השימוש בחמצן בלחץ גבוה לטיפול בחולי דיכאון. דו"ח משמעותי על מחקר זה פורסם על ידי Behnke and Shaw בשנת 1937. מאז ועד היום ממשיכים רופאים ומדענים לחקור את השימוש בטיפול בחמצן בלחץ גבוה בטיפול ובניהול מחלות.[1]

תפוצת הטיפול עלתה במהלך השנים במדינות שונות בעולם. כך למשל בארצות הברית בשנת 1977 פעלו 37 מרכזים של תאי-לחץ, ואילו בתחילת 2003 מספרם עלה על 400. באירופה, פעילים כיום כ־500 מרכזים, בסין כ־1,800. בישראל פועלים נכון ל-2007 ארבעה מרכזים לטיפול בעל-לחץ: המכון לרפואה ימית של חיל הים, המשמש כמכון לאומי לרפואת הצלילה; המרכז לרפואה היפרברית והמרפאה לריפוי פצע של בתי החולים רמב"ם ואלישע שבחיפה; המכון לרפואה היפרברית והמרפאה לריפוי פצע באסף הרופא, מטפל בחולים כרוניים ובמקרים דחופים; כמו כן במרכז הרפואי יוספטל שבאילת, פועל תא-לחץ גדול לטיפול בנפגעי תאונות צלילה.

עקרונות הטיפולעריכה

תא לחץ משמש כמכשיר טיפולי רפואי המאפשר מתן חמצן כתרופה במינונים גבוהים ביותר בדם וברקמות. מינון החמצן מגיע בתנאים אלה לערכים הגבוהים אפילו פי 20 מהרגיל. בלחץ סביבתי הנקבע על-פי טבלאות מוגדרות מעל הלחץ האטמוספירי ניתן למטופלים בתוך תא הלחץ לנשום 100% חמצן. באופן רגיל החמצן נישא בדם על ידי ההמוגלובין, כאשר ההמוגלובין רווי בחמצן, המסת החמצן בפלזמה היא האפשרות היחידה להגדיל את כמותו בדם. כמות חמצן מומסת זו עולה ככל שלחצו החלקי עולה. תנאים אלה מתקיימים בתוך תא לחץ בלחץ סביבתי מעל ללחץ האטמוספירי הרגיל. בלחץ טיפולי של 2–2.4 אטמוספירות מוחלטות, ניתן למוסס כ־5 מיליליטר של חמצן בכל 100 מיליליטר של פלסמה, כמות הזהה כמעט לכלל כמות החמצן הנצרכת על ידי הגוף. במנוחה. בלחץ של 2–3 אטמוספירות מוחלטות, כמות החמצן המומסת בדם גדולה פי 20 מהכמות הנורמלית ובמצב זה הרקמות צורכות את כל החמצן הדרוש להן מהחמצן המומס בפלסמה וההמוגלובין בדם הוורידי נותר רווי בחמצן. לאדם בריא אין בכך כל יתרון, אך לגבי חולים מסוימים הדבר יכול לעזור.

התוויות קליניותעריכה

הטיפול בתא לחץ נכלל בסל הבריאות בהתאם לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, ולאור זאת חוזר מנהל רפואה במשרד הבריאות קובע קבוצה של הוריות קליניות לטיפול בחמצן בעל-לחץ. ההוריות מחולקות לטיפול דחוף ולטיפול אלקטיבי.[2]

ההוריות לטיפול דחוף הן:

  1. תסחיף אוויר או גז
  2. מחלת הדקומפרסיה
  3. גנגרנת גז
  4. הרעלת חד-תחמוצת הפחמן (כולל שאיפת עשן והרעלת ציאניד)
  5. איסכמיה חבלתית חריפה
  6. איסכמיה פריפרית חריפה למרות ציר וסקולרי פתוח
  7. חסימה חריפה של עורק הרשתית (סיכוי עדיף להצלחת הטיפול במידה וניתן תוך 12 שעות מהאבחנה)
  8. אנמיה קיצונית שלא ניתן לטפל באמצעות עירוי דם
  9. שתלי עור ומתלים במצוקה
  10. MUCORMYCOSIS, ACTINOMYCOSIS
  11. נמק שרירי וזיהומים מפושטים של הרקמה הרכה

ההוריות לטיפול אלקטיבי הן:

  1. טיפול בפצעים קשיי ריפוי (בעיקר על רקע היפוקסיה רקמתית כגון אי ספיקה ווסקולרית או סוכרת) שלא הגיבו לטיפול מקובל במשך חודשיים
  2. טיפול בנזקי קרינה מאוחרים לרקמה רכה ועצם
  3. כטיפול משולב עם כירורגיה משקמת לאחר טיפול בקרינה
  4. טיפול בנמק של העצם וזיהום בעצמות שאינו מגיב לטיפול

בהמשך להוריות אלה, במקרים מסוימים החליט נציב הקבילות במשרד הבריאות לחייב את קופות החולים לממן טיפול בתא לחץ להתוויות שאינן מוזכרות במפורש בחוזר מנהל רפואה. מקרה אחד כזה התרחש בנוגע לטיפול בנמק של העצם, בו נקבע בהחלטת הנציב כי "מאחר והפרקטיקה הרפואית הנוהגת עשויה, כמובן, להשתנות מעת לעת הרי שההתוויות המחייבות עשויות להכיל מצבים רפואיים נוספים שלא היו קיימים ב"מועד הקובע". הכלל ולפיו הפרשנות שיש ליתן לשירותי הבריאות הכלולים בסל איננה "סטטית" כי אם דינאמית"".[3]

שיווק התוויות לטיפול בתא לחץ ללא ראיות מדעיותעריכה

אבינעם רכס, פרופסור לנוירולוגיה בבית החולים הדסה ויו"ר בית הדין של ההסתדרות הרפואית, כתב כי ישנן התוויות המשווקות לציבור ככאלה שתא לחץ מועיל להן, בעוד שאין לכך כל ביסוס מדעי. כך למשל ההתוויות של שיתוק מוחין, חבלת ראש קשה, טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון, דמנציה ועוד - אין כל ביסוס מדעי לכך שתא לחץ עוזר להן.[4] בשנת 2017 פורסם כי בבית החולים אסף הרופא משווקים טיפולים בתא לחץ שאין ראיה מדעית ליעילותם, ובהמשך לכך פרופסור נתן בורנשטיין, אז יושב ראש האיגוד הנוירולוגי הישראלי, פנה בתלונה למינהל הרפואה במשרד הבריאות.[4] גם מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) פרסם אזהרה תחת הכותרת "טיפול בתא לחץ: אל תלכו שולל" כנגד הטעיה של משווקי טיפולים בתא לחץ, ומנה רשימה של התוויות עבורן טיפול בתא לחץ אינו מבוסס, ביניהן איידס, אסתמה, מיגרנה, פציעות ספורט ועוד אחרות.[5] עוד פרסם ה-FDA כי טיפול בתא לחץ עבור אוטיזם אינו הוכח כמועיל ואף "מסוכן באופן פוטנציאלי".[6]

מחקרים אחרונים בתחוםעריכה

מחקר ישראלי חדש של מרכז סגול לרפואה היפרברית במרכז הרפואי שמיר מצא כי עודף בחמצן בתנאי תא לחץ גורם לייצור מוגבר של תאי גזע וכלי דם במוח ובכך מאפשר שיפור יכולות קוגניטיביות בקרב מבוגרים, ביניהם יכולות, מהירות עיבוד מידע, תפקודים ניהוליים וכן תפקוד קוגניטיבי כולל. במחקר השתתפו 63 אנשים בריאים מעל גיל 64, 33 מהם עברו טיפול בתא לחץ לאורך שלושה חודשים ואילו 30 שימושו כקבוצת ביקורת. במהלכו נרשם קשר משמעותי בין שינויים קוגניטיביים לבין שיפור בזרימת הדם במקומות במוח האחראים על התפקודים הללו.[7]

מחקר זה מצטרף למחקרים נוספים שבוצעו בעשור האחרון לפיהם טיפול בתא לחץ עשוי לעזור בטיפול בשלל מצבים קליניים. יוחסו לו שיפור בתפקוד המוטורי בקרב נפגעי שיתוק מוחין, שיפור בזיכרון אצל מטופלים המחלימים מאירוע מוחי ואף נמצא שהוא הוביל להקלה בתסמינים של חבלות ראש. עם זאת, הקהילה המדעית חלוקה בדעתה לגבי אמינות הממצאים בעיקר מכיוון שהמחקרים נערכו ללא קבוצת ביקורת מתאימה, דבר המקשה את שלילת אפקט הפלצבו של הטיפול.

ניתן להעביר מטופלים טיפול דמה בו קבוצת הביקורת תעבור תהליך של העלאת לחץ אוויר אך ללא העלאת ריכוז החמצן על ידי ווידוא שריכוז החמצן בתחילת הטיפול יהיה נמוך מהרגיל, כך שכאשר הוא יגיע ללחץ הטיפול, ריכוז החמצן בתא יהיה זהה לריכוזו באוויר רגיל. ניסוי שכזה אף נערך בשנת 1969 ונמצא בו שטיפול בחמצן בריכוז של 100% בתא לחץ שיפר מדדים של תפקוד מנטלי בקרב מבוגרים, אך הבעיה במחקר זה הייתה שבוצע על מספר מצומצם ביותר של נבדקים – 13, כך שתוקף הממצאים שלו מוגבל.[8]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא רפואה היפרברית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.